מה אנחנו חשבנו על המחזמר ״סיפור הפרברים״ בהפקת בית ליסין בכיכובם של מגי אזרזר, דור הררי, רביב כנר ולינוי כהן
קטגוריה: תיאטרון בארץ
המסלול למחזות זמר של עידן ליפר – המקום שבו הופכים אהבה לבמה למקצוע
בשנים האחרונות מחזות הזמר תופסים מקום מרכזי יותר ויותר על הבמות בישראל, ואיתם עולה גם הצורך בהכשרה מקצועית אמיתית שמבינה את התחום לעומק. המסלול לתיאטרון ומחזות זמר של עידן ליפר נולד בדיוק מהצורך הזה: מסגרת לימודית ממוקדת, אינטנסיבית ומעשית, שמכשירה שחקנים ושחקניות לעבודה בעולם מחזות הזמר ברמה הגבוהה ביותר.
המסלול מיועד למי שכבר ברור לו שזה הכיוון שלו – שירה, משחק וריקוד לא כתחביב, אלא כדרך חיים וכמקצוע. מדובר בתוכנית מקצועית שמדמה ככל האפשר את המציאות של התעשייה, ומכינה את הסטודנטים למה שמצפה להם על במות התיאטרון, באודישנים ובחדרי החזרות.
במהלך השנה הסטודנטים עובדים על כל אבני היסוד של שחקן מחזמר: פיתוח קול ושירה, משחק, תנועה וריקוד, הגשת שיר, עבודה על דמות, טכניקות במה וגם עבודה מול מצלמה. מעבר לשיעורים עצמם, אחד הדגשים החשובים במסלול הוא ההתנסות המעשית – עבודה על הפקת מחזמר בסוף שנה שמאפשרת לתלמידים ליישם את הכלים שרכשו על במה אמיתית, מול קהל.
אחד היתרונות הבולטים של המסלול הוא צוות המורים. מדובר באנשי מקצוע פעילים מהתעשייה, כל אחד מוביל בתחומו – שירה, משחק, ריקוד, מוזיקה ותיאטרון. הלימוד מולם לא נשאר תיאורטי, אלא מחובר כל הזמן למה שקורה עכשיו על הבמות, לאיך עובדים היום ולסטנדרטים שמצפים משחקני מחזות זמר מקצועיים.
מאחורי המסלול עומד עידן ליפר – במאי, מפיק ויוצר, עם ניסיון רחב בארץ ובחו״ל, והבנה עמוקה של הז’אנר. החזון שלו ברור: ליצור מסגרת שמכבדת את מחזות הזמר כתחום אמנותי שלם, ודורשת מהלומדים בה רצינות, מחויבות ועבודה קשה – אבל גם נותנת להם את הכלים האמיתיים להצליח.
עם השנים יצאו מהמסלול בוגרים ובוגרות שהשתלבו בתעשייה: בהפקות תיאטרון, במופעים מוזיקליים, בפרויקטים עצמאיים ובעבודות נוספות בעולם הבמה. עבור רבים מהם, השנה במסלול הייתה נקודת מפנה – המעבר מלימודים כלליים או אהבה לז’אנר, לדרך מקצועית ברורה.
אם אתם מחפשים מקום להתמקצע בו במחזות זמר, לעבוד ברצינות על היכולות שלכם ולהיכנס לעולם הזה מוכנים יותר – זה מסלול שבהחלט שווה להכיר.
האודישנים למחזור הקרוב נפתחים בתחילת ינואר, וזו הזדמנות מצוינת למי שמרגיש שזה הזמן לקחת צעד קדימה ולהיבחן למסגרת שמכוונת גבוה.
לאתר המסלול ולהגשה לאודישנים הקרובים.
בילי שוורץ (בית צבי) – עוז מורג מפיח חיים מחודשים במחזמר הישראלי האהוב
ביקורת על המחזמר "בילי שוורץ" בבית צבי – גרסה חדשה, מצחיקה ומרגשת למחזמר הישראלי האהוב של אוהד חיטמן, בבימויו של עוז מורג ובכיכוב דור צעיר ומבריק.
חלום ליל קיץ (מרכז ענב) – קסם תיאטרלי בין העצים של מוזיאון ארץ ישראל
דורג 4.5 מתוך 5
אם אתם מחפשים חוויה תיאטרלית קצת אחרת, כזו שגורמת לכם להתרוצץ ולקבוע בעצמכם את ההצגה שתראו, ״חלום ליל קיץ״ של מרכז ענב בשיתוף תיאטרון הסמטה ומוז״א הוא פתרון מושלם.
סיפור מוכר באווירה חדשה
"חלום ליל קיץ" הוא אחד המחזות האהובים והמצחיקים של שייקספיר, סיפור מלא בקסם, אהבה ובלגן. הוא מחולל את סיפורם של ארבעה צעירים מאוהבים הבורחים אל היער בחיפוש אחר אהבת אמת, ושם הם נלכדים בעולם שכולו פיות, כשפים ותחבולות. במקביל, קבוצה של שחקנים חובבנים מנסה להכין הצגה לנסיך, ופיות שובבות מחליטות להתערב ולהפוך הכול למהומת קסם אחת גדולה.
אין ספק שהמחזה הזה מושלם לעיבוד אינטראקטיבי כזה בשל ריבוי הדמויות והסיפורים והיכולת לשלב הכל ביחד אך גם לתת לכל עולם במחזה לרוץ לבדו. אודה ואומר שלא הכרתי את המחזה לפני שבאתי לצפות בו ולכן ההתרשמות שלי היא אך ורק מהצפייה בעיבוד הנהדר של סבטה עזריאל שביימה אותו.
אמנם היו חלקים שלא התחברתי אליהם במיוחד, לעתים בשל השפה השייקספירית שהקשתה להבין את הנאמר, עדיין מצאתי עצמי נשאבת לכל הסיפורים השונים, אל הדמויות המשעשעות והאווירה המהפנטת. הבימוי הנהדר וההחלטה האמיצה להקים את המחזה הזה בצורה כזו מאפשרים גם לאנשים שפחות מתחברים להצגות שייקספיר להתחבר לקונספט ולמחזה.
חוויה אינטראקטיבית מוצלחת
אחד הדברים הייחודיים בהפקה הזו הינו כמובן האינטרקטיביות של הקהל עם המחזה. הוא מתחיל בכך שהקהל חובש מסיכות ומחולק לכמה קבוצות, כאשר כל קבוצת מובלת לאזור אחר בגן. שם הסיפור של הגיבורים שלנו מתחיל, כאשר כל אחד חווה אותו קצת אחרת עם דמויות שונות ועולם אחר, עולם הפיות, האוהבים וקבוצת השחקנים. משם הכל פתוח והקהל יכול לבחור את הדרך שלו, לעבור בין התמונות הניצבות בפניו, לדלג בין הפיות לשחקנים, לאוהבים ולדוכסים ולבנות את הסיפור המתאים לו.
היופי בהפקה כזו הוא שהשיעמום יוצא מהחלון, כי ברגע שתמונה אחת פחות מעניינת הקהל יכול לבחור לעבור לתמונה אחרת שמסקרנת אותו. אין דבר כזה לשבת ולהמשיך לצפות בדמויות שהתחברנו אליהם פחות וניתן לרוץ ולעקוב אחר הדמויות שכן סקרנו אותנו. מצאתי עצמי מקפצת בין הסיפורים, מגיעה לאקשן או לרגעים שמסקרנים אותי ועוקבת אחרי השחקנים שתפסו לי את העין. הקפיצות עצמן והמרוץ עצמו גרם לי לחייך לאורך כל המחזה ולהרגיש כמו ילדה שוב בגן ילדים.
כמו כן, הדילוגים והמעברים מאפשרים לקהל להיות ממש חלק מהסיפור, כאשר השחקנים לעתים מתייחסים לקהל ולעתים נשארים בעולם שלהם. חוויתי הצגה דומה שנקראת Sleep No More בניו יורק, אך כאן הרגשתי שהאווירה קלילה יותר, מעניינת יותר, פחות מעיקה ומאפשרת יותר להיות מעורב ולא להרגיש תחושת פספוס מהקטעים האחרים.
מיקום מושלם להפקה שכזו
אין ספק שההצלחה הגדולה ביותר גם מושתת על המיקום, הבוסתן של מוזיאון תל אביב. קודם כל חייבים לציין את היופי של הבוסתן, שבשילוב התאורה, הצמחייה הנהדרת והמבנים העתיקים הרגיש כמו המקום המושלם למחזה שכזה. העצים נראו כאילו הושתלו במיוחד להצגה, התאורה הכניסה אותנו לעולם הפיות וביחד עם המוזיקה הקלילה זה הרגיש כאילו נכנסנו לעולם אחר.
היתרון הנוסף במקום שכזה הוא הקירבה ועיצוב החלל תוך כדי המחזה שאיפשר לקהל לראות מכל מקום מה הולך בשאר הנקודות של המחזה והאם ישנה תמונה אחרת או סיפור אחר שהוא מעדיף לעבור ולראות. אין ספק שהיה ניצול מירבי של המקום והלוואי ונראה הפקות נוספות בבוסתן.
יחד עם אלו, עיצוב התלבושות של מאיה גטניו השלימו לי את כל המראה ואף גרמו לי לקנא בשחקנים שזוכים ללבוש אותן. התאורה של אייל דניאל החמיאה לתלבושות היפיפיות של גטניו ויצרו עולם חדש ומהפנט שהיה לי פשוט כיף להיכנס אליו.
המשחק הוא הדובדבן שבקצפת
השחקנים של ״חלום ליל קיץ״ היו נהדרים אחד אחת. הם רצים, שרים, מטפסים על העצים, מתערבבים בקהל ומשלבים משחק נהדר יחד עם תקשורת מצוינת ביניהם ועם הקהל. היה מרשים ביותר לראות איך כל הסיפורים והשחקנים מצליחים לשמור על קצב, דיוק ואנרגיה גבוהה לכל אורך הערב ובסופו של דבר להגיע ביחד לתמונת הסיום המפוארת.
בגלל שכל אחד בקהל חווה את ההצגה אחרת כך גם השחקנים הבולטים משתנים מאחד לאחת לפי מי שהם עוקבים אחריו. עבורי דותן עמרני בתור פק היה שובב, קסום ומהפנט, רוני קידר הרגה אותי מצחוק בכל מילה והבעה שיצאה לה מהפה ורע דשא היה תמים ומתוק. כל השחקנים היו נהדרים בתמונות שחוויתי וכולם נתנו את כל הלב והנשמה וראו זאת.
״חלום ליל קיץ״ בבוסתן מוז״א הוא ללא ספק חוויה ייחודית בנוף התיאטרלי של היום והוא יספק לכל אחד ואחת שיבקרו בו ערב מהנה ושובר שגרה המומלץ לכל מי שמחפש משהו קצת אחר.
קרדיט לתמונות: יניב גריידי
״טעות בליהוק״ – ערב מהנה לקהילת חובבי מחזות הזמר
דורג 4.7 מתוך 5
״טעות בליהוק״ הוא ערב שכולו כיף טהור לחובבי מחזות הזמר המושבעים ביותר. הוא נותן הזדמנות מדהימה לכל השחקנים והשחקניות לשים על עצמם דמות שלעולם לא יוכלו לשחק וניכרת ההנאה המרובה מכך.
מה זה בעצם Miscast?
אם עוד לא יצא לכם לשמוע על הקונספט של “Miscast” (בעברית: “טעות בליהוק”), אתם במקום הנכון! מדובר ברעיון שבו שחקנים מבצעים שירים או תפקידים שלעולם לא היו מלוהקים אליהם באופן רשמי — כמו גבר שיגלם דמות נשית, אישה בוגרת שתשחק ילדה, או גבר חסון שיגלם דמות רזה ושברירית.
בארצות הברית, הקונספט הזה כבר הפך למסורת שנתית מרשימה: הופעת “Miscast” שמגייסת תרומות לתיאטרון ה-MCC ורצה כבר 25 שנים. תוך כדי היא הולידה אין-ספור ביצועים אייקוניים, למשל ביצוע של ילדי ברודווי לשיר “האחיות סקיילר” מהמחזמר “המילטון”, וגברים מובילים בברודווי שמבצעים את תפקידי הנשים הרצחניות מ”שיקגו”.
הגרסה הישראלית: “טעות בליהוק”
כאן בישראל, הגרסה המקומית נקראת “טעות בליהוק” בהובלת עמית רייס ובניהולו האומנותי של ליאור פארי. המופעים הראשונים התחילו לפני כשנתיים, וכיום הם רק הולכים וגדלים — גם בכמות הקהל, גם בהתלהבות ובעיקר במגוון הכישרונות שעל הבמה.
אמש, נערכה הופעת ה"אול סטארס" במרכז ענב האינטימי שכללה ביצועים נבחרים מהרפרטואר של כל המופעים הקודמים. תום חדורוב המקסים, מיכל שפירא האנרגטית, אתי וקנין סובר הנהדרת, שלישיית האחים מרחבי (הפייבוריטים האישיים שלי) ועוד מגוון כשרונות — כולם פיזזו, שרו ונתנו שואו בלתי נשכח לצד להקה חיה, קהל נלהב ומופע תאורה מרהיב.
עוד הופיעו גלית גיאת, ערן לחמן, עידו קולטון, מאי מלר, דקלה הדר, רוני אקרמן, כפיר לוי, נועם ריקלין, מיה לוי ועמית רייס בכבודו ובעצמו.
האירוע כולו היה חגיגה אמיתית, עם אווירה כל כך משוחררת, שמחה וקצת משוגעת (בקטע טוב!) — בדיוק כמו שמופע “טעות בליהוק” צריך להיות. עדיין, חשוב לדעת שיש “קאטצ’” קטן: חלק מההומור והקריצות הם כאלה שתופסים באמת רק אם אתם מכירים את עולם המחזות הזמר ואת השירים המקוריים. אז מי שלא מגדיר את עצמו כחובב ז’אנר גדול, אולי יפספס פה ושם את הפאנצ’ים שבשירים ובסיפורים שמאחוריהם.
עם זאת, גם מי שמגיע בלי היכרות מעמיקה ייהנה מהמוזיקה, מהביצועים הסוחפים ומהאנרגיות המתפרצות על הבמה. בקיצור, חובבי מחזות זמר יהנו בטירוף, ומי שפחות בעניינים – צפויה לו עדיין אחלה חוויה תרבותית ומצחיקה במיוחד.
אם אתם מחפשים ערב של יצירתיות, עזות מצח והמון כישרון, “טעות בליהוק” הוא המקום בשבילכם. לא משנה אם אתם יודעים לדקלם את כל מילות השירים מהמחזמר האהוב עליכם, או אם בא לכם לגלות משהו חדש לגמרי – מדובר בחוויה שקשה להישאר אדישים אליה.
״פרח השכונות״ (התיאטרון הארצי) – ג׳וקבוקס ישראלי במיטבו
דורג 5 מתוך 5
"פרח השכונות" הוא מחזמר שכשתצאו ממנו, תרצו לרוץ לקנות כרטיסים שוב. גם אם אתם לא חובבי שירי טיפקס, ההפקה הזו מצליחה להפתיע. זהו ערב מהנה ומרגש, עם צוות שחקנים מוכשר בצורה יוצאת דופן, שמביא לכל שיר צבע וחדשנות – כך שתרצו לשמוע אותם שוב ושוב.
כמעט לא ניתן להאמין שזהו מחזמר ג'וקבוקס
המחזמר "פרח השכונות", המבוסס על שיריה האהובים של להקת טיפקס, מגולל את סיפורם של יוסי ואורית – שני חברי ילדות שגדלו יחד ועשו הכל ביחד, עד שהאהבה ביניהם פרחה. אך כשסוד משפחתי מתגלה, יוסי נאלץ לשנות כיוון ולהתרחק מאורית בעקבות רצונות אביו.
העלילה מצליחה לשלב באופן מבריק בין סיפור מופרך ומשעשע לבין רגעים אותנטיים ונוגעים ללב. אודי גוטשלק וקובי אוז יצרו מחזמר שיודע לצחוק על עצמו, מבלי לוותר על העומק והרגש שמתחברים לכל כך הרבה אנשים. מצאתי את עצמי מרותקת, מופתעת וצוחקת – כל זה בהופעה אחת בלתי נשכחת.
אחד ההישגים המרשימים ביותר של המחזמר הוא השילוב האורגני של שירי טיפקס בעלילה. במרבית הקטעים השירים לא רק משתלבים בסיפור, אלא ממש מקדמים אותו, מה שמייחד את המחזמר הזה מרוב מחזות הזמר הג'וקבוקסיים (מבוססים על שירי אומן מפורסם). לעיתים קרובות אפילו שכחתי שמדובר בשירים קיימים – וזה רק מעיד על העבודה המצוינת שנעשתה כאן.
כמו כן, הניהול המוזיקלי של אלעד פרץ ראוי לציון מיוחד. הוא הצליח לקחת את השירים המוכרים ולהעניק להם עיבודים מרעננים ומרגשים, עם שילוב דואטים, מקהלות ונגיעות יצירתיות שהפכו את המוזיקה ללב הפועם של המחזמר.
עמית שושני מרהיב בכשרונו
המחזמר רווי בשחקנים מצוינים, אם זו שיפי אלוני ההורסת מצחוק או דניאל חסין הצבעוני, אבל אין ספק שכוכב המופע היה עמית שושני. ההופעה שלו הייתה אנרגטית, מרגשת ומלאת חן, והוא הביא לדמותו של יוסי עומק ואותנטיות. מלבד יכולות המשחק המרשימות, הוא גם הפגין כישורי שירה מעולים, שנשמעו כאילו נולדו בלי מאמץ. אני בטוחה שהוא כוכב עולה בעולם התיאטרון, ומחכה לראות אותו שוב על הבמות.
לצידו, סוזנה פפיאן בתפקיד אורית הפתיעה וריגשה אותי. לא הכרתי אותה קודם, אבל הביצועים הקוליים שלה היו יוצאי דופן, והיא הצליחה להוציא משירי טיפקס צלילים ורגש שלא דמיינתי שאשמע. היא ושושני היו צמד מהפנט על הבמה, ושידרו אותנטיות ומגע של קסם לאורך כל ההופעה.
מודעות עצמית וצחוק עצמי זה תמיד שילוב מנצח
אסיים את הביקורת המתרברבת הזו עם תשבוחות כמובן על צוות ההפקה, ובעיקר על הנגנים המופלאים שישבו על הבמה. מלבד התגובות המקסימות שלהם והצחוק האמיתי מהבדיחות שרצו מולם, אהבתי מאוד גם את השילוב שלהם בצורה כזו או אחרת בעלילה שכמעט ונראתה כאילו הייתה אילתור של שיפי אלוני באותו הרגע.
מלבדם הבמה שילבה גימיקים מאוד נחמדים שעבדו יפה מאוד, במיוחד כששילבו אותם עם התפאורה ובעלילת ההצגה בצורה מאוד מודעת. היצירתיות שהביאו שם הייתה בהחלט הברקה, גם בגלל הצחוק שבגימיקים הללו וגם בגלל המודעות הרבה לאבסורדיות שלהם מלכתחילה.
אין ספק ש"פרח השכונות" היא אחת ההצגות הטובות ביותר שנעשו על בסיס שירי אמן ישראלי. עם שילוב של נוסטלגיה ישראלית אהובה, סיפור ייחודי והומור שנון, אם אתם מחפשים ערב שכולו רגש, צחוק ושירים שכולנו מכירים – אל תפספסו אותו!
סטמפניו (בית ליסין) – כשהמוזיקה מכתיבה את קצב ההצגה
דורג 3.7 מתוך 5
״סטמפניו״ בבית ליסין היא הצגה סוחפת ונעימה. התנועתיות והבימוי המצוין מחמיאים לצוות השחקנים הנהדר ולכתיבה המצוינת של עדנה מזי״א.
סיפור יפייפה וייחודי
סטמפניו מגולל את סיפורו של מוזיקאי מחונן אליו כל פולין ורוסיה רוצים להגיע כדי לשמוע אותו מנגן. אך הוא לא רק מכשף את מאזיניו בצליליו, הוא גם ידוע כשובר לבבות של כל אישה הנופלת ברשתו. כשהוא מתאהב ברוחל׳ה היפה הוא נתקל בבעיה שכן היא נשואה. אשתו גם כן לא מוכנה לוותר עליו ורוחל׳ה גם היא רוצה אותו לנצח.
עדנה מזי״א כתבה מחזה נהדר בעיבוד חופשי לחומריו של שלום עליכם. הסיפור של הנגן הפלרטטן והקהילה המשעשעת סוחף את כל הקהל, במיוחד בליווי המוזיקה הנהדרת. כל דמות מקבלת את הנפח המושלם עבורה, עם שטיקים קטנים של צחוק ורגעים יפיפיים של רצינות.
אמנם ההצגה נקראת על שמו של הדמות הראשית, היא כתובה בצורה מבריקה המדגישה את נשות המחזה על כל חוכמתן ודרכן. מזי״א כתבה כאן דמויות מורכבות ואנושיות המחזיקות את הגברים בחייהן בכזו קלות וחוזק שאפשר לתהות האם סטמפניו אכן ראוי להיות נושא השם.
אסף יונש אכן עם הפוטנציאל להיות הכוכב הבא
מאוד ציפיתי ללכת להצגה הזו שכן זו הפעם הראשונה שאצפה באסף יונש, הבחור שכל עולם התיאטרון מדבר עליו. יונש אכן לא איכזב עם משחק כריזמטי, גובה המתנשא מעל כל שאר השחקנים ופאסון שלא מוצאים בקלות היום. הוא דילג על הבמה בקלילות והיה מבחינתי ליהוק מושלם לתפקיד. אי אפשר להתעלם הכישרון הנוטף ובהחלט ארצה לבוא לראות אותו בהצגה דרמטית לבחון האם הוא הדור הבא.
לצידו צוות השחקנים עשה עבודה נהדרת ועבדו כמקשה אחת יפייפיה. מאי קשת הביאה קסם לבחורה האובססיבית והתמימה, דניאל גל הראתה את תהליך התמימות לבגרות ושבתה את ליבי וקרן מור מישורי גרמה לכל אחד בקהל להקשיב לה ולהסכים איתה על כל דבר.
הכוכבת העיקרית מבחינתי הייתה דווקא זוהר מידן שהבריקה בתור דמות האם. הלחץ בתור אמא לדחוף את הבן שלה מלווה בלחץ על אשתו יצאו בצורה כה אותנטית ונכונה. מידן פשוט שבתה את הבמה בכל פעם שנכנסה אליה ונתנה הופעה נהדרת.
מוזיקה קלילה, תלבושות שחורות ובימוי נהדר
אין ספק ששירה וייז הלכה על התמה השחורה בתלבושות שבהחלט הכניסה אותנו כקהל לאווירה מיוחדת, אך הייתה חסרה לי מעט מהשבירה שהיא הכניסה בכזו קלילות באמצע ההצגה. אכן קיבלנו רגע מקסים של צביעת הבמה בתכלת, אך הוא חלף כלא היה והחזיר אותנו לאווירת הדיכאון השחורה. לא ירדתי לסוף דעתה בנושא אבל כן אני יודעת שהשחור העיב בשלב מסוים.
אך לצד השחור אי אפשר להתעלם מהמוזיקה הקסומה שליוותה את כל ההצגה והתפאורה שהשתלבה איתה. הזרימה של השחקנים והרקדנים יחד עם המוזיקה הכניסו נפח נוסף למחזה מרתק גם ככה. ליאור תבורי ורז בגנו עשו עבודה נפלאה בניצוחה של רוני ברודצקי הבמאית המצוינת.
אקח את ההזדמנות הזו להלל את ברודצקי עוד הפעם, ביצירה המרגישה שלמה על כל איבריה, כפי שעשתה ב״נרות יום הולדת״. בהחלט יש לה יד יצירתית עם חזון למחזות העולם התיאטרון ואני לא יכולה לחכות להצגה הבאה שלה.
״סטמפניו״ היא חוויה לכל חובב תיאטרון והצגה תנועתית ומוזיקלית ייחודית. כישרון השחקנים בניצוח במאית מצוינת מביאים כאן הופעה נהדרת שכל צופה יהנה ממנה.
מדיאה (תרבות דה וינצ׳י) – מחזמר הפרינג׳ החם של העונה
דורג 5 מתוך 5
ההקראה המבוימת של ״מדיאה״ היא תיאטרון פרינג׳ במיטבו ולא הייתי משנה דבר אחד בהפקה הזו. מבחינתי מדובר ביצירת תיאטרון יפייפיה, יצירתית, מקורית והכי פשוטה שיש.
עיבוד יפייפה לסיפור מרתק
״מדיאה״ מספר לנו את סיפורה של האישה הפגועה, זו שבעלה בגד בה ועזב אותה לטובת אישה אחרת. בנוסף לכל הדרמה הזו היא גם מפוטרת מעבודתה וצריכה עכשיו לדאוג לשני ילדיה הקטנים. במקום לצמוח מהכאב היא טובעת בו וגוררת את כולם יחד איתה.
סיפורה של מדיאה לא חדש בעולמנו ועל ההתחלה כבר מגלים לכם את הסוף, אך היופי במחזמר הזה הוא שגם עם הספוילר הענק הוא נשאר מרתק ומעניין מההתחלה ועד הסוף. סיפור שובה של בגידה, כאב וההתמודדות איתו אל מול השפעות חיצוניות שגורמות לדמויות להתנהג בצורה לא שפויה.
המחזמר הזה, שנכתב על ידי היילי קנהאם והוצג לראשונה בפסטיבל פרינג׳ בשנת 2022, מועבר כולו בסגנון של הקראה מבוימת. לעשות דבר שכזה יכול להיות ריסקי, ואם החומר לא מעניין מספיק, השחקנים לא מוכשרים מספיק או שהכתיבה לא טובה מספיק זה נופל. איזה מזל שכאן זה לא המצב, והקהל כל כך שבוי שזה שאין תפאורה או תאורה או להקת רקדנים על הבמה לא משנה בכלל.
קנהאם עשתה עבודה נהדרת בכתיבתה והתרגום בעברית היה גם כן חמוד מאוד. כמובן שתמיד יש נקודות קטנות לשיפור אבל זה לא הפריע לי להנות בטירוף מכל מה שהוצג בפניי במהלך שעה ורבע של דמיון ועולם חדש.
יצירתיות ופשטות במרכז הבמה
בתור חובבת מחזות זמר מושבעת קשה מאוד לרגש אותי אבל כאן הצליחו להפתיע אותי ובגדול. לא חסכו בהפקה הזו בדמיון והיצירתיות שהם כל הקסם בתיאטרון החי.
מי חשב שפשוט להשיב 4 שחקנים לבושים שחור על כיסא מול הטקסט, לשים מאחוריהם להקת נגנים מרשימה וגדולה ופשוט לרוץ עם זה יעשה לי את הקווץ׳ בלב? יחזיר לי את האמון ביצירה מקורית ודמיון וחזון שחוזרים לבמה? המשחק בישיבה לצד ההפתעות מדי פעם הביא משהו אחר לעולם שהפך להיות כבר צפוי מאוד והביאו את המחזמר הזה מבחינתי לרמה אחרת.
אך ההצלחה הגדולה ביותר הייתה השירים והעיבודים שלהם. כל שיר הרגיש כמו עולם ומלואו, סטייל חדש ומעניין שמושפע ממחזמר כזה או אחר. חוץ מזה, ב״מדיאה״ ישנה הסתמכות רבה על הרמוניות ובצדק. כל שיר שכלל את ההרמוניות היפייפיות הכניס נפח ועומק שבא יחד עם העובדה שמדובר אך ורק ב-4 שחקנים. האחדות, הרבדים שהן הביאו איתן, המערבולת רגשות שאנחנו כקהל נכנסים אליה פשוט עבדה בשבילי והלוואי וזה יהיה בכל מחזמר בארץ.
דניאל בגנו הבמאי, גיא מנור המנהל המוזיקלי, נעם פרנק שאחראי על העיבוד ושלל חברי ההפקה עשו פה עבודה מופלאה. הם לקחו את היצירה המופלאה והפכו אותה לשלהם, ממש חיברו פאזל מהמון מרכיבים שונים שפשוט יצר תמונה שלמה ומושלמת.
צוות שחקנים עילאי ומושלם
בגלל הצמצום שבהפקה החשיבות הגדולה ביותר נופלת על צוות השחקנים שמוביל אותה. יש להם עבודה קשה והיא כוללת העברת סיפור בעיקר בישיבה והסתמכות כבדה מאוד על יכולות המשחק שלהם. כמה מזל שליהקו את השחקנים הנכונים.
מיקה צור, עדן גולדמן, עמרי פלד ועמנואלה אלחדף היו פשוט מקשה אחת של כשרון והיממו אותי. הווקליות והחוצפה של אלחדף, השברון והרכות של גולדמן, הסרקסטיות של פלד והעומק של צור היו בדיוק מה שהייתי צריכה כקהל. כל אחד הביא משהו אחר לדמות שלו ובלט בצורתו שלו. האינטימיות של הסיטואציה הוכיחה שאין להם איפה להתחבא והם הביאו אותה בענק.
השילובים ביניהם, המבטים, הנגיעות, כל אינטרקציה הייתה בול במקום והעבירה סיפור שלם בלי כל ההמולה שיש בהצגות הרגילות. לא חושבת שיכלו למצוא צוות שחקנים מושלם יותר ואמיתי יותר מארבעתם.
אני מקווה מאוד לראות אותם בהפקה הזו לאורך זמן, שכן מדובר באחד המחזות זמר הכי מהפנטים בתיאטרון כרגע והרבה מזה זה בזכותם. מגיע לכל חובב תיאטרון או אומנות לצפות בהופעה הזו שכן היא חד פעמית, והיא שווה כל דקה ממנה.
אני לא יכולה להתרפס על המחזמר הזה יותר ממה שהתרפסתי כאן. כמה כיף זה מחזמר פרינג׳ מקורי עם כישרון נוטף מכל הכיוונים וכזה שאין לי מילה רעה לומר עליו. תמשיכו לבוא בבקשה.
ויראלי (תיאטרון תמונע) – כיפי, משעשע ומנצנץ במיוחד
דורג 4 מתוך 5
״Vיראלי״ זו הצגת פרינג׳ חדשה ובועטת המבקרת את הרשתות החברתיות של היום. הסיפור נהדר ומצחיק, תפאורה מרהיבה ביופיה, תלבושות מנצנצות וכיפיות וצוות שחקנים מוכשר מאוד.
העולם הויראלי הרודף אותנו
המחזמר ״ויראלי״ שנכתב על ידי שקד שנלר, נטע מידן ועומר בולנז׳ר כהן לוקח אותנו למדינת פוטוגניה. מדינה בה כולם מכורים לרשת החברתית IdIK, בה המשתמשים מתעדים את חייהם במטרה אחת – להתפרסם. ״מי״, יצרנית חמוצים, אינה מעוניינת בחיים שכאלו, אך יום אחד היא מוצאת עצמה בסיטואציה שתצולם ותהפוך לויראלית בן רגע.
העולם הויראלי של היום הגיע כבר למצב שכל כך קל ואפילו כיף לצחוק עליו, וכך המחזמר הזה עושה. עם לבבות סלפי חמודים ביותר, האובססיה הופכת לפארודיה משעשעת עם ניגוד הורס מצחוק מצדה של ״מי״ החמוצה. בשילוב דמויות קיצוניות ומצחיקות, כל החלק הראשון של המחזמר מספק הרבה רגעי צחוק ושעשוע.
לעומתו, החלק השני מקבל גוון קצת יותר רציני ואבסורדי. עם טראומות ילדות, נטיות אובדניות, רצח ואפילו זמן בכלא, קיבלתי הרבה טוויסטים שלא ציפיתי להם במחזמר על הרשתות החברתיות. אפילו קיבלתי כמה רגעים שהזכירו לי את שיקאגו ואת שיער, שאותי זה תמיד משמח.
סה״כ המסר של המחזמר מאוד ברור מהדקה הראשונה שלו, והוא קרוב לכולנו לא משנה כמה נרצה להתכחש לכך. הוא צוחק על זה ועלינו, שם לנו מראה בפנים יחד עם הרבה צחוק ועלילה מופרכת שכיף לצחוק עליה.
שחקנים מצוינים אחד אחד
החומר שנכתב יכל להתפספס לולא היה צוות שחקנים כל כך מחודד ומצוין שסיפק את כל הרגעים הקומיים והרציניים. רוני קידר, בתפקידה של ״מי״, הייתה מצוינת מההתחלה ועד הסוף. היא הייתה אותנטית, משעשעת ומרגשת והדבר היחיד שהיה לי חבל זה שהיא לא שרה יותר. היא ידעה לספק רגעים קומים מצוינים, הייתה לה כימיה נהדרת עם שאר השחקנים והיא השאירה אותנו על הקצה ברגעים הכבדים יותר ועל כך – כל הכבוד.
אבל מי שהיפנטה אותי כל פעם שהיא עלתה הייתה אוריה קומורניק. עם התלתלים הג׳ינג׳ים והתלבושת הכסופה אי אפשר להתעלם ממנה, אבל זו הנוכחות שלה, החיוך והמשחק המצוין שהשאירו אותי דבוקה אליה במבטי. היא לא רק שיחקה את הדמות שלה, היא הייתה הדמות שלה בפיזיות, בהבעות פנים ובדיבור. היא ידעה להלהיב את הקהל, לרגש אותו ולהצחיק בלי היסוס.
שאר החבורה הייתה מצוינת וסיפקה הופעה נהדרת. יובל קנין נחמיאס הרס אותי מצחוק בתור בייב המאוהב, עינבל שלום העיפה את הבמה לאוויר כל פעם שהיא פתחה את הפה לשיר, זיו יוסל היה משעשע וחמוד ויובל קרסל הייתה מקצוענית, משעשעת ומלאת נוכחות בימתית.
מקשה אחת המחמיאה לכל
אני בטוחה שבתור צוות ההפקה המחזמר הזה היה הדבר הכי כיפי שיצא להם לעשות לאחרונה. למה? כי הכל מלא נצנצים! אי אפשר להתעלם מהתפאורה המנצנצת ומהפנטת ברגע שנכנסים לבמה וזה כבר מעלה חיוך ואושר לכל היושבים בקהל. מעולם לא ידעתי שנצנצים יכולים להכניס לי כל כך הרבה אנרגיות עוד לפני שהתו הראשון נשמע.
וכדי להשלים את האווירה גם כל תלבושות השחקנים היו מנצנצות, מטאליות ורובוטיות. הכל השלים בצורה מופתית את המחזמר והחמיא לו מאוד לאורך כל ההופעה. זוהר אלמליח עשתה עבודה מצוינת עם שניהם ועכשיו אני חייבת לדעת מאיפה שמלת המשולשים הזו.
יחד עם כל הנצנצים, מתן פרמינגר הצליח להחמיא לכל עם תאורה שישבה בול בכל הרגעים הדרמטיים, הקומיים וגם קטעי המעבר. הכל הרגיש כמקשה אחת מחודדת שבהחלט העלתה את ההצגה הזו לרמה אחרת.
הדבר היחידי שהפריע לי במחזמר הנהדר הזה התקשר דווקא לשירים. הם היו חמודים מאוד, קצביים, מרגשים, ישבו נהדר על העלילה אבל פשוט לא הצלחתי לשמוע אותם כמו שצריך. הרבה מהמקרים ראיתי את הדיקציה על השחקנים אבל לא הצלחתי להבין מה הם אומרים. אני לא יודעת האם זה התיאטרון, הסאונד או פשוט השירים עצמם, אבל זה בהחלט ביאס אותי בשירים הקבוצתיים שהיה להם הרבה פוטנציאל להיות משהו עוצמתי ומגניב.
כל מי שמחפש הצגה קלילה, כיפית ויצירתית זה המקום בשבילו! הרבה אנרגיות, משחק מצוין והמון אבל המון נצנצים! אז צאו לתמוך גם בהפקות קטנות ובמיוחד בהפקה הזו שמלאה בלב ובכישרון.
בלוז לחופש הגדול (בית ליסין) – מחזמר צעיר ובועט
דורג 4.8 מתוך 5
״בלוז לחופש הגדול״ בהפקת בית ליסין מספק סיפור רלוונטי מתמיד עם הפקה מצוינת, עיבוד מופתי לסרט וצוות שחקנים מוכשר ברמות. כל ישראלי שיראה לא יוכל שלא להתרגש ולהתחבר למחזמר הנהדר הזה.
סיפור רלוונטי יותר מתמיד
בלוז לחופש הגדול, בהתבסס על הסרט שיצא בשנת 1987, מספר את סיפורם של קבוצת צעירים בחופש הגדול לפני הגיוס. האהבות, הדילמות, המרד וכל מה שעובר בראשם של אלו שרק התחילו לחיות את חייהם.
אמנם המחזמר מתרחש בשנות ה-60 וה-70, אבל הנושא שלו כל כך כאוב ועדיין רלוונטי גם בימינו אנו. השילוב העדין בין הכובד והקושי שבגיוס ובמלחמות לצד הקלילות והשמחה שבאהבה צעירה וחברות ילדותית מנוהלים בצורה מופתית במחזמר. הסיפור פשוט מעניין, מתפתח ונוגע מספיק בכל דמות כדי לקבל מיצוי והנאה מכל אחד ואחת מהם.
אודה ואומר שלא ראיתי את הסרט מעולם ואני עדיין חושבת שלא יכלו לבחור סרט טוב כמו זה להעביר לגרסת מחזמר. אין לנו ברירה בתור ישראלים לגדול ולהתבגר מהר, אז לפחות שנוכל להתרגש גם עם מוזיקה נוגעת ללב ומדויקת במקומות הנכונים.
הפקה מרשימה במיוחד
אורן יעקובי ועילי בוטנר התאחדו יחד שוב וכתבו שירים נהדרים למחזמר, הם קלילים, מרגשים ומקפיצים. הביצועים של השירים היו מצוינים וכל אחד מהם הרגיש שונה וייחודי, עם ההשפעות השונות שלו. למשל, שיר אחד מאוד הזכיר לי את השיר "Totally Fucked״ מהמחזמר ״אביב מתעורר״ שהיה בברודווי. הרגשתי את ההומאז׳ לאותה הסיטואציה שהתאימה בול גם כאן, בתור נערים ונערות שאמורים להתבגר אך מונעים מהם לעשות זאת.
הבימוי של יותם קושניר לכל אחד מהשירים היה מופתי ועבודת בכורה נפלאה בתיאטרון רפרטוארי. במצבים כאלו אני שמחה שבית ליסין ממשיך בדרכו בתור התיאטרון שלא מפחד לקחת צ׳אנסים ולתת הזדמנויות ליוצרים צעירים ולתוכן ישראלי וחדש.
חוץ מזה, ההפקה כאן נותנת מקום נהדר לאמנים הצעירים שעל הבמה שמרשימים עם יכולותיהם המשחקיות, ווקליות ומוזיקליות. דור הררי עם הגיטרה ואיתמר אלבז עם החצוצרה האדירה, ובתור חצוצרנית בעצמי – איזה כיף לראות את הכבוד המגיע לכלי הזה בפני כולם.
החיסרון היחידי שבכל ההפקה הזו הוא דווקא הסאונד של כלל השירים שפתאום היה חלש ולא מרשים. במקום להיכנס לגרוב ולאנרגיה של כל שיר בועט או מרגש התעסקתי בלנסות לשמוע את השחקנים. זו לא פעם ראשונה שזה קורה לי בבית ליסין וחבל, כי השירים מצוינים, הקאסט נהדר, ההפקה מצוינת, אז למה אני צריכה להתאמץ לשמוע הכל?
לא הייתי יכולה להמציא את דור הררי גם אם הייתי רוצה
אין ספק שבלוז החופש הגדול הוא המחזמר של השחקן הצעיר דור הררי. אני בטוחה שהשתפכתי עליו כבר לפני אבל אין מה לעשות, כשיש אמן מוכשר שכזה צריך לפרגן. הררי הוא לא רק שחקן נהדר, זמר מדופלם ונגן מחונן, הוא גם שחקן פיזי מאוד. מעטים השחקנים שיכולים להעביר כל כך הרבה גם דרך הגוף בצורה מופתית ומחוזקת והררי אחד מהם. האחרון שראיתי שהיה מדופלם בזה היה אית׳ן סלייטר בספאמלוט שבניו יורק והררי ממש מגיע לרמותיו.
הררי מוביל את המחזמר הזה בצורה מופתית בתפקיד מוסי הצעיר העדין. הוא משחק באופן נפלא בין הצד המרדני שלו לבין הצד המאוהב והחברי. כל פעם שהוא פותח את הפה כל הבנות בקהל מתאהבות בו ואי אפשר שלא עם כל הכריזמה הנוטפת ממנו. מבחינתי שיוביל כל מחזמר מעתה ועד עולם וכולנו נהיה מרוצים.
אבל כמובן שהוא לא היחידי שנותן הופעה מצוינת. כל צוות השחקנים פשוט מצוין, אבל אני רוצה לנצל את הביקורת הזו לשים את הספוטלייט על אלינור וייל. דמותה של שושי (או אמאלה) מתארת כל כך הרבה נשות חיילים בעבר ובהווה, ווייל הייתה פשוט שובת לב. היא הביאה הופעה בועטת, עוקצנית ומרגשת באחד השירים היפים ביותר שכתבו עילי בוטנר ואורן יעקובי.
יחד איתם טל גרושקה הוביל את הסיפור בדרך יפייפיה, חני נחמיאס הייתה מרגשת כתמיד ונועם קלינשטיין הפתיעה אותי מאוד עם הקול העדין שלה והנוכחות הבימתית שלה. כמו כן, אי אפשר לשכוח את אבירם אביטן הכריזמטי שסיפק כמה רגעי צחוק והומור משעשעים וממש הזכיר לי את עדו רוזנברג הצעיר.
״בלוז החופש הגדול״ הוא המחזמר שכולנו צריכים עכשיו בשביל להמשיך לזכור את המציאות שאנחנו נמצאים בה אבל גם להנות ולהיזכר מהפשטות והאהבה שיש בחיים. מדובר באחת ההפקות המרשימות של מחזות זמר ישראליים וחובה על כולם ללכת לצפות בה.