הכתבת הראשית שלנו חוזרת עוד פעם עם ביקורת על מגוון הצגות ומחזות זמר שמציגות בברודווי שבניו יורק, והפעם היא הלכה לראות את וויקד. רדו לסוף הפוסט בשביל לראות כמה פלייבילס היא נתנה להצגה!

ההיכרות שלי עם וויקד עוד מחזירה אותי לשנת 2013 לביקור שלי בלונדון, ומאז הספקתי לראות את ההצגה עוד פעמיים – פעם אחת בברודווי ב-2017 ופעם אחת באורגון בסיור ב-2019. למה לקח לי כל כך הרבה זמן לכתוב את הביקורת הזו? אולי בגלל שהיא הפכה להיות כל כך קבועה בנוף התיאטרון שזה פשוט ברח לי מהראש. אז בואו נתחיל…

וויקד מספר את הסיפור של ארץ עוז, המכשפה הירוקה, איש הפח, איש הקש ועוד שלל אגדות ופנטזיות שלא ידעתם שאתם צריכים בחייכם. סיפור יפייפה של חברות לא צפויה בין אלפבה לגלינדה, שתי בחורות שמגיעות מקצוות שונים של העולם ומוצאות חברות אמת אחת בשנייה.

מדובר באחת ההצגות המצליחות ביותר בשנות האלפיים, עם הפקה קבועה בלונדון ובניו יורק ועוד שלל סיורים ברחבי ארה"ב וקנדה. נראה כאילו בכדי להפוך לשחקנית מן המניין בברודווי עלייך לעבור בתפקיד של גלינדה או אלפבה, מעין חניכה לעולם התיאטרון. ההתלהבות סביב המחזמר כל כך גדולה שלפעמים אנשים שוכחים שהוא בכלל לא זכה בפרס הטוני למחזמר הטוב ביותר, לא שזה משנה בשלב זה. אז למה עם כל ההצלחה הזו אני עדיין לא מתלהבת ממנו כל כך?

השירים במחזמר מעולים, הם כבר הפכו לחובה לכל חובב תיאטרון מושבע, כי לא הגיוני שאתה אוהב תיאטרון בלי להכיר את Popular בעל פה או שיהיה לך חבר דואט לשיר איתו את For Good, ואל תתחילו לדבר איתי בכלל על Defying Gravity שגרם לאח שלי להתלהב מהתיאטרון בפעם הראשונה. אפילו השירים הפחות מוכרים מצוינים אחד אחד ועושים לך חשק לשמוע אותם בלופים שוב ושוב ושוב.

התפאורה והתלבושות פשוט מוציאים עיניים ומכניסים אותנו לעולם הפנטזיה של ארץ הפלאות וממש אפשר לראות את ההשקעה הרבה שהקדישו לכל פרט קטן על הבמה. לפעמים כן היה לי חסר משהו בתפאורה כי נדמה שרוב הזמן הבמה עצמה די ריקה, הם יושבים על ספסל חצר כשהם לומדים בבית הספר ובבתים שלהם אין רהיטים, בכלל. אבל נסלח להם בקטע הזה כי זה ממש משני ולא קריטי לעלילה.

כל נאמבר מדהים יותר מקודמו, השחקנים שהם מלהקים לתפקידים מדהימים אחד אחד ומפתיעים ביכולות הווקליות שלהם, הבימוי מעולה, העלילה יצירתית ומעניינת וסוף סוף שמה נשים חזקות במרכזה, הטוויסטים מפתיעים וכיפיים והאולם תמיד ענק ומרשים.

אז מה לא הסתדר? מה לא תפס כל כך? אני באמת לא יודעת לומר לכם. מדובר במחזמר מדהים שאם נפרק אותו לחלקים שמרכיבים אותו הוא יקבל 100 עגול, אבל כשמחברים הכל ביחד חסר משהו, לפחות לי. ראיתי אותו 3 פעמים ואף פעם לא יצאתי בוואו מטורף, אבל הרבה אנשים אחרים כן.

הציון שבחרתי לתת להצגה זו הוא:

אמנם אני לא חובבת מושבעת של המחזמר, אני עדיין אוהבת לשמוע את השירים מדי פעם ואם תתנו לי כרטיס בזול אלך לראות אותו בפעם הרביעית. כן אומר שמבחינתי זה מחזמר קלאסי להיכנס איתו לעולם התיאטרון, יש בו הכל והוא מפתיע ומחדש ונותן לכל צופה חוויה מדהימה. אז אל תתנו לי לדכא אתכם ולכו לראות אותו, אולי בשבילכם הוא כן יעשה את הוואו המטורף הזה שחיכיתם לו כל חייכם.

לעמוד ההצגה

בתזמון גרוע בהחלט, יום לפני שההפקה יורדת לצמיתות מהבמות, החלטתי לכתוב ביקורת לאחת ההצגות שהיה לי הכי כיף לראות אותן שוב ושוב ושוב, רק בזכות השירים של יאיר רוזנבלום.

"מיקה שלי" מספר את סיפורם של חבורת חברים בני 18 משנת 1967. חברו הכי טוב של גידי זה ארי, החבר של נועה, החברה הכי טובה של מיקה, שיוצאת עם גידי. יש גם את מני בחבורה שיוצא עם דבי, החברה הכי טובה של אלישע. לא נשכח גם את קדוש, מנהל המכולת ואבא של מיקה, ואת חנק'ה, אימו של גידי. המון דמויות ושלל סיפורים שמשתלבים זה בזה.

יש הרבה ביקורות על ההצגה הזו, והעיקרית מביניהם היא שהעלילה מפוזרת מדי, פוליטית, לא נכנסים לאף דמות בצורה מעמיקה ומספקת באמת, יש הרבה חורים בעלילה שאין עליהם הסבר ובקיצור משהו שם לא עובד. רואים שהייתה כוונה טובה ורצו להביא כמה שיותר את רוח התקופה בנערים בני 18 בשנות ה-60 וה-70 אבל זה פשוט לא מספיק.

מזל גדול ששיריו של יאיר רוזנבלום מדהימים כל כך שלא היה לי אכפת על מה העלילה, רק שימשיכו לשיר. הביצועים של השירים מדהימים אחד אחד והעיבוד המחודש כיפי ומרגש. עמית פרקש, אושרת אינגדשט ורויטל זלצמן מצמררות בכל פעם שהן פותחות את הפה ואולי כבר תתאחדו שלושתיכן ותוציאו איזה תקליט או שניים? גם הגברים בסדר אבל מצטערת, הנשים אוכלות אותם בלי מלח מבחינה ווקלית.

דבר נוסף שתופס את העין הוא התפאורה האפרורית העשויה מבטון. אין לי הרבה מה לומר חוץ מזה שערן עצמון תמיד יודע לתפוס את הקו מחשבה של הבמאי וההפקה ולספק לנו תפאורה שמתאימה בול לרוח ההצגה.

ההפקה הזו הצליחה בעיקר בזכות ליהוק נכון לשלל התפקידים- ממשה אשכנזי הקומיקאי לתפקידו של מני ועד יעקב כהן לתפקידו של קדוש, שבכל הצגה גורם לעמית פרקש ומתן שביט להתפקע מצחוק. רק לראות אותם מנסים לשמור על פרצוף ישר גורם לכל הקהל להתגלגל.

אבל עם כל האהבה, היום ההופעה האחרונה של ההצגה עם הקאסט הנוכחי ואולי ביום מן הימים היא תחזור שוב על במות הקאמרי או בית ליסין או אולי שוב פעם בהבימה. אני בעד שהיא תחזור אבל אם יעשו את זה יצטרכו לשפצר קצת את העלילה, כי די, בשלב מסוים צריך להודות במשהו כושל ופשוט לנסות לשפר אותו.

הסיפור שההצגה "מקווה" מספרת כל כך מרתק שכל דבר אחר בהצגה כמעט מתגמד לידו, אך עדיין כוח השחקניות הוא ענק ומשמעותי להעבירו. לקניית כרטיסים.

רדו לסוף הפוסט לראות את ציון הפלייבילס שההצגה קיבלה מאיתנו!

ההצגה "מקווה" עוקבת אחרי מקווה בירושלים והנשים המגיעות אליו בכל ראש חודש לטבול. במהלך ההצגה אנחנו מקבלים הצצה לכמה חודשים וההתפתחות של הנשים הללו לצד שתי הבלניות, האחת ותיקה ומסורתית והשנייה חדשה ו-"לא משלהם", כלומר חוזרת בתשובה.

לא אשקר ואומר שכשחשבתי על הצגה שמתרחשת כולה במקווה, בתור החילונית שאני ישר חשבתי שהיא תהיה משעממת, לא רלוונטית עבורי ותציג את כל הדברים שאני לא מתחברת אליהם בדת. אבל אני יודעת להודות כשאני טועה ואבוי איך טעיתי כאן.

הדר גלרון כתבה מחזה מדהים שגרם לי להיות שבויה מההתחלה ועד הסוף. היחס שלה לדת בהצגה משלב את המסורתיות ההדוקה והחד כיוונית לצד הדת המודרנית יותר, זו שאפשר להתאים לימינו. יחד עם כל הבחורות הדתיות בהצגה היא גם דאגה להכניס ייצוג לחילונים עם בחורה חריגה בנוף החרדי. גלרון לא פחדה להעביר ביקורת על העם החרדי שמעלים עין מהתנהגויות לא ראויות בקהילה והיא לא פחדה להעלות את כל הבעיות שנשים חרדיות מתמודדות איתן בעולם השוביניסטי הדתי.

יצאתי עם משהו בהצגה הזו, שזה דבר שלא קורה בהרבה הצגות. קודם כל, חילונית שכמוני הבינה סוף סוף מה זה המקווה ולמה נשים טובלות בו. דבר שני, ההצגה גרמה לי לחשוב על הדרך חיים שלי, על הדרך חיים של החרדיות, על העולם של ימינו והאם דברים אי פעם ישתנו. גרם לי לתהות האם יש תקווה לנשים הללו או שהן לנצח יהיו תקועות באותו מעגל. האם הן אוהבות את החיים שלהן או מחפשות דרכים לברוח מהם? הרבה שאלות שעלו שרק גרמו לי לאהוב את ההצגה יותר.

לצד הטקסט המצוין יש גם כמה שחקניות שבלטו בשבילי בהצגה, מליה קניג האגדית, אסנת פישמן המהפנטת ואשרת אינגדשט שסיפקה אתנחתות קומיות מוצלחות. לא אשקר ואומר שהיו כמה רגעים לא מוצלחים בהפקה הזו אבל הסיפור כל כך היפנט שלא ייחסתי לזה חשיבות כזו גדולה.

זו לא הצגה או הפקה מושלמת, אבל היא שווה כל גרוש רק בשביל לקבל הצצה לעולם שלפעמים כל כך רחוק מאיתנו אבל בעצם כל כך קרוב.

הציון שנתנו להצגה זו הוא:

לכו. פשוט לכו. ההצגה הזו שווה את הכסף והיא שווה את השעה ארבעים שתבזבזו עליה. היא תעלה בכם מחשבות ותהיות, תעורר שיח עם חבריכם ומשפחתכם ותישאר איתכם גם אחרי שתצאו מהאולם.

לקניית כרטיסים להצגה "מקווה" לחצו כאן.

עם תפאורה מדהימה, כוריאוגרפיה נהדרת ותרגום מוצלח, מאמה מיה הוא אחד המחזות זמר הכי טובים שהועלו על במת תיאטרון הבימה ואתם לא יכולים לפספס אותו. לקניית כרטיסים.

רדו לסוף הפוסט לראות את ציון הפלייבילס שההצגה קיבלה מאיתנו!

המחזמר מאמה מיה, עם להיטיהם של להקת אבבא, מספר את סיפורה של סופי, בחורה צעירה העומדת להתחתן, המחפשת את זהות אביה דרך יומניה של אמה, דונה. היא מגיעה למסקנה שאביה יכול להיות אחד משלושה גברים ובצעד נועז היא מזמינה את כולם לחתונה שלה. להפתעתה ולהפתעת דונה המזועזעת, כל הגברים מגיעים. האם סופי סוף סוף תזכה לגלות מי אביה הביולוגי?

עם תיאטרון תל אביב שמייבא הרבה מחזות זמר מברודווי, הצעד הנועז להביא את מאמה מיה לישראל ולתרגם אותו במלואו היה יכול להיות סיכון גדול, אבל הצוות שהוביל את המהלך עשה עבודה כל כך יפה שאם זו לא תהיה הצלחת השנה אני אהיה מאוד מופתעת.

נתחיל בדבר שכולם חוששים ממנו, התרגום. עד היום רוב המחזות זמר שראיתי מתורגמים לא היו הצלחה מסחררת עבורי. התרגום תמיד היה צולע קצת ונתן תחושה של מחזמר סוג ב', אבל לא כאן. אלי ביז'אווי עשה עבודה מופלאה כל כך שכיף לי לשיר את השירים בעברית ואפילו עושים לי חשק ללמוד את כולם. עדיין יש פה ושם איזה גליץ' קטן אבל סה"כ התרגום מוצלח מאוד ולא מבאס כמו שהרבה אנשים יחשבו. אל דאגה, בסוף ההצגה יש לכם מחרוזת קצרה באנגלית שבה תוכלו לשיר את השירים שאתם מכירים, וגם במהלך ההצגה יש כתוביות מעל הבמה לשירים המתורגמים.

מתחילה ההצגה והוואו הראשון מגיע מהתפאורה המדהימה. ראיתי הרבה תפאורות למאמה מיה ובחיים לא ראיתי משהו כל כך יפה וקסום כמו מה שערן עצמון עשה כאן. מי היה מאמין שאנחנו בארץ? הסטייל, השיק והנגיעות הקטנות הן אלה שגורמות לאנשים רבים לקנא בבמה כי מי לא היה רוצה עיצוב כזה בבית שלו? אם זה היה מקום אמיתי בשנייה הייתי נוסעת לשם לחופשה.

עוד אדם שעומד מאחורי היצירה הזו הוא שחר פרץ עם כוריאוגרפיה יוצאת דופן. הדבר הראשון שאני מותחת עליו ביקורת במחזמר זו כוריאוגרפיה ושחר בהחלט עלה על כל הציפיות שלי עם תנועות חכמות ומעניינות. אני כל כך נהנית לראות את הריקודים שאני כבר מנסה ללמוד אותם והצלחתי לקלוט איזה צעד או שניים. הבאסה היחידה היא שהשחקנים כרגע לא מלוטשים מספיק והם הורסים מעט את הכוריאוגרפיה עם תנועות לא שלמות וחוסר אחידות.

אבל בכל הצגה יש דברים טובים ודברים שפחות עובדים (או שיש מקום לשיפור) ולצערי הביקורת העיקרית שלי היא על השחקנים. יש לציין שהביקורת הזו באה לצד הידיעה שאין שחקן אחר בארץ שיכל לעשות את התפקידים האלה טוב יותר, אבל מה לעשות, גם בארץ אנחנו מוגבלים. אצל חלק המשחק בסדר אבל השירה לא במיטבה ואצל חלק זה הפוך. ההצגה הזו גרמה לנו להגיע למסקנה שמחוץ ליגאל שדה הנהדר, יש מעט מחסור בגברים שיודעים גם לשחק וגם לשיר ממש טוב מעל גיל 50, אז בנתיים נחכה לעמוס תמם או רן דנקר.

מי שמעט איכזבה אותי הייתה מיקי קם, ושוב אין מישהי אחרת שהייתה יכולה לעשות את זה טוב יותר, אבל התפקיד של דונה אמור להיות תפקיד קליל, בחורה אנרגטית ושמחה שגם כשהיא לחוצה היא עדיין קופצנית וקלה. קם פשוט לא מצליחה להעביר את הקלילות הזו על הבמה, וזה אפילו מרגיש קצת כאילו דונה בדיכאון כל הזמן. קם שרה מדהים והיא אחת השחקניות הכי גדולות ואמינות בארץ, אם היא תגיד לי שהיא חתול אני אאמין לה, אבל אי אפשר שלא לחשוב על מריל סטריפ והקלילות שהיא הביאה איתה. יכול להיות שזה רק הלחץ של ההצגות הראשונות כי במחרוזת בסוף היא כל כך משוחררת וכיפית שאני קצת מבואסת שהיא לא ככה כל ההצגה.

יכול להיות שמרגישים את הכבדות שלה בגלל חני נחמיאס (או עירית ענבי) שפורחת על הבמה באנרגיות של ילדה בת 20, ואי אפשר שלא לראות כמה היא נהנית מהתפקיד הזה. לידה נמצאת שרון חזיז שמגלמת את טניה בדיוק כמו שדמיינו אותה- גבוהה, אלגנטית, יודעת מה היא שווה ולא מתביישת להראות את זה. שתיהן קצת מעפילות על קם וחבל, כי זה אמור להיות הפוך.

הציון שנתנו להצגה זו הוא:

עם כל הביקורות, ותמיד יהיו כאלו, זו ה-הצגה לראות כרגע. אם תלכו מובטח לכם ערב של כיף בלתי פוסק ואני חותמת על זה שתצאו עם חיוך על הפנים מההצגה.

לא מזמן הייתה לי שיחה עם חברה טובה על מאמה מיה בתיאטרון הבימה. התחלנו לדון באהבה שלנו לשירי להקת אבבא ואז העליתי את העובדה שתיאטרון הבימה החליט לתרגם את כל השירים לעברית ושאני ממש שמחה על ההחלטה הזו. מפה לשם החברה התעצבנה מעט ואמרה שהיא באה למחזמר כדי לשיר ושהכסף שהיא שמה על ההצגה שווה ערך להנאה שהיא תקבל ממנה, והיא נהנית יותר כשהיא שרה. אני מנגד התעצבנתי על החוסר כבוד לאדם שיושב לידה ששם את הכסף לשמוע את הזמרים המקצועיים שרים ולא אותה מזייפת.

אז על מה בעצם אנחנו משלמים כשאנחנו באים למחזמר?

אני יכולה להבין אותה, ואני יודעת שהיא לא היחידה בדעתה, וישנם אנשים רבים שמשלמים ללכת למחזמר בשביל להנות מהשירים המוכרים ולהצטרף לזמרים וללהקה החיה בקולי קולות. למשל, אם תעמדו בצד הקהל במהלך "סימני דרך" בתיאטרון הבימה תשמעו את כולם שרים כאחד את "עוד לא אהבתי די" או שירים נוספים מוכרים ואהובים שעולים במהלך ההצגה. אבל, וזה אבל גדול, אם תשבו בקהל במהלך ההצגה הזו לא תשמעו את כולם כיחידה אחידה, אתם תשמעו את הגברת המזייפת משמאל והגבר שלא בטון מימין ואת הזוג מאחור שאפילו לא שר בקצב ובקושי יודע את המילים. במקום לשמוע את רויטל זלצמן, או רוני דלומי, או מיקי קם האגדית, אתם תשמעו את ברכה האחות מפתח תקווה או יוסי רואה החשבון מתל אביב. יש סיבה שהם לא על הבמה מולכם, מבחירה ולא מבחירה, אבל למה אני זו שצריכה לסבול מזה?

אם הייתי רוצה ערב שירה בציבור הייתי קוראת לשרה'לה שרון ומארגנת משהו אחרי ההצגה. הרי בשביל זה לפעמים בסוף מחזמר גדול יש מחרוזת נוספת שמאפשרת לקהל לשיר יחד עם הזמרים בלי שזה יפריע לשאר הצופים. אני מבינה שהשירה גורמת לכם הנאה, אבל בזמן שאתם נהנים אני סובלת ומצטערת שבאתי בכלל כי את מה שקיבלתי בהצגה הזו יכלתי לקבל גם בערב משפחתי עם שתי גיטרות וסבתא.

אתם רוצים לשיר? לכו להופעה של מירי מסיקה או הראל סקעת או ישי ריבו. רוצים נוסטלגיה? לכו לאלפי הלהקות קאברים שמחזירות את השירים הישנים לבמה. אל תבואו למחזמר במטרה לשיר, תבואו למחזמר במטרה לצפות.

אז מנהלי הבימה החליטו שמאמה מיה יוצג בעברית, מה שמקשה על האדם שלידי לשיר יחד איתם וגורם לי להיות שמחה יותר. אל דאגה, בסוף ההצגה יש מחרוזת של השירים באנגלית ככה שתוכלו להצטרף אליה.

השבוע החלטנו לדאוג לאימון הבא שלכם וליצור רשימה של 15 שירים הטובים ביותר לרוץ איתם. מרוק לפופ ריכזנו לכם את 15 השירים הכי מקפיצים, אנרגטיים, או סתם כאלו שיגרמו לכם לשיר בקולי קולות ולהיכנס לגרוב. כל כך נהנו ליצור את הרשימה הזו שיצרנו פלייליסט בספוטיפיי (מופיע בסוף הפוסט) שתוכלו להנות ממנו ולשמוע עוד שירים מקפיצים שפשוט לא נכנסו לרשימה שלנו. אז בואו נתחיל:

15. "Stick It To The Man" – ביה"ס לרוק

שיר רוק לפנים שגורם לך להוציא את כל העצבים שלך החוצה, והזמן הכי טוב לעשות את זה הוא במהלך אימון ריצה טוב. התופים, הגיטרה החשמלית והכעס של השיר פשוט מכניסים עוד אנרגיות לעוד 4 דקות אימון.

14. "Some Kinda Time" – דוגפייט

המחזמר הזה אולי לא מוכר אבל אם יש משהו שאתם צריכים להכיר ממנו זה את השיר הזה. הדיאלוגים, השיח, הקצב, והבלאגן שבשיר הזה פשוט כיפיים ומכניסים עניין לריצה משעממת ורגועה.

13. "Sincerely Me" – אוון הנסן היקר

טוב הבחירה הזו די ברורה, השיר אולי היחידי הקצבי במחזמר המלא בלדות עם ריקוד קטן שכיף לעשות תוך כדי ריצה, ישיבה, בעצם כל דבר.

12. "I Got You" – מעודדות צמודות

שיר שמזכיר קצת את שיר מספר 14, עם הדיאלוגים, קצב ושמחה שמועברת בשיר אחד. משהו כיפי ומקפיץ לרוץ איתו ואפילו יש קטע ראפ קטן באמצע!

11. "Tear Me Down" – הדוויג

גם אם לא ראיתם את המחזמר השיר הזה בהחלט יכניס אתכם לקצב מצוין באמצע הריצה, עם אנרגיות מחודשות ורצון לשלוף את הגיטרה החשמלית מהארון ולהצטרף אליהם.

10. "It's Your Wedding Day" – זמר החתונות

שיר הפתיחה של המחזמר הכיפי הזה הוא בדיוק מה שאתם צריכים לאימון שלכם ולהכניס בכם אנרגיות חדשות.

9. "!Gimme! Gimme! Gimme" – מאמה מיה

בואו נודה באמת, זה לא היה משנה איזה שיר נשים ממאמה מיה כל אחד מהם היה מעולה לכל אימון שלכם. אבל בחרנו את השיר הזה כי הוא פשוט כיפי, קצבי וגורם לנו להנועע יחד עם המוזיקה.

8.  "We Go Together" – גריז

אותו הדבר ממאמה מיה תקף פה בגריז, אבל לדעתנו זה השיר הכי קצבי וכיפי מהמחזמר וגורם לנו לשים אותו שוב ושוב ושוב.

7. "Candy Store" – הת'רס

שלושת ההת'רס שאנחנו אוהבים כל כך לשנוא בשיר מלא סטטוס ושנאה, הכי טוב לנו במהלך ריצה.

6. "The World Will Know" – ניוזיס

כן! צאו נגד פוליצר! מחאה, מחאה, מחאה! לא משנה מתי נשמע את השיר הזה נרצה להצטרף אליהם נגד בעל העיתון המרושע.

5. "Footloose" – פוטלוס

שם השיר מעיד על זה שהוא חייב להיות ברשימה הזו לא?

4. "Time Warp" – מופע האימים של רוקי

איך אפשר לעשות פלייליסט בלי שיר ממופע האימים הכי טוב בשכונה?

3. "I'd Rather Be Me" – ילדות רעות

ג'ניס פשוט מכניסה לנו אנרגיות בכל שיר שהיא תעשה, במיוחד כשהיא שמה ז*ן על כל העולם.

2. "My Shot" – המילטון

אמנם השיר ארוך ולא אנרגטי כמו שאר השירים, אבל רק הרצון לשיר את כל המילים כמו שצריך מכניסות אותנו כל כך לאנרגיות של המילטון שאנחנו שוכחים את המאמץ של הריצה ורוצים להמשיך כבר עם כל הפלייליסט של המחזמר המפורסם.

1. "You Can't Stop The Beat" – היירספריי

השיר האולטימטיבי לריצה, אימון כוח או כל ספורט שהוא. רק השלוש שניות הראשונות כבר מכניסות בנו אנרגיה ורצון לשקשק ולרקוד בכל הכוח.

לא מסכימים איתנו? מוזמנים להצביע ולהשפיע!

לא שמעתם על המונח "פלייביל"? הפוסט הזה הוא חובה בשבילכם.

אז מה זה פלייביל בכלל?

פלייביל הינו מגזין חודשי בארה"ב, המחולק חינם, לבאי התיאטרון. הפלייביל הראשון הודפס בשנת 1884 עבור אחד התיאטראות ברחוב ה-21 במנהטן והיום הוא ניתן לכל באי התיאטרון בברודווי ואף לחלק מהתיאטראות באוף ברודווי.

לפלייביל שני חלקים עיקריים, הראשון מתיחס לכל הקשור להצגה הספציפית, כגון: הביוגרפיה של השחקנים, השירים של ההצגה, הביוגרפיה של כל מי שעבד מאחורי הקלעים על ההפקה הזו (במאי, כוריאוגרף וכו') ועוד. החלק השני, זה שמתעדכן כל חודש, כולל כתבות חודשיות על ברודווי, ראיונות עם שחקנים, רשימה של כל ההצגות המציגות החודש ועוד.

למה אני צריך את זה?

מזכרת נחמדה לחזור אחורה ולראות את מי ראיתם בהצגה לפני שנים.

וכמו בהרבה דברים, הפלייבילס הפכו עסק לאספנים. יש אנשים שאוספים פלייבילס וממסגרים אותם או מוצאים דרכים יצירתיות להציג אותם לראווה בחדרם. ישנם אפילו קלסרים מיוחדים לפלייבילס למי שרוצה לשמר אותם בארון וכמובן שוק בינלאומי למסחר בפלייבילס.

אספנים "רציניים" גם ידאגו להחתים את השחקנים על הפלייביל, מה שיעלה את ערכו בשוק. איך עושים זאת ניתן לקרוא בפוסט הבא.

איך אני משיג אחד?

1. לנסוע ולראות את ההצגה בעצמכם.

2. לבקש מחבר שנוסע שיקח עוד אחד בשבילכם. אפשר לבקש מהסדרנים אקסטרה פלייבילס ולרוב הם יתנו לכם, וגם אם לא – יש להם ערימות של הפלייבילס מאחורי השורה האחרונה אז תוכלו בשושו לחטוף עוד אחד.

3. לרכוש באחד מאתרי הקניות – Amazon, Ebay וכו'. ישנם אנשים שמוכרים פלייבילס ישנים שלהם במחירים סבירים.

4. לרכוש באחת מקבוצות הפייסבוק (יש לפחות 4 כאלו) מאדם רנדומלי ברשת. הרכישה מתבצעת בצורה פרטית ולא בטוחה אבל קחו בחשבון שרובם חובבי תיאטרון כמוכם (ואם אתם לא בטוחים יש קבוצה שלמה שמפרסמת שמות של האנשים שאי אפשר לסמוך עליהם – Known Scammers ).

5. ישנה אופציה נוספת של החלפת פלייבילס (פלייביל עבור פלייביל) שמתבצעת דרך הקבוצות פייסבוק כמו האופציה הקודמת.

להלן הקבוצות שבהן ניתן לקנות או להחליף פלייבילס:

Playbill & LOB Trading & Selling

Playbill Trading and Selling

Playbill and Flyer Trading and Selling

Broadway Trading- Playbills, Programs & Memorabilia

יש לכם אוסף משלכם? שתפו תמונה שלכם עם האוסף!

גאלת המיסקאסט מתרחשת כל שנה בסביבות אפריל בחסות תיאטרון MCC וכל הרווחים מאותו הערב הולכים לתיאטרון, לפיתוחו ולפיתוחן של ההפקות שעולות תחתיו. מה שמיוחד בערב הזה הוא שכל אומן יכול לבצע שירים שהוא בחיים לא יוכל לבצע, כי הם בדרך כלל מיועדים למין השני, ומעלים נאמברים שלא נוכל לראות בשום מקום אחר. בחרנו את עשרת הביצועים הטובים ביותר מהשנים האחרונות שפשוט גורמים לנו לרצות לראות אותם בלייב:

10. לורה בננטי וכריסטופר פיצג'רלד – "Sixteen Going on Seventeen"

גרסה מעודכנת של השיר המוכר מהמחזמר "צלילי המוזיקה" בביצועם של לורה בננטי (גבירתי הנאווה) וכריסטופר פיצג'רלד (מלצרית) המוכשרים.

9. ג'רמי ג'ורדן וג'ונתן גרופ – "Let Me Be Your Star"

SMASH הייתה סדרה קאלט לכל אוהבי מחזות זמר, אך לצערנו היא הסתיימה אחרי 2 עונות בלבד. בזמנה הקצר היא סיפקה לנו מגוון שירים מעולים, שהמפורסם מביניהם הוא "Let Me Be Your Star". ג'רמי ג'ורדן, ששיחק בסדרה, נותן כאן ביצוע משעשע יחד עם "אויבו" לאודישנים, ג'ונתן גרופ.

8. אווה נובלזאדה – "Go The Distance"

התאהבנו באווה מהרגע שבו ראינו אותה במיס סאיגון, ואי אפשר להתווכח עם העובדה שהקול שלה הוא משהו מיוחד. לא יכולנו להישאר אדישים לביצוע המרהיב שלה לשיר מתוך "הרקולס" אז היינו חייבים להכניס אותו לרשימה.

7.  ג'ונתן גרופ וכריסטיאן בורל – "If Mama Was Married"

השיר המשעשע מתוך המחזמר "ג'יפסי" עם שניים מהכוכבים האהובים עלינו בברודווי, ג'ונתן גרופ וכריסטיאן בורל, שלא מתביישים להיכנס לדמות של ילדות קטנות שבסה"כ מדמיינות איך החיים היו אם אמא שלהן הייתה נשואה.

6. גאווין לי, אית'ן סלייטר וווסלי טיילור – "You Could Drive a Person Crazy"

השלישייה המצחיקה הזו מבובספוג המחזמר נותנת לשיר מקומפני זווית אחרת. אפשר שהם ישירו עוד בבקשה? תודה.

5. ארון טוויט וגאווין קריל – "Take Me or Leave Me"

אם יש משהו שאנחנו אוהבים, זה שני שחקני ברודווי הורסים שלוקחים קלאסיקה כמו זו מ-"רנט" וגורמים לנו להתאהב בהם ובה מחדש.

4. קריסטינה אלאבאדו, טיילור לאודרמן, קייט רוקוול ובארט ווילברט וויד – "Jersey Boys Medley"

כשהקאסט של ילדות רעות עולות לבצע מחרוזת שירי ג'רזי בויז, לזכר הימים בהם ההצגה רצה באותו תיאטרון שילדות רעות רץ בו היום, אנחנו יודעים שזה הולך להיות טוב.

3. קת'רינה לנק – "If I Were a Rich Man"

כששמענו את הביצוע של קת'רינה לנק, עם הכינור והתלבושות הלבנה היפייפיה, לשיר הקלאסי מכנר על הגג התמוגגנו מרוב אושר. לא סתם היא קיבלה פרס טוני ולא נופתע אם היא תקבל עוד אחד בעתיד.

2. ג'ושוע קולי, לוקה פאדובן ודוגלאס בלדאו – "The Schuyler Sisters"

מה מה מה? הם עוד לא עברו גיל בר מצווה? כמה כישרון מתפרץ על הבמה! לקחת שיר כזה להיט מהמחזמר המילטון ועוד לבצע אותו בגיל כזה צעיר? ראינו את הקליפ הזה כל כך הרבה פעמים ועוד לא נמאס לנו.

1. ג'ונתן גרופ – "Anything Goes"

ג'ונתן גרופ הוא אגדה בברודווי. הוא כל כך מוכשר שאנחנו צמאים לכל ביצוע שהוא יביא לנו, אז כשהוא לוקח על עצמו קטע סטפס שלם אנחנו לא יכולים שלא לצרוח "יש!". השיר מההצגה "Anything Goes" הוא אחד הקלאסיקות וכמה אנחנו שמחים שיש את הגאלה הזו שתתן לנו את ההזדמנות לראות קטעים כאלו.

מסכימים עם הרשימה שלנו? הצביעו בעצמכם ובחרו את שיר המיסקאסט הטוב ביותר!