בשיתוף פעולה של כמה מהשמות הגדולים בתיאטרון הקומי הישראלי, בית ליסין מצליח להרים הפקה נחמדה ומצחיקה שמהווה אתנחתא מהיום יום הרציני וכבד שלנו. לקניית כרטיסים!

ההצגה "חיית מחמד" מספרת את סיפורם של אנרי וכריסטין, זוג הנשוי כבר 20 שנה ומאבדים מעט מהתשוקה שלהם אחד כלפי השנייה. כריסטין, שמבקשת מבעלה לקנות לה חיית מחמד כדי להוכיח את אהבתו, מופתעת כשהוא חוזר עם דג. מכאן העניינים רק מתחממים כשז'אן פייר, המאוהב בכריסטין כבר שנים, נכנס לתמונה יחד עם דוניה, שמתגלה כבחורה שאנרי מכיר מעברו.

ההצגה פשוטה ומשעשעת, מלאת בדיחות שנונות ואף קטע מפתיע של דב נבון שלא השאיר אף אחד אדיש בקהל. היא מעבירה סיפור שבחלקו אותנטי ובחלקו מופרח לגמרי אבל כקהל לא אכפת לנו כל עוד יוצאות מכך כמה בדיחות טובות. החיסרון היחידי בהצגה הוא מריחת הסיפור על פני שעה וחצי. בכל זאת מדובר פה במקרה של אי הבנות ושקרים רבים, שכולנו יודעים שזהו עניין של זמן עד שהדמויות יגלו על כך, ועד שבאמת מגיעים לקטע הגילוי יצאה לנו העלילה מכל החורים. מזל שיש שחקנים קומיים טובים שיעבירו לנו את הזמן בכיף.

החוזק העיקרי של ההצגה הוא צוות השחקנים המנצח שמובילים אותו רמי הויברגר ודב נבון ההורסים, שעם כימיה משגעת וכריזמה הורסת הם הורגים את הקהל מצחוק בבדיחות שלהם. לידם מופיעות הייצוג הנשי, נתי קלוגר וירדן גוז, שלא מאכזבות ומביאות את הפירוש שלהן לקומדיה הקלילה.

אז אם נסכם, לא מדובר ביצירת מופת שאין כמותה אבל אם בא לכם לצחוק קצת "חיית מחמד" היא אחלה אופציה ובהחלט לא תאכזב אתכם.

לקניית כרטיסים להצגה חיית מחמד לחצו כאן.

לקריאה על הצגות נוספות המציגות בארץ לחצו כאן.

תיאטרון באר שבע אחראי ליצירת מופת המומלצת לכל אחד. בכיכובם של שחקנים מעולים אחד אחד ועם כוראוגרפיה מדהימה המשולבת עם בימוי מוצלח הם מביאים כמה סיפורים נוגעים ללב בשעה וארבעים ששובים את הקהל אליהם.

בהתבסס על 3 סיפורים מהספר "תריסר רוסי" של ולדימיר נבוקוב, ההצגה מספרת את סיפורם של מהגרים רוסים בברלין בשנות ה-30. שחר פנקס אחראית על העיבוד הבימתי של סיפורם של גוסטב, גובה השכר דירה הנתפס בגניבה, אליאונורה שתופסת את בעלה רגע לפני שהוא עוזב אותה ואת בנה לתפוס פרפרים בספרד ואת סיפורו של באנטוב שתופס את אשתו במקלחת כשהמאהב שלה מתלבש בחדר השינה ומחליט להזמין אותו לדו קרב.

עם עלילה מעניינת וייחודית, המשאירה את הקהל בשקיקה לדעת עוד על כל סיפור וקו עלילה, קשה להישאר אדיש במהלך ואחרי ההצגה. המשחק, המעבר בין הסיפורים והקשרים שמגלים ביניהם מרתקים ומשלבים צחוק ועצב בו זמנית.

מהמובילים בהצגה ניתן למצוא את מולי שולמן, שמביא משחק חי ושובה לבמה ומכניס לכל הקהל את תחושות השיגעון והאובדן של דמותו באנטוב. כמה פעמים במהלך ההצגה הוא הכניס את כולם לשוק או ריתוק, מצחוק ומעצב. לידו מי שפרח היה עלא דקה, סטודנט טרי יחסית מביה"ס גודמן בבאר שבע שמוכיח שהוא אחד מהכישרונות הצעירים הטובים ביותר שיצאו לאחרונה מבתי הספר למשחק בארץ. דקה משחק דמות אוטיסטית בחן ובנועם אך יחד עם זאת בבלבול ואותנטיות של אדם בעל פיגור. בכל סצנה שהוא השתתף בה באופן פעיל לא ניתן היה להוריד ממנו את העיניים. נציין לטובה גם את ים אבני ששיחק את קארל, בנה של אליאונורה, שהביא רוח צעירה לבמה. יש להודות שהוא לא היה צריך לעשות הרבה בשביל שהקהל יאהב ויתלהב ממנו והספיקה מילה אחת כדי שניפול בקסמיו. כן, יש לו עוד דרך ארוכה עד שיכבוש פסגות בעולם התאטרון, וכן שווה לו לעבוד על הדיקציה כשהוא מדבר, אבל סה"כ הוא היה מצוין ויש לו כמה שחקנים מדהימים ללמוד מהם.

אך עם כל הכבוד לשחקנים המעולים, מי שאחראים על ההצגה כה שובה ומהפנטת הם שיר גולדברג הבמאית, שהצליחה לספר סיפורים בצורה מעניינת ומיוחדת, ואריאל וולף, האחראי על הכוראוגרפיה המדהימה. על התחלת ההצגה השחקנים מעלים עוד ועוד כיסאות עד שהבמה כולה מלאה בשורות של כיסאות שאיתם משחקים לאורך כל ההצגה. היופי שבפשטות של הכיסאות, היכולת להפוך אותם לכל דבר שרק נרצה והמשחק של השחקנים איתם הביאו את ההצגה לרמה אחת מעל שרק גרמה לקהל להיות מרותק ומשותק מרוב יופי ויצירתיות. אז נאמר שאפו ענק לאריאל וולף על התנועתיות והמשחק עם הכיסאות ולשיר גולדברג שהצליחה להוציא מהשחקנים ומהצוות את התוצר היפיפה שנגלה לפנינו.

נסכם ונאמר שמדובר בהצגה חזקה שכל מי שצופה בה לא יוצא ממנה אדיש. צוות שחקנים מביא שלל דמויות ואופי לבמה בחן ובכריזמה נוטפת שאי אפשר להתעלם ממנה. ממליצה בחום לכל מי שמחפש דרמה עם נגיעות של צחוק מצד אחד ועומק וכאב מצד שני.

לקריאה על הצגות נוספות המציגות בארץ לחצו כאן.

עם סיפור שצריך להיות מסופר, מציאות עגומה ורגעים קטנים מצחיקים שכמעט ומרגיש רע לצחוק בהם, קוראים לו מלך היא הצגה שחובה על כל אדם בוגר וצעיר לראות ולהפנים. לקניית כרטיסים!

קוראים לו מלך, מחזה ישראלי חדש שנכתב על ידי סביון ליברכט ובוים על ידי אלון אופיר, מספר את סיפורו של דוד, רווק בן 40 ובן לניצולי שואה שנותר לבדו בעולם. בכדי להתחיל מחדש דוד מגיע לקיבוץ ומוסר את דירתו ברמת גן לשם קבלתו. שלושה מחברי הקיבוץ נרתמים לעזור לדוד, אך בשל אופיו המיוחד והשונה הם נסחפים למעשי קונדס על חשבונו. מה שהתחיל כשעשוע הופך מהר מאוד לאסון, וזאת אחרי שהם משדכים לדוד אישה ולשניים נולד ילד, שחברי הקיבוץ החליטו לקרוא לו מלך. כעת, 19 שנה אחרי שמלך כבר טייס מצטיין, הוא מגיע חזרה לקיבוץ לסגור חשבונות ולגלות את האמת על הוריו.

המחזה מתייחס לקבלת השונה וליחס כלפי האחר. הוא מעביר מסר חזק שאי אפשר לצאת אדיש לו ואחרי שיצאתי ממנו נותרתי ללא מילים. כל נושא הפיגור הינו עניין שלא כל בני האדם מרגישים בנוח איתו ויודעים כיצד להתמודד עם איתו. יש כאלו שמתחברים ומתייחסים אליהם ככל אדם אחר, יש כאלו המתעלמים ויש כאלו המנצלים לרעה את החולשה של האדם שלפניהם. ההצגה לא מתעלמת מהתנהגות גועלית זו והיא אמיצה ובועטת ומציגה את האנשים הללו בשיא רשעותם.

כמו ברוב ההצגות של בית ליסין, גם ההצגה הזו עמוסה בכישרון, מנתי קלוגר, המשחקת את דבורה שבחרה להתעלם מהרשעות של בעלה וחבריו למשך שנים, ועד רועי ויינברג, שמשחק את מלך שמגלה שכל חייו היו שקר ומנסה להתמודד עם זה. שניהם גילו אותנטיות וכאב לב ששבר את כל אחד ואחד מן היושבים בקהל. אך מבין כל השחקנים, מי שהכי בלט היה אבי גרייניק, ששיחק את דוד. גרייניק העביר את הדמות בצורה מושלמת ואותנטית והיה אמין כל כך שלא אופתע אם חלק מהקהל חשב שהוא בעצם לא שחקן. יש לציין לטובה גם את יעל בוטון שגם היא הפגינה כישורי משחק מעולים.

היופי העיקרי של ההצגה היה המשחק בין ההווה, שבו מלך מתאמת עם דבורה על עברו, לבין העבר, שבו דוד מגיע לקיבוץ, מתחתן ומביא ילד לעולם. עם משחק של תאורה ובימוי, אלון אופיר הצליח להביא את הסיפור בצורה נקייה ויפייפיה תוך כדי מעברים בין הווה לעבר, בין זיכרון לבין מציאות.

לסיכום, מומלץ ללכת ולצפות בהצגה שהיא יותר מסתם הצגה ושתשאיר אתכם עם מחשבות על החיים ועל המציאות שאתם חיים בה.

לקניית כרטיסים להצגה קוראים לו מלך לחצו כאן.

לקריאה על הצגות נוספות המציגות בארץ לחצו כאן.

 

אתמול, אחרי ציפייה ארוכה, הלכתי לראות את ההצגה "ההצגה חייבת להיגמר" של בית ליסין. בתור מעריצה נלהבת של המחזה, שהתחיל בלונדון ואפילו התרחב לניו יורק, ציפיתי להרבה מההצגה וקיבלתי הרבה מעבר. הצגה מלאת טעויות עם קאסט שמעביר את הבדיחות ברמה ולא משאיר אף עין יבשה בקהל (מרוב צחוק כן?). אז אם יש לכם ערב פנוי, אל תהססו ולכו לקנות כרטיסים!

בערב המופלא הזה אתם מוזמנים לצפות בהצגה המיוחדת שמעלה תיאטרון השיקמה, בכיכובם של איריס הספרית, דני הפקח, אבישי הקבלן, מתן מבית הכנסת, נהג המונית באחו ואפילו ירון ממחלקת המים. כולם למדו את תפקידיהם טוב טוב והם מוכנים ונרגשים להציג את העבודה הקשה שלהם, אבל לצערם כל דבר רע שיכול לקרות, קורה. מה שכן אפשר לסמוך עליו זה שהם מקצוענים, וההצגה חייבת להימשך והם יגמרו אותה לא משנה מה.

עם הומור משובח וכוריאוגרפיה מושלמת, מצליח הקאסט וצוות הבמה של "ההצגה חייבת להיגמר" לרתק את הקהל למשך שעה וחצי ולגרום לו לרצות עוד ועוד. הייחוד של ההצגה הזו, ובאמת שאנחנו לא מאמינים שאפשר לומר את זה על הרבה הצגות בארץ, הוא שהוא מתאים לכל גיל. אבל ממש לכל גיל- מהילדים הקטנים בגילם ועד הילדים הקטנים בנפשם.

אמנם מדובר בהומור טיפשי ומגוחך ואתם חושבים לעצמכם על כל בדיחה שהיא דבילית ותת רמה, אבל אתם לא יכולים להישאר אדישים ולא לצחוק. הנרי שילדס, הנרי לואיס וג'ונתן סאייר הביאו אל הבמה את הבדיחות הבנאליות, אלו שכל אחד מאיתנו היה יכול לחשוב עליהן, וכתבו הצגה כל כך מוצלחת שאחריה הם המשיכו וכתבו עוד שתיים שזכו גם כן להצלחות מסחררות.

בגלל שראיתי כמה דקות מההצגה בלונדון לפני כן, זה היה צפוי מבחינתי להשוות בין שני הביצועים. מאוד אהבתי את התאמה של הגרסה הישראלית לארץ ע"י הוספת הבחור הדתי לדמויות, אבל כן ניתן לראות שבלונדון הקאסט נתן ביצוע טוב יותר, בעיקר בגלל שהם אלו שכתבו את המחזה. אך אם נתעלם מההשוואה, הקאסט הישראלי נתן את כל כולו אתמול והיו מעולים אחד אחד.

יש לציין שישנו צוות שלם מאחורי הקלעים שעובד לא פחות קשה מהקאסט שעל הבמה ועל כן ניתן להם מחיאות כפיים ואת הכבוד שמגיע להם.

לסיכום, לכו לצפות בהצגה ולא תתחרטו על כך. היא לא יקרה כל כך, היא תורמת לתיאטרון הישראלי, ותצחקו כל כך הרבה שתכאב לכם הבטן למשך כמה ימים.