Home » מסרט למחזמר

קטגוריה: מסרט למחזמר

בחזרה לעתיד (Back to the future) – מפתיע כמה שזה כיף

4.4/5

הגרסה הבימתית של ״בחזרה לעתיד״ כיפית, חדשנית ומקפיצה. כל חובבי הסרט יהנו מההפקה החיה ובעיקר מכל האפקטים הבימתיים המרשימים, וכל מי שלא מכיר את הסרט יהנה כפליים מהסיפור הנהדר בפעם הראשונה.

סיפור מוכר ואהוב על הבמה

בחזרה לעתיד הוא קאלט כבר שנים רבות עם קהל מעריצים מושבע. הסיפור שלו היה חדשני לתקופה ועדיין מחזיק יפה שנים רבות, ועכשיו הוא סוף סוף הגיע לתיאטרון. כמו הרבה סרטים שקיבלו הפקה בימתית, הציפיות פה היו גבוהות מאוד ומבחינתי המחזמר לא איכזב ואף הפתיע מאוד.

״בחזרה לעתיד״ מספר את סיפורו של מרטי מקפליי שנוסע בחזרה בזמן עם המכונית המיוחדת של חברו הטוב, דוק. הוא מגיע במקרה לשנה שבה הוריו התאהבו וחייהם המשותפים החלו ומצליח לשבש הכל ולסכן את חייו וחיי משפחתו על הדרך. האם יצליח לתקן הכל בזמן? האם יצליח להציל את חייו של האהובים עליו ולחזור חזרה לעתיד?

כל מי שצפה בסרט יודע שהסיפור מעניין ומגניב, תמיד משהו קורה ואפשר לשבת ולהיות מרותקים במשך שעתיים וחצי בלי בעיה. המחזמר שקיבלתי היה בדיוק אותו הדבר, אמנם עם שינויים קלים ושירים בדרך אבל הוא עדיין היה מרתק והתבאסתי כשהוא נגמר.

אמנם עבר זמן מאז שראיתי את הסרט המקורי, אבל מבחינתי המעבר שלו לבמה היה חלק ולא איבד את המהות של הסרט. קיבלתי את הקלילות יחד עם הלחץ, ההומור המשובח והדמויות האייקוניות עם הכימיה הנהדרת ביניהן. 

תפאורה ואפקטים מרשימים ביותר

האלמנט הראשון ששמים לב אליו בכניסה לתיאטרון היא הייחודיות של הבמה שמתפשטת מעבר לגבולותיה. כל האולם צבוע באורות מיוחדים עם אפקטים מגניבים שמכניסים לאווירה העתידית של המחזמר. ככל שהוא מתקדם ואנחנו מקבלים את הרכב המפורסם יותר ויותר התאהבתי בהפקה הבימתית.

לקחת רכב ונושא כזה אייקוני ולהפוך אותו לתפאורה בימתית הוא קשה ומעלה ציפיות רבות, אבל אני יכולה לומר שצוות האפקטים הצליח פה בטירוף. אפקט המכונית הנוסעת יחד עם התפאורה והתאורה התאימו באופן מושלם ויצרו את החוויה של הנסיעה המהירה. אפילו קיבלנו בסוף הפתעה שנשארה איתי במשך ימים לנסות ולפענח איך הצליחו לעשות את זה?

חוץ מהרכב, צוותי התפאורה, סאונד, תאורה וצילום עשו עבודה נהדרת בשילוב הולוגרמות משעשעות ברגעים מדויקים במחזמר, אלמנטים שמחזירים אותנו לעבר ולעתיד בהתאם ופשוט עבודה כוללת שהשאירה אותי עם פה פעור. אין ספק שהעבודה של הצוותים הללו עשתה את המחזמר ובלי צוות חזק שכזה הוא לא היה מצליח בכלל. 

כימיה מתפרצת על הבמה

במחזמר שכזה חייבים צמד שחקנים נהדר לתפקידים הראשיים וללא ספק קיבלנו אותו. קייסי לייקס בתור מרטי מקפליי ורוג׳ר בארט בתור דוק בראון היו צמד קומי מהלך עם כימיה מתפוצצת ומלא כישרון. כל אחד מהם החזיק מצוין לבד, אבל כשהם היו ביחד הכל עלה רמה אחת מעל.

מלבדם בלט לי במיוחד גם יו קולס ששיחק את ג׳ורג׳ מקפליי והיה מצוין בתור החנון המגושם. הוא שבה את כל תשומת הלב כשהיה על הבמה ונתן את הכל וראו את זה.

כמו כן, צוות האנסמבל היה נהדר, עם כמה כוכבי טיקטוק שלא יכולתי להסיט מהם את העיניים. העובדה שהם כל כך מפורסמים ברשת החברתית קצת מנעה ממני לראות את האנסמבל כולו ולא יכולתי שלא להתמקד בהם, אבל הם לא יישארו כאנסמבל זמן רב זה בטוח.

נאמברים מפוצצים ומעניינים

בכל מעבר של סרט למחזמר הדאגה העיקרית היא השירים שדוחפים באמצע, ואני יכולה לומר שפה לא התלהבתי יותר מדי. מרבית השירים היו חמודים, חלקם מיותרים וחלקם פשוט גימיק, אך אין ספק שכשהמחזמר עבר לזמן שנות ה-50 קיבלתי הרבה יותר שירים בסטייל שאהבתי ושישבו לי יותר טוב. אולי השיפור הורגש בגלל הקירבה של הסטייל למחזמר גריז שנתן לו אווירה כיפית יותר.

אך גם אם השירים היו סבירים לחלוטין, הנאמברים שקיבלתי כקהל היו מטורפים. תלבושות משוגעות, ריקודים מפוצצים והאלמנטים הבימתיים ששוב ושוב דחפו לנו. נהניתי מכל שיר בעיקר בגלל כל המסביב שהיה פשוט מאוד חזק. 

המחזמר ״בחזרה לעתיד״ הוא מחזמר מתוק, קליל ומצחיק בטירוף. האפקטים המשוגעים שרצים לאורכו שווים את הביקור יחד עם הכימיה המטורפת של צוות השחקנים שמספק הופעה מיוחדת במינה.

אלאדין (Aladdin) – נחמד לילדים, לא מספיק למבוגרים

3.1/5

גרסת המחזמר של אלאדין כיפית ומלאת קסם והיא ההצגה המושלמת לילדים. אך, לצערי הרב, בשל שינויים קלים בין הסיפור בסרטים לבין המחזמר ההפקה התיאטרונית איננה מספיקה למבוגרים שבינינו.

שינויים לא ברורים בעלילה

המחזמר, המבוסס על הסרט המצויר של דיסני, מספר את סיפורו של אלאדין, בחור עני וגנב אשר בעקבות רצף של מקרים משיג את מנורת הזהב אשר בתוכה לא אחר מאשר ג'יני מגשים משאלות. כיצד אלאדין ינצל את שלושת משאלותיו? האם יצליח להתחתן עם הנסיכה אותה הוא אוהב?

הסיפור של אלאדין אהוב ומוכר על ידי כולם והוא קיבל סרט מצויר, סרט מעובד אנושי ומחזמר שרץ בברודווי כבר שנים רבות. הוא עבר עיבודים שונים מהסרט המקורי, והמחזמר קרוב לסרט החדשני יותר מאשר למקור המצויר. בגלל עיבוד לבמה כמה שינויים היו הכרחיים, אך לדעתי הם עבדו כנגד הסיפור ולא לטובתו.

כצפוי, דמות הקוף האהוב ירדה ובמקומו נכנסו 3 חברים משעשעים לאלאדין הגיבור. החברים הללו תופסים 2 שירים שלמים במחזמר ומספקים את ההפוגות הקומיות שלא באמת צריך. הנוכחות שלהם מיותרת, מכניסה צד לא באמת מובן באישיותו של אלאדין והורסת את כל סיפור הגדילה שלו.

במקום להוריד את הקוף ולהוסיף לטרגיות שבחייו של אלאדין, הוספו דמויות שתופסות לנו זמן במה יקר ושבגללן הרגעים המרגשים באמת נדחסים לכדי 5 דקות כי אי אפשר למרוח את ההצגה יותר מדי. אז בשביל מה זה היה הכרחי? כדי לתת להם קצת עומק שלא באמת התקבל? מיותר.

העולם של אגרבה בחיים האמיתיים

אך כל השינויים האלו בעלילה רלוונטים בעיקר למבוגרים שהולכים למחזמר. לילדים זה כנראה לא ישנה והם עדיין יהנו מהכניסה לעולם הפיקטיבי והמדומיין.

התפאורה של המחזמר פשוט מופלאה, עם סטייל יפייפה של אגרבה, עם בניינים מיוחדים ותלבושות ייחודיות. המקומות שבהם המחזמר מתרחש לא קלים לעיבוד בימתי בתפאורה ולדעתי עשו עבודה יפייפיה, גם בשילוב האפקטים השונים כמו הכניסות והיציאות של הג׳יני מהמנורה.

התמונה הכי מרשימה הייתה דווקא מערת האוצרות אליה נכנס אלאדין. האפקטים, התפאורה, התאורה והשילוב של כולם היו קסומים ובהחלט שבו אותי.

בנוסף, השירים היו קסומים בדיוק כמו שאנחנו מכירים אותם. אמנם היו כמה שירים נוספים (ולא כולם מועילים באמת) עדיין כל שיר היה באווירה המוכרת והאהובה לכולנו ועם כוריאוגרפיה ייחודית ויפייפיה שליוותה את הכל. 

ליהוק כושל במיוחד

אני אתחיל ואומר שהביקורת הבאה אינה נגד השחקנים עצמם, אלא נגד הליהוק הלא תואם שלהם. השחקנים עשו כמיטב יכולתם, אך לצערי לפעמים אתה צריך לראות את מה שאתה מדמיין.

אפתח בדמיון המודרך הבא – כשאתם מדמיינים את אלאדין, מה אתם מדמיינים? בחור גבוה או נמוך? צנום או שרירי? קטן או גדול מימדים? בואו אענה על השאלה, כי היא מבוססת על הסרט עצמו. אלאדין תמיד היה בחור נמוך יחסית, צנום אך לא רזה מדי ועם חיוך ענקי מפה לאוזן.

בהפקה שאני ראיתי ליהקו בחור גבוה ורזה במיוחד שלא תאם בכלל את הדמות שאני דמיינתי מילדותי, מה שנקרא במינוח המקצועי יותר – מיסקאסט (ליהוק לתפקיד שבהכרח השחקן אינו עונה לדרישות הפיזיות, למשל גבר לתפקיד אישה, מבוגר לצעיר, רזה ביותר לדמות שרירית). המחזמר המילטון למשל השתמש במיסקאסט עד הסוף כשכל הדמויות ההיסטוריות (שבבירור היו לבנות) מבוצעות על ידי שחקנים ממגוון רקעים.

לעומת המילטון, המיסקאסט שבוצע כאן היה אך ורק בדמות אחת. כשמדובר בדמות אחת זה לא ליהוק מכוון לשם ״הבדיחה״ או האומנות, זה פשוט ליהוק שגוי. השחקן היה נורא חמוד, אבל כל הריקודים המיוחדים נראו עליו מוזר, הכימיה שלו יחד עם יסמין הנמוכה ביותר נראתה לא נכונה ולשים אותו ליד שלושת חבריו גם נראתה לא במקום. בקצרה – התפקיד הזה לא התאים לו בכלל.

לידו גם השחקן של הג׳יני היה מאוד משעשע אך נראה כבר שהוא מבצע את התפקיד בצורה מאוד מכנית ואולי הגיע הזמן לשינוי. אך אל דאגה, שלושת החברים היו נהדרים, ג׳פאר היה מצוין וצוות האנסמבל היה סביר ביותר.

ההפקה של אלאדין מאוד מאכזבת בביצוע שלה, אבל היא לא זקוקה להרבה כדי להרשים את כמות הילדים שמגיעים לצפות בה ועדיין ממלאים אולמות יום אחרי יום.

מלצרית (הקאמרי) – חובה על כולם לבוא לראות

4.7/5

המחזמר ״מלצרית״ בהפקת הקאמרי עושה עבודה נהדרת ונאמנה למקור הברודוואי שלה. צוות השחקנים מופלא ומפתיע, העלילה מצוינת וההפקה בהחלט לא מאכזבת.

הפקה מעולה וראויה לציון

המחזמר מתאר את סיפורה של ג׳נה, מלצרית בדיינר באמצע שום מקום הכלואה במערכת יחסים אלימה. המפלט שלה הוא אפיית פאי בכל מיני סוגים וצבעים, אך מה קורה כשהיא נכנסת להיריון? האם ג׳נה תצליח למצוא את האושר בחייה?

בתור אחת שראתה את המחזמר בברודווי שבניו יורק 3 פעמים, ההפקה שהקאמרי העלו מופלאה ועלתה על כל הציפיות שלי. המוזיקה, השואו העדין, הנשמה שנכנסה למחזמר, הכל הורגש ונתן חווית צפייה מדהימה לכל אחד ואחת בקהל. המחזמר כל כך מלא בנשמה והם הצליחו ובגדול להביא אותו לקהל הישראלי כמו מנת פאי מפתה.

צוות שחקנים מנצח

משי קליינשטיין ידועה כבר בכל הארץ והיא נותנת כאן הופעה ייחודית ומצוינת. היא נתנה לדמות קלילות שלא ראיתי עוד ודפקה ביצועים מרשימים בכל השירים הקשים של שרה בארליס. עם זאת, הכיוון של הדמות הייתה שונה מאוד מאיך שהוצגה במחזמר המקורי, כשהיא יותר אנרגטית וצעירה אל מול הדיכאונית והמבוגרת של ברודווי. בכל זאת, משי היממה ואני חושבת שזה התפקיד הכי טוב שהיא עשתה עד כה על במות ישראל.

לידה טלי אורן הפגיזה כהרגלה, ואחרי שהיא הפכה את אחד השירים השנואים עליי לשיר מטורף ומהפנט אין משהו שהיא לא יכולה לעשות. השלישית בחבורה, נוי הלפרין, הייתה גיקית חמודה ומתוקה עם מוזרות ייחודית לדמותה וצלחה בלי מאמץ נאמבר עם החלפת תלבושות שלא מביישת את פרוזן.

גם צוות הבנים היה נהדר, כשבראשם גלעד שמואלי בתפקיד ארל הערמומי והכריזמטי. הוא הצליח לגרום לי לאהוב את הדמות, אפילו שרציתי לשנוא אותה. ההופעה שלו הייתה כל כך לא צפויה וילדותית לעתים, הכי נאמנה לסרט שאפשר. עופרי ביטרמן היה מצוין, אם כי לא מספיק אקוורד עבורי, במיוחד בהתחלה. עוד טיפ טיפה של מוזרות ואני חושבת שהוא בול שם. האחרון בחבורה, רפאל עבאס כפרה עליו, שיבוא וישחק בכל הצגה את הבחור החמוד והמוזר ואני אבוא ואצפה בו מופיע שוב ושוב ושוב.

תפאורה קרירה לצד תאורה מטורפת

תפאורת המחזמר סתרה את עצמה מאוד. מתפאורת של הדיינר הייתה מלאת צבעוניות וחיים, ליד התפאורות הנכנסות והיוצאות שהיו קרירות למדי. כנראה וזו הייתה כוונת המשורר, שהדיינר הוא המקום החם היחידי שהיא חוותה בחייה, ואם כן, אז הרגשתי זאת ממש.

התאורה של קרן גרנק הייתה בול במקום, עם ספוטלייטים עם הצבעים הנכונים בכל רגע שיא של שיר מטורף, אם זה הכחול של משי או הכתום של טלי אורן. השילוב של הצבעים הללו יחד עם התפאורה הביאו נפח אחר ויפייפה לבמה.

קשה מאוד לתרגם את שרה בארליס

אחד הדברים שהכי קשים בהצגה שכזו כשמביאים אותה לארץ היא התרגום. כשבחלק מהשירים התרגום היה נהדר, במיוחד בשיר She used to be mine הקשה, בחלק אחר הוא התפספס. שרה בארליס כותבת שירים בצורה מאוד ספציפית וקשה מאוד לתרגם אותם כך שאני מבינה את המעברים והשינויים שנאלצו לעשות. 

אי אפשר להתווכח שמדובר במחזמר השנה בתיאטרון הקאמרי ואפילו בישראל. הוא מרתק את הקהל, שובה אותו מההתחלה ועד הסוף. הוא כיפי, זורם, מרגש אך מצחיק והוא מעביר את הזמן בטיל. בעיני, כל אחד שאוהב מחזות זמר אפילו במעט חייב ללכת לראות אותו.

ניוזיס – הרבה מעבר לסתם מחזמר

ניוזיס בהפקתו הנוכחית בלונדון הוא מחזמר חובה לכל מי שרוצה חוויה מטורפת בתיאטרון מיוחד במינו. הוא מהפנט, שובה לב ומרהיב בריקודים מטורפים, אפקטים נהדרים וצוות רקדנים מוכשר במיוחד

ניוזיס זה המחזמר שלא ידעתם שאתם חייבים להכיר

המחזמר מספר את סיפורם של מחלקי העיתונים בניו יורק של שנת 1899. לאחר העלאת מחיר העיתונים, הם יוצאים בשביתה בהובלתו של ג׳ק קלי, הצעיר הכריזמטי ומנהיג החבורה. האם יצליחו בשביתתם? האם קת׳רין פלומבר, הכתבת הצעירה תצליח לעזור להם במאבקם?

לא משנה כמה אני אכתוב לכם כאן, עדיין אני לא אצליח לתאר לכם כמה המחזמר הזה וההפקה הזו ספציפית הייתה מופלאה. זה לא סוד לאנשים שקרובים אליי שמדובר במחזמר האהוב עליי, ויש סיבה טובה למה. מדובר במחזמר שכל אספקט שבו מצוין – השירים, הריקודים, העלילה, התאורה והתפאורה. אז בכמה פסקאות הבאות אני אנסה לשכנע אתכם שזו הפקה שאי אפשר לוותר עליה.

הפקה גרנדיוזית עם נאמברים שיהפנטו אתכם

היופי בהפקה הנוכחית הוא התיאטרון שהם מופיעים בו. מדובר בהאנגר ענק שהמירו לבמה, מסביבה כיסאות לאורך 3 צלעותיה ומעברים בין השורות והחלקים שבהם הקהל יושב. לאורך כל ההצגה הרקדנים והשחקנים עוברים בין השורות, יושבים בצדדים, קופצים בין הקהל ואין משהו יותר מהפנט מזה. כל רגע יש אלפי רקדנים שמסתובבים ביניכם וקשה לעקוב מרוב אקשן. היכולת לשחק עם התיאטרון מאפשרת למחזמר לצאת לחיים ולשלב את כל הקהל בסיפור, גם אלו היושבים רחוק יותר מהבמה המרכזית.

מלבד התיאטרון, המחזמר ניוזיס נודע ביכולתו ללהק קבוצה מרשימה של מעל 20 רקדנים שעולים ונותנים נאמברים מרשימים ומהפנטים בזה אחר זה. כאן נתנו גם עוד נפח של יצירתיות בכוריאוגרפיה ולא סתם מאט קול זכה בפרס האוליבייה בשבילה. מנאמבר ייחודי של סטפס על שולחנות, התעופפות מעל הקהל באמצעות מנורות ועד ריקוד שלם עם עיתונים, אי אפשר להישאר אדישים למה שקורה לפניכם על הבמה.

הריקוד כאן הוא כמעט הכל, הוא הסיבה שאני אוהבת את המחזמר הזה כל כך, והוא מבוצע בצורה מופתית בלונדון כרגע. אם אתם רוצים לבוא ולהתפעם מקאסט מוכשר בטירוף, זו ההצגה בשבילכם.

מי היה מאמין שתאורה תרגש אותי כל כך

בגלל שהריקודים והנאמברים תופסים מקום כל כך גדול, והתיאטרון עצמו ענק ורחב, הופתעתי לגלות כמה אני שמה לב לתאורה וליופי שבה. עיצוב התאורה בכזה מחזמר חייב להיות מדויק ונכון כדי להחזיר את הקהל לתוך הבמה המרכזית ולפזר אותו ברחבי הקהל כשצריך.

הספוטים ברגעים הנכונים, האור המעומעם בנאמברים העדינים, החום והיופי שתמכו בכל הריקודים ותמכו בסיפור הדהימו אותי. נהניתי לראות איך תאורה פשוטה יכולה להשפיע על האווירה ועל התשומת לב שלי בצורה כה יפה ולא מתאמצת.

קאסט מנצח של רקדנים מוכשרים

אבל, כמו שאמרתי קודם, המחזמר הזה קם ונופל על הרקדנים שלו, והם לא איכזבו. סלטות באוויר, סיבובים אינסופיים, ריקוד סטפס מרשים ביותר והתעופפויות בלי סוף. הרקדנים נתנו את הכל וגם כשהם לא היו על הבמה הם נשארו בדמויות שלהם והוציאו החוצה את השמחה והשובבנות שמאפיינת את מחלקי העיתונים הצעירים.

מי שדווקא איכזבו אותי היו שני השחקנים הראשיים, כאשר מיקאל אהומקה לינדזי (ג׳ק קלי) נבלע מעט וברונטה ברבה (קת׳רין פלומבר) פשוט לא הייתה מבריקה במיוחד. לידם בלט ראיין קופל (דייבי) שהביא יכולות קומיות נהדרות ותזמונים מצוינים.

אל תחכו שהוא ייסגר, לכו עכשיו

לצערי הרב, המחזמר יורד בעוד כמה חודשים, ולכן אני מפצירה בכם. תעשו את המאמץ (התיאטרון נמצא בוומבלי מחוץ לעיר), קנו כרטיס ותלכו לראות הופעה מיוחדת במינה שלא תחוו שנית. אי אפשר לתאר במילים כמה הקהל יוצא נפעם ונרגש ממחזמר כזה פשוט, הוא שווה כל שקל או פאונד שתשקיעו בו.

FAME – מחזמר משנות ה-80 שצריך היה להישאר בשנות ה-80

בשל הקורונה החלטתי לעבור ולצפות בכל ההקרנות השונות של מחזות זמר שצולמו בווסט אנד או בברודווי. אחד מהם הוא המחזמר הנודע "FAME" שהתחיל את דרכו כסרט בשנת 1980 והמשיך עד צילום ההופעה החיה של המחזמר בווסט אנד שבלונדון בתחילת שנת 2020. לאור העובדה שעדיין לא יצא לי לראות אף גרסה שלו, החלטתי לפתוח את הטלוויזיה, לחמם את הפופקורן ולהתחיל את ההופעה אצלי בסלון.

למי שלא מכיר, המחזמר עוקב אחרי קבוצה של נערים ונערות ההולכים לבית הספר לאומנויות המפורסם ביותר בניו יורק, מרגע הקבלה, הקשיים שבדרך ועד טקס הסיום המיוחל. מי מהם יצליח להגשים את החלום ולהצליח בגדול? מי ישבר תחת הלחץ? ומי ילך בדרך חדשה?

בשנות ה-80, כשהסרט הראשון רק יצא, הקונספט אולי היה חדיש ומעניין והסיפורים היו מיוחדים ומגוונים, אבל היום בשנת 2020 מדובר באותו ניגון חוזר שמדגיש את הסטריאוטיפים החזקים שאנשים נדבקים אליהם והיום כבר רוצים להתנער מהם. הבלונדינית הבלרינה, הבחורה המלאה שלא מתאימה לריקוד, הבחור האפרו אמריקני שעושה צרות, היהודי שבא מבית מוצלח ועוד. אני רוצה להאמין שכבר יצאנו מזה, לא?

היו רגעים רבים בשעתיים האלו שמצאתי את עצמי נותנת כאפה לפנים כי זה כבר היה יותר מדי. ההתעצבנות של טיירון, הבחור האפרו אמריקני הדיסלקט שיוצא על כל העולם, החינוך הנוראי של המנהלת, שבמקום לדבר עם התלמיד כמו שצריך היא רק צועקת עליו, האופי המוזר של סרינה, בחורה שאמורה להיות ביישנית אבל צווחת כל רגע שרק ניתן, ועוד שלל רגעים שרציתי לדלג עליהם.

לצדם היו רגעים רבים מקסימים ומתוקים, למשל: כל רגע שהלהקה ניגנה על הבמה, כי הם כאלה מגניבים ובא לי גם לנגן כמוהם, הרגעים המתוקים שבין כרמן ושלמה, הזוג הלא צפוי אבל מתוק ואמין להפליא, כל רגע שהחברה התחילו לרקוד עם הכוריאוגרפיות המדהימות ובעצם כל זמן ששלמה וכרמן היו על הבמה, כי שניהם היו הפייבוריטים שלי, ביחד או בנפרד.

אי אפשר להתווכח עם כך שהמערכה השנייה משמעותית יותר טובה מהראשונה. היא יותר אמיתית, מעניינת ומרגישה זורמת יותר מהמערכה הראשונה שמרגישה כאילו ילד/ה בכיתה ו' כתבו אותה. אבל יחד עם זאת, החלק היחידי שאהבתי בכל המחזמר הוא הסיפור של שלמה, ההתפתחות שלו והקשר שלו עם כרמן. כל השאר הזכיר לי את כל סרטי Step Up למיניהם אבל בביצוע די גרוע.

אולי אני נוקשה מדי אבל אני לא מבינה מה המחזמר הזה עדיין עושה על הבמות בפורמט הנוכחי. בקלות אפשר להפוך אותו למשהו קביל היום, מודרני עם טוויסט, אם למשל שלמה היה בכלל חורחה, וגאס היה בכלל למאר והדמות של טיירון הייתה בכלל הבלונדינית בהצגה. הם היו יכולים ללמוד משהו מקומפני, שם הם בכלל הפכו את המינים! אז בואו נשבור את הסטיגמות!

ולסיום, המשפט האהוב עלינו מהמחזמר –  "Take it or leave it", "OK, I'll take it" (כרמן ושלמה).

ניתן לצפות במחזמר דרך BroadwayHD

10 הצגות חדשות שאנחנו הכי מתרגשים לקראת העלייה שלהם בברודווי

היופי בברודווי ובעולם התיאטרון הוא שעם הכאב של ירידת הצגות אהובות יש את ההתרגשות של עליית הצגות חדשות. בכל שנה בממוצע עולות בניו יורק, בברודווי, כ-35 הפקות חדשות של הצגות, מחזות זמר ומופעים מיוחדים. לשם כך, ריכזנו את עשרת המחזות זמר שאנחנו הכי מתרגשים לקראת העלייה שלהם בשנה הקרובה:

10. West Side Story – סיפור הפרברים

נפתח בתאריך: 10.12.2019

טוני ומריה חוזרים לברודווי בהפקה מחודשת ומעניינת עם ריקודים חדשים לגמרי וצוות שחקנים צעיר ומוכשר. ההפקה הזו מובלת על ידי איבו ואן הוב שמבטיח להביא את הקלאסיקה לבמה כאילו זו הפעם הראשונה.

לקניית כרטיסים

9. The Tina Turner Musical – טינה טרנר המחזמר

נפתח בתאריך: 12.10.2019

המחזמר המוצלח מלונדון עושה את המעבר האמיץ לבמות ברודווי וההתרגשות כבר בשיאה. עם הכוכבת הראשית אדריאן וורן, שכבר הופיעה בניו יורק בתפקידים אייקונים אחרים, ההצגה כבר יוצרת באזז וכל מה שנותר זה ללכת לראות על מה כל המהומה.

לקניית כרטיסים

לקריאה על המחזמר

8. Diana – דיאנה

נפתח בתאריך: 02.03.2020

מחזמר על חייה של הנסיכה המפורסמת בעולם מגיע לניו יורק ונשמע מבטיח ומרתק. מבט עמוק אל חייה של הנסיכה מוולס, הדילמות והקשיים איתם נאלצה להתמודד והדרך שעשתה בכדי להפוך לאחד האייקונים הגדולים בעולם, אי אפשר לומר שזה לא נשמע מעניין.

לקניית כרטיסים

7. MJ The Musical – אמ ג'יי המחזמר

נפתח בתאריך: 06.07.2020

נכון יש את המחזמר Thriller בלונדון שמצליח מאוד, אבל ניו יורק צריכים לעשות משהו אחר, וכך נולד המחזמר השני של מייקל ג'קסון. המחזמר יספר את סיפורו של האגדה, בדגש על ההכנות שלו ושל הצוות שלו לסבב ההופעות ב-1992, ויכלול את שיריו המצליחים ביותר כשהם מתאמנים לקראת המופע.

6. Plaza Suite – סוויטת הפלאזה

נפתח בתאריך: 13.03.2020

טוב, אמנם זו הצגה ולא מחזמר אבל מת'יו ברודריק ושרה ג'סיקה פארקר חוזרים לברודווי ועוד ביחד (הם זוג במציאות)! לא יכולנו שלא להכניס את זה לרשימה, במיוחד שזו הצגה כיפית וקומית שלא עלתה בברודווי מאז שנות השישים. סיפור ההצגה מתרחש בסוויטה במלון פלאזה ומספר את סיפורם של 3 אורחים שהגיעו לסוויטה בזמנים שונים.

לקניית כרטיסים

5. Company – קומפני

נפתח בתאריך: 02.03.2020

ההפקה ההפוכה שהתחילה בלונדון עוברת כעת לניו יורק ומלהיבה את כולנו. אמנם זו לא הצגה חדשה, ההפקה הזו מכניסה טוויסט כשהיא הפכה את הדמות הראשית לאישה ולא גבר כמו תמיד. ההיפוך הזה גורם להפקה להיות חדשנית ומעניינת וקיבלה ביקורות כל כך טובות שהיא זכתה לעבור לברודווי.

לקניית כרטיסים

לקריאה על המחזמר

4. Jagged Little Pill – גלולה קטנה ומשוננת

נפתח בתאריך: 03.11.2019

המחזמר עם שיריה של אלאניס מוריסט סוף סוף מגיע לברודווי. עם הרצה ראשונית במסצ'וסטס, המחזמר המבוסס על האלבום המפורסם של מוריסט עובר לניו יורק בהתלהבות מרובה ואנחנו לא יכולים לחכות.

לקניית כרטיסים

3. SIX – שש

נפתח בתאריך: 13.02.2020

המחזמר הזה צבר אהדה ענקית מההרצה שלו בלונדון ואנחנו ממש לא מופתעים שהוא עובר לניו יורק. המחזמר מספר את סיפורן של ששת נשותיו של הנרי השמיני בצורה מודרנית ומשעשעת, כאשר כל אחת עולה ומספרת כיצד הנרי פגע בה בצורה הכי קשה ולמה היא צריכה להיות הזמרת הראשית בלהקת הפופ שלהן. מעניין, מרגש ומגניב ביחד!

לקניית כרטיסים

לקריאה על המחזמר

2. The Music Man – איש המוזיקה

נפתח בתאריך: 09.09.2020

אוקיי, לא מדובר במחזמר חדש אלא חידוש של מחזמר ישן, אבל החידוש הנ"ל כולל בתוכו גם את יו ג'קמן וגם את סוטן פוסטר ובגלל זה אנחנו לא מסוגלים להפסיק לצעוק ולקפוץ מרוב התרגשות. שתי אגדות על במה אחת זה כל מה שביקשנו מהעונה הזו, במחזמר המספר את סיפורו של הנוכל הרולד היל שמתחזה למנהל להקות בנים המבין במוזיקה.

לקניית כרטיסים

1. Mrs. Doubtfire – מיס דאוטרפייר

נפתח בתאריך: 09.03.2020

הסרט המפורסם בכיכובו של רובין וויליאמס מגיע לבמות התיאטרון עם גרסה מוזיקלית מחדשת וכיפית. המחזמר צובר באזז כבר תקופה די ארוכה ועכשיו סוף סוף הכריזו על כך רשמית שהוא הולך להגיע לברודווי. עם הרצה מוקדמת בסיאטל, בכיכובו של רוב מקלייר, המחזמר מספר את סיפורו של דניאל הילארד שאשתו נפרדת ממנו ובשביל לבלות זמן עם ילדיו הוא מתחזה למנקה שמגיעה לביתם.

לקניית כרטיסים

מסכימים עם הדירוג שלנו? מה ההצגה שאתם הכי מתרגשים לקראתה?

ביקורת – ביטלג'ויס Beetlejuice

הכתבת הראשית שלנו חוזרת עוד פעם עם ביקורת על מגוון הצגות ומחזות זמר שמציגות בברודווי שבניו יורק, והפעם היא הלכה לראות את ביטלג'ויס. רדו לסוף הפוסט בשביל לראות כמה פלייבילס היא נתנה להצגה!

ההצגה ביטלג'ויס מפגישה אותנו עם אדם וברברה, זוג שנפטר לא מזמן והופך לרוחות רפאים רק בשביל לגלות שמשפחה אחרת נכנסה לביתם ומוחקת את כל חייהם. בניסיון להבריח את המשפחה מהבית הם נעזרים במגרש השדים ביטלג'ויס, רוח האובססיבית לפסים, שמזומן לחיים האמיתיים על ידי אמירת שמו 3 פעמים.

את ההצגה הזו ראיתי פעמיים, פעם אחת בוושינגטון ופעם נוספת בניו יורק, ופעמיים הצחוק היה בלתי נשלט והחוויה הייתה נהדרת. באתי בלי לראות את הסרט לפני ככה שלא הייתה לי דעה קדומה או אפילו מושג על מה ההצגה ואני חושבת שזה מה שגרם לחוויה להיות עוד יותר מיוחדת.

מכניסים את הקהל לאווירה עוד לפני תחילת ההצגה, כשהאולם עוד קצת מואר עם אורות ירוקים, המסך למטה עם שלט ניאון ענק וערפל ירוק מבצבץ מהבמה. הכל נורא קריפי ומוזר ואי אפשר שלא להתלהב עוד לפני שההצגה מתחילה.

הסיפור אמנם כבד ומדבר על ילדה שאיבדה את אימה ובעקבות כך הקשר שלה ושל אביה התנתק וזוג שנהרג עוד לפני שיכלו להגשים את חלומותיהם להביא ילדים, אבל עדיין כל הצוות סביב ההצגה מצליח להשכיח אותנו מהחלקים הקשים ולגרום לנו להסתכל על הכל במבט חיובי ומשעשע. יש שיראו את זה כמעליב אבל אני מאוד אהבתי את היחס שלהם לכל נושא המוות בהצגה.

החלק החזק ביותר הוא צוות השחקנים שמובילים אותה. עם אלכס ברייטמן שמושך את החוטים בתור ביטלג'ויס וסופיה אן קארוסו שמרשימה עם יכולות ווקליות מרשימות לנערה צעירה שכמוה אי אפשר שלא לתהות – האם המחזמר יהיה מוצלח גם בלעדיהם? הם כל כך מושלמים לתפקידים שלהם שאני לא יכולה לדמיין אף שחקן אחר נכנס לנעליים של ביטלג'ויס או לידיה.

מלבד צוות השחקנים המופלא, ההצגה קסומה הרבה בזכות התפאורה המרהיבה שלה. מוזרה ומיוחדת עם שינויים מרשימים בין מערכה למערכה, התפאורה היא זו שמשרה את האווירה שמלווה את הקהל במשך שעתיים וחצי. בדרך כלל אני לא מתייחסת לתפאורה יותר מדי בהצגות אבל כאן פשוט לא יכולתי להתעלם, אז שאפו!

הדבר היחידי שפחות אהבתי היה האילוץ בעלילה לגרום לדמויות להיקשר או להשלים. למשל, **ספוילרים קלים** כשברברה ואדם מרגישים כמו אמא ואבא חלופיים ללידיה או אפילו בסוף כשלידיה ואביה משלימים ופתאום היא מקבלת את דליה כאמא חורגת. הכל מתקדם מהר מדי ולא תמיד הגיוני, הרי לפני שנייה היא כמעט עזרה לביטלג'ויס להרוג ילדה קטנה ועכשיו היא פתאום משנה את דעתה בכזו דרסטיות? כמובן שזה ככה בעיקר כי רוצים להגיע למסר הסופי מהר אבל זה הרגיש פשוט מזויף וחבל.

הציון שבחרנו לתת להצגה זו הוא:

סה"כ מדובר בהצגה כיפית ומצחיקה עם רגעים ציניים שבאים בדיוק בזמן והפקה כוללת מעולה. אך עם כל האהבה הגדולה לא בטוח שכולם יתחברו אליה ואל האווירה הצינית, כי עדיין מדובר בהצגה שצוחקת על המוות מההתחלה ועד הסוף. אבל אם אתם בעד הציניות ולשבור מוסכמות ההצגה הזו פשוט מושלמת לכך.

לעמוד ההצגה

ביקורת – טוטסי Tootsie

הכתבת הראשית שלנו חוזרת עוד פעם עם ביקורת על מגוון הצגות ומחזות זמר שמציגות בברודווי שבניו יורק, והפעם היא הלכה לראות את טוטסי בכיכובו של סנטינו פונטנה. רדו לסוף הפוסט בשביל לראות כמה פלייבילס היא נתנה להצגה!

טוטסי מספר את סיפורו של מייקל דורסי, שחקן עקשן וכושל שרק מנסה למצוא עבודה בתאטרון, אך בשל האופי שלו הוא הגיע למצב שאף אחד לא רוצה להעסיק אותו. בשביל לעשות את מה שהוא אוהב הוא מתחפש לאישה בשם דורותי מייקלס ופתאום הוא משיג את ההצלחה שאליה כל כך חשק, אבל הוא  מהר מאוד מבין שקל מאוד להגיע לפסגה, אבל קשה מאוד להישאר בה.

הסיפור כנראה מוכר לכם מהסרט עם אותו השם שיצא בשנת 1982 וכל מה שיש לי לומר על ההצגה הזו היא וואו. יש על מה לבקר אותה אבל בגלל שנהניתי כל כך מתחשק לי להלל אותה יותר ויותר, אבל אף הצגה אינה מושלמת.

נתחיל בדבר הכי מוצלח בהצגה לדעתי וזה התסריט. מחזמר מוצלח מבחינתי זה מחזמר שבין השירים הקהל נהנה יותר מאשר בשירים עצמם. שיר זה משהו כיפי או מרגש או מפוצץ ולכן קל מאוד להחזיק את הקהל בקטעים האלו, אך מה שבאמת בוחן מחזמר זה הטקסט בין לבין והאם יש בכלל. ישנן הצגות רבות שאין בכלל טקסט ואם תשאלו אותי זה נורא, אבל בטוטסי תקבלו הרבה דיאלוגים וסצנות של דיבור ולא רק שירה בין השחקנים והם הורסים מצחוק. תסריט חכם ושנון עם מספיק קטעים מצחיקים ומשעשעים שמשולבים בקטעים עם עומק ונקודות חשובות להעברה, כמו מעמד האישה בעבודה והיחס השונה לנשים ולגברים.

התהליך שהדמות הראשית עוברת גורמת לכולנו לרצות שכל גבר יעבור תהליך דומה. אולי כאן אפשר למצוא נקודת ביקורת קטנה שכן יש אנשים שהרגישו שהכותבים בכוונה דחפו משפטים המבקרים את מעמד האישה בעולם אבל זה לא הרגיש להם טבעי כל כך ולא אמיתי. לי אישית זה לא הפריע וזה עדיין עשה את מה שזה היה אמור לעשות.

אך אם נשים את העלילה בצד, כל הדברים שהולכים בהפקה הזו עומדים לזכותה. התפאורה המשוגעת שממש מרגישה אמיתית בכל סצנה וסצנה ונותנת אווירה פתוחה ומוכרת בכל ההצגה. לא נשכח גם את השירים הנהדרים שמכניסים קצב ורוגע, צחוקים ודמעות, שואו ופשטות. והדבר האחרון אך לא פחות חשוב, הקאסט שחקנים הנהדר, בהובלתו של סנטינו פונטנה, שסוחטים כל טיפה של הדמות שלהם, אם זו דמות מגוחכת, דמות אדישה, דמות מרוכזת בעצמה או דמות רגישה. הם שם להעביר לכם את כל מה שאתם צריכים בשביל להנות מההצגה והם עושים את זה טוב.

משהו קטן שאולי אפשר לומר שאינו הכי מוצלח הוא שהשירים אינם זכורים היטב ברגע שיוצאים מההצגה. יצאתי והיה רק שיר אחד שזכרתי שארצה לשמוע שוב וכל השאר היו סבירים, לא בסדר גודל של צלילי המוזיקה או מלך האריות. אבל זה קורה להרבה הצגות וזה לא אומר שלא אהנה לשמוע אותם שוב, אפילו אציין שאם כבר שומעים את השירים של ההצגה אז שומעים הכל ביחד וזה ממש מרגיש כאילו חווים את ההצגה מחדש.

הציון שבחרנו לתת להצגה זו הוא:

בקיצור, תקשיבו לי ולכו להצגה הזו, לא תתחרטו. מובטח לכם ערב מהנה ביותר וצחוק שבא מהלב מהצגה מקורית ומקסימה והגיע הזמן ללכת למשהו שהוא לא מלך האריות או ויקד, אם לא חושבים?

ביקור התזמורת זוכים בגראמי!

המחזמר "ביקור התזמורת" זכה ב-10 בפברואר בפרס הנחשק- פרס הגראמי לאלבום המחזמר הטוב ביותר לשנת 2019. הפרס משותף לדיוויד יצבק, המלחין וכותב השירים של המחזמר, יחד עם השחקנים איתי בנסון, אריאל סטאכל, קתרינה לנק ואדם קנטור וכמובן עם דין שרנוב שהיה אחראי על הפיקוח והתיאום המוזיקלי.

המחזמר התמודד מול כמה מחזות זמר- קרוסל, פעם על האי הזה, גבירתי הנאווה וההופעה החד פעמית של Jesus Christ Superstar. לדעת המערכת הבחירה לא הייתה קשה מדי שכן אלבום המחזמר של ביקור התזמורת מציג משהו שונה ומיוחד שלא רואים הרבה בברודווי והגיע לו לזכות.

אנחנו לא יכולים להיות גאים יותר ושמחים שביקור התזמורת מקבל את הכבוד המגיע לו. ברכות לזוכים ואנו מזכירים לכם שההצגה יורדת עוד כמה חודשים אז אל תפספסו ורוצו לראות אותה ואת ששון גבאי בתפקיד חייו.

לעמוד ההצגה

ההצגה ביקור התזמורת תיסגר בברודווי באפריל

פחות משנה אחרי שזכו בעשרה פרסי טוני כולל המחזמר הטוב ביותר, ביקור התזמורת תסכם את ההרצה שלו בברודווי ב-7 באפריל 2019, 18 חודשים בדיוק אחרי שהיא נפתחה ב-7 באוקטובר 2017.

ההצגה, בבימויו של דיויד קרומר, כוריאוגרפיה על ידי פטריק מקולם ובכיכובו של ששון גבאי בחודשים האחרונים, מבוססת על סרטו של ערן קולירין "ביקור התזמורת" שיצא בשנת 2007. בעת הסגירה ההצגה רצה למשך 36 הצגות לפני הפתיחה ו-586 הצגות רגילות.

ההצגה הזו עשתה היסטוריה בברודווי מבחינת מדינת ישראל, כשעל במת ברודווי מוצגת השפה העברית, גם בכתב וגם במלל לאורך מרבית ההצגה. היא נותנת הצצה לעם הישראלי החם והאוהב שכולנו יודעים שקיים כאן והיא בהחלט הייתה נציגה ראויה ומכובדת ופתח ליצירות ישראליות שיגיעו עד לניו יורק הרחוקה.

אנחנו מאחלים לששון גבאי ואורן וולף, מפיק ההצגה, סיום הצגה נעים ומי ייתן ועוד הרבה יתנו כבוד כמוכם.

לעמוד ההצגה