Home » בלוג » מבוגרים

קטגוריה: מבוגרים

ביקורת – קוראים לו מלך

עם סיפור שצריך להיות מסופר, מציאות עגומה ורגעים קטנים מצחיקים שכמעט ומרגיש רע לצחוק בהם, קוראים לו מלך היא הצגה שחובה על כל אדם בוגר וצעיר לראות ולהפנים. לקניית כרטיסים!

קוראים לו מלך, מחזה ישראלי חדש שנכתב על ידי סביון ליברכט ובוים על ידי אלון אופיר, מספר את סיפורו של דוד, רווק בן 40 ובן לניצולי שואה שנותר לבדו בעולם. בכדי להתחיל מחדש דוד מגיע לקיבוץ ומוסר את דירתו ברמת גן לשם קבלתו. שלושה מחברי הקיבוץ נרתמים לעזור לדוד, אך בשל אופיו המיוחד והשונה הם נסחפים למעשי קונדס על חשבונו. מה שהתחיל כשעשוע הופך מהר מאוד לאסון, וזאת אחרי שהם משדכים לדוד אישה ולשניים נולד ילד, שחברי הקיבוץ החליטו לקרוא לו מלך. כעת, 19 שנה אחרי שמלך כבר טייס מצטיין, הוא מגיע חזרה לקיבוץ לסגור חשבונות ולגלות את האמת על הוריו.

המחזה מתייחס לקבלת השונה וליחס כלפי האחר. הוא מעביר מסר חזק שאי אפשר לצאת אדיש לו ואחרי שיצאתי ממנו נותרתי ללא מילים. כל נושא הפיגור הינו עניין שלא כל בני האדם מרגישים בנוח איתו ויודעים כיצד להתמודד עם איתו. יש כאלו שמתחברים ומתייחסים אליהם ככל אדם אחר, יש כאלו המתעלמים ויש כאלו המנצלים לרעה את החולשה של האדם שלפניהם. ההצגה לא מתעלמת מהתנהגות גועלית זו והיא אמיצה ובועטת ומציגה את האנשים הללו בשיא רשעותם.

כמו ברוב ההצגות של בית ליסין, גם ההצגה הזו עמוסה בכישרון, מנתי קלוגר, המשחקת את דבורה שבחרה להתעלם מהרשעות של בעלה וחבריו למשך שנים, ועד רועי ויינברג, שמשחק את מלך שמגלה שכל חייו היו שקר ומנסה להתמודד עם זה. שניהם גילו אותנטיות וכאב לב ששבר את כל אחד ואחד מן היושבים בקהל. אך מבין כל השחקנים, מי שהכי בלט היה אבי גרייניק, ששיחק את דוד. גרייניק העביר את הדמות בצורה מושלמת ואותנטית והיה אמין כל כך שלא אופתע אם חלק מהקהל חשב שהוא בעצם לא שחקן. יש לציין לטובה גם את יעל בוטון שגם היא הפגינה כישורי משחק מעולים.

היופי העיקרי של ההצגה היה המשחק בין ההווה, שבו מלך מתאמת עם דבורה על עברו, לבין העבר, שבו דוד מגיע לקיבוץ, מתחתן ומביא ילד לעולם. עם משחק של תאורה ובימוי, אלון אופיר הצליח להביא את הסיפור בצורה נקייה ויפייפיה תוך כדי מעברים בין הווה לעבר, בין זיכרון לבין מציאות.

לסיכום, מומלץ ללכת ולצפות בהצגה שהיא יותר מסתם הצגה ושתשאיר אתכם עם מחשבות על החיים ועל המציאות שאתם חיים בה.

לקניית כרטיסים להצגה קוראים לו מלך לחצו כאן.

לקריאה על הצגות נוספות המציגות בארץ לחצו כאן.

 

ילדות רעות מגיע לברודווי!

לפני כבר כמה חודשים הודיעו שילדות רעות (Mean Girls) מגיע לברודווי! אז מתי בדיוק רג'ינה ג'ורג' הולכת להתהלך ברחבי ניו יורק?

טינה פיי, שכתבה את הסרט המקורי, הכריזה שהם עובדים על הבאת הסיפור לבמות ברודווי ועכשיו זה סוף סוף רשמי. ההפקה המקורית, שנכתבה על ידי טינה פיי ותבוים על ידי קייסי ניקולאו (בוק אוף מורמן, אלאדין), תתחיל הרצות ראשוניות ב-12 למרץ 2018 כשהבכורה מתוכננת ל-8 באפריל. כיום המחזמר רץ בוושינגטון בהרצה מקדימה עד ה-3 לדצמבר.

ילדות רעות מספר את סיפורה של קיידי הותורן, נערה שבילתה את מרבית חייה באפריקה וכעת עוברת לבית ספר רשמי בפעם הראשונה. כאשר קיידי מגיעה לבית הספר היא נתקלת בקבוצת הבנות של רג'ינה ג'ורג', המטילה אימה על כל שאר תלמידי בית הספר. קיידי סה"כ רוצה להשתלב והיא מוצאת את עצמה מהר מאוד הופכת לאחת הבנות בקבוצה, עד שהיא לא מזהה את עצמה יותר. כשקיידי זוממת תוכנית להוריד את רג'ינה מכס המלכות היא מגלה מהר מאוד שאי אפשר להתעסק עם מלכת הדבורים מבלי להיעקץ.

את קיידי תשחק אריקה הנינגסן, טיילור לאודרמן תשחק את רג'ינה, קייט רוקוול את קארן, אשלי פארק את גרטשן, בארט וילברט ויד תשחק את ג'נט ועוד.

אנחנו ממש מתרגשים לקראת העלאת המחזמר, ואתם?

לקניית כרטיסים

 

ביקורת – ההצגה חייבת להיגמר

אתמול, אחרי ציפייה ארוכה, הלכתי לראות את ההצגה "ההצגה חייבת להיגמר" של בית ליסין. בתור מעריצה נלהבת של המחזה, שהתחיל בלונדון ואפילו התרחב לניו יורק, ציפיתי להרבה מההצגה וקיבלתי הרבה מעבר. הצגה מלאת טעויות עם קאסט שמעביר את הבדיחות ברמה ולא משאיר אף עין יבשה בקהל (מרוב צחוק כן?). אז אם יש לכם ערב פנוי, אל תהססו ולכו לקנות כרטיסים!

בערב המופלא הזה אתם מוזמנים לצפות בהצגה המיוחדת שמעלה תיאטרון השיקמה, בכיכובם של איריס הספרית, דני הפקח, אבישי הקבלן, מתן מבית הכנסת, נהג המונית באחו ואפילו ירון ממחלקת המים. כולם למדו את תפקידיהם טוב טוב והם מוכנים ונרגשים להציג את העבודה הקשה שלהם, אבל לצערם כל דבר רע שיכול לקרות, קורה. מה שכן אפשר לסמוך עליו זה שהם מקצוענים, וההצגה חייבת להימשך והם יגמרו אותה לא משנה מה.

עם הומור משובח וכוריאוגרפיה מושלמת, מצליח הקאסט וצוות הבמה של "ההצגה חייבת להיגמר" לרתק את הקהל למשך שעה וחצי ולגרום לו לרצות עוד ועוד. הייחוד של ההצגה הזו, ובאמת שאנחנו לא מאמינים שאפשר לומר את זה על הרבה הצגות בארץ, הוא שהוא מתאים לכל גיל. אבל ממש לכל גיל- מהילדים הקטנים בגילם ועד הילדים הקטנים בנפשם.

אמנם מדובר בהומור טיפשי ומגוחך ואתם חושבים לעצמכם על כל בדיחה שהיא דבילית ותת רמה, אבל אתם לא יכולים להישאר אדישים ולא לצחוק. הנרי שילדס, הנרי לואיס וג'ונתן סאייר הביאו אל הבמה את הבדיחות הבנאליות, אלו שכל אחד מאיתנו היה יכול לחשוב עליהן, וכתבו הצגה כל כך מוצלחת שאחריה הם המשיכו וכתבו עוד שתיים שזכו גם כן להצלחות מסחררות.

בגלל שראיתי כמה דקות מההצגה בלונדון לפני כן, זה היה צפוי מבחינתי להשוות בין שני הביצועים. מאוד אהבתי את התאמה של הגרסה הישראלית לארץ ע"י הוספת הבחור הדתי לדמויות, אבל כן ניתן לראות שבלונדון הקאסט נתן ביצוע טוב יותר, בעיקר בגלל שהם אלו שכתבו את המחזה. אך אם נתעלם מההשוואה, הקאסט הישראלי נתן את כל כולו אתמול והיו מעולים אחד אחד.

יש לציין שישנו צוות שלם מאחורי הקלעים שעובד לא פחות קשה מהקאסט שעל הבמה ועל כן ניתן להם מחיאות כפיים ואת הכבוד שמגיע להם.

לסיכום, לכו לצפות בהצגה ולא תתחרטו על כך. היא לא יקרה כל כך, היא תורמת לתיאטרון הישראלי, ותצחקו כל כך הרבה שתכאב לכם הבטן למשך כמה ימים.

הצגות מומלצות לצופה הותיק/הרפתקני

ראיתם כבר מלך האריות, ויקד, פאנטום האופרה ואלאדין?

או שאתם פשוט מחפשים הצגה חדשה ומעניינת שעוד לא צברה את הפופולריות והותק ששאר ההצגות צברו?

במיוחד בשבילכם ריכזנו את ההמלצות שלנו להצגות חדשות או פחות מפורסמות, מלאות תשוקה וסיפורים חזקים, עם שירים מעולים לא פחות מההצגות הפופולריות. אז אולי הן פחות מוכרות ממלך האריות או בוק אוף מורמן, אבל הן לא פחות טובות והן תמיד יפתיעו אתכם לטובה.

אז בואו נתחיל:

דיר אוון הנסן (Dear Evan Hansen)– מחזמר זוכה הטוני לשנת 2017 ומסיבה מוצדקת. מחזמר מעולה עם צוות שחקנים מוכשר שבראשם בן פלאט המשחק את אוון הנסן. המחזמר מספר את הסיפור על מכתב שלא נועד להישלח, משפחה שלא נועדה לקרוא אותו ושקר שלא נועד להיווצר בעקבותו. סיפור נוגע ללב עם שירים מצוינים שמלווים אותו למשך שעתיים וחצי. בהחלט מומלץ לכל מי שמחפש הצגה חדשה מלאת נשמה. כרטיסים: ניתן להיכנס לעמוד ההצגה ולמצוא כמה דרכים לקניית כרטיסים. שימו לב שבשל פופולריות ההצגה קשה להשיג כרטיס במחיר טוב לתקופה הקרובה, לכן נמליץ לקנות כמה חודשים מראש. לביקורת המלאה של הכותבת הראשית שלנו לחצו כאן.

מלצרית (Waitress)- מחזמר המבוסס על סרט עם אותו השם וכל שיריו נכתבו על ידי שרה בארילס. המחזמר מספר את סיפורה של ג'נה ההריונית, הכלואה בנישואים כושלים עם בעל נצלן אך מוצאת את הנחמה שלה בדיינר בו היא מנצלת את כשרונה לאפות סוגי פאי מיוחדים. הסיפור של ההצגה מיוחד ואמיתי, והשירים שמלווים אותו בהחלט מכניסים אותנו לאווירה ולתחושות העוברות על כל הדמויות. הצגה מומלצת לכל מי שאהב את הסרט וגם למי שבא בלי להכיר את הסיפור. כרטיסים: מוזמנים להיכנס לעמוד ההצגה, שם תמצאו הסבר מלא לרכישת כרטיסים. לביקורת המלאה של הכותבת הראשית שלנו לחצו כאן.

אבניו קיו (Avenue Q)- מחזמר זוכה פרס הטוני לשנת 2003. אם אתם מחפשים לשבת ולצחוק במשך שעתיים וחצי זו ההצגה בשבילכם! הצגה גסה אך משעשעת שזורקת לנו את כל האמת בפרצוף, דרך בובות. כן, כן, מה ששמעתם, בובות. המחזמר מתמקד בשדרה Q ובאנשים שגרים בה, כאשר כל הכשלונות וההצלחות שלהם מוצגים לראווה לעיני הקהל. הצגה מיוחדת במינה המומלצת לכולם! בעצם רק לבני 14 ומעלה, כי בכל זאת זה גס. כרטיסים: מוזמנים להיכנס לעמוד ההצגה, שם תמצאו הסבר מלא לרכישת כרטיסים.

באו משם (Come From Away)- מחזמר המתעסק עם אחד הנושאים הכואבים של ארה"ב- 9.11. המחזמר מספר את סיפורה של עיירה קטנה והאנשים החיים בה ביום של אסון התאומים. ביום אחד, אלפי תושבים הוטסו מניו יורק לגנדר, עיירה קנדית קטנה ולא מוכרת. הוא מספר כמה מסיפוריהם האישיים של התושבים וכמה של הפליטים. המחזמר קיבל ביקורות מצוינות והוא מומלץ מאוד אבל קחו בחשבון שהנושא מעט קשה. כרטיסים: מוזמנים להיכנס לעמוד ההצגה, שם תמצאו הסבר מלא לרכישת כרטיסים.

אז אלו היו ארבעת הבחירות הראשונות שלנו להצגות חדשות ומיוחדות שיעיפו אתכם מהכיסא. שימו לב שמרבית ההצגות מציגות רק בניו יורק אבל בקרוב מאוד חלקן יעברו גם ללונדון ואפילו יצאו לסיור ברחבי ארה"ב! אז יש למה לצפות.

אנחנו היינו אנחנו, אתם הייתם אתם, והתיאטרון תמיד חי ובועט.

טקס פרסי הטוני 2017

אמנם באיחור קל אבל סוף סוף ראינו את הטקס ולהלן התוצאות העיקריות:

המחזמר הטוב ביותר- דיר אוון הנסן.

המחזמר המחודש הטוב ביותר- הלו דולי.

ההצגה הטובה ביותר- אוסלו.

ההצגה המחודשת הטובה ביותר- ג'יטני.

השחקן הראשי הטוב ביותר במחזמר- בן פלאט, דיר אוון הנסן.

השחקנית הראשית הטובה ביותר- בט מידלר, הלו דולי.

שחקן המשנה הטוב ביותר במחזמר- גאווין קריל, הלו דולי.

שחקנית המשנה הטובה ביותר במחזמר- רייצ'ל ביי ג'ונס, דיר אוון הנסן.


סה"כ דיר אוון הנסן הוביל עם 6 זכיות ומיד אחריו הלו דולי עם 4 זכיות. התחרות השנה הייתה קשה ביותר אבל דיר אוון הנסן היה הזוכה הצפוי ולכן לא היו יותר מדי הפתעות.

השנה היו בעיות במציאת מנחה שכן הרבה אומנים שפנו אליהם דחו את ההצעה בשל בעיות בלו"ז ולבסוף נבחר קווין ספייסי האגדי. הוא פתח בנאמבר נחמד שנתן רפרנסים לכמה מהמחזות שהועמדו לפרס המחזמר הטוב ביותר ובמהלך כל הערב הפגין כישורי חיקוי מעולים אך לא תמיד התאימו למצב.

בסה"כ הייתה עונה מעולה ובואו נקווה ששנה הבאה המחזות זמר יתעלו על אלו של השנה!

מוזמנים לצפות בכמה מקטעי ההנחייה של קווין ספייסי:

 

הפקת היירספריי הישראלית

המחזמר הפופולארי, "היירספריי", זוכה בפעם הראשונה לגרסה ישראלית ויעלה באוגוסט 2017, ממש עוד כמה חודשים.

ההפקה העצמאית, של מאור מימון, תרגמה את המחזמר המפורסם המספר את סיפורה של טרייסי טורנבלד, נערה שמנמנה בשנות ה-60 שחלומה הוא לרקוד בתכנית הטלוויזיה המפורסמת של קורני קולינס, שבה גם מככב הקראש שלה, לינק לרקין.

הסיפור עלה לראשונה בשנת 1988 בקולנוע, בבימויו של ג'ון ווטרס שכתב גם את התסריט, ובכיכובם של ריקי לייק בתור טרייסי, דיוויין בתור עדנה טורנבלד, אמה של טרייסי ועוד שחקנים רבים נוספים. בשנת 2002 עלתה הפקה של המחזמר בברודווי ומאז עלו הפקות רבות בכל העולם, כולל בווסט אנד בשנת 2008, ובשנת 2007 עלתה גרסה נוספת של המחזמר בקולנוע בכיכובם של ניקי בלונסקי בתור טרייסי וג'ון טרבולטה בתור עדנה. זאת ועוד, בשנת 2016 רשת FOX העלתה הפקה טלוויזיונית משודרת בלייב של המחזמר בכיכובם של קריסטין צ'נוואת, הארווי פיירשטיין, ג'ניפר הדסון ועוד.

מהשירים המפורסמים של המחזמר אפשר למצוא את "You Can't Stop The Beat", "Good Morning Baltimore" ועוד שירים קצביים נוספים.

בהפקה הישראלית, שתתחיל את הרצתה בקריית מוצקין ותעבור לתל אביב ומקומות נוספים בארץ, ישנם שלל שחקנים המוכרים בתיאטרון הישראלי:

  • רוני מרחבי- בתפקיד טרייסי טורנבלד.
  • איציק כהן- בתפקיד עדנה טורנבלד.
  • טלי אורן\הילה זיתון- בתפקיד ולמה וון טאסל.
  • עידן אלתרמן- בתפקיד וילבור טורנבלד.
  • משי קליינשטיין- בתפקיד פני פינגלטון.
  • עידו רוזנברג- בתפקיד לינק לרקין.
  • נוי הלפרין- בתפקיד אמבר וון טאסל.

ועוד שחקנים רבים ומוכשרים שיקחו חלק בהפקה המיוחדת הזו.

לקניית כרטיסים אתם מוזמנים להיכנס לאתר הנ"ל וכבר לשריין לכם מקומות בהצגות בתל אביב, קריית מוצקין ועוד.

לסיום, הוספנו לכם כמה סרטונים המציגים הצצה לצילומים בארץ, קטעים מהמחזמר שעלה בברודווי, קטעים מההפקה הקולנועית וקטעים מהשידור בלייב של המחזמר:

 

ביקורת- דיר אוון הנסן Dear Evan Hansen

קנינו כרטיס, ארזנו מזוודות ושלחנו את הכתבת הראשית שלנו לניו יורק לצפות בכמה שיותר הצגות בברודווי ואוף ברודווי. על כל הצגה והצגה היא תכתוב לנו את דעתה הכנה בהקשר של תלבושות, עלילה, אפקטים, שירים, שחקנים ועוד.

IMG_2409

והיום- Dear Evan Hansen (דיר אוון הנסן):

אתחיל בכך שכל מה שאכתוב פה לא יהיה מספיק לתאר את המחזמר המופלא שנקרא דיר אוון הנסן.

**אזהרה** במידה ואתם מתכננים ללכת להצגה תתכוננו לבכות, לכן מומלץ להביא טישו והרבה.

המחזמר מספר את סיפורו של אוון הנסן, נער בודד לאמא חד הורית, שכותב מכתב לעצמו במסגרת טיפול פסיכולוגי. המכתב נחטף על ידי קונור, נער בעייתי מבית ספרו, שמחליט להתאבד כשהמכתב עדיין בכיסו.  משפחתו של קונור חושבת בטעות כי הוא ואוון היו חברים, וכי המכתב שאוון כתב הינו מכתב ההתאבדות של קונור. אוון מחליט ללכת עם הטעות ומשקר למשפחתו של קונור כדי לעזור להם להתגבר על האבל וכדי להתקרב אליהם ולהרגיש חלק ממשפחה אמיתית.

כבר מקריאת העלילה הכללית אפשר להבין שמדובר במחזמר כבד וכואב על ילדים אבודים ועל תחושת הבדידות שנוגעת בכולנו מדי פעם. הסיפור כל כך עמוק ועכשווי שאי אפשר שלא להישאב אליו ולרצות עוד ועוד ועוד.

שני הדברים העיקריים שעושים את המחזמר הזה למרהיב הם השירים ובן פלאט, השחקן הראשי שמשחק את אוון הנסן. אם אתם לא נוסעים בקרוב לניו יורק אני עדיין ממליצה לכם להוריד את השירים של ההצגה ולהקשיב להם טוב טוב. כל שיר ושיר יותר טוב מקודמו ויותר חזק ועוצמתי ומרגיש כמו חץ מכוון שישר פוגע לכם בלב. האחראים על השירים של ההצגה הם פאסק ופול שזכו לאחרונה באוסקר על השירים שכתבו לסרט "לה לה לנד". הסיבה שהשירים עובדים כל כך טוב היא בעיקר בגלל השחקנים שמעבירים אותם.

כל המחזמר מורכב משמונה שחקנים- המשפחה של קונור שמורכבת מהוריו ואחותו, אוון ואמו ועוד שני חברים שלו לכיתה. שמונה שחקנים שמרכיבים את אחת ההצגות הכי מדוברות בתקופה האחרונה. אז נכון שיש שמונה שחקנים אבל בינינו? יש רק שחקן אחד שעושה את ההצגה וזהו בן פלאט. אולי אתם מכירים אותו מפיץ' פרפקט בתור החנון הקוסם ואם לא בואו פשוט לראות אותו במחזמר. השחקן בן ה-23 עולה כל ערב לבמה, 8 הצגות בשבוע, ומשאיר את הלב והנפש שלו על הבמה לקהל הרחב לצפות. הוא מעביר את הכאב והרגשות העמוקים ביותר של אוון הנסן בדך עוצרת נשימה ולא משאיר אדם אחד בקהל שלא מופעם ממה שהוא כרגע ראה. עזבו את זה שהוא שר מרבית ההצגה ובקושי נמצא מחוץ לבמה, בסוף ההצגה הוא אדום ומנוזל מרוב בכי וכאב ואי אפשר שלא להאמין למשחק המופלא שלו ולסיפור של הדמות שלו.

כמובן שהשחקנים האחרים במחזמר מעולים גם הם, אבל מרגיש כאילו הם שם בשביל בן פלאט, בשביל לתמוך בו כשהוא מגיע עם הדמות שלו לשיא ולשפל, לכאב ולשמחה. הם שם בשביל לתת אתנחתות קומיות או להבין יותר לעומק למה אוון הנסן עושה את שהוא עושה.

האלמנט האחרון שעושה את ההצגה למה שהיא הוא הפשטות שבתפאורה יחד עם שילוב החיים המודרנים. למעשה, בהצגה אין ממש תפאורה אלא מסכים שמציגים מדי פעם את הרשתות החברתיות שקשורות חזק מאוד לעלילה של ההצגה. מדי פעם, בשביל שנבין איפה הדמויות נמצאות, מעלים לבמה ספה או מיטה שנדע שהסיפור עבר לסלון המשפחה או לחדרו של און. הפשטות הזו עושה את ההצגה למשהו קסום ומופלא וחסר מאמץ, כמו שסיפור כזה צריך לעבור. המאמץ היחידי שרואים בהצגה הוא הדרך שאוון הנסן עובר ומשפחתו של קונור לאחר מותו.

בקיצור, לכו תראו את ההצגה. לא ממליצה- מצווה! מדובר בהצגה מיוחדת במינה שאין כמוה ואי אפשר לפספס אותה. הצגה שגם כשהדמות הראשית עושה מעשה נורא אי אפשר שלא לאהוב ולהתחבר אליה. פשוט אין מילים- לכו לראות אותה.

** לקניית כרטיסים לניו יורק לחצו כאן.

לעמוד ההצגה

IMG_2374 IMG_2376IMG_2371

התמונה הנ"ל מתארת את זווית הראייה מהמקום בו עמדתי (קניתי כרטיס מוזל בעמידה). כפי שניתן לראות האולם אינו גדול במיוחד ולכן גם הכיסאות האחוריים ראו את הבמה בבהירות ולא פספסו כלום. בהצגה הזו חשוב מאוד לראות את הפרצופים של השחקנים שכן ככה ניתן באמת לראות את מה שעובר על הדמויות בהצגה וגם מהמקום בו עמדתי (בסוף האולם התחתון) ניתן היה לראות הכל.

עשר הצגות בעשרה ימים- Les Mis (עלובי החיים)

קנינו כרטיס, ארזנו מזוודות ושלחנו את הכתבת הראשית שלנו לעשרה ימים לניו יורק לצפות בכמה שיותר הצגות בברודווי ואוף ברודווי. על כל הצגה והצגה היא תכתוב לנו את דעתה הכנה בהקשר של עלילה, אפקטים, שירים, שחקנים ועוד.

img_9481

והיום- Les Misérables (עלובי החיים):

המחזמר עלובי החיים הינו מחזמר מפורסם וותיק במחוזות ברודווי והווסט אנד. המחזמר מבוסס על הספר של ויקטור הוגו עם אותו השם, ומתרחש בצרפת במחצית הראשונה של המאה ה-19. המחזמר עוקב אחר ז'אן ולז'אן, אסיר משוחרר לאחר ששירת שנים כעבד בשל גניבת לחם. לאחר שחרורו ולז'אן אינו מצליח לשקם את חייו ולכן משנה את זהותו ומתחיל מחדש תחת זהות בדויה, בעוד סוהרו לשעבר ז'אבר מחפש אחריו ורודף אותו עד סוף ימיו. התקופה הינה תקופה קשה בצרפת, כאשר רמת העוני גבוהה והזנות בעלייה. יום אחד ולז'אן, שהצליח להתבסס מחדש, פוגש בפנטין הגוססת, אישה צעירה שנפלה לזנות, ומבטיח לשמור על ביתה קוזאט. שנים לאחר מכן, כאשר קוזאט כבר אישה צעירה הם נקלעים למהפכה הרפובליקנית שבצרפת שם היא פוגשת ומתאהבת במריוס, סטודנט פריזאי צעיר. מריוס מתאהב בה חזרה ופוגע בחברתו הטובה, אפונין, המאוהבת בו עד מאוד ומתקשה לראותו רודף אחר מישהי אחרת.

אז אני אודה ואומר שלפני שהלכתי לראות את ההצגה לא ידעתי עליה כלום. חוץ מכמה שירים שהכרתי לפני כן ושמות של כמה מהדמויות לא היה לי מושג מי נגד מי, מי רע ומי טוב ומה הלך ההצגה. אבל…..הופתעתי ולטובה. אבל בואו נפרק את ההצגה המורכבת הזו לחלקים.

נתחיל בעלילה המסובכת שעוברת על פני כמה תקופות שונות. במהלך המחזמר אנחנו נחשפים לדמויות רבות, כאלו שנשארות רק בתקופה אחת וכאלו שמתפתחות על פני כמה תקופות, כמו קוזט ואפונין שאנו פוגשים אותן כילדות ובסוף ההצגה הן כבר נשים צעירות. ריבוי הדמויות לפעמים מקשה לעקוב אחר העלילה אבל את הדמויות המרכזיות הקהל לא שוכח ומצליח להבין מה קורה עם כל אחת ואחת מהן.

נמשיך עם האפקטים והתפאורה שלא היו חזקים במיוחד, אולי בגלל שמדובר בהצגה שאינה דורשת יותר מדי ואולי כי פשוט הם הסתמכו על הסיפור והשירים. במרבית השירים התפאורה מאוד פשוטה, התלבושות לאורך כמעט כל ההצגה הינן פשוט סמרטוטים שזרקו על השחקנים כחלק מהסיפור ואין יותר מדי אפקטים שכן אין בדיוק למה להכניס אפקטים סתם. מרבית השירים מועברים על במה כמעט ריקה ומדי פעם הוסיפו שולחן או כיסא כי השיר עכשיו מתקיים בפאב או בחדר סגור.

מבחינת השחקנים, ובכן לא הכרתי אף אחד מהם ולכן באתי בלי ציפיות ובלי שאיפות מוקדמות. לא חושבת שהיה אחד שבלט בצורה מטורפת כי כל ההצגה מתקדמת כל כך מהר שלפעמים קשה פשוט להתעכב על שחקן שריגש אותך במיוחד. כל השחקנים היו נהדרים ופנטסטים ואין לי משהו מיוחד לציין עליהם כי הם פשוט באו ועשו את העבודה שלהם, ועם שירים מרגשים כמו אלו קשה לא להיות מדהימים על הבמה. אציין גם שישבתי כל כך רחוק שלא ממש זיהיתי את הפרצופים של השחקנים והדרך היחידה לזהות מי זה מי הייתה באמצעות התלבושות שלהם.

בתור הצגה שכל העלילה מועברת בה בשירים, לא סבלתי כל כך. אחרי חוויה לא כל כך טובה בהצגה המפורסמת RENT שגם היא מועברת כולה בשירים לא הכי התלהבתי מכך כשגיליתי אחרי רבע שעה במחזמר שכנראה אני עומדת לשבת שעתיים וחצי ולצפות בבלדה אחרי בלדה. אבל למזלי את חלק מהשירים הכרתי ככה שהיה נחמד יותר ובכללי אלו שלא הכרתי היו מרגשים ונוגעים בקהל עמוק בלב, אפילו שלפעמים לא הבנתי מה השחקנים שרים.

לסיכום, ההצגה הייתה מאוד נחמדה והפתיעה אותי מאוד. סה"כ נהניתי לצפות בה אפילו שהיא הייתה די ארוכה ומייגעת לפעמים. ניסיתי אחרי זה לצפות בסרט אבל פשוט לא הייתה לי סבלנות. כנראה שיש לי סיבולת רק להרצה אחת מלאה של עלובי החיים ועכשיו אני רק אקשיב מדי פעם לשירים האהובים עליי. מה שכן, ממש בימים אלו החלה ההפקה הישראלית ואותה אני ממש ארצה לבדוק, במיוחד אחרי שראיתי את ההפקה בברודווי.

** לקניית כרטיסים ללונדון לחצו כאן.

לעמוד ההצגה

img_9451 IMG_9453

התמונה הנ"ל מתארת את זווית הראייה מהכיסא בו ישבתי (מיקום מדויק באולם ניתן לראות בתמונה למטה באדום בחלק הכחול). כפי שניתן לראות ישבתי ביציע בכיסא הכי צדדי. הראות הייתה מוגבלת והיה שיר שלם שלא ראיתי את השחקנית כי היא עמדה באחורי הבמה בצד שמאל, בדיוק איפה שהעמוד נמצא. אבל ראיתי מספיק וסה"כ לא חושבת שפספסתי יותר מדי מהמחזמר.

עשר הצגות בעשרה ימים- Shear Madness

קנינו כרטיס, ארזנו מזוודות ושלחנו את הכתבת הראשית שלנו לעשרה ימים לניו יורק לצפות בכמה שיותר הצגות בברודווי ואוף ברודווי. על כל הצגה והצגה היא תכתוב לנו את דעתה הכנה בהקשר של תלבושות, עלילה, אפקטים, שירים, שחקנים ועוד.

IMG_9445

והיום- Shear Madness:

זוכרים כשהייתם ילדים קטנים ושיחקתם במשחק המוכר "רמז"? אז תארו לעצמכם הצגה שמבוססת על אותו העיקרון. מתבצע רצח ואתם צריכים לגלות מי הרוצח. הפעם, אנו נחשפים למספרה שכונתית נחמדה עם שני עובדים ביום רגיל עד שפתאום הם מגלים שהשכנה מלמעלה נרצחה. הם, יחד עם עוד שני לקוחות, החשודים העיקריים ברצח ואנחנו כקהל צריכים לעזור לשני החוקרים לגלות מי הרוצח.

נשמע טוב? כי זה היה פשוט נהדר! לפני שהגעתי להצגה ממש התלהבתי ממנה ומהרעיון שלה ולא יכולתי לחכות ולצפות בה. בעיקרון החלק הכי טוב בה הוא שכל הצגה שונה מהקודמת, כלומר ישנו חלק אחד שקבוע ומתוסרט וכל השאר הינו אילתור של השחקנים של הרגע, ומה יותר טוב מהצגה שכולה אילתורים?

אז ככה ההצגה הולכת- במשך החצי שעה הראשונה השחקנים משחקים כרגיל, כמו יום רגיל במספרה. אנשים נכנסים ויוצאים וככה זה נמשך עד שמכריזים שהשכנה נרצחה. משם, החוקר מנסה לשחזר את כל מה שקרה ונעזר בקהל בשביל לדייק כמה שיותר. היופי הוא שבאמת פונים לקהל ומשתפים אותו, הקהל שואל שאלות, מציין עובדות ומתקן את השחקנים כשצריך.

אני לא ארחיב יותר מזה כי חבל לקלקל לכם את ההצגה הנהדרת אבל מה שכן אציין זה שהשחקנים בתוך התפקיד מהרגע שההצגה מתחילה ועד הרגע שהיא נגמרת. למשל, כמה דקות לפני שההצגה באמת התחילה, כשהמוזיקה עדיין חזקה ועדיין יש אור בקהל, השחקנים "שעובדים במספרה" עלו והחלו את הפעילות שלהם כאילו הם באמת במספרה. לקח לי כמה דקות לקלוט שיש שחקנים על הבמה ולהתחיל להתרכז בהצגה. ולא רק זה, במהלך ההצגה ישנה הפסקה קצרה שבה החוקר הראשי יוצא לקהל מחוץ לתיאטרון ומדסקס איתם מי הם חושבים שהרוצח, שואלים עוד שאלות שצריך לשאול ומעלים נקודות נוספות שלא עלו עד עכשיו, וכל זה כאשר כל "החשודים" עדיין כלואים במספרה אז בשביל להעביר את הזמן הם מדברים קצת עם האנשים שבקהל. בקיצור הם ממש נכנסים לזה כאילו זה באמת משחק ולא הצגה.

ובנוסף אציין שהשחקנים היו נהדרים ובאמת שיחקו נהדר ואילתרו נהדר אבל מי שהכי בלט מבחינתי היה ____. הוא פשוט גנב את ההצגה וכל מה שרציתי היה שימשיך עם המונולוגים והקטעים הקורעים מצחוק שלו. לא פעם ולא פעמיים הוא הביא אותה בבדיחה כל כך מצחיקה שמרבית השחקנים על הבמה צחקו יחד איתו, ואם יש משהו שאני אוהבת זה שצוות השחקנים מצליחים להצחיק את עצמם בהופעה חיה.

לסיכום, לכו להצגה הזו! היא מתאימה גם לילדים ומניסיון אישי, הילדים שהיו בקהל ממש נכנסו לזה ונראה כאילו הם ממש נהנו. אני אמליץ לכל אחד שמעוניין לראות משהו קצת אחר שכן ההצגה הזו מביאה איתה משהו מיוחד וקליל שלא רואים כל יום (ולא רק זה- היא באוף ברודווי אז היא זולה יותר!!).

** לבדיקת כרטיסים למחזמר אתם מוזמנים ללחוץ כאן.

לעמוד ההצגה

IMG_9443 IMG_9444

התמונה הנ"ל מתארת את זווית הראייה מהכיסא בו ישבתי. כפי שניתן לראות האולם קטן ואינטימי ככה שמכל מקום רואים נהדר את הבמה. אם אתם רוצים להיות יותר שותפים להלך ההצגה ממליצה לשבת בחלק התחתון (באולם) של התיאטרון כי פשוט ישמעו אתכם יותר טוב ומי יודע? אולי אם תשבו מספיק קרוב השחקנים יתחילו לדבר איתכם במהלך ההפסקה!

עשר הצגות בעשרה ימים- The Humans (בני האדם)

קנינו כרטיס, ארזנו מזוודות ושלחנו את הכתבת הראשית שלנו לעשרה ימים לניו יורק לצפות בכמה שיותר הצגות בברודווי ואוף ברודווי. על כל הצגה והצגה היא תכתוב לנו את דעתה הכנה בהקשר של עלילה, אפקטים, שירים, שחקנים ועוד.

IMG_9448

והיום- The Humans (בני האדם):

ההצגה הנ"ל מספרת את סיפורם של משפחת בלייק, הנפגשים בבית של הבת הצעירה במנהטן. בארוחת החג נמצאים ההורים המבוגרים, האחות הגדולה, הסבתא הקשישה והחבר המבוגר של הבת הצעירה. בהתחלה נדמה כאילו הכל כרגיל, כולם מדברים על עבודה, שיפוץ לבית ועוד, אבל ככל שמתקדם הערב יותר ויותר סודות מתגלים. עוד ועוד מידע שחברי המשפחה רצו לשמור לעצמם, אבל יש שלב שאי אפשר יותר לעשות זאת.

אל ההצגה באתי קצת בהתרגשות, בעיקר בגלל שהיא זכתה בכמה פרסי טוני וכי הקאסט המקורי כולו נשאר, אבל די התאכזבתי, כנראה בגללצשאני פשוט לא בחורה של הצגות דרמתיות. אולי אני לא אובייקטיבית כי אני מעריצה מושבעת של מחזות זמר אבל אשתדל להציג עובדות וממש מעט דעות.

מבחינת הסט של ההצגה הוא היה מאוד פשוט ומינימלי ובאמת נתן את הוייב של דירה חדשה במנהטן היקרה, משהו שזוג צעיר יכול להרשות לעצמו. במהלך ההצגה יש כל מיני פאשלות עם תאורה וכו' (בכוונה כמובן, כחלק מההצגה) והם ממש הכניסו אותנו לאווירה של דירה מצ'וקמקת ודלת תקציב. מה שאהבתי ולא אהבתי בו זמנית הייתה החלוקה של הבמה לשתי קומות, כחלק מהדירה. בקומה הראשונה הייתה דלת הכניסה והשירותים וכנראה חדר שינה או סלון קטן, ובקומה השנייה, שהייתה כביכול קומת המרתף, היה המטבח ועוד דלת כניסה שלא ממש ברור לאן היא מובילה. אז מצד אחד הדינאמיות והמעבר מהקומה הראשונה לשנייה היו נחמדים והועילו לעלילה, אם זה כשדמות הייתה צריכה "להירגע" אבל הקהל עדיין ראה אותה ואת מה שהיא עוברת, ואם זה פשוט לתת תחושה של תזוזה והצורך להיות בפוקוס כדי להספיק לראות את הכל. מה שלא אהבתי זה שממקומות מסוימים בקהל לא ניתן לראות הכל וחלק מוסתר בגלל שבכל זאת, במה לא נועדה להיות בשתי קומות. אבל אסכם ואומר שהתפאורה הייתה מגניבה, מיוחדת ולא משהו שראיתי עד עכשיו.

מבחינת העלילה והתסריט, ובכן ההצגה כן הביאה לנו כמה אתנחתות קומיות שממש הורגש כאילו השחקנים בעצמם מתפקעים מצחוק ובכללי הדיאלוגים בין כל השחקנים הרגישו טבעיים וכאילו אנחנו באמת צופים במשפחה רגילה עם בעיות כמו שיש לכולנו. מה שכן, היו חלקים בעלילה שלא הבנתי את הפואנטה שלהם כל כך, והעיקרית במרכזן הייתה הסבתא. ההפקה שילמה לשחקנית מכובדת לשכב על הספה במשך כמעט שעתיים ולא להוציא כמעט מילה מהפה. הסבתא אמורה להיות כבר סנילית וכנראה בסוף דרכה, ללא יכולת אמיתית לדבר אלא רק למלמל דברים לא ברורים. במהלך ההצגה יש רגע אחד יחיד שבו הסבתא כאילו חוזרת לעצמה, מה שמלהיב את כל המשפחה ומרגיש כאילו "הנה, עכשיו הדברים יסתדו", אבל בעצם לא. אני מניחה שיש איזו משמעות עמוקה מאחורי זה ואולי בכללי בהצגה ישנם רגעים רבים של משמעויות וכניסה למעמקי הלב, איפה ששכחנו שהיו רגשות שהדחקנו במשך שנים, אבל אני לא הרגשתי את זה.

מה שכן, הדבר הכי טוב בהצגה זה אכן השחקנים המצוינים. האותנטיות שלהם והיכולת שלהם להרגיש כאילו הכל טבעי וזורם הייתה מצוינת ועשתה את ההצגה למה שהיא. אחרי צפייה בשחקנים המבוגרים הבנתי למה שניהם קיבלו את פרסי הטוני, והשחקנים הצעירים השאירו עליי רושם מעולה ואני בהחלט מחכה לפרויקט הבא שלהם.

לסיכום, אני לא בחורה של הצגות. אני אוהבת את השירים והאהבות והסיפורים המורכבים אך פשוטים להבנה, בלי משמעויות נסתרות או דיאלוגים מלאי עומק. לא, אני לא שטחית, גם במחזות זמר יש עומק, אבל הוא הרבה יותר פשוט להבנה לקהל "הטיפש". אבל כן אציין שמי שכן אוהב הצגות ואוהב את העומק והמשמעויות הנסתרות, תפדלו. הצגה נהדרת עם מרבדים שונים של עומק, עלילה מתפתחת ושחקנים נהדרים. ההצגה רצה רק לעוד כמה שבועות אז רוצו ותראו אותה לפני שהיא נסגרת!

** לבדיקת כרטיסים להצגה אתם מוזמנים להיכנס לכאן.

לעמוד ההצגה

img_9407

התמונה הנ"ל מתארת את זווית הראייה מהכיסא בו ישבתי. כפי שניתן לראות ישבתי בשורה הראשונה ככה שזווית הראייה שלי הייתה מעט מוגבלת אבל לא ברמה שלא ראיתי חלקים חשובים מההצגה. גם כשהשחקנים היו בקומה העליונה עדיין ראיתי אותם ואם מה שהולך שם. מה שכן, החוויה של לשבת בשורה ראשונה בהצגה הייתה נהדרת שכן כל פעם שהשחקנים היו בקומה התחתונה ראיתי אותם ממש מקרוב מה שהוסיף לחווית הצפייה.