והיום- The Prom (הנשף):
המחזמר הנשף מתחיל בשני שחקנים מפורסמים שמנסים יחד עם עוד 2 חברים למצוא מטרה קלה "לעשות צדק" ולהוכיח לעולם שהם אינם חושבים רק על עצמם. כך, הם מגיעים לעיירה קטנה באינדיאנה לנערה בשם אמה, לסבית אשר בשל רצונה ללכת לנשף עם בת הזוג שלה מבטלים אותו.
המחזמר הזה מביא משהו חדשני ומרענן לבמה, עם סיפור שצריך שיסופר. הומופוביה אמנם טיפה ירדה במהלך השנים אך היא עדיין קיימת ולכן החשיבות של הצגה כזו, שמציגה זכויות בסיסיות שנמנעות מאדם צעיר, ענקית ומבורכת.
אז כמו שאולי אפשר להבין, החוזק הכי גדול של ההצגה הוא העלילה. סיפור עכשווי וחשוב, עם כמה וכמה בדיחות על הדרך, צחוקים לצד דמעות, אושר לצד עצב, עצבים לצד רוגע, ההצגה הזו מצליחה להביא את כל הקהל להיות שם כל הדרך. הייתי כל כך בתוך הסיפור שלפעמים השירים הרגישו בלתי נסבלים כי רציתי לדעת מה קורה הלאה.
אבל סיפור טוב אף פעם לא יוכל לעבור כמו שצריך עם אין צוות שחקנים שתומך בו, וצוות הליהוק ידע מה הוא עושה. עם שחקנים ותיקים לצד כאלו חדשים, הקאסט של המחזמר חזק, מצחיק, אותנטי והולך עם זה עד הסוף. הבולטים מכולם הם קייטלין קינונן וברוקס אשמנסקס, אחת שזהו התפקיד הראשי הראשון שלה לצד שחקן ותיק על במות ברודווי. שניהם מייצגים את הדמויות הגאות הראשיות ועושים זאת מצוין.
אך לצד השבחים יש גם דברים קטנים שלא אהבתי, ולצערי מדובר בחלק מהשירים. כן, כן, זה מחזמר, וכן יש בו שירים, אבל כאן הרגיש לי שכל שנייה יש שיר ופעם ראשונה בחיי שזה הפריע לי. השירים עם כל הקאסט היו מעולים, אבל היו כמה שירים שהרגישו שהם פשוט מהללים את השחקן ולא באמת מועילים לעלילה. רוב הסיכויים שזו רק אני אבל הייתי יכולה לקצץ לפחות 5 שירים מהמחזמר כולו ואף אחד לא היה בוכה על זה. חוץ מזה, אחד מהדברים שעוזרים למחזמר הוא שהשירים מקדמים את העלילה, אבל פה הם פשוט תקעו אותנו במקום לכמה דקות. יאללה, תפסיק לשיר חביבי, אני רוצה לדעת מה קורה הלאה!
אבל בסופו של דבר המחזמר הזה הינו הילד החדש בבלוק שכולם רוצים לרוץ ולפגוש. ההתלהבות וההערצה למחזמר ראויה לציון וכשהאולם מפוצץ עד אין מקום מרגישים זאת. אל תתפשרו על מלך האריות או ויקד, לכו לנשף, כי כאן תקבלו משהו שלא תקבלו שם- נשמה שאין זהה לה. אה, וכבר ציינתי שזה המחזמר הראשון אי פעם שהופיע במצעד של מייסיז והראה נשיקה של שני אנשים מאותו המין? #ניצחון.
לעמוד ההצגה
