קנינו כרטיס, ארזנו מזוודות ושלחנו את הכתבת הראשית שלנו לניו יורק לצפות בכמה שיותר הצגות בברודווי ואוף ברודווי. על כל הצגה והצגה היא תכתוב לנו את דעתה הכנה בהקשר של תלבושות, עלילה, אפקטים, שירים, שחקנים ועוד.

והיום- Natasha, Pierre & the Great Comet of 1812 (נטשה, פייר והשביט הגדול של 1812):

המחזמר "נטשה, פייר והשביט הגדול של שנת 1812" מספר את סיפורה של נטשה, בחורה צעירה המאורסת לאנדריי הנשלח למלחמה. ברגע של חולשה נטשה מתפתה לחיזוריו של אנטולה החתיך (והנשוי). מעמדה של נטשה נפגע קשות וכעת התקווה האחרונה שלה הוא פייר, המוצא נחמה בנטשה וחש אליה חמלה ואהבה רבה.

הסיפור נשמע פשוט ומובן אך תאמינו לי שברגע שאתם נכנסים לתיאטרון הכל מסתבך. אתחיל ואספר שבתכנייה שאתם תקבלו יופיע עץ יוחסין שיסביר לכם מי מקושר למי, מי יוצא עם מי, מי מאוהב במי ומי אבוד כמונו. במהלך כל ההצגה הייתי צמודה לתכנייה הזו כמו שלא הייתי באף הצגה לפני כן, כל שנייה מסתכלת ומנסה להבין מי זו הדמות החדשה שפוצחת בסולו לפניי.

אבל עם כל הסיבוך יש להצגה הזו גם כמה נקודות אור שמחפות על הבלגן שהכניסו אותי אליו. ההצגה הזו היא חוויה. אתם לא נכנסים לראות מחזמר, אלא אתם נכנסים להופעה, תערוכה, פעילות ואפילו ארוחה! על ההתחלה נכנסו כל הרקדנים המשונים והמצחיקים עם קופסאות קטנות בידיהם וחילקו אותן לקהל היושב בהלם מוחלט. אחרי שקיבלתי את הקופסא שחשקתי בה, כי מה לעשות אני ישראלית ואני רק מחפשת את הדברים בחינם, גיליתי שבתוכה מסתתר בורקס תפו"א קטן וחמוד, קצת להרגיע את הבטן ולהיות מוכנה לשעתיים וחצי של שיר אחרי שיר אחרי שיר.

ובכן קיבלתי אוכל, נרגעתי, חייכתי והנה המופע התחיל. במהלכו הרקדנים/נגנים/שחקנים/כל שאר הדברים שהם יכולים לעשות הסתובבו בקהל, שיתפו אותו במחזמר, דאגו שהם מגיעים לכל כיסא וכיסא באולם כולל היציע העליון ביותר. אה, וכבר ציינתי שחלק מהקהל נמצא על הבמה? כן, מה ששמעתם. הבמה כולה בנויה בצורה כזו שישנם אנשים שיושבים עליה לאורך כל המחזמר, בין הלהקה לשחקנים. בנוסף לכל זה, דאגו להציב מדרגות מגניבות המאפשרות לשחקנים גם לעלות לקומה השנייה של האולם (במילים אחרות- היציע) ולבצע חלק מהשירים גם שם. אז יש לזה חיסרון גדול שלפעמים חלק מהקהל לא רואה את השחקן שמבצע את הנאמבר אבל כשהשחקן הזה שר ממש מולך זה אכן שווה את זה.

דיברנו על הרקדנים ודיברנו על הבמה אבל מה עם השירים? ובכן…איך נגדיר את זה? הם מיוחדים. כל המחזמר מועבר בשירים והסגנון שלהם משתנה משיר לשיר. יש כאלו שהם בלדות מרגשות ואז פתאום מתחיל פופ קופצני עם אורות זוהרים או נאמבר טרנס שלא ידענו מאיפה הוא נפל עלינו. אז תצפו למגוון רחב ומעניין של נאמברים בשעתיים וחצי.

יש לציין לטובה את הקאסט המוכשר שעולה לבמה כל ערב ומוציא את נשמתו עליה. ג'וש גרובן ששיחק את פייר הפגין כישרון מוזיקלי גדול אבל לא נפלתי מכישורי המשחק. מי שממש בלט מבחינתי היה לוקאס סטיל ששיחק את אנטולה, והפגין קול מרהיב ועיניים שכל בחורה הייתה מתה לבהות בהן שעות. אחרי ההופעה הוא יצא לStage Door לחתום לאנשים על התכנייה והקדיש ממש דקה או שתיים לכל אחד ואחד מהקהל העומד, כולל אותי, במהלכן הוא דאג להסתכל עליי ולשבות אותי בעיניו. התאהבתי. וואו. אוקיי. אני אפסיק.

אסכם ואומר שההצגה הזו מתחילה מדהים, עם נאמברים מפוצצים, במה מעניינת ושחקנים מוכשרים בכל התיאטרון, אבל לאט לאט העלילה הופכת ללא מעניינת במיוחד (בעיקר כי קשה לפעמים לעקוב) ומתחיל להימאס, זה כמובן עד שבא שיר משוגע בין לבין.

אבל! ממליצה לכל אחד ואחד מכם ללכת לראות אותה לפחות פעם אחת כי זו חוויה שלא תראו באף מקום אחר.

לעמוד ההצגה

כלל התמונות מתארות את זוויות הראייה מהמקום בו ישבתי (שורה ראשונה בצד). כפי שאתם יכולים לראות, את רוב הבמה רואים מכל מקום באולם אך יש כמה נקודות מוסתרות בשל גרמי המדרגות וכו'.

אמנם באיחור קל אבל סוף סוף ראינו את הטקס ולהלן התוצאות העיקריות:

המחזמר הטוב ביותר- דיר אוון הנסן.

המחזמר המחודש הטוב ביותר- הלו דולי.

ההצגה הטובה ביותר- אוסלו.

ההצגה המחודשת הטובה ביותר- ג'יטני.

השחקן הראשי הטוב ביותר במחזמר- בן פלאט, דיר אוון הנסן.

השחקנית הראשית הטובה ביותר- בט מידלר, הלו דולי.

שחקן המשנה הטוב ביותר במחזמר- גאווין קריל, הלו דולי.

שחקנית המשנה הטובה ביותר במחזמר- רייצ'ל ביי ג'ונס, דיר אוון הנסן.

---

סה"כ דיר אוון הנסן הוביל עם 6 זכיות ומיד אחריו הלו דולי עם 4 זכיות. התחרות השנה הייתה קשה ביותר אבל דיר אוון הנסן היה הזוכה הצפוי ולכן לא היו יותר מדי הפתעות.

השנה היו בעיות במציאת מנחה שכן הרבה אומנים שפנו אליהם דחו את ההצעה בשל בעיות בלו"ז ולבסוף נבחר קווין ספייסי האגדי. הוא פתח בנאמבר נחמד שנתן רפרנסים לכמה מהמחזות שהועמדו לפרס המחזמר הטוב ביותר ובמהלך כל הערב הפגין כישורי חיקוי מעולים אך לא תמיד התאימו למצב.

בסה"כ הייתה עונה מעולה ובואו נקווה ששנה הבאה המחזות זמר יתעלו על אלו של השנה!

מוזמנים לצפות בכמה מקטעי ההנחייה של קווין ספייסי:

 

קנינו כרטיס, ארזנו מזוודות ושלחנו את הכתבת הראשית שלנו לניו יורק לצפות בכמה שיותר הצגות בברודווי ואוף ברודווי. על כל הצגה והצגה היא תכתוב לנו את דעתה הכנה בהקשר של תלבושות, עלילה, אפקטים, שירים, שחקנים ועוד.

והיום- Dear Evan Hansen (דיר אוון הנסן):

אתחיל בכך שכל מה שאכתוב פה לא יהיה מספיק לתאר את המחזמר המופלא שנקרא דיר אוון הנסן.

**אזהרה** במידה ואתם מתכננים ללכת להצגה תתכוננו לבכות, לכן מומלץ להביא טישו והרבה.

המחזמר מספר את סיפורו של אוון הנסן, נער בודד לאמא חד הורית, שכותב מכתב לעצמו במסגרת טיפול פסיכולוגי. המכתב נחטף על ידי קונור, נער בעייתי מבית ספרו, שמחליט להתאבד כשהמכתב עדיין בכיסו.  משפחתו של קונור חושבת בטעות כי הוא ואוון היו חברים, וכי המכתב שאוון כתב הינו מכתב ההתאבדות של קונור. אוון מחליט ללכת עם הטעות ומשקר למשפחתו של קונור כדי לעזור להם להתגבר על האבל וכדי להתקרב אליהם ולהרגיש חלק ממשפחה אמיתית.

כבר מקריאת העלילה הכללית אפשר להבין שמדובר במחזמר כבד וכואב על ילדים אבודים ועל תחושת הבדידות שנוגעת בכולנו מדי פעם. הסיפור כל כך עמוק ועכשווי שאי אפשר שלא להישאב אליו ולרצות עוד ועוד ועוד.

שני הדברים העיקריים שעושים את המחזמר הזה למרהיב הם השירים ובן פלאט, השחקן הראשי שמשחק את אוון הנסן. אם אתם לא נוסעים בקרוב לניו יורק אני עדיין ממליצה לכם להוריד את השירים של ההצגה ולהקשיב להם טוב טוב. כל שיר ושיר יותר טוב מקודמו ויותר חזק ועוצמתי ומרגיש כמו חץ מכוון שישר פוגע לכם בלב. האחראים על השירים של ההצגה הם פאסק ופול שזכו לאחרונה באוסקר על השירים שכתבו לסרט "לה לה לנד". הסיבה שהשירים עובדים כל כך טוב היא בעיקר בגלל השחקנים שמעבירים אותם.

כל המחזמר מורכב משמונה שחקנים- המשפחה של קונור שמורכבת מהוריו ואחותו, אוון ואמו ועוד שני חברים שלו לכיתה. שמונה שחקנים שמרכיבים את אחת ההצגות הכי מדוברות בתקופה האחרונה. אז נכון שיש שמונה שחקנים אבל בינינו? יש רק שחקן אחד שעושה את ההצגה וזהו בן פלאט. אולי אתם מכירים אותו מפיץ' פרפקט בתור החנון הקוסם ואם לא בואו פשוט לראות אותו במחזמר. השחקן בן ה-23 עולה כל ערב לבמה, 8 הצגות בשבוע, ומשאיר את הלב והנפש שלו על הבמה לקהל הרחב לצפות. הוא מעביר את הכאב והרגשות העמוקים ביותר של אוון הנסן בדך עוצרת נשימה ולא משאיר אדם אחד בקהל שלא מופעם ממה שהוא כרגע ראה. עזבו את זה שהוא שר מרבית ההצגה ובקושי נמצא מחוץ לבמה, בסוף ההצגה הוא אדום ומנוזל מרוב בכי וכאב ואי אפשר שלא להאמין למשחק המופלא שלו ולסיפור של הדמות שלו.

כמובן שהשחקנים האחרים במחזמר מעולים גם הם, אבל מרגיש כאילו הם שם בשביל בן פלאט, בשביל לתמוך בו כשהוא מגיע עם הדמות שלו לשיא ולשפל, לכאב ולשמחה. הם שם בשביל לתת אתנחתות קומיות או להבין יותר לעומק למה אוון הנסן עושה את שהוא עושה.

האלמנט האחרון שעושה את ההצגה למה שהיא הוא הפשטות שבתפאורה יחד עם שילוב החיים המודרנים. למעשה, בהצגה אין ממש תפאורה אלא מסכים שמציגים מדי פעם את הרשתות החברתיות שקשורות חזק מאוד לעלילה של ההצגה. מדי פעם, בשביל שנבין איפה הדמויות נמצאות, מעלים לבמה ספה או מיטה שנדע שהסיפור עבר לסלון המשפחה או לחדרו של און. הפשטות הזו עושה את ההצגה למשהו קסום ומופלא וחסר מאמץ, כמו שסיפור כזה צריך לעבור. המאמץ היחידי שרואים בהצגה הוא הדרך שאוון הנסן עובר ומשפחתו של קונור לאחר מותו.

בקיצור, לכו תראו את ההצגה. לא ממליצה- מצווה! מדובר בהצגה מיוחדת במינה שאין כמוה ואי אפשר לפספס אותה. הצגה שגם כשהדמות הראשית עושה מעשה נורא אי אפשר שלא לאהוב ולהתחבר אליה. פשוט אין מילים- לכו לראות אותה.

לעמוד ההצגה

התמונה הנ"ל מתארת את זווית הראייה מהמקום בו עמדתי (קניתי כרטיס מוזל בעמידה). כפי שניתן לראות האולם אינו גדול במיוחד ולכן גם הכיסאות האחוריים ראו את הבמה בבהירות ולא פספסו כלום. בהצגה הזו חשוב מאוד לראות את הפרצופים של השחקנים שכן ככה ניתן באמת לראות את מה שעובר על הדמויות בהצגה וגם מהמקום בו עמדתי (בסוף האולם התחתון) ניתן היה לראות הכל.

קנינו כרטיס, ארזנו מזוודות ושלחנו את הכתבת הראשית שלנו לעשרה ימים לניו יורק לצפות בכמה שיותר הצגות בברודווי ואוף ברודווי. על כל הצגה והצגה היא תכתוב לנו את דעתה הכנה בהקשר של תלבושות, עלילה, אפקטים, שירים, שחקנים ועוד.

והיום- Finding Neverland (למצוא את ארץ לעולם לא):

לפני שאתחיל לפרט ארצה רק לציין במילה אחת את התרשמותי מהמחזמר- וואוו! קשה לתאר כמה התרגשתי ונהניתי מהמחזמר הזה.

אבל לפני זה אסביר וארחיב את סיפורו של המחזמר המבוסס על חייו של ג'יימס אמ בארי- הסופר שהביא לנו את סיפורו של פיטר פן. המחזמר מציג לנו את הסופר בתקופה קשה, כאשר הוא אינו מצליח לכתוב את המחזה הבא שלו וחוזר להרגלים ישנים מההצלחות הקודמות שלו. מצד אחד יש לו את המפיק שלו שיושב עליו ודורש מחזה חדש ומוצלח ומצד שני הוא נמנע מלהעלות מחזה שהוא אינו גאה בו. בעודו יושב בפארק, מנסה לחשוב על רעיונות חדשים למחזה, בארי נתקל בארבעה ילדים מופלאים- ג'ורג', מייקל, ג'ק ופיטר, ובאמם היפייפיה והאלמנה- סילביה, ויחד איתם הם גולשים לעולמות חדשים ומופלאים בדמיון שלהם. ככל שעובר הזמן בארי מבלה יותר ויותר זמן בחברת המשפחה מה שמפריע לאשתו, שמרגישה כי בעלה מתרחק ממנה, למפיק שלו, שרק רוצה שבארי יעבוד על המחזה הבא, ולאמה של סילביה, שרוצה שבתה ונכדיה יחזרו למסלול חיים תקין לאחר שאיבדו את אב המשפחה.

את המחזמר ראיתי יום לפני שהוא נסגר, והסיבה העיקרית שהלכתי לראותו הייתה נטו בגלל הסיבה הזו- הוא נסגר. אמרתי לעצמי שאני לעולם לא אסלח לעצמי אם לא אראה אותו כל עוד הוא מופיע בניו יורק ואני כאן, אז הלכתי ועמדתי בתור במשך שעתיים והשגתי כרטיס במקום מצוין (מיקום מדויק בתמונות ניתן לראות בסוף הפוסט).

הגעתי למחזמר חסרת ציפיות בכלל שכן ההצגה לא משכה תשומת לב רבה מדי באף מדיה והיא תמיד הייתה שם אבל אף פעם לא הבנתי איך היא שרדה כל כך הרבה זמן (שנתיים למי שמתעניין), אבל וואי איך שאני אוהבת להיות מופתעת בתיאטרון. אז למה בעצם הופתעתי?

ובכן, דבר ראשון- השירים במחזמר והכוריאוגרפיה של הנאמברים הגדולים היו פשוט מעולים. כל שיר אחרי שיר משך אותי עוד יותר עמוק לסיפור והזמרים היו פשוט מופלאים. דווקא שניים מתוך שלושת השירים שכן הכרתי פחות אהבתי ויותר הופתעתי ונמשכתי לשירים שלא הכרתי מבעוד מועד. יש לציין גם שתקציב רב אין להפקה, אז כל צעד ותנועה ויחס לדברים הקטנים הם אלה שעשו פה את הנאמברים והפכו אותם למרהיבים ומיוחדים, אם זה נאמבר שמתרחש סביב שולחן אוכל גדול וכוריאוגרף שגורם לכל הקאסט שלו לצוץ מתחת לשולחן הזה ולהתנהג כמו ילדים קטנים או אם זה נאמבר שכל מה שהוא דרש מבחינת תפאורה זה שלוש דלתות וזה כל מה שהיה צריך בשביל להעביר את המסר החזק שבשיר. אז אם אתם רוצים פשוט פלייליסט חדש של מחזמר מצוין- זה המחזמר, אתם יכולים להפסיק לחפש.

דבר שני- האפקטים (גם אם הם היו מועטים ודלי תקציב) היו פשוט מרהיבים והדגישו את הסיפור המופלא שנגלה לנגד עינינו, וכאן נציין לטובה את הבמאית שעשתה עבודה מופלאה במחזמר. כמה מהאפקטים שאני הכי אהבתי במחזמר היו כאשר הם השתמשו בשחקני האנסמבל להרמות של הרקדניות ששיחקו את וונדי ופיטר כדי לגרום להן "לעוף" מה שנתן לכל הסיפור מימד אנושי שרק הוסיף לקסם וליופי. או כאשר בסוף ההצגה, בשביל לגרום לכל הקהל לבכות, הם לקחו את החלק הכי קשה וכואב בסיפור ופשוט הוסיפו נצנצים ורוח לתאר את הסוף של הדרך ואת ההתחלה של הדמעות או החנק בכל אחד ואחד מהיושבים בקהל. ולבסוף, כשבמהלך הדואט המרכזי של השחקנים הראשיים כל מה שהיה על הבמה זו מנורת רחוב קטנה והמשחק עם האורות הוא זה שנתן רובד נוסף לנאמבר והשאיר אותי פעורת פה.

לפני הסיכום, אציין שהשחקנים גם כן היו חלק מאוד מאוד חשוב להצלחה של ההצגה בעיניי. ישנם שירים רבים שצריך שחקנית או שחקן מאוד חזקים בשביל שהם יעברו כמו שצריך, ובהפקה הזו יש מהם בשפע. שני השחקנים שבלטו במיוחד בעיניי הייתה לורה מישל קלי, ששיחקה את התפקיד הראשי של סילביה, ופול סלייד סמית ששיחק את המפיק. לורה הפגינה כישרון שירה ורגש מופלאים וכל מילה שיצאה מהפה שלה הייתה קסומה ומרגשת, בעוד פול היה הגורם הקומי בהצגה שכל משפט שלו היה פאנץ' ליין שגרר צחוק גוער מהקהל. מי שדווקא פחות אהבתי ודי איכזב אותי היה השחקן הראשי, טוני יצבק, שהפריע לי במיוחד המבטא שלו ורק בדיעבד גיליתי שזה היה חלק מהתפקיד וגם קודמיו השתמשו במבטא כזה.

לסיכום, במהלך כל השעתיים וחצי המופלאות שישבתי שם לא הבנתי איך היא לא זכתה אפילו במועמדות אחת לטוני. ההצגה מדהימה ולא תשאיר אתכם אדישים ואני ממליצה לכל מי שנתקל בה עכשיו בסיור בארה"ב שמתחיל באוקטובר לרוץ ולראות אותה. מבטיחה לכם שאתם נכנסים למסע וכשתצאו מההצגה תרגישו שהיא השפיעה עליכם, גם אם במעט. זו רשמית אחת ההצגות האהובות עליי, אם לא הכי, ואצלי זה מאוד קשה לטפס לפסגה.

לעמוד ההצגה

התמונה הנ"ל מתארת את זווית הראייה מהכיסא בו ישבתי (מיקום מדויק באולם ניתן לראות בתמונה למטה). כפי שניתן לראות האולם עצמו אינו רחב ועל כן גם אם יושבים בכיסאות הצדדיים הראות עדיין טובה וניתן לראות את הבמה ללא הפרעות רבות.

במהלך חודשי הקיץ ישנן הצגות רבות שנסגרות ומפנות את האולמות להצגות של העונה הבאה. בגלל שעכשיו זו תקופת הנסיעות כדאי לכם לרוץ לראות איזו הצגה או שתיים לפני שתפספסו אותן. ריכזנו לכם פה את כלל ההצגות\מחזות זמר שנסגרות בחודשים הקרובים:

1. 31 ביולי – תפוס לגמרי (Fully Commited). הצגה קומית וחמודה בכיכובו של ג'סי טיילר פרגוסון (משפחה מודרנית) ומומלצת מאוד! ניתן לקרוא עוד על ההצגה בעמוד הבא.

2. 31 ביולי- מו טאון (MoTown). מחזמר קליל ונחמד על בארי גורדון, בעל חברת התקליטים שהוציאה אמנים מפורסמים כגון: חמישיית ג'קסון, דיאנה רוס, סטיבי וונדרס ועוד. מוזמנים לקרוא בהרחבה על המחזמר בעמוד הבא.

3. 21 באוגוסט- למצוא את ארץ לעולם לא (Finding Neverland). הצגה קסומה על הסופר שהביא אלינו את סיפורו של פיטר פן, מומלצת מאוד במיוחד אם אתם באים עם ילדים. ניתן לקרוא עוד בעמוד הבא.

4. 4 בספטמבר- המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה. ההצגה מגוללת את סיפורו של כריסטופר בון, נער הלוקה באוטיזם, המחליט לחקור ולגלות מי רצח את הכלב של שכניו. ההצגה קיבלה שבחים רבים והיא מומלצת מאוד לכל חובבי הסיפור.

5. 4 בספטמבר- הצגה של אלוהים. הצגה קלילה ומצחיקה בכיכובו של שון הייז (וויל וגרייס), מומלצת מאוד למי שרוצה לצחוק למשך שעתיים ברצף. מוזמנים לקרוא עוד על ההצגה בעמוד הבא.

6. 4 בספטמבר- עלובי החיים. אחרי הרצה של כמה שנים המחזמר עלובי החיים, שמתאר את סיפורו של ז'אן ולז'ן בצרפת של המאה ה-19, אורז את התפאורה ויורד מהבמות בברודווי. ההצגה קיבלה פידבקים מדהימים ומפורסמת בכל העולם, עם הפקות שונות ומגוונות שרצות כבר שנים בכל מיני מדינות. בהצגה ישנם שירים רבים מפורסמים כגון: "I Dreamed a Dream", "On My Own" ועוד.

7. 10 בספטמבר- בית האושר (Fun Home). מחזמר מקסים ואינטימי המספר את סיפור חייה של סופרת לסבית, מילדותה עם אביה שנמצא בארון ועד חייה הבוגרים. ניתן להמשיך לחקור על ההצגה בעמוד הבא.

ממליצים לכם לקרוא על ההצגות ולבחור לפחות אחת כי כל אחת ואחת מההצגות כאן מקסימה ומומלצת מאוד.

לקניית כרטיסים:

תפוס לגמרי- כרטיסים עם בחירת שורה מדויקת.

מו טאון- כרטיסים זולים יותר באזור שתבחרו /——–/ כרטיסים עם בחירת שורה מדויקת.

למצוא את ארץ לעולם לא- כרטיסים זולים יותר באזור שתבחרו /——–/ כרטיסים עם בחירת שורה מדויקת.

המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה- כרטיסים עם בחירת שורה מדויקת.

הצגה של אלוהים- כרטיסים עם בחירת שורה מדויקת.

עלובי החיים- כרטיסים זולים יותר באזור שתבחרו /——–/ כרטיסים עם בחירת שורה מדויקת.

בית האושר- כרטיסים זולים יותר באזור שתבחרו /——–/ כרטיסים עם בחירת שורה מדויקת.

מאחלים לכם צפייה מהנה!