חמישה חברים, חרדה קיומית אחת והמון צחוק: יצאנו לבדוק את "לא קל להיות מאושר כשהחיים קצת חרא" של תיאטרון אלעד, וחזרנו עם חשק עז לעבור לגור באילת.
קטגוריה: ביקורת
צ׳ריטי המתוקה (סמינר הקיבוצים) – ההפתעה הגדולה שבתיאטרון אחד העם
דורג 5 מתוך 5
ההפקה של "צ'ריטי המתוקה" בסמינר הקיבוצים היא הפקה מצוינת שמוכיחה שכישרון ודימיון מנצחים כל מגבלת תקציב. הופתעתי לגלות כמה נהניתי מהצגה אינטימית מול קהל קטן, עם במה ייחודית ושחקנים צעירים שמביאים אנרגיה של ברודוויי ללב הפרינג'.
אופטימיות חסרת תקנה במסדרונות המועדון
המחזמר מספר את סיפורה של צ'ריטי, בחורה אופטימית שעובדת כרקדנית ליווי במועדון לילה מפוקפק, וכל מה שהיא רוצה זה למצוא אהבה אמיתית ולצאת מהחיים שתקעו אותה בבוץ. בין חברותיה למועדון שכבר איבדו תקווה לבין הגברים המאכזבים שהיא פוגשת בדרך, אנחנו נסחפים למסע של תקווה אל מול מציאות נושכת.
זוהי פעם ראשונה שראיתי את הסיפור של צ'ריטי על הבמה, והעלילה זורמת בצורה כל כך כיפית וחמודה, שזה פשוט עשה לי חשק לראות את המחזמר שוב. השירים מצוינים, הדיאלוגים שנונים, ואפילו דמויות המשנה מקבלות מספיק מקום כדי להיכנס ללב ולגרום לנו להחזיק להן אצבעות.
כשמגבלה הופכת להברקה בימויית
אחת הסיבות להצלחה של המחזמר הזה היא הצוות המנצח שגויס למשימה: הבמאי עידו רוזנברג והכוריאוגרף עוז מורג. השניים התמודדו עם אתגר לא פשוט שהינו החלל שבו המחזמר מתקיים עם עמוד ענקי שתקוע באמצע, אך הפיכת הבמה למעין מסדרון ארוך כשהקהל יושב משני צידיו הייתה מבריקה בעיניי.
הסידור הזה הפך בבימוי חכם של רוזנברג לחוויה מהפנטת. התנועתיות הדינמית והצורך של הקהל להסתכל ימינה ושמאלה הפכו את המחזמר לזורם ומרתק הרבה יותר מאשר על במה רגילה. לצידו, הכוריאוגרפיה של עוז מורג היא הלב הפועם של המופע, עם נאמברים מהודקים בהשראת בוב פוסי שפשוט מרימים את ההפקה בכמה רמות למעלה. כל נאמבר גדול ריגש והפתיע, מהכוריאוגרפיה ועד התלבושות של ניצן טל, ופשוט חייכתי ונהניתי נורא מכל קטע וקטע.
הכוכבת הראשית וגונב ההצגה הנוירוטי
מעל הכל, "צ'ריטי המתוקה" קמה ונופלת על השחקנית הראשית, ועמית אסלן פשוט שבתה את האולם. עמית היא צ'ריטי מהפנטת עם תנועתיות זורמת ויפה, יכולת העברת רגש מדהימה וקול עמוק ששובה אותך מהרגע הראשון. לצידה בלטו גאיה אמון האנרגטית, לילי פרלמן בעלת הנוכחות הנהדרת, וסתיו אהרון שהבריק באנסמבל עם רגעים קומיים מצוינים.
אבל מי שגנב את ההצגה היה ללא ספק גלעד בראון בתור אוסקר לינדקוויסט, בן הזוג הנוירוטי של צ׳ריטי. בראון היה כל כך מהפנט ומצחיק שלא הצלחתי להוריד את החיוך מהפנים בכל קטע שלו על הבמה. הכימיה בינו לבין אסלן הייתה פשוט מצוינת, ושניהם יחד הגישו ביצועים ברמה הגבוהה ביותר.
סמינר הקיבוצים על המפה
בשנים האחרונות אני נחשפת ליותר ויותר הפקות של בתי ספר למשחק, וההפקה הזו עקפה את כולן מבחינתי. סמינר הקיבוצים, שלי היה מוכר יותר בזכות לימודי משחק קלאסיים, הוכיח כאן שהוא בהחלט "על המפה" של מחזות הזמר. רמת היצירתיות והחשיבה מחוץ לקופסא בהפקה הזו גרמה לי להתאהב שוב בפרינג׳. מדובר במופע שחייב לצאת מגבולות בית הספר ולרוץ בחוץ – כי פשוט כולם צריכים לראות אותו.
הדבר היחידי שהם חייבים להשתפר בו הוא הפרסום והשיווק שלהם. גם אחרי ששמעתי על ההפקה נאלצתי לבצע חיפוש עמוק באינטרנט עד שהגעתי למכירת הכרטיסים (ולטריילר אני בכלל לא מצליחה להגיע במקום שהוא לא האינסטגרם) אז אם מישהו מהם קורא את זה עכשיו – קחו זאת לתשומת ליבכם!
אם יש לכם זמן, ואם המלחמה עם איראן תסתיים עד אז, לכו לראות את "צ'ריטי המתוקה" כל עוד אתם יכולים. מדובר בהפקה מופלאה, שחקנים מעולים וזריקת אופטימיות שכולנו צריכים עכשיו.
פריסילה מלכת המדבר (תיאטרון הבימה) – חגיגת פאייטים ושואו לכולם
האם פריסילה היא השואו הכי טוב בעיר? ביקורת מקיפה על הופעת החייו של מיכאל בן דוד, התלבושות המטורפות של יובל כספין והפער שבין העלילה לפאן הטהור.
סיפור הפרברים (בית ליסין) – אחת ההפקות המרשימות שעלו לאחרונה בארץ
מה אנחנו חשבנו על המחזמר ״סיפור הפרברים״ בהפקת בית ליסין בכיכובם של מגי אזרזר, דור הררי, רביב כנר ולינוי כהן
בילי שוורץ (בית צבי) – עוז מורג מפיח חיים מחודשים במחזמר הישראלי האהוב
ביקורת על המחזמר "בילי שוורץ" בבית צבי – גרסה חדשה, מצחיקה ומרגשת למחזמר הישראלי האהוב של אוהד חיטמן, בבימויו של עוז מורג ובכיכוב דור צעיר ומבריק.
חלום ליל קיץ (מרכז ענב) – קסם תיאטרלי בין העצים של מוזיאון ארץ ישראל
דורג 4.5 מתוך 5
אם אתם מחפשים חוויה תיאטרלית קצת אחרת, כזו שגורמת לכם להתרוצץ ולקבוע בעצמכם את ההצגה שתראו, ״חלום ליל קיץ״ של מרכז ענב בשיתוף תיאטרון הסמטה ומוז״א הוא פתרון מושלם.
סיפור מוכר באווירה חדשה
"חלום ליל קיץ" הוא אחד המחזות האהובים והמצחיקים של שייקספיר, סיפור מלא בקסם, אהבה ובלגן. הוא מחולל את סיפורם של ארבעה צעירים מאוהבים הבורחים אל היער בחיפוש אחר אהבת אמת, ושם הם נלכדים בעולם שכולו פיות, כשפים ותחבולות. במקביל, קבוצה של שחקנים חובבנים מנסה להכין הצגה לנסיך, ופיות שובבות מחליטות להתערב ולהפוך הכול למהומת קסם אחת גדולה.
אין ספק שהמחזה הזה מושלם לעיבוד אינטראקטיבי כזה בשל ריבוי הדמויות והסיפורים והיכולת לשלב הכל ביחד אך גם לתת לכל עולם במחזה לרוץ לבדו. אודה ואומר שלא הכרתי את המחזה לפני שבאתי לצפות בו ולכן ההתרשמות שלי היא אך ורק מהצפייה בעיבוד הנהדר של סבטה עזריאל שביימה אותו.
אמנם היו חלקים שלא התחברתי אליהם במיוחד, לעתים בשל השפה השייקספירית שהקשתה להבין את הנאמר, עדיין מצאתי עצמי נשאבת לכל הסיפורים השונים, אל הדמויות המשעשעות והאווירה המהפנטת. הבימוי הנהדר וההחלטה האמיצה להקים את המחזה הזה בצורה כזו מאפשרים גם לאנשים שפחות מתחברים להצגות שייקספיר להתחבר לקונספט ולמחזה.
חוויה אינטראקטיבית מוצלחת
אחד הדברים הייחודיים בהפקה הזו הינו כמובן האינטרקטיביות של הקהל עם המחזה. הוא מתחיל בכך שהקהל חובש מסיכות ומחולק לכמה קבוצות, כאשר כל קבוצת מובלת לאזור אחר בגן. שם הסיפור של הגיבורים שלנו מתחיל, כאשר כל אחד חווה אותו קצת אחרת עם דמויות שונות ועולם אחר, עולם הפיות, האוהבים וקבוצת השחקנים. משם הכל פתוח והקהל יכול לבחור את הדרך שלו, לעבור בין התמונות הניצבות בפניו, לדלג בין הפיות לשחקנים, לאוהבים ולדוכסים ולבנות את הסיפור המתאים לו.
היופי בהפקה כזו הוא שהשיעמום יוצא מהחלון, כי ברגע שתמונה אחת פחות מעניינת הקהל יכול לבחור לעבור לתמונה אחרת שמסקרנת אותו. אין דבר כזה לשבת ולהמשיך לצפות בדמויות שהתחברנו אליהם פחות וניתן לרוץ ולעקוב אחר הדמויות שכן סקרנו אותנו. מצאתי עצמי מקפצת בין הסיפורים, מגיעה לאקשן או לרגעים שמסקרנים אותי ועוקבת אחרי השחקנים שתפסו לי את העין. הקפיצות עצמן והמרוץ עצמו גרם לי לחייך לאורך כל המחזה ולהרגיש כמו ילדה שוב בגן ילדים.
כמו כן, הדילוגים והמעברים מאפשרים לקהל להיות ממש חלק מהסיפור, כאשר השחקנים לעתים מתייחסים לקהל ולעתים נשארים בעולם שלהם. חוויתי הצגה דומה שנקראת Sleep No More בניו יורק, אך כאן הרגשתי שהאווירה קלילה יותר, מעניינת יותר, פחות מעיקה ומאפשרת יותר להיות מעורב ולא להרגיש תחושת פספוס מהקטעים האחרים.
מיקום מושלם להפקה שכזו
אין ספק שההצלחה הגדולה ביותר גם מושתת על המיקום, הבוסתן של מוזיאון תל אביב. קודם כל חייבים לציין את היופי של הבוסתן, שבשילוב התאורה, הצמחייה הנהדרת והמבנים העתיקים הרגיש כמו המקום המושלם למחזה שכזה. העצים נראו כאילו הושתלו במיוחד להצגה, התאורה הכניסה אותנו לעולם הפיות וביחד עם המוזיקה הקלילה זה הרגיש כאילו נכנסנו לעולם אחר.
היתרון הנוסף במקום שכזה הוא הקירבה ועיצוב החלל תוך כדי המחזה שאיפשר לקהל לראות מכל מקום מה הולך בשאר הנקודות של המחזה והאם ישנה תמונה אחרת או סיפור אחר שהוא מעדיף לעבור ולראות. אין ספק שהיה ניצול מירבי של המקום והלוואי ונראה הפקות נוספות בבוסתן.
יחד עם אלו, עיצוב התלבושות של מאיה גטניו השלימו לי את כל המראה ואף גרמו לי לקנא בשחקנים שזוכים ללבוש אותן. התאורה של אייל דניאל החמיאה לתלבושות היפיפיות של גטניו ויצרו עולם חדש ומהפנט שהיה לי פשוט כיף להיכנס אליו.
המשחק הוא הדובדבן שבקצפת
השחקנים של ״חלום ליל קיץ״ היו נהדרים אחד אחת. הם רצים, שרים, מטפסים על העצים, מתערבבים בקהל ומשלבים משחק נהדר יחד עם תקשורת מצוינת ביניהם ועם הקהל. היה מרשים ביותר לראות איך כל הסיפורים והשחקנים מצליחים לשמור על קצב, דיוק ואנרגיה גבוהה לכל אורך הערב ובסופו של דבר להגיע ביחד לתמונת הסיום המפוארת.
בגלל שכל אחד בקהל חווה את ההצגה אחרת כך גם השחקנים הבולטים משתנים מאחד לאחת לפי מי שהם עוקבים אחריו. עבורי דותן עמרני בתור פק היה שובב, קסום ומהפנט, רוני קידר הרגה אותי מצחוק בכל מילה והבעה שיצאה לה מהפה ורע דשא היה תמים ומתוק. כל השחקנים היו נהדרים בתמונות שחוויתי וכולם נתנו את כל הלב והנשמה וראו זאת.
״חלום ליל קיץ״ בבוסתן מוז״א הוא ללא ספק חוויה ייחודית בנוף התיאטרלי של היום והוא יספק לכל אחד ואחת שיבקרו בו ערב מהנה ושובר שגרה המומלץ לכל מי שמחפש משהו קצת אחר.
קרדיט לתמונות: יניב גריידי
Maybe Happy Ending (אולי סוף טוב) – מחזמר מתוק, ויזואלי ויפייפה
ביקורת מלאה על המחזמר Maybe Happy Ending – סיפורם המפתיע של שני רובוטים שמחפשים משמעות, אהבה ואנושיות. מה מיוחד בעיצוב הבמה? איך הבימוי החדשני הופך את ההצגה לחוויה ויזואלית? ולמה השחקנים מצליחים לרגש גם בלי שירים מפוצצים? כל התשובות – בביקורת המלאה באתר.
Sunset Blvd (שדרות סנסט) – אחת ההפקות המודרניות והמרשימות ביותר שראיתי בחיי
ביקורת על Sunset Boulevard המחודש – גרסה עוצמתית וחדשנית עם בימויו של ג’יימי לויד, וניקול שרזינגר בתפקיד הראשי. שילוב מסעיר בין קולנוע לבמה, תפאורה מינימליסטית, קלוז-אפים חיים ופרשנות חדשה למחזה הקלאסי של אנדרו לויד וובר. כל הפרטים והחוויות באתר.
Real Women Have Curves (נשים אמיתיות בעלות קימורים) – המחזמר עם הכי הרבה נשמה שראיתי בחיי
ביקורת על המחזמר Real Women Have Curves – חגיגה לטינית מלאת צבע, רגש ושמחת חיים. המחזמר מביא את סיפורה של אנה גרסיה, צעירה שאפתנית עם חלום לצאת מהשכונה ולהצליח באוניברסיטה. לצד כישרונות חדשים על הבמה ושירים קליטים באנרגיה מתפרצת, המחזמר מצליח לרגש ולסחוף גם כשיש בו רגעים מעט קיטשיים ומלודרמטיים.
Gypsy (ג׳יפסי) – ההפקה שתביא לאודרה מקדונלד את הטוני השישי שלה
ביקורת על המחזמר Gypsy – הפקה מחודשת בכיכובה של אודרה מקדונלד, שמצליחה להחיות את מאמא רוז בצורה מרגשת וכובשת. עם קאסט שחור ראשון בברודווי, כוריאוגרפיה סוחפת ורגעים דרמטיים מרגשים, המחזמר שומר על הקסם הקלאסי ומשלב בו עוצמה חדשה. חובה לכל חובבי התיאטרון!