פריסילה היא חגיגה צבעונית לעיניים, עם תלבושות מטורפות, ריקודים מהפנטים וקאסט שנותן את כל כולו על הבמה. גם אם העלילה לוקה מעט בחסר, השואו מצליח לחפות על הכל והשירים האייקוניים מכניסים את הקהל להופעה יוצאת מן הכלל שפשוט אי אפשר להישאר אליה אדישים.
חגיגה של דראג, נצנצים ופאן טהור
המחזמר ״פריסילה מלכת המדבר״, המבוסס על סרט הפולחן האוסטרלי, מלווה את מסעו של טיק, מלכת דראג שיוצאת למסע אל עבר עיירה שכוחת אל במטרה לפגוש את בנו הקטן. אליו מצטרפות שתי מלכות נוספות – ברנדט הוותיקה ואדם הצעיר והפרובוקטיבי – ויחד הם חוצים את המדבר באוטובוס אחד רעוע שזכה לשם המחייב ״פריסילה״.
זהו סיפור שכולו אהבה, קבלת האחר וקבלה עצמית, שמאפשר לנו הצצה לעולם הדראג על כל גווניו, מהזוהר שעל הבמה ועד למורכבות והבדידות שמאחורי הקלעים. אך במחזות זמר מסוג "ג'וקבוקס" (Jukebox) העלילה לעיתים נדחקת לטובת המצעד של הלהיטים, וגם כאן הדרמה לא תמיד מחזיקה מים.
הדמות של טיק, שאמורה להוביל את הרגש והעלילה המרכזית, איננה דומיננטית מספיק, והמטרה שלו לא הרגישה לי דחופה או מסעירה די כדי שנחזיק אצבעות לאורך כל הדרך. דווקא שתי המלכות שלצידו הן אלו שמביאות את העומק והעניין בסיפורי המשנה שלהן והן אלו שהרגשתי מושקעת בתהליך שלהן. אז אם כך למה משגעים אותי עם הסיפור המרכזי הלא מוגדר מספיק?
כשהשואו מנצח את העלילה
אבל גם עם עלילה שלא תמיד סגורה על עצמה, פריסילה לא באה לעשות לכם שיעור בדרמה, היא באה לתת פאן. הערב נפתח בפיצוץ אנרגטי עם ״It’s Raining Men״ – הנאמבר הכי חזק של הערב בפער. משם אנחנו מקבלים רצף מסחרר של להיטים, כשהכוריאוגרפיה של אביחי חכם מפיחה חיים בכל סנטימטר על הבמה.
לצד זאת, התלבושות האייקוניות בעיצובה של אורנה סמורגונסקי הן הגיבורות האמיתיות של הערב. הן מכניסות אותנו לעולם של צבע ופאייטים, וגורמות לכל סצנה להיראות כמו גלויה וויזואלית מהפנטת. כל החלפה מהירה או תלבושת דראג נוספת שיוצאת לבמה מלווה רגעים של התלהבות מהקהל.
הבמאי משה קפטן יצר כאן מכונה משומנת היטב של אנרגיה, ולמרות שריקוד הפתיחה נשאר השיא מבחינתי (במקום להיות הגראנד-פינאלה), קשה שלא להתפעל מהאנסמבל הנהדר ומהיכולת של ההפקה לשמור על קצב גבוה לאורך זמן.
הופעת חייו של מיכאל בן דוד
הליהוק למחזמר היה פשוט מצוין. עידו רוזנברג הוביל בחן ובקול ענקי, צביקי לוין בתור ברנדט היה נהדר ומרגש, ואפילו מאיה לבני הייתה מלאת אנרגיה וחמודה (למרות הקיטלוג האינסופי שמכניסים אותה אליו רק בגלל מוצאה). לצידם, שלוש הדיוות, עדי כהן, אילי עלמני ומורן אהרוני, היו פשוט מצוינות עם קולות ענקיים.
אבל אין ספק שהמחזמר הזה נועד ונוצר עבור אדם אחד: מיכאל בן דוד. בן דוד נותן כאן את הופעת חייו עם ווקאליות מרשימה, ריקודים נהדרים ומשחק מצוין. למרות שיש עוד מקומות ללטש, התפקיד שלו קשוח והוא צולח אותו בגבורה. גיליתי כאן שחקן וזמר שאני מחכה לראות מה עוד יעשה בעתיד ומקווה שזוהי רק ההתחלה של הקריירה שלו במחזות הזמר בארץ.
האם ההייפ מוצדק?
ובכן, כן ולא. "פריסילה" נועדה לתת אתנחתא קומית לקהל ישראלי שצמא לקצת צבע ושמחה בתוך כל הבלאגן שבחוץ. היא שמחה, צבעונית ומלאת אדרנלין ובהחלט מספקת ערב שלם שלוקח אותנו מהחדשות שסובבות אותנו (אין ספק שלא חשבנו על איראן במהלך המחזמר).
עם זאת, אי אפשר להתעלם מכמה חולשות קטנות בעלילה או בהפקה. מנוכחות הדיוות שלא תמיד מוסברת עלילתית (הייתי שמחה לראות אותן משתלבות כ"דיוות פנימיות" של המלכות ברגעים אינטימיים), המשחק המוקצן שמאפיין לעיתים את הפקות התיאטרון, ועד לאורך המחזמר שלא הייתה הצדקה לחלק מהשירים – ייתכן שזה בשל מגבלות הזכויות של היוצרים המקוריים, אך קיצור קל היה בהחלט עוזר.
כן שווה לציין שהשילוב בין שירים בעברית (בתרגום של אלי ביז'אווי) לאנגלית המקורית היה חכם, כאשר העברית שמורה לקידום העלילה והאנגלית ללהיטי ה״שואו״. למרות שהסאונד והמבטא אילצו אותי להציץ בכתוביות מדי פעם, זה לא פגע בחוויה הכללית.
"פריסילה מלכת המדבר" היא זריקת אדרנלין של צבע ושמחה שחיונית לכל מי שרוצה לשכוח מהצרות בחוץ לכמה שעות. למרות עלילה דלילה ומשחק מעט מוגזם פה ושם, מדובר בהפקה מרהיבה ששמה את השואו במרכז הבמה ומשאירה טעם של עוד.