Home » בלוג » המלצות

קטגוריה: המלצות

ביקורת – קוראים לו מלך (בית ליסין)

עם סיפור שצריך להיות מסופר, מציאות עגומה ורגעים קטנים מצחיקים שכמעט ומרגיש רע לצחוק בהם, קוראים לו מלך היא הצגה שחובה על כל אדם בוגר וצעיר לראות ולהפנים. לקניית כרטיסים!

קוראים לו מלך, מחזה ישראלי חדש שנכתב על ידי סביון ליברכט ובוים על ידי אלון אופיר, מספר את סיפורו של דוד, רווק בן 40 ובן לניצולי שואה שנותר לבדו בעולם. בכדי להתחיל מחדש דוד מגיע לקיבוץ ומוסר את דירתו ברמת גן לשם קבלתו. שלושה מחברי הקיבוץ נרתמים לעזור לדוד, אך בשל אופיו המיוחד והשונה הם נסחפים למעשי קונדס על חשבונו. מה שהתחיל כשעשוע הופך מהר מאוד לאסון, וזאת אחרי שהם משדכים לדוד אישה ולשניים נולד ילד, שחברי הקיבוץ החליטו לקרוא לו מלך. כעת, 19 שנה אחרי שמלך כבר טייס מצטיין, הוא מגיע חזרה לקיבוץ לסגור חשבונות ולגלות את האמת על הוריו.

המחזה מתייחס לקבלת השונה וליחס כלפי האחר. הוא מעביר מסר חזק שאי אפשר לצאת אדיש לו ואחרי שיצאתי ממנו נותרתי ללא מילים. כל נושא הפיגור הינו עניין שלא כל בני האדם מרגישים בנוח איתו ויודעים כיצד להתמודד עם איתו. יש כאלו שמתחברים ומתייחסים אליהם ככל אדם אחר, יש כאלו המתעלמים ויש כאלו המנצלים לרעה את החולשה של האדם שלפניהם. ההצגה לא מתעלמת מהתנהגות גועלית זו והיא אמיצה ובועטת ומציגה את האנשים הללו בשיא רשעותם.

כמו ברוב ההצגות של בית ליסין, גם ההצגה הזו עמוסה בכישרון, מנתי קלוגר, המשחקת את דבורה שבחרה להתעלם מהרשעות של בעלה וחבריו למשך שנים, ועד רועי ויינברג, שמשחק את מלך שמגלה שכל חייו היו שקר ומנסה להתמודד עם זה. שניהם גילו אותנטיות וכאב לב ששבר את כל אחד ואחד מן היושבים בקהל. אך מבין כל השחקנים, מי שהכי בלט היה אבי גרייניק, ששיחק את דוד. גרייניק העביר את הדמות בצורה מושלמת ואותנטית והיה אמין כל כך שלא אופתע אם חלק מהקהל חשב שהוא בעצם לא שחקן. יש לציין לטובה גם את יעל בוטון שגם היא הפגינה כישורי משחק מעולים.

היופי העיקרי של ההצגה היה המשחק בין ההווה, שבו מלך מתאמת עם דבורה על עברו, לבין העבר, שבו דוד מגיע לקיבוץ, מתחתן ומביא ילד לעולם. עם משחק של תאורה ובימוי, אלון אופיר הצליח להביא את הסיפור בצורה נקייה ויפייפיה תוך כדי מעברים בין הווה לעבר, בין זיכרון לבין מציאות.

לסיכום, מומלץ ללכת ולצפות בהצגה שהיא יותר מסתם הצגה ושתשאיר אתכם עם מחשבות על החיים ועל המציאות שאתם חיים בה.

לקניית כרטיסים להצגה קוראים לו מלך לחצו כאן.

לקריאה על הצגות נוספות המציגות בארץ לחצו כאן.

 

ביקורת – ההצגה חייבת להיגמר (בית ליסין)

אתמול, אחרי ציפייה ארוכה, הלכתי לראות את ההצגה "ההצגה חייבת להיגמר" של בית ליסין. בתור מעריצה נלהבת של המחזה, שהתחיל בלונדון ואפילו התרחב לניו יורק, ציפיתי להרבה מההצגה וקיבלתי הרבה מעבר. הצגה מלאת טעויות עם קאסט שמעביר את הבדיחות ברמה ולא משאיר אף עין יבשה בקהל (מרוב צחוק כן?). אז אם יש לכם ערב פנוי, אל תהססו ולכו לקנות כרטיסים!

בערב המופלא הזה אתם מוזמנים לצפות בהצגה המיוחדת שמעלה תיאטרון השיקמה, בכיכובם של איריס הספרית, דני הפקח, אבישי הקבלן, מתן מבית הכנסת, נהג המונית באחו ואפילו ירון ממחלקת המים. כולם למדו את תפקידיהם טוב טוב והם מוכנים ונרגשים להציג את העבודה הקשה שלהם, אבל לצערם כל דבר רע שיכול לקרות, קורה. מה שכן אפשר לסמוך עליו זה שהם מקצוענים, וההצגה חייבת להימשך והם יגמרו אותה לא משנה מה.

עם הומור משובח וכוריאוגרפיה מושלמת, מצליח הקאסט וצוות הבמה של "ההצגה חייבת להיגמר" לרתק את הקהל למשך שעה וחצי ולגרום לו לרצות עוד ועוד. הייחוד של ההצגה הזו, ובאמת שאנחנו לא מאמינים שאפשר לומר את זה על הרבה הצגות בארץ, הוא שהוא מתאים לכל גיל. אבל ממש לכל גיל- מהילדים הקטנים בגילם ועד הילדים הקטנים בנפשם.

אמנם מדובר בהומור טיפשי ומגוחך ואתם חושבים לעצמכם על כל בדיחה שהיא דבילית ותת רמה, אבל אתם לא יכולים להישאר אדישים ולא לצחוק. הנרי שילדס, הנרי לואיס וג'ונתן סאייר הביאו אל הבמה את הבדיחות הבנאליות, אלו שכל אחד מאיתנו היה יכול לחשוב עליהן, וכתבו הצגה כל כך מוצלחת שאחריה הם המשיכו וכתבו עוד שתיים שזכו גם כן להצלחות מסחררות.

בגלל שראיתי כמה דקות מההצגה בלונדון לפני כן, זה היה צפוי מבחינתי להשוות בין שני הביצועים. מאוד אהבתי את התאמה של הגרסה הישראלית לארץ ע"י הוספת הבחור הדתי לדמויות, אבל כן ניתן לראות שבלונדון הקאסט נתן ביצוע טוב יותר, בעיקר בגלל שהם אלו שכתבו את המחזה. אך אם נתעלם מההשוואה, הקאסט הישראלי נתן את כל כולו אתמול והיו מעולים אחד אחד.

יש לציין שישנו צוות שלם מאחורי הקלעים שעובד לא פחות קשה מהקאסט שעל הבמה ועל כן ניתן להם מחיאות כפיים ואת הכבוד שמגיע להם.

לסיכום, לכו לצפות בהצגה ולא תתחרטו על כך. היא לא יקרה כל כך, היא תורמת לתיאטרון הישראלי, ותצחקו כל כך הרבה שתכאב לכם הבטן למשך כמה ימים.

הצגות מומלצות לצופה הותיק/הרפתקני

ראיתם כבר מלך האריות, ויקד, פאנטום האופרה ואלאדין?

או שאתם פשוט מחפשים הצגה חדשה ומעניינת שעוד לא צברה את הפופולריות והותק ששאר ההצגות צברו?

במיוחד בשבילכם ריכזנו את ההמלצות שלנו להצגות חדשות או פחות מפורסמות, מלאות תשוקה וסיפורים חזקים, עם שירים מעולים לא פחות מההצגות הפופולריות. אז אולי הן פחות מוכרות ממלך האריות או בוק אוף מורמן, אבל הן לא פחות טובות והן תמיד יפתיעו אתכם לטובה.

אז בואו נתחיל:

דיר אוון הנסן (Dear Evan Hansen)– מחזמר זוכה הטוני לשנת 2017 ומסיבה מוצדקת. מחזמר מעולה עם צוות שחקנים מוכשר שבראשם בן פלאט המשחק את אוון הנסן. המחזמר מספר את הסיפור על מכתב שלא נועד להישלח, משפחה שלא נועדה לקרוא אותו ושקר שלא נועד להיווצר בעקבותו. סיפור נוגע ללב עם שירים מצוינים שמלווים אותו למשך שעתיים וחצי. בהחלט מומלץ לכל מי שמחפש הצגה חדשה מלאת נשמה. כרטיסים: ניתן להיכנס לעמוד ההצגה ולמצוא כמה דרכים לקניית כרטיסים. שימו לב שבשל פופולריות ההצגה קשה להשיג כרטיס במחיר טוב לתקופה הקרובה, לכן נמליץ לקנות כמה חודשים מראש. לביקורת המלאה של הכותבת הראשית שלנו לחצו כאן.

מלצרית (Waitress)- מחזמר המבוסס על סרט עם אותו השם וכל שיריו נכתבו על ידי שרה בארילס. המחזמר מספר את סיפורה של ג'נה ההריונית, הכלואה בנישואים כושלים עם בעל נצלן אך מוצאת את הנחמה שלה בדיינר בו היא מנצלת את כשרונה לאפות סוגי פאי מיוחדים. הסיפור של ההצגה מיוחד ואמיתי, והשירים שמלווים אותו בהחלט מכניסים אותנו לאווירה ולתחושות העוברות על כל הדמויות. הצגה מומלצת לכל מי שאהב את הסרט וגם למי שבא בלי להכיר את הסיפור. כרטיסים: מוזמנים להיכנס לעמוד ההצגה, שם תמצאו הסבר מלא לרכישת כרטיסים. לביקורת המלאה של הכותבת הראשית שלנו לחצו כאן.

אבניו קיו (Avenue Q)- מחזמר זוכה פרס הטוני לשנת 2003. אם אתם מחפשים לשבת ולצחוק במשך שעתיים וחצי זו ההצגה בשבילכם! הצגה גסה אך משעשעת שזורקת לנו את כל האמת בפרצוף, דרך בובות. כן, כן, מה ששמעתם, בובות. המחזמר מתמקד בשדרה Q ובאנשים שגרים בה, כאשר כל הכשלונות וההצלחות שלהם מוצגים לראווה לעיני הקהל. הצגה מיוחדת במינה המומלצת לכולם! בעצם רק לבני 14 ומעלה, כי בכל זאת זה גס. כרטיסים: מוזמנים להיכנס לעמוד ההצגה, שם תמצאו הסבר מלא לרכישת כרטיסים.

באו משם (Come From Away)- מחזמר המתעסק עם אחד הנושאים הכואבים של ארה"ב- 9.11. המחזמר מספר את סיפורה של עיירה קטנה והאנשים החיים בה ביום של אסון התאומים. ביום אחד, אלפי תושבים הוטסו מניו יורק לגנדר, עיירה קנדית קטנה ולא מוכרת. הוא מספר כמה מסיפוריהם האישיים של התושבים וכמה של הפליטים. המחזמר קיבל ביקורות מצוינות והוא מומלץ מאוד אבל קחו בחשבון שהנושא מעט קשה. כרטיסים: מוזמנים להיכנס לעמוד ההצגה, שם תמצאו הסבר מלא לרכישת כרטיסים.

אז אלו היו ארבעת הבחירות הראשונות שלנו להצגות חדשות ומיוחדות שיעיפו אתכם מהכיסא. שימו לב שמרבית ההצגות מציגות רק בניו יורק אבל בקרוב מאוד חלקן יעברו גם ללונדון ואפילו יצאו לסיור ברחבי ארה"ב! אז יש למה לצפות.

אנחנו היינו אנחנו, אתם הייתם אתם, והתיאטרון תמיד חי ובועט.

ביקורת- נטשה, פייר והשביט הגדול של 1812

קנינו כרטיס, ארזנו מזוודות ושלחנו את הכתבת הראשית שלנו לניו יורק לצפות בכמה שיותר הצגות בברודווי ואוף ברודווי. על כל הצגה והצגה היא תכתוב לנו את דעתה הכנה בהקשר של תלבושות, עלילה, אפקטים, שירים, שחקנים ועוד.

והיום- Natasha, Pierre & the Great Comet of 1812 (נטשה, פייר והשביט הגדול של 1812):

המחזמר "נטשה, פייר והשביט הגדול של שנת 1812" מספר את סיפורה של נטשה, בחורה צעירה המאורסת לאנדריי הנשלח למלחמה. ברגע של חולשה נטשה מתפתה לחיזוריו של אנטולה החתיך (והנשוי). מעמדה של נטשה נפגע קשות וכעת התקווה האחרונה שלה הוא פייר, המוצא נחמה בנטשה וחש אליה חמלה ואהבה רבה.

הסיפור נשמע פשוט ומובן אך תאמינו לי שברגע שאתם נכנסים לתיאטרון הכל מסתבך. אתחיל ואספר שבתכנייה שאתם תקבלו יופיע עץ יוחסין שיסביר לכם מי מקושר למי, מי יוצא עם מי, מי מאוהב במי ומי אבוד כמונו. במהלך כל ההצגה הייתי צמודה לתכנייה הזו כמו שלא הייתי באף הצגה לפני כן, כל שנייה מסתכלת ומנסה להבין מי זו הדמות החדשה שפוצחת בסולו לפניי.

אבל עם כל הסיבוך יש להצגה הזו גם כמה נקודות אור שמחפות על הבלגן שהכניסו אותי אליו. ההצגה הזו היא חוויה. אתם לא נכנסים לראות מחזמר, אלא אתם נכנסים להופעה, תערוכה, פעילות ואפילו ארוחה! על ההתחלה נכנסו כל הרקדנים המשונים והמצחיקים עם קופסאות קטנות בידיהם וחילקו אותן לקהל היושב בהלם מוחלט. אחרי שקיבלתי את הקופסא שחשקתי בה, כי מה לעשות אני ישראלית ואני רק מחפשת את הדברים בחינם, גיליתי שבתוכה מסתתר בורקס תפו"א קטן וחמוד, קצת להרגיע את הבטן ולהיות מוכנה לשעתיים וחצי של שיר אחרי שיר אחרי שיר.

ובכן קיבלתי אוכל, נרגעתי, חייכתי והנה המופע התחיל. במהלכו הרקדנים/נגנים/שחקנים/כל שאר הדברים שהם יכולים לעשות הסתובבו בקהל, שיתפו אותו במחזמר, דאגו שהם מגיעים לכל כיסא וכיסא באולם כולל היציע העליון ביותר. אה, וכבר ציינתי שחלק מהקהל נמצא על הבמה? כן, מה ששמעתם. הבמה כולה בנויה בצורה כזו שישנם אנשים שיושבים עליה לאורך כל המחזמר, בין הלהקה לשחקנים. בנוסף לכל זה, דאגו להציב מדרגות מגניבות המאפשרות לשחקנים גם לעלות לקומה השנייה של האולם (במילים אחרות- היציע) ולבצע חלק מהשירים גם שם. אז יש לזה חיסרון גדול שלפעמים חלק מהקהל לא רואה את השחקן שמבצע את הנאמבר אבל כשהשחקן הזה שר ממש מולך זה אכן שווה את זה.

דיברנו על הרקדנים ודיברנו על הבמה אבל מה עם השירים? ובכן…איך נגדיר את זה? הם מיוחדים. כל המחזמר מועבר בשירים והסגנון שלהם משתנה משיר לשיר. יש כאלו שהם בלדות מרגשות ואז פתאום מתחיל פופ קופצני עם אורות זוהרים או נאמבר טרנס שלא ידענו מאיפה הוא נפל עלינו. אז תצפו למגוון רחב ומעניין של נאמברים בשעתיים וחצי.

יש לציין לטובה את הקאסט המוכשר שעולה לבמה כל ערב ומוציא את נשמתו עליה. ג'וש גרובן ששיחק את פייר הפגין כישרון מוזיקלי גדול אבל לא נפלתי מכישורי המשחק. מי שממש בלט מבחינתי היה לוקאס סטיל ששיחק את אנטולה, והפגין קול מרהיב ועיניים שכל בחורה הייתה מתה לבהות בהן שעות. אחרי ההופעה הוא יצא לStage Door לחתום לאנשים על התכנייה והקדיש ממש דקה או שתיים לכל אחד ואחד מהקהל העומד, כולל אותי, במהלכן הוא דאג להסתכל עליי ולשבות אותי בעיניו. התאהבתי. וואו. אוקיי. אני אפסיק.

אסכם ואומר שההצגה הזו מתחילה מדהים, עם נאמברים מפוצצים, במה מעניינת ושחקנים מוכשרים בכל התיאטרון, אבל לאט לאט העלילה הופכת ללא מעניינת במיוחד (בעיקר כי קשה לפעמים לעקוב) ומתחיל להימאס, זה כמובן עד שבא שיר משוגע בין לבין.

אבל! ממליצה לכל אחד ואחד מכם ללכת לראות אותה לפחות פעם אחת כי זו חוויה שלא תראו באף מקום אחר.

** לקניית כרטיסים לניו יורק לחצו כאן.

לעמוד ההצגה

כלל התמונות מתארות את זוויות הראייה מהמקום בו ישבתי (שורה ראשונה בצד). כפי שאתם יכולים לראות, את רוב הבמה רואים מכל מקום באולם אך יש כמה נקודות מוסתרות בשל גרמי המדרגות וכו'.

טקס פרסי הטוני 2017

אמנם באיחור קל אבל סוף סוף ראינו את הטקס ולהלן התוצאות העיקריות:

המחזמר הטוב ביותר- דיר אוון הנסן.

המחזמר המחודש הטוב ביותר- הלו דולי.

ההצגה הטובה ביותר- אוסלו.

ההצגה המחודשת הטובה ביותר- ג'יטני.

השחקן הראשי הטוב ביותר במחזמר- בן פלאט, דיר אוון הנסן.

השחקנית הראשית הטובה ביותר- בט מידלר, הלו דולי.

שחקן המשנה הטוב ביותר במחזמר- גאווין קריל, הלו דולי.

שחקנית המשנה הטובה ביותר במחזמר- רייצ'ל ביי ג'ונס, דיר אוון הנסן.


סה"כ דיר אוון הנסן הוביל עם 6 זכיות ומיד אחריו הלו דולי עם 4 זכיות. התחרות השנה הייתה קשה ביותר אבל דיר אוון הנסן היה הזוכה הצפוי ולכן לא היו יותר מדי הפתעות.

השנה היו בעיות במציאת מנחה שכן הרבה אומנים שפנו אליהם דחו את ההצעה בשל בעיות בלו"ז ולבסוף נבחר קווין ספייסי האגדי. הוא פתח בנאמבר נחמד שנתן רפרנסים לכמה מהמחזות שהועמדו לפרס המחזמר הטוב ביותר ובמהלך כל הערב הפגין כישורי חיקוי מעולים אך לא תמיד התאימו למצב.

בסה"כ הייתה עונה מעולה ובואו נקווה ששנה הבאה המחזות זמר יתעלו על אלו של השנה!

מוזמנים לצפות בכמה מקטעי ההנחייה של קווין ספייסי:

 

ביקורת- דיר אוון הנסן Dear Evan Hansen

קנינו כרטיס, ארזנו מזוודות ושלחנו את הכתבת הראשית שלנו לניו יורק לצפות בכמה שיותר הצגות בברודווי ואוף ברודווי. על כל הצגה והצגה היא תכתוב לנו את דעתה הכנה בהקשר של תלבושות, עלילה, אפקטים, שירים, שחקנים ועוד.

IMG_2409

והיום- Dear Evan Hansen (דיר אוון הנסן):

אתחיל בכך שכל מה שאכתוב פה לא יהיה מספיק לתאר את המחזמר המופלא שנקרא דיר אוון הנסן.

**אזהרה** במידה ואתם מתכננים ללכת להצגה תתכוננו לבכות, לכן מומלץ להביא טישו והרבה.

המחזמר מספר את סיפורו של אוון הנסן, נער בודד לאמא חד הורית, שכותב מכתב לעצמו במסגרת טיפול פסיכולוגי. המכתב נחטף על ידי קונור, נער בעייתי מבית ספרו, שמחליט להתאבד כשהמכתב עדיין בכיסו.  משפחתו של קונור חושבת בטעות כי הוא ואוון היו חברים, וכי המכתב שאוון כתב הינו מכתב ההתאבדות של קונור. אוון מחליט ללכת עם הטעות ומשקר למשפחתו של קונור כדי לעזור להם להתגבר על האבל וכדי להתקרב אליהם ולהרגיש חלק ממשפחה אמיתית.

כבר מקריאת העלילה הכללית אפשר להבין שמדובר במחזמר כבד וכואב על ילדים אבודים ועל תחושת הבדידות שנוגעת בכולנו מדי פעם. הסיפור כל כך עמוק ועכשווי שאי אפשר שלא להישאב אליו ולרצות עוד ועוד ועוד.

שני הדברים העיקריים שעושים את המחזמר הזה למרהיב הם השירים ובן פלאט, השחקן הראשי שמשחק את אוון הנסן. אם אתם לא נוסעים בקרוב לניו יורק אני עדיין ממליצה לכם להוריד את השירים של ההצגה ולהקשיב להם טוב טוב. כל שיר ושיר יותר טוב מקודמו ויותר חזק ועוצמתי ומרגיש כמו חץ מכוון שישר פוגע לכם בלב. האחראים על השירים של ההצגה הם פאסק ופול שזכו לאחרונה באוסקר על השירים שכתבו לסרט "לה לה לנד". הסיבה שהשירים עובדים כל כך טוב היא בעיקר בגלל השחקנים שמעבירים אותם.

כל המחזמר מורכב משמונה שחקנים- המשפחה של קונור שמורכבת מהוריו ואחותו, אוון ואמו ועוד שני חברים שלו לכיתה. שמונה שחקנים שמרכיבים את אחת ההצגות הכי מדוברות בתקופה האחרונה. אז נכון שיש שמונה שחקנים אבל בינינו? יש רק שחקן אחד שעושה את ההצגה וזהו בן פלאט. אולי אתם מכירים אותו מפיץ' פרפקט בתור החנון הקוסם ואם לא בואו פשוט לראות אותו במחזמר. השחקן בן ה-23 עולה כל ערב לבמה, 8 הצגות בשבוע, ומשאיר את הלב והנפש שלו על הבמה לקהל הרחב לצפות. הוא מעביר את הכאב והרגשות העמוקים ביותר של אוון הנסן בדך עוצרת נשימה ולא משאיר אדם אחד בקהל שלא מופעם ממה שהוא כרגע ראה. עזבו את זה שהוא שר מרבית ההצגה ובקושי נמצא מחוץ לבמה, בסוף ההצגה הוא אדום ומנוזל מרוב בכי וכאב ואי אפשר שלא להאמין למשחק המופלא שלו ולסיפור של הדמות שלו.

כמובן שהשחקנים האחרים במחזמר מעולים גם הם, אבל מרגיש כאילו הם שם בשביל בן פלאט, בשביל לתמוך בו כשהוא מגיע עם הדמות שלו לשיא ולשפל, לכאב ולשמחה. הם שם בשביל לתת אתנחתות קומיות או להבין יותר לעומק למה אוון הנסן עושה את שהוא עושה.

האלמנט האחרון שעושה את ההצגה למה שהיא הוא הפשטות שבתפאורה יחד עם שילוב החיים המודרנים. למעשה, בהצגה אין ממש תפאורה אלא מסכים שמציגים מדי פעם את הרשתות החברתיות שקשורות חזק מאוד לעלילה של ההצגה. מדי פעם, בשביל שנבין איפה הדמויות נמצאות, מעלים לבמה ספה או מיטה שנדע שהסיפור עבר לסלון המשפחה או לחדרו של און. הפשטות הזו עושה את ההצגה למשהו קסום ומופלא וחסר מאמץ, כמו שסיפור כזה צריך לעבור. המאמץ היחידי שרואים בהצגה הוא הדרך שאוון הנסן עובר ומשפחתו של קונור לאחר מותו.

בקיצור, לכו תראו את ההצגה. לא ממליצה- מצווה! מדובר בהצגה מיוחדת במינה שאין כמוה ואי אפשר לפספס אותה. הצגה שגם כשהדמות הראשית עושה מעשה נורא אי אפשר שלא לאהוב ולהתחבר אליה. פשוט אין מילים- לכו לראות אותה.

** לקניית כרטיסים לניו יורק לחצו כאן.

לעמוד ההצגה

IMG_2374 IMG_2376IMG_2371

התמונה הנ"ל מתארת את זווית הראייה מהמקום בו עמדתי (קניתי כרטיס מוזל בעמידה). כפי שניתן לראות האולם אינו גדול במיוחד ולכן גם הכיסאות האחוריים ראו את הבמה בבהירות ולא פספסו כלום. בהצגה הזו חשוב מאוד לראות את הפרצופים של השחקנים שכן ככה ניתן באמת לראות את מה שעובר על הדמויות בהצגה וגם מהמקום בו עמדתי (בסוף האולם התחתון) ניתן היה לראות הכל.

עשר הצגות בעשרה ימים- Fun Home (פאן הום)

קנינו כרטיס, ארזנו מזוודות ושלחנו את הכתבת הראשית שלנו לעשרה ימים לניו יורק לצפות בכמה שיותר הצגות בברודווי ואוף ברודווי. על כל הצגה והצגה היא תכתוב לנו את דעתה הכנה בהקשר של תלבושות, עלילה, אפקטים, שירים, שחקנים ועוד.

IMG_9477

והיום- Fun Home (פאן הום):

המחזמר פאן הום מספר את סיפורה של אליסון בשלושה פרקי זמן שונים- בתור ילדה שגדלה בבית הלוויות, בתור בחורה צעירה בקולג' שיוצאת מהארון ומתמודדת עם ההתאבדות של אביה, ובהווה, כשהיא מנסה לחקור את העבר ולגלות את ההורים והמשפחה הלא מתפקדת שלה מחדש, בתור אישה בוגרת.

המחזמר אינו ארוך והוא נמשך במשך שעה וארבעים דקות ולמען האמת לא צריך יותר מזה בשביל להשאיר חותם. אני לא בחורה שבוכה יותר מדי מהצגות או מהופעות אבל המחזמר הזה בהחלט נכנס לי ללב וגרם לי להזיל דמעה או שתיים. לא מדובר במחזמר שנועד לגרום לקהל שלו לבכות אבל הוא כל כך אמיתי שזה מתבקש.

הדבר הראשון והעיקרי שגורם למחזמר להיות כזה כנה וקרוב לחיינו האישיים הינו התפאורה והאולם עצמו. מדובר באולם מיוחד, שלא רואים הרבה בתיאטרון, שהקהל בעצם מקיף את הבמה ואת השחקנים. ממש כמו אולם ספורט שיש אליפסה ענקית של מושבים שמקיפים את המגרש עליו השחקנים נמצאים, רק שהפעם המגרש קטן יותר, עם במות עולות ויורדות ורהיטים שנכנסים ויוצאים מהבמה. בגלל שהבמה כל כך חשופה לא ראוי שיכנסו אנשי צוות לשנות את המיקום של הרהיטים לסצנה הבאה ולכן השחקנים הם אלו שמשנים את האווירה, מה שלדעתי מוסיף לאותנטיות ולפשטות של ההצגה.

החיסרון היחידי של התיאטרון הוא שמדי פעם הקהל צופה בגב של השחקנים, תלוי במיקומו. הקהל סובב את השחקנים ולכן הם צריכים לשנות את כיוון התנועה שלהם כל פעם ולפנות לצד אחר של האולם, כדי שכולם יזכו לראות אותם לפחות פעם אחת במהלך השיר. יש בזה משהו נחמד אבל זה בעיקר מציק כי חלק עיקרי של הצגות ומשחק הוא הפנים של השחקנים וההבעות שלהם וכשלא ניתן לראות אותם עלולים לפספס חלק מההווי.

העלילה של ההצגה הייתה מעולה, מכניסה אותנו עמוק לסיפור ומשאירה טעם של עוד. העלילה מתרחשת במהלך שלוש תקופות בו זמנית מה שמשאיר את הקהל עירני ומסוקרן. אחד הקטעים שהכי אהבתי במחזמר ובהתפתחות הסיפור הינו שבתחילת ההצגה ישנם רהיטים רבים על הבמה, וככל שהתקדמנו בסיפור יותר ויותר רהיטים התפנו, עד שהגענו לשלב שבו אין כמעט רהיטים על הבמה ואנו ממש בסוף הסיפור- כאשר היחידים שנותרו על הבמה הם אליסון ואביה. נדמה כאילו ישנו דיאלוג כשבעצם אליסון המבוגרת מנסה להבין מדוע אביה התאבד ומשחזרת את שיחתם האחרונה. בקטע הזה כל מה שאנחנו רואים אלו אורות של ריבועים שמכסים את רצפת התיאטרון ומסמלים את קוביות הקומיקס, שממנו ההשראה למחזמר, ובעצם שם הרעיון לכתוב קומיקס על חייה צמח.

מבחינת השירים במחזמר הם היו חמודים וקלילים והתחלקו בין בלדות מרגשות לבין שירים קומיים שקידמו את העלילה והעבירו את התחושות של הדמויות בצורה נהדרת. היו כמה שירים שהיו מרגשים במיוחד והבימוי שלהם היה נהדר ונתן עוד נפח ועומק לשיר, למשל נסיעה ברכב כאשר השחקנים יושבים על קובייה והיא מסתובבת באיטיות כשאורות שמדמים אורות רחוב חולפים על פניהם.

ולבסוף, מבחינת השחקנים למזלי כל השחקנים המקוריים (חוץ מהילדים) עדיין היו שם וכולם היו פשוט נהדרים. משחק משובח, שירה נהדרת ובכללי דינמיקה מדהימה בין כל חברי הקאסט. לא רק שהם היו נהדרים במחזמר עצמו, אחרי המחזמר ישנה מסורת שהשחקנים יוצאים וחותמים על הPlaybill לקהל שמחכה והקאסט של המחזמר הזה היה הכי נחמד, סימפטי ואוהב שפגשתי. כל אחד התעכב ודיבר עם כל אחד ואחד מהאנשים בקהל שחיכו וחתמו ולקחו תמונות עם מי שרק רצה. בגלל שאחותי היא מעריצה מושבעת של ההצגה, ואני ראיתי אותה לפניה, ביקשתי מהשחקנים לכתוב לה הקדשה אישית ולא רק שהם הסכימו, הם ממש חשבו לפני שכתבו ברכה נהדרת לאחותי.

אסכם ואומר שמדובר במחזמר נהדר שלא צריך הרבה זמן בשביל לכבוש לבבות ולהעביר סיפור עמוק ועכשווי. ממליצה לכל מי שנוסע לארה"ב בקרוב לבדוק האם ההפקה שבסיור עוברת בעיר שגם אתם עוברים בה, ואם כן אז בהחלט כדאי ללכת ולראות את ההצגה לפני שתפספסו! מה שכן קחו בחשבון שהאולם יהיה שונה ויהיה כמו אולם רגיל, ולא כמו האולם שבו ההפקה עלתה בברודווי.

** לקניית כרטיסים לסיור בארה"ב לחצו כאן.

לעמוד ההצגה

IMG_9492IMG_9476IMG_9494 IMG_9495

התמונה הנ"ל מתארת את זווית הראייה מהמקום בו עמדתי (קניתי כרטיס מוזל בעמידה). כפי שניתן לראות האולם קטן ואינטימי ולכן במהלך כל ההצגה הזווית הייתה נהדרת וראיתי הכל כמו שצריך, כאילו ישבתי בשורה האחרונה. מה שכן לעמוד במשך שעה וארבעים לא היה קל כל כך, במיוחד אחרי יום שלם של טיולים.

עשר הצגות בעשרה ימים- Finding Neverland (למצוא את ארץ לעולם לא)

קנינו כרטיס, ארזנו מזוודות ושלחנו את הכתבת הראשית שלנו לעשרה ימים לניו יורק לצפות בכמה שיותר הצגות בברודווי ואוף ברודווי. על כל הצגה והצגה היא תכתוב לנו את דעתה הכנה בהקשר של תלבושות, עלילה, אפקטים, שירים, שחקנים ועוד.

IMG_9304

והיום- Finding Neverland (למצוא את ארץ לעולם לא):

לפני שאתחיל לפרט ארצה רק לציין במילה אחת את התרשמותי מהמחזמר- וואוו! קשה לתאר כמה התרגשתי ונהניתי מהמחזמר הזה.

אבל לפני זה אסביר וארחיב את סיפורו של המחזמר המבוסס על חייו של ג'יימס אמ בארי- הסופר שהביא לנו את סיפורו של פיטר פן. המחזמר מציג לנו את הסופר בתקופה קשה, כאשר הוא אינו מצליח לכתוב את המחזה הבא שלו וחוזר להרגלים ישנים מההצלחות הקודמות שלו. מצד אחד יש לו את המפיק שלו שיושב עליו ודורש מחזה חדש ומוצלח ומצד שני הוא נמנע מלהעלות מחזה שהוא אינו גאה בו. בעודו יושב בפארק, מנסה לחשוב על רעיונות חדשים למחזה, בארי נתקל בארבעה ילדים מופלאים- ג'ורג', מייקל, ג'ק ופיטר, ובאמם היפייפיה והאלמנה- סילביה, ויחד איתם הם גולשים לעולמות חדשים ומופלאים בדמיון שלהם. ככל שעובר הזמן בארי מבלה יותר ויותר זמן בחברת המשפחה מה שמפריע לאשתו, שמרגישה כי בעלה מתרחק ממנה, למפיק שלו, שרק רוצה שבארי יעבוד על המחזה הבא, ולאמה של סילביה, שרוצה שבתה ונכדיה יחזרו למסלול חיים תקין לאחר שאיבדו את אב המשפחה.

את המחזמר ראיתי יום לפני שהוא נסגר, והסיבה העיקרית שהלכתי לראותו הייתה נטו בגלל הסיבה הזו- הוא נסגר. אמרתי לעצמי שאני לעולם לא אסלח לעצמי אם לא אראה אותו כל עוד הוא מופיע בניו יורק ואני כאן, אז הלכתי ועמדתי בתור במשך שעתיים והשגתי כרטיס במקום מצוין (מיקום מדויק בתמונות ניתן לראות בסוף הפוסט).

הגעתי למחזמר חסרת ציפיות בכלל שכן ההצגה לא משכה תשומת לב רבה מדי באף מדיה והיא תמיד הייתה שם אבל אף פעם לא הבנתי איך היא שרדה כל כך הרבה זמן (שנתיים למי שמתעניין), אבל וואי איך שאני אוהבת להיות מופתעת בתיאטרון. אז למה בעצם הופתעתי?

ובכן, דבר ראשון- השירים במחזמר והכוריאוגרפיה של הנאמברים הגדולים היו פשוט מעולים. כל שיר אחרי שיר משך אותי עוד יותר עמוק לסיפור והזמרים היו פשוט מופלאים. דווקא שניים מתוך שלושת השירים שכן הכרתי פחות אהבתי ויותר הופתעתי ונמשכתי לשירים שלא הכרתי מבעוד מועד. יש לציין גם שתקציב רב אין להפקה, אז כל צעד ותנועה ויחס לדברים הקטנים הם אלה שעשו פה את הנאמברים והפכו אותם למרהיבים ומיוחדים, אם זה נאמבר שמתרחש סביב שולחן אוכל גדול וכוריאוגרף שגורם לכל הקאסט שלו לצוץ מתחת לשולחן הזה ולהתנהג כמו ילדים קטנים או אם זה נאמבר שכל מה שהוא דרש מבחינת תפאורה זה שלוש דלתות וזה כל מה שהיה צריך בשביל להעביר את המסר החזק שבשיר. אז אם אתם רוצים פשוט פלייליסט חדש של מחזמר מצוין- זה המחזמר, אתם יכולים להפסיק לחפש.

דבר שני- האפקטים (גם אם הם היו מועטים ודלי תקציב) היו פשוט מרהיבים והדגישו את הסיפור המופלא שנגלה לנגד עינינו, וכאן נציין לטובה את הבמאית שעשתה עבודה מופלאה במחזמר. כמה מהאפקטים שאני הכי אהבתי במחזמר היו כאשר הם השתמשו בשחקני האנסמבל להרמות של הרקדניות ששיחקו את וונדי ופיטר כדי לגרום להן "לעוף" מה שנתן לכל הסיפור מימד אנושי שרק הוסיף לקסם וליופי. או כאשר בסוף ההצגה, בשביל לגרום לכל הקהל לבכות, הם לקחו את החלק הכי קשה וכואב בסיפור ופשוט הוסיפו נצנצים ורוח לתאר את הסוף של הדרך ואת ההתחלה של הדמעות או החנק בכל אחד ואחד מהיושבים בקהל. ולבסוף, כשבמהלך הדואט המרכזי של השחקנים הראשיים כל מה שהיה על הבמה זו מנורת רחוב קטנה והמשחק עם האורות הוא זה שנתן רובד נוסף לנאמבר והשאיר אותי פעורת פה.

לפני הסיכום, אציין שהשחקנים גם כן היו חלק מאוד מאוד חשוב להצלחה של ההצגה בעיניי. ישנם שירים רבים שצריך שחקנית או שחקן מאוד חזקים בשביל שהם יעברו כמו שצריך, ובהפקה הזו יש מהם בשפע. שני השחקנים שבלטו במיוחד בעיניי הייתה לורה מישל קלי, ששיחקה את התפקיד הראשי של סילביה, ופול סלייד סמית ששיחק את המפיק. לורה הפגינה כישרון שירה ורגש מופלאים וכל מילה שיצאה מהפה שלה הייתה קסומה ומרגשת, בעוד פול היה הגורם הקומי בהצגה שכל משפט שלו היה פאנץ' ליין שגרר צחוק גוער מהקהל. מי שדווקא פחות אהבתי ודי איכזב אותי היה השחקן הראשי, טוני יצבק, שהפריע לי במיוחד המבטא שלו ורק בדיעבד גיליתי שזה היה חלק מהתפקיד וגם קודמיו השתמשו במבטא כזה.

לסיכום, במהלך כל השעתיים וחצי המופלאות שישבתי שם לא הבנתי איך היא לא זכתה אפילו במועמדות אחת לטוני. ההצגה מדהימה ולא תשאיר אתכם אדישים ואני ממליצה לכל מי שנתקל בה עכשיו בסיור בארה"ב שמתחיל באוקטובר לרוץ ולראות אותה. מבטיחה לכם שאתם נכנסים למסע וכשתצאו מההצגה תרגישו שהיא השפיעה עליכם, גם אם במעט. זו רשמית אחת ההצגות האהובות עליי, אם לא הכי, ואצלי זה מאוד קשה לטפס לפסגה.

** לבדיקת כרטיסים לסיור אתם מוזמנים ללחוץ כאן.

לעמוד ההצגה

IMG_9307IMG_9305IMG_9313

התמונה הנ"ל מתארת את זווית הראייה מהכיסא בו ישבתי (מיקום מדויק באולם ניתן לראות בתמונה למטה). כפי שניתן לראות האולם עצמו אינו רחב ועל כן גם אם יושבים בכיסאות הצדדיים הראות עדיין טובה וניתן לראות את הבמה ללא הפרעות רבות.

הצגות שנסגרות בקרוב

במהלך חודשי הקיץ ישנן הצגות רבות שנסגרות ומפנות את האולמות להצגות של העונה הבאה. בגלל שעכשיו זו תקופת הנסיעות כדאי לכם לרוץ לראות איזו הצגה או שתיים לפני שתפספסו אותן. ריכזנו לכם פה את כלל ההצגות\מחזות זמר שנסגרות בחודשים הקרובים:

1. 31 ביולי – תפוס לגמרי (Fully Commited). הצגה קומית וחמודה בכיכובו של ג'סי טיילר פרגוסון (משפחה מודרנית) ומומלצת מאוד! ניתן לקרוא עוד על ההצגה בעמוד הבא.

2. 31 ביולי- מו טאון (MoTown). מחזמר קליל ונחמד על בארי גורדון, בעל חברת התקליטים שהוציאה אמנים מפורסמים כגון: חמישיית ג'קסון, דיאנה רוס, סטיבי וונדרס ועוד. מוזמנים לקרוא בהרחבה על המחזמר בעמוד הבא.

3. 21 באוגוסט- למצוא את ארץ לעולם לא (Finding Neverland). הצגה קסומה על הסופר שהביא אלינו את סיפורו של פיטר פן, מומלצת מאוד במיוחד אם אתם באים עם ילדים. ניתן לקרוא עוד בעמוד הבא.

4. 4 בספטמבר- המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה. ההצגה מגוללת את סיפורו של כריסטופר בון, נער הלוקה באוטיזם, המחליט לחקור ולגלות מי רצח את הכלב של שכניו. ההצגה קיבלה שבחים רבים והיא מומלצת מאוד לכל חובבי הסיפור.

5. 4 בספטמבר- הצגה של אלוהים. הצגה קלילה ומצחיקה בכיכובו של שון הייז (וויל וגרייס), מומלצת מאוד למי שרוצה לצחוק למשך שעתיים ברצף. מוזמנים לקרוא עוד על ההצגה בעמוד הבא.

6. 4 בספטמבר- עלובי החיים. אחרי הרצה של כמה שנים המחזמר עלובי החיים, שמתאר את סיפורו של ז'אן ולז'ן בצרפת של המאה ה-19, אורז את התפאורה ויורד מהבמות בברודווי. ההצגה קיבלה פידבקים מדהימים ומפורסמת בכל העולם, עם הפקות שונות ומגוונות שרצות כבר שנים בכל מיני מדינות. בהצגה ישנם שירים רבים מפורסמים כגון: "I Dreamed a Dream", "On My Own" ועוד.

7. 10 בספטמבר- בית האושר (Fun Home). מחזמר מקסים ואינטימי המספר את סיפור חייה של סופרת לסבית, מילדותה עם אביה שנמצא בארון ועד חייה הבוגרים. ניתן להמשיך לחקור על ההצגה בעמוד הבא.

ממליצים לכם לקרוא על ההצגות ולבחור לפחות אחת כי כל אחת ואחת מההצגות כאן מקסימה ומומלצת מאוד.

לקניית כרטיסים:

תפוס לגמרי- כרטיסים עם בחירת שורה מדויקת.

מו טאון- כרטיסים זולים יותר באזור שתבחרו /——–/ כרטיסים עם בחירת שורה מדויקת.

למצוא את ארץ לעולם לא- כרטיסים זולים יותר באזור שתבחרו /——–/ כרטיסים עם בחירת שורה מדויקת.

המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה- כרטיסים עם בחירת שורה מדויקת.

הצגה של אלוהים- כרטיסים עם בחירת שורה מדויקת.

עלובי החיים- כרטיסים זולים יותר באזור שתבחרו /——–/ כרטיסים עם בחירת שורה מדויקת.

בית האושר- כרטיסים זולים יותר באזור שתבחרו /——–/ כרטיסים עם בחירת שורה מדויקת.

מאחלים לכם צפייה מהנה!

סדרת הטלוויזיה סמאש- SMASH

לכל חובבי הברודווי המושבעים התוכנית הזו היא התגשמות חלום.

התוכנית סמאש עלתה לשידור בשנת 2012 לשתי עונות בלבד (לצערנו הרב). התוכנית מציגה את סיפורם של במאי, שני כותבים, מפיקה וכמה שחקנים צעירים בראשית דרכם בברודווי.

הסיפור בעונה הראשונה מתמקד בשתי בנות, אייווי לין וקארן קארטרייט שמתמודדות לתפקיד הראשי במחזמר החדש- בומבשל, המבוסס על סיפורה של מרלין מונרו. בסדרה אנו נחשפים לכל העבודה מאחורי הקלעים, אם זה הסיפורים של שני הכותבים, ג'וליה יוסטון וטום לוויט, הבמאי המוצלח אך מתוסבך, דרק ווילס, או המפיקה המחפשת מחזמר מצליח ושובר קופות, איילין רנד.

בעונה השנייה אנו נחשפים לדמויות חדשות ומחזמר חדש בתהליכים, פרי יצירתם של הצמד ג'ימי קולינס וקייל בישופ. העניינים מתחילים להתחמם כשהמחזמר החדש מתחיל להוות איום על בומבשל ואנשים מתחילים להילחץ.

היופי בסדרה הוא שמרבית השחקנים הינם שחקני ברודווי מפורסמים שלפני הסדרה הזו בקושי הופיעו על מסך הטלוויזיה שלנו, מה שנתן להם את החשיפה לקהל רחב יותר והזדמנות נוספת למעריצים שלהם להנות מהעבודה שלהם שלא בלייב בניו יורק. חלק מהשחקנים המופיעים בסדרה: כריסטיאן בורל (משהו רקוב), מייגן הילטי (מכושפת, קולות מהבמה), קתרין מקפי, ג'רמי ג'ורדן (ניוזיס, בוני וקלייד), אנדי מיינטוס (אביב מתעורר), לזלי אודום ג'וניור (המילטון), קריסטה רודריגז (אביב מתעורר), דברה מסינג (וויל וגרייס), ג'ק דייבנפורט, בריאן דארסי ג'יימס (משהו רקוב, המילטון) ועוד.

בנוסף, מרוב ההצלחה והבאזז שנוצר סביב הסדרה והמחזות זמר שהועלו בה, בימים אלו עובדים על המחזמר בומבשל עם השירים מהסדרה ושירים נוספים וממש מתכננים על העלאת המחזמר כפי שתוכנן בסדרה. כל זאת בנוסף לקונצרט שהועלה בשנת 2015 עם כוכבי הסדרה ששרו את כל השירים האהובים מהמחזמר הפיקטיבי וכמה הופעות קטנות שהועלו במועדון בניו יורק עם כל השירים של המחזמר היט ליסט.

במהלך הסדרה ישנם נאמברים מטורפים ושירים חדשים ורעננים, וגם כמה קאברים כמובן. מצרפת לכאן את האהובים עליי (חלקם עלולים לגלות כמה ספוילרים אז שימו לב!):

שני שירים מהמחזמר על מרלין מונרו:

דואט מדהים של שתי הכוכבות הראשיות:

שני שירים מהמחזמר השני, היט ליסט:

 

אז אם אהבתם את השירים, ואתם אוהבים את ברודווי וכל מה שהולך מאחורי הקלעים- רוצו לראות את הסדרה!

ממליצה בחום! אני עד היום שרה את הפלייליסט שלהם…