ההצגה, שעלתה במקור כהצגת שני חלקים, תחזור כעת כהצגה עם חלק אחד. כלומר, הצופים יראו את כל ההצגה בישיבה אחת במקום שתי הצגות נפרדות שהוצגו פעמיים באותו היום או בשני ימים עוקבים.
מבוסס על הסיפור המקורי מאת ג'יי קיי. רולינג, ג'ק ת'ורן וג'ון טיפאני, "הארי פוטר והילד המקולל" נכתב על ידי ת'ורן ובוים על ידי טיפאני. ההצגה המקורית בת שני החלקים "הוחזרה באומץ כהופעה ייחודית אחת על ידי צוות היצירה עטור הפרסים לקראת חזרתו לצפון אמריקה." פרטים נוספים, כולל צוות השחקנים, עתידים לבוא.
הצגת הערב היחידה של המופע תוצג רק בצפון אמריקה, עם הופעת בכורה בסן פרנסיסקו שמיועדת להתחיל ב-11 בינואר 2022, והצגת בכורה קנדית תחל במאי 2022 בטורונטו. כרטיסים להפקה בברודווי יחלו להימכר לקהל הרחב ביום שני, ה-12 ביולי 2021. כרטיסים לסן פרנסיסקו יוצאים למכירה ביום רביעי, ה-21 ביולי. הפקות במלבורן, לונדון ובהמבורג ימשיכו במתכונת המקורית של שני חלקים.
בהצהרה אמרו המפיקות סוניה פרידמן וקולין קלנדר כי "בהתחשב באתגרים של הצגה מחדש והפעלת מופע בן שני חלקים בארה"ב בסדר גודל של "הארי פוטר והילד המקולל", והאתגרים המסחריים העומדים בפני התעשייה התיאטרונית והתיירותית החוזרים לאחר ההשבתה העולמית, אנו נרגשים להצליח להתקדם עם גרסה חדשה של המחזה המאפשרת לקהל להנות מההרפתקה של "הילד המקולל" בישיבה אחת שמונה פעמים בשבוע."
צוות היצירה של ההצגה זוכת הטוני כולל את אימוג'ן היפ (מלחינה), סטיבן הוגט (במאי התנועה), כריסטין ג'ונס (מעצבת תפאורה), קטרינה לינדזי (מעצבת תלבושות), ניל אוסטין (מעצב תאורה), גארת' פריי (מעצב סאונד), פין רוס ואש וודוורד (מעצבי וידיאו) וקרול הנקוק (מעצבת שיער, פאה ואיפור).
הקורונה מרתקת את רובנו לבית ובעקבות הזמן שהתפנה לי החלטתי לחזור ולצפות בהקרנות שונות של מחזות זמר שצולמו בווסט אנד או ברודווי.
הפעם, בחרתי בגרסת הקונצרט של המחזמר "Company", בכיכובם של ניל פטריק האריס, פאטי לפון, סטיבן קולברט, ג'ון קרייר, מרתה לימפטון ועוד. לקאסט מצטרפת התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק, במקום התפאורה המוכרת של התיאטרון, ולכן ההופעה מסתמכת בעיקרה על הסיפור, התזמורת, השירים והביצועים של השחקנים. אתם מתרגשים? גם אני!
** אזהרה – מעט ספוילרים לפניכם **
המחזמר מתמקד בבובי (האריס), שחוגג את יום הולדת ה-35 שלו. לכבוד האירוע מגיעים החברים שלו, חמישה זוגות נשואים, כאשר כל זוג שונה ומיוחד בדרכו. במהלך המחזמר אנו צופים באינטראקציה של בובי, רווק הולל היוצא עם שלוש בחורות במקביל, עם כל אחד מהזוגות הללו ורואים איך בובי גדל ומתבגר לנגד עינינו. האם בובי יחליט שהוא רוצה להתמסד או שמא יישאר גלגל שלישי לנצח?
בובי, בובי בייבי, בובי בובי, בובי בובו, רוברט דרלינג, בובי בייבי, בובי. וואללה זה קליט…
הצפייה הראשונית במחזמר גרמה לי להסתכל עליו בנקודת מבט מחודשת. את השירים הכרתי עוד מראש, למרות שבהתחלה לא הצלחתי להתחבר אליהם, אבל הפעם הם קיבלו משמעות אחרת ומצאתי את עצמי שומעת אותם שוב ושוב בלופים. הביצועים היו מרגשים ואותנטיים והתאהבתי בכל אחד ואחת מהשחקנים (מי היה מאמין שלסטיבן קולברט יש קול כזה יפה?). באתי עם ציפיות נמוכות בגלל שמדובר בגרסת קונצרט, אבל בסוף יצא שהתרגשתי עד מאוד כאילו הייתי איתם שם באולם.
בובי, בובי בייבי, בובי בובי, בובי בובו, רוברט דרלינג, בובי בייבי, בובי. נכון זה מזכיר את סטואי בFamily Guy?
אפשר לומר שעברתי חוויה במחזמר הזה, ממש תהליך של גדילה יחד עם בובי. צחקתי איתו כששרה והארי הלכו מכות, הייתי בהיי יחד עם ג'ני ודיוויד, נכנסתי לסטרס עם פול ואיימי והרגשתי את כל מה שהוא הרגיש יחד עם אפריל מרתה וקאת'י. בהתחלה לא הבנתי אותו, מי רוצה ונהנה להיות גלגל שלישי כל הזמן? ולמה אומרים שהוא לא רוצה להתחייב כשכל מה שהוא מדבר עליו זה זוגיות? אבל לאט לאט הבנתי את המסע שהוא נמצא בו של הבנה עצמית וגילוי הרצונות העזים שלו. מזלו שהוא נמצא בעולם התיאטרון ולא בעולם הרווקות של ימי הקורונה. #RealLifeSucksSometimes
בובי, בובי בייבי, בובי בובי, בובי בובו, רוברט דרלינג, בובי בייבי, בובי. מעניין כמה פעמים אומרים "בובי" בכל ההצגה.
אחת המעלות של המחזמר לדעתי היא שהוא גורם לקהל להזדהות עם הדמויות. המחזמר, שיצא לראשונה בשנות ה-70, הסתכן כשהציג חמישה זוגות נשואים ורווק אחד הולל במרכז המחזה. מי רוצה לראות את החיים האמיתיים שלו על הבמה? אך הסיכון השתלם להם כשהקהל רק חיכה לראות מה הדינמיקה של בובי עם כל זוג וזוג. לצפות כיצד כל זוג צמא לסיפורים של בובי שיוציאו אותם משגרת חייהם המשעממת, כפי שהקהל הנשוי עושה כנראה עם חבריו הרווקים וקהל הרווקים עושה עם חבריו הנשואים.
בובי, בובי בייבי, בובי בובי, בובי בובו, רוברט דרלינג, בובי בייבי, בובי. 111, ספרתי. וזה רק בשירים עצמם.
מה שבטוח הוא אחרי הצפייה הזו אני יוצאת עם מחזמר חדש ברשימת ה- TOP 10 שלי, אך הבאסה הגדולה היא שגיליתי אותו רק עכשיו. ההפקה החדשה שעלתה בווסט אנד בשנת 2018 ובברודווי 2020, כשהפכו את המינים ודמותו של בובי היא כעת אישה, הביאה נקודת מבט מודרנית למחזמר הישן – בדיוק העיבודים שאני אוהבת. במאית המחזמר הבינה שהעולם היום עבר שינוי והפיכתו של בובי לאישה נותנת למחזמר רלוונטיות לשנות האלפיים וזה גרר התלהבות מחודשת למחזמר מעולה.
עכשיו, כל מה שנותר לי לעשות הוא לחכות שהקורונה תחלוף, לחסוך כסף ולטוס לניו יורק ולצפות במחזמר בלייב ולא דרך מסך המחשב שלי. #WishMeLuck
חושך בקהל, כולם ישובים, המסך עולה, הלהקה מתחילה לנגן, ההתרגשות בשיאה וההצגה מתחילה. הדקות הראשונות של המחזמר מכניסות כל אחד בקהל להתרגשות גדולה ואם הנאמבר פתיחה חזק אז יודעים שהמחזמר הולך להיות מטורף. בשביל להזכיר לנו את הרגעים המרגשים הללו, ריכזתי לכם את 15 שירי הפתיחה הטובים ביותר ממחזות זמר, והם:
כמה מתאים שהצגה כזו תתחיל עם פנייה לאמא שהביאה אותם לעולם, בעדינות ההתחלתית ואז בפרץ הנעורים הכועס והאנרגטי. עם פתיחה כזו של המחזמר אני יודעת שמצפה לי משהו טוב בהמשך.
כל מי שזכה לצפות בהצגה הזו בלייב יודע איזו חוויה היא הייתה. הרקדנים שמסתובבים בקהל ויוצרים אינטרקציה ממשית, הקהל שיושב באמצע הבמה ועוד שלל אלמנטים שתופסים אותך לא מוכן על ההתחלה. שיר עוצמתי וחזק ובימוי מטורף שלו, רק חבל שהשיר הזה הוא השיא של ההצגה…. לפחות הוא נכנס לרשימה האקסלוסיבית הזו.
היופי הגדול של המחזמר מלצרית הוא הפשטות שבו והרגעים הקטנים והמתוקים שהוא מביא איתו. שיר הפתיחה מביא לנו את המתוק יחד עם הכוריאוגרפיה העדינה והמלוטשת שעושה לנו חשק לפאי על ה-5 דקות הראשונות של המחזמר.
12. I Hope I Get It" – A Chorus Line"
אחד השירים הכי קלאסיים שהגיעו ממחזמר שאפילו אנשים שלא ראו את המחזמר בחייהם יכירו אותו מסרט כלשהו או סדרה.
Divorced, Beheaded, Survived. בום! לא צריך יותר משיר פופ עוצמתי בשביל לפתוח הצגה כמו שצריך. עם תמצות קצר של כל מה שקרה לכל אישה שמשאיר רצון לשמוע עוד, SIX פותח בשיר כיפי, קליט שנשאר חקוק במוחנו להרבה זמן.
10. When You're an Addams" – The Addams Family"
שיר פתיחה קריפי להצגה קריפית והייתי רוצה ללכת אליה רק בשביל להקיש באצבעות יחד איתם.
הסיבה שהשיר הזה ברשימה היא התחושה שהייתה לי כשראיתי את המחזמר. אני חושבת שעד היום אני עדיין נפעמת מהנאמבר פתיחה העוצמתי שלא הפסיק להפתיע אותי במחזמר חמוד ומתוק. ילדים באים ושרים לי שהם ניסים ואני אמורה להישאר אדישה?
כל חיי חלמתי שאגור בבולטימור רק כדי שאוכל לשים את השיר הזה כשעון מעורר ואני בטוחה שאני לא לבד. בהצגה שהיא רק אנרגיות אי אפשר לצפות לפחות מהשיר שיפתח אותה ומי תביא לנו אותה באנרגיות אם לא טרייסי?
נכון, שיר הפתיחה הזה קצת מזכיר את סטואי מ-Family Guy זועק לאמא שלו, אבל כאן לפחות זה כיפי! שיר פתיחה טיפוסי שעושה תחרות עם עצמו כמה שמות חיבה ניתן לתת לאדם אחד ו-GO!
אני לא חושבת שיש הצגה שמעבירה כל כך הרבה אנרגיות בשיר הפתיחה שלה כמו "לא רק בלונדינית". הצעקות OMG גורמות לי לרצות לקפוץ ולצעוק יחד איתן מרוב התרגשות כי אל מתארסת ו-OMG!!!
השיר שכל אחד מבטא את הפתיחה בדרך אחרת, השיר שמחזיר את כולנו לילדות ולתקופת התמימות, השיר שמשגר אותנו מאולם התיאטרון לאפריקה, השיר שאי אפשר לעשות רשימת שירי פתיחה בלעדיו.
מסורתתתתת מסורת! בום בום בום! ההתחלה הכי מרגשת ועוצמתית להצגה עם נשמה גדולה. הייתי חייבת להוסיף את הסרטון הישראלי כי לדעתי ההפקה הישראלית הרבה יותר טובה מהאמריקאית.
אחת הסיבות למה השיר הזה כל כך טוב היא שהוא אחד השירים היחידים ששוברים את הקיר הרביעי בין הקהל לבמה. השחקן פונה לקהל ועושה זאת בהומור ובציניות המטורפת של הדמות המשוגעת הזו שתמיד כיף לחוות. מה גם שהשיר מותאם לסיטואציה ומשתנה כל הופעה, אם רק תחפשו אותו ביוטיוב תמצאו 3 גרסאות שונות!, ורק על המאמץ הזה מגיע לו מקום גבוה ברשימה.
השיר צבר כזו תאוצה שגם אנשים שלא רואים מחזות זמר מכירים אותו ו-7 התווים הראשונים מכניסים את כל הקהל להתרגשות מטורפת. אודה ואומר שלא רציתי שהשיר הזה יהיה גבוה ברשימה כי די, המילטון ראשונים בהכל ולדעתי לא תמיד בצדק, ההייפ סביב המחזמר גבוה מדי. אבל נשברתי ללחץ והשיר פתיחה מעולה אז ניתן לו מקום שני כי "Second place is the first to lose" (אבבי לי מילר, Dance Moms). אז הנה לין היקר, קיבלת מקום שני.
לא אשקר, היה לי קשה לבחור שיר אחד למקום הראשון כי לא הרגשתי שלאף שיר מגיע המעמד, אבל אם כבר לתת למישהו את הזכות הזו זה לבוק אוף מורמן. היופי שבפשטות, בלי בלאגנים, בלי תפאורה משוגעת, בלי כוריאוגרפיות מטורפות, רק כמה שחקנים עם תלבושת אחידה מניפים ספר ודוחפים אותנו ללמוד על ישו. כל זה הפך את הנאמבר הזה לאחד הנאמברים המוכרים ביותר בעולם התיאטרון העכשווי וגרם לנו לחשוב שמורמונים זה מגניב אז נמחא להם כפיים ונעניק להם את הגביע!
נגיף הקורונה, או בשמו השני COVID-19, הפך את העולם וגרם לכאוס מוחלט בתוך השגרה שכולנו חיינו בה. חנויות נסגרו, בתי ספר עברו למתכונת אונליין וכל מי שאינו עובד חיוני נותר בביתו עד שהסכנה תחלוף. כחלק מהניתוק והסגר העולמי עולם התיאטרון הפסיק פעולתו וההשלכות לא איחרו לבוא.
ב-11 למרץ 2020 התיאטראות בניו יורק הציגו את ההצגה האחרונה שלהם לפני שמדינת ניו יורק נכנסה לסגר כללי והתיאטרון נסגר. מאז הסגר הראשוני, תאריך החזרה לשגרה נדחה כמה פעמים, מחודש אפריל ליוני וכעת מיוני ל- 6 בספטמבר, אך תאריך החזרה הרשמי עדיין לא נקבע. כחלק מהסגירה הפתאומית והמחסור בהכנסה ישנן הפקות רבות שנפגעו מהמצב ונאלצו להכריז על צעדים דרסטיים המשפיעים על קהילת מעריצי ברודווי.
המחזמר הראשון שקיבל את אות הסגירה היה "ביטלג'ויס", כאשר הודיעו כי הסגר ממשיך עד ה-7 ביוני, יום אחרי תאריך הסגירה המתוכנן של ההצגה. מעריצים רבים והצוות של המחזמר נותרו מאוכזבים כשלא ניתנה להם ההזדמנות לומר שלום כמו שצריך, ובעצם ההצגה האחרונה של המחזמר הייתה ב-11 במרץ 2020. אך אל דאגה, המחזמר צפוי לצאת לסבב הופעות ברחבי ארה"ב ואנו בטוחים כי זו לא הפעם האחרונה שנשמע עליו.
המחזמר השני שקיבל את אות הסגירה הוא לא אחר מ-"פרוזן", המבוסס על סרט הדיסני האהוב, שהכריז ב-15 למאי שההפקה לא תשוב לבמות בברודווי. בשל המפולת הכלכלית, המפיקים החליטו כי המחזמר לא יעלה חזרה לבמות ניו יורק, אך אל חשש, ההפקות הרצות ברחבי ארה"ב ישובו לסדרן וכמובן ההפקה המתוכננת בווסט אנד בלונדון תחל ברגע שהסגר יגמר.
בנוסף, ישנן כמה הצגות כמו: "מי מפחד מוירג'יניה וולף" ו-"Hangman" שלא ישובו לאחר תקופות הקורונה.
חוץ מההצגות הללו ישנן הפקות רבות שהיו אמורות להתחיל בתקופה הזו, למשל "MJ" על חייו של מייקל ג'קסון או "קרוליין, או שינוי", שדחו את תחילת ההרצה שלהם לסתיו של שנת 2020 או אפילו לשנת 2021.
נהיה כנים, המצב לא נראה מדהים כרגע, אבל אפשר לסמוך על קהילת התיאטרון שתעשה הכל בכדי להשיב את המצב לקדמותו ולצאת חזקים יותר מהסגר. אך עם כל הדברים הרעים שקורים כרגע בעולם התיאטרון ישנן גם כמה נקודות אור שהמצב מאפשר, כמו איחוד של כל חברי הקאסט המקורי של "המילטון", "לא רק בלונדינית" והצגות פופולאריות אחרות. אז נסיים במבט אופטימי זה שיוקדש לו פוסט משלו עם כל הדברים הטובים שיצאו מהקורונה.
אבניו קיו זו ההצגה שלא ידעתם שאתם צריכים בחייכם. עם הומור שחור והרבה בדיחות גסות, כל אדם מעל גיל 18 יזדהה איתה וירגיש שהיא מדברת אליו, בצורה כזו או אחרת. לקניית כרטיסים.
רדו לסוף הפוסט לראות את ציון הפלייבילס שההצגה קיבלה מאיתנו!
המחזמר מספר את סיפורם של הדיירים באבניו קיו, אחת השדרות הזולות יותר במנהטן. ישנם זוג מאורס, בחור שרק סיים תואר, בחורה שחלומה הוא להקים ביה"ס מיוחד למפלצות ועוד. ביחד הם עוברים את טלטלות החיים ומנסים לתמוך כמה שאפשר אחד בשני.
אבניו קיו היא לא כמו כל הצגה אחרת, וזה מתבטא בכך שחלק מהדמויות שלה הן בובות, מפלצות ואפילו קופסאות. היא לא מפחדת לומר את האמת בפרצוף אבל היא עושה זאת בהומור משובח כך שאנו סולחים לה על כל הגסויות, היא ממש שילוב של רחוב סומסום עם הופעת סטנדאפ של שחר חסון. אלמנט הבובות מוסיף מאוד להצגה ובעצם גורם להכל להיות הרבה יותר מצחיק, ממש כאילו פו הדב יתחיל לשיר לנו על פורנו.
יצא לי לראות את ההצגה 3 פעמים, פעמיים בניו יורק באוף ברודווי ופעם אחת בהפקה פרטית כאן בארץ וכל פעם מחדש התגלגלתי מצחוק. כמובן שתמיד יש ביקורת, וישנם קטעים רבים שחשבתי לעצמי- "יאללה בואו נחזור לבדיחות הגסות" אבל אסור לשכוח שזה התחיל בברודווי ובתקופה ההיא ככה כתבו מחזות זמר, עם בלדות ארוכות וקטעים קיטשיים ברמות.
אך לבסוף, ההצגה לא סתם זכתה בפרס הטוני וחטפה אותו מאחת ההצגות המצליחות ביותר בעשורים האחרונים, מוויקד הפופולארית. היא באמת מיוחדת ומביאה קסם אישי, עם דמויות שכיף לאהוב ואמת בפרצוף ושירים שלא תמיד כדאי שנשיר לנו סתם ככה ברחוב (מניסיון).
אתם בטח תוהים לעצמכם, אז איך הייתה ההפקה בארץ? ובכן, היא לא מאכזבת בכלל! את האמת? אניאפילו הופתעתי מהרמה הגבוהה ומהכישרון שנטף על הבמה. לשחק כמה דמויות בו זמנית תוך כדי משחק בבובה זה לא פשוט בכלל ושלושת השחקנים הראשיים פשוט כיכבו בענק. כל מה שאני מאחלת להם זה שיצליחו בגדול, כי מגיע להם.
תמיד כשאני רואה משהו בארה"ב וחוזרת לארץ לראות הפקה כאן אני באה עם הציפיות הכי נמוכות שיש, כי ההשקעה הכספית נמוכה יותר, הקהל מצומצם יותר ואין מה לעשות- בעברית זה נשמע הרבה יותר גרוע. אני הכי שמחה כשההפקה מתעלה על הציפיות שלי וגורמת לי להרגיש גאווה וכבוד לקהילת התיאטרון בארץ. זה התחיל במאמה מיה והמשיך כאן, בהפקה פרטית וקטנה שנותנת פייט להפקה בניו יורק שכבר הספיקה לרדת לפני כמה חודשים.
הציון שנתנו להצגה זו הוא:
התרגום לא נורא בכלל, המשחק משובח, התפאורה חמודה וסה"כ מדובר בערב מצחיק בטירוף. אז עשו לעצמכם טובה, תקנו כרטיס ולכו לראות את הבובות!
הרגע לו חיכינו סוף סוף הגיע!! דיסני הכריזו שתשוחרר לקולנוע גרסה מצולמת של המחזמר המצליח המילטון זוכה פרסי הטוני והפוליצר. הסרט, שיכלול את צוות השחקנים המקורי של המחזמר, ישוחרר ב-15 לאוקטובר שנת 2021.
לין מנואל מירנדה אמר: "אני כל כך גאה בצורה שבה תומאס קייל הצליח לתפוס את הגרסה המצולמת של המילטון – ממש חוויה תיאטרונית חיה שמרגישה קרובה גם בבית הקולנוע המקומי. אנחנו מתרגשים לשתף פעולה עם דיסני וביחד להביא את המחזמר עם הקאסט המקורי לקהל הכי גדול שאפשר."
הקאסט המקורי כולל את מירנדה בתפקיד המילטון, לזלי אודום ג'וניור בתור ארון בור, דאוויד דיגס בתור לאפאייט/תומאס ג'פרסון, רנה אליס גולדסברי בתור אנג'ליקה סקיילר, כריסטופר ג'קסון בתור ג'ורג' וושינגטון, ג'ונתן גרופ בתור המלך ג'ורג', פיליפה סו בתור אלייזה המילטון, ג'סמין סיפאס ג'ונס בתור פגי סקיילר/מריה ריינולדס, אנתוני רמוס בתור ג'ון לורנס/פיליפ המילטון ואוקרייאט אונאודואן בתור הרקולס מוליגן/ג'יימס מאדיסון.
הקאסט כולל גם את חברי האנסמבל המקוריים חוץ מאחת שסיימה את החוזה מוקדם מהצפוי ולא נכללה בצילום.
אנחנו לא יודעים האם ואיך זה יגיע לישראל, כעת ניתן רק להתפלל שגם בארץ יחליטו להקרין את המחזמר.
הכתבת הראשית שלנו חוזרת עוד פעם עם ביקורת על מגוון הצגות ומחזות זמר שמציגות בברודווי שבניו יורק, והפעם היא הלכה לראות את וויקד. רדו לסוף הפוסט בשביל לראות כמה פלייבילס היא נתנה להצגה!
ההיכרות שלי עם וויקד עוד מחזירה אותי לשנת 2013 לביקור שלי בלונדון, ומאז הספקתי לראות את ההצגה עוד פעמיים – פעם אחת בברודווי ב-2017 ופעם אחת באורגון בסיור ב-2019. למה לקח לי כל כך הרבה זמן לכתוב את הביקורת הזו? אולי בגלל שהיא הפכה להיות כל כך קבועה בנוף התיאטרון שזה פשוט ברח לי מהראש. אז בואו נתחיל…
וויקד מספר את הסיפור של ארץ עוז, המכשפה הירוקה, איש הפח, איש הקש ועוד שלל אגדות ופנטזיות שלא ידעתם שאתם צריכים בחייכם. סיפור יפייפה של חברות לא צפויה בין אלפבה לגלינדה, שתי בחורות שמגיעות מקצוות שונים של העולם ומוצאות חברות אמת אחת בשנייה.
מדובר באחת ההצגות המצליחות ביותר בשנות האלפיים, עם הפקה קבועה בלונדון ובניו יורק ועוד שלל סיורים ברחבי ארה"ב וקנדה. נראה כאילו בכדי להפוך לשחקנית מן המניין בברודווי עלייך לעבור בתפקיד של גלינדה או אלפבה, מעין חניכה לעולם התיאטרון. ההתלהבות סביב המחזמר כל כך גדולה שלפעמים אנשים שוכחים שהוא בכלל לא זכה בפרס הטוני למחזמר הטוב ביותר, לא שזה משנה בשלב זה. אז למה עם כל ההצלחה הזו אני עדיין לא מתלהבת ממנו כל כך?
השירים במחזמר מעולים, הם כבר הפכו לחובה לכל חובב תיאטרון מושבע, כי לא הגיוני שאתה אוהב תיאטרון בלי להכיר את Popular בעל פה או שיהיה לך חבר דואט לשיר איתו את For Good, ואל תתחילו לדבר איתי בכלל על Defying Gravity שגרם לאח שלי להתלהב מהתיאטרון בפעם הראשונה. אפילו השירים הפחות מוכרים מצוינים אחד אחד ועושים לך חשק לשמוע אותם בלופים שוב ושוב ושוב.
התפאורה והתלבושות פשוט מוציאים עיניים ומכניסים אותנו לעולם הפנטזיה של ארץ הפלאות וממש אפשר לראות את ההשקעה הרבה שהקדישו לכל פרט קטן על הבמה. לפעמים כן היה לי חסר משהו בתפאורה כי נדמה שרוב הזמן הבמה עצמה די ריקה, הם יושבים על ספסל חצר כשהם לומדים בבית הספר ובבתים שלהם אין רהיטים, בכלל. אבל נסלח להם בקטע הזה כי זה ממש משני ולא קריטי לעלילה.
כל נאמבר מדהים יותר מקודמו, השחקנים שהם מלהקים לתפקידים מדהימים אחד אחד ומפתיעים ביכולות הווקליות שלהם, הבימוי מעולה, העלילה יצירתית ומעניינת וסוף סוף שמה נשים חזקות במרכזה, הטוויסטים מפתיעים וכיפיים והאולם תמיד ענק ומרשים.
אז מה לא הסתדר? מה לא תפס כל כך? אני באמת לא יודעת לומר לכם. מדובר במחזמר מדהים שאם נפרק אותו לחלקים שמרכיבים אותו הוא יקבל 100 עגול, אבל כשמחברים הכל ביחד חסר משהו, לפחות לי. ראיתי אותו 3 פעמים ואף פעם לא יצאתי בוואו מטורף, אבל הרבה אנשים אחרים כן.
הציון שבחרתי לתת להצגה זו הוא:
אמנם אני לא חובבת מושבעת של המחזמר, אני עדיין אוהבת לשמוע את השירים מדי פעם ואם תתנו לי כרטיס בזול אלך לראות אותו בפעם הרביעית. כן אומר שמבחינתי זה מחזמר קלאסי להיכנס איתו לעולם התיאטרון, יש בו הכל והוא מפתיע ומחדש ונותן לכל צופה חוויה מדהימה. אז אל תתנו לי לדכא אתכם ולכו לראות אותו, אולי בשבילכם הוא כן יעשה את הוואו המטורף הזה שחיכיתם לו כל חייכם.
פרס הטוני בברודווי הוא כמו פרס האוסקר בהוליווד, רק שבתיאטרון זכייה בפרס, או אי זכייה במקרה שלנו, עלולה להשפיע על הקהל ולגרום לכך שההצגה תיסגר מוקדם יותר משתכננה. ישנן הצגות רבות שלאור אי מועמדות או אפילו אי זכייה הובילו לכך שהן נסגרו חודש חודשיים לאחר הטקס, אבל לפעמים יש הצגות ששורדות ומצליחות בענק, אפילו שאין להן את תואר המחזמר הטוב ביותר. לשם כך, אירגנו לכם רשימה של 10 מחזות זמר שלא זכו בפרס אבל הצליחו בכל זאת:
ההצגה האהובה דרימגירלס, עם קאסט מרשים בכל אחת מהפקותיו, לא צלח בהפקתו הראשונה כשהפסיד למחזמר NINE. אבל לטווח הארוך דרימגירלס קיבל יותר חשיפה והצלחה, בעיקר בעקבות הסרט בכיכובה של ביונסה, וכל הפקותיו רצו לתקופה די ארוכה.
9. פאני גירל
פאני גירל מוכר בעיקר בזכות ברברה סטרייסנד או אפילו הסדרה GLEE שהחזירה את המחזמר לכותרות. אבל אי שם, כשההצגה רק התחילה, היא הפסידה את הפרס להצגה לא קטנה גם היא – הלו דולי. ברברה סטרייסנד כנראה הלכה בעקבות ההצלחה, משום שאחרי ששיחקה את פאני ברייס בברודווי ובסרט היא עברה לשחק את דולי בסרט של הלו דולי. עולם קטן?
מלצרית היא יהלום בברודווי, והיא זכתה באהדה רבה מהרגע ששרה בארילס שחררה שירים שהיא כתבה עבורה. לצערה, ההצגה יצאה באותה שנה שיצא המילטון, ככה שלא היה לה אפילו סיכוי לזכות בפרס הנחשק. למרות זאת, ההצגה רצה במשך שנים ורק השנה הוכרז שהיא נסגרת ב-2020, אך הפקות שלה עדיין רצות בלונדון וברחבי ארה"ב.
לא רק שלמצוא את ארץ לעולם לא לא זכה בטוני, הוא אפילו לא הועמד לאף פרס. לרוב אם הצגה אינה מועמדת היא יורדת לאחר חודש חודשיים אך במקרה הזה הקהל הבין שמדובר בטעות ענקית והמחזמר שרד שנתיים נוספות (!!) אחרי הטקס.
ניוזיס הוא מחזמר בעל קהל נאמן ואוהב מאז שהוא יצא לעולם בשנת 2011. אמנם הוא הפסיד לוואנס את פרס הטוני, הוא עדיין המשיך לרוץ לכמה שנים נוספות בברודווי ויצא לסבב הופעות מסביב לארה"ב. הוא אפילו זכה לצילום מקצועי עם הקאסט המקורי שחזר להופעות האחרונות של הסבב.
מטילדה היה הצלחה מסחררת בלונדון וניסו להביא אותה גם לניו יורק. המחזמר זכה לקהל מעריצים גדול אבל לא היה מספיק מוצלח בשביל לזכות בפרס הטוני, אליו הפסיד לקינקי בוטס. המחזמר שרד 4 שנים אחרי ההפסד והוא עדיין רץ בלונדון ובסבבים ברחבי ארה"ב וקנדה.
4. אל תוך היער
אל תוך היער הפך לקאלט עם השנים, אבל בטוני הנחשק הם לא הצליחו לזכות. ההפסד לפאנטום האופרה היה די צפוי, אבל המחזמר הצליח לשרוד עוד שנתיים בברודווי לפני שנסגר. מאז הוא זכה לכמה הפקות בווסט אנד, ברודווי ובכל רחבי העולם, כולל סרט בכיכובה של מריל סטריפ ועוד.
3. סיפור הפרברים
אי שם בשנת 1958 ההפקה הראשונה של סיפור הפרברים הפסידה להפקה הראשונה של "The Music Man". על פי הפופולאריות של סיפור הפרברים אפשר להסיק שהוא ניצח במבחנים אחרים את ההצגה השנייה. שתי ההצגות הללו זכו לחידושים רבים ואפילו בשנה הבאה סיפור הפרברים זוכה לסרט מחודש ו"The Music Man" זוכה להפקה מחודשת בברודווי.
מחזמר הכלא הידוע והמפורסם הפסיד בשנת 1976 למחזמר "שורת המקהלה". מאז ההפקה ההיא הסתיימה והפקה מחודשת עלתה ב-1997 והחזירה את הכבוד כשזכתה בפרס הטוני להפקה המחודשת הטובה ביותר. המחזמר רץ בכל העולם בהפקות רבות והשיג את מעמד המחזמר השני שרץ הכי הרבה זמן בברודווי.
לא כל המחזות זמר הפופולארים ביותר זכו בפרס הטוני, ווויקד הוא המפתיע מכולם. בשנת 2004 המחזמר הפסיד לאבניו קיו המשעשע, אבל הוא ניצח את מלחמת הזמן. בעוד וויקד עדיין רץ בברודווי, בווסט אנד ובהפקות רבות מסביב לעולם, אבניו קיו עבר לאוף ברודווי, שם רץ שנים, ונסגר סופית השנה.
לא שמעתם על המונח "פלייביל"? הפוסט הזה הוא חובה בשבילכם.
אז מה זה פלייביל בכלל?
פלייביל הינו מגזין חודשי בארה"ב, המחולק חינם, לבאי התיאטרון. הפלייביל הראשון הודפס בשנת 1884 עבור אחד התיאטראות ברחוב ה-21 במנהטן והיום הוא ניתן לכל באי התיאטרון בברודווי ואף לחלק מהתיאטראות באוף ברודווי.
לפלייביל שני חלקים עיקריים, הראשון מתיחס לכל הקשור להצגה הספציפית, כגון: הביוגרפיה של השחקנים, השירים של ההצגה, הביוגרפיה של כל מי שעבד מאחורי הקלעים על ההפקה הזו (במאי, כוריאוגרף וכו') ועוד. החלק השני, זה שמתעדכן כל חודש, כולל כתבות חודשיות על ברודווי, ראיונות עם שחקנים, רשימה של כל ההצגות המציגות החודש ועוד.
למה אני צריך את זה?
מזכרת נחמדה לחזור אחורה ולראות את מי ראיתם בהצגה לפני שנים.
וכמו בהרבה דברים, הפלייבילס הפכו עסק לאספנים. יש אנשים שאוספים פלייבילס וממסגרים אותם או מוצאים דרכים יצירתיות להציג אותם לראווה בחדרם. ישנם אפילו קלסרים מיוחדים לפלייבילס למי שרוצה לשמר אותם בארון וכמובן שוק בינלאומי למסחר בפלייבילס.
אספנים "רציניים" גם ידאגו להחתים את השחקנים על הפלייביל, מה שיעלה את ערכו בשוק. איך עושים זאת ניתן לקרוא בפוסט הבא.
איך אני משיג אחד?
1. לנסוע ולראות את ההצגה בעצמכם.
2. לבקש מחבר שנוסע שיקח עוד אחד בשבילכם. אפשר לבקש מהסדרנים אקסטרה פלייבילס ולרוב הם יתנו לכם, וגם אם לא – יש להם ערימות של הפלייבילס מאחורי השורה האחרונה אז תוכלו בשושו לחטוף עוד אחד.
3. לרכוש באחד מאתרי הקניות – Amazon, Ebay וכו'. ישנם אנשים שמוכרים פלייבילס ישנים שלהם במחירים סבירים.
4. לרכוש באחת מקבוצות הפייסבוק (יש לפחות 4 כאלו) מאדם רנדומלי ברשת. הרכישה מתבצעת בצורה פרטית ולא בטוחה אבל קחו בחשבון שרובם חובבי תיאטרון כמוכם (ואם אתם לא בטוחים יש קבוצה שלמה שמפרסמת שמות של האנשים שאי אפשר לסמוך עליהם – Known Scammers ).
5. ישנה אופציה נוספת של החלפת פלייבילס (פלייביל עבור פלייביל) שמתבצעת דרך הקבוצות פייסבוק כמו האופציה הקודמת.
(© Manuel Harlan)
