ביקורת על המחזמר החדש Redwood בכיכובה של אידינה מנזל – סיפור על אובדן, ריפוי ומסע פנימי בלב יערות קליפורניה. תפאורה ויזואלית מרהיבה, כוריאוגרפיה תלויה מהתקרה ושחקנים מצוינים – אך שירים לא מספיק זכירים וקאסט מצומצם על במה גדולה יוצרים חוויה לא אחידה. למי הוא כן מומלץ? כל התשובות בביקורת.
ביקורת על ההופעה Old Friends בניו יורק – מחווה מוזיקלית לסטיבן סונדהיים עם ליה סלונגה, ברנדט פיטרס וקאסט כוכבים. למי זה מתאים? מה עבד מעולה ומה פחות? כל הפרטים בביקורת.
ביקורת על המחזמר החדש של בטי בופ בברודווי: האם הדמות האייקונית משנות ה-30 עדיין רלוונטית לקהל של היום? קראו על העלילה, השירים, הקאסט, ומדוע הוא מתאים בעיקר למשפחות.
מחזמר מקורי על בטי בופ, הדמות האיקונית שנוצרה בידי מקס פליישר. עם מוזיקה מאת דייוויד פוסטר, מילים מאת סוזן בירקנהד וספר מאת בוב מרטין, ההפקה משלבת נוסטלגיה משעשעת עם נגיעות עכשוויות ומלאות חן.
עיבוד בימתי לסדרת הטלוויזיה האהובה העוקבת אחר הפקת מחזמר על חייה של מרילין מונרו. המוזיקה והלחנים מגיעים מידיהם המנוסות של מארק שיימן וסקוט ויטמן, ואילו הבימוי מופקד בידי סוזן סטרומן. צוות השחקנים מונה, בין השאר, את רובין הרדר, ברוקס אשמנסקס וקריסטה רודריגז, המוסיפים לכל הצגה ברק ותנועה בלתי פוסקת.
ניק ג'ונאס ואדריאן וורן מגלמים זוג ניו־יורקרים במחזמר האינטימי של ג'ייסון רוברט בראון. הסיפור מציג את התפתחות הקשר שלהם בשני כיוונים כרונולוגיים מנוגדים, ומעניק מבט מרגש על אהבה ועל שברון לב. הבימוי של ויטני וייט שומר על האיזון העדין בין ההומור והכאב שביצירה המלודית הזו.
מופע מחווה מיוחד ליצירותיו של סטיבן סונדהיים, שהגיע לברודווי לאחר הצלחה בווסט אנד. ברנדט פיטרס וליה סלונגה, שתיהן אגדות תיאטרון, מפיחות חיים חדשים בשיריו של סונדהיים ומציגות ערב שכולו התרפקות מוזיקלית על יצירתו. זהו חגיגת נוסטלגיה מרגשת לחובבי סונדהיים ולחובבי ברודווי בכלל.
המחזמר עטור השבחים של אדם גטל וטינה לנדאו, המבוסס על סיפורו האמיתי של אדם שנתקע במערה בקנטקי בשנות ה-20. המוזיקה הקסומה של גטל, המשלבת אלמנטים של פולק, בלוז ותיאטרון, מעניקה עומק ורגש לעלילה האנושית והנוגעת ללב. ג'רמי ג'ורדן, ג'ייסון גוטיי וליזי מקאלפיין מובילים את ההפקה של לינקולן סנטר, הידועה כמוקפדת ואיכותית.
ג'ונתן גרוף מגלם את בובי דארין במחזמר חדש מאת וורן לייט ואייזק אוליבר, בבימויו של אלכס טימברס. האולם כולו הופך למועדון לילה אינטראקטיבי, כשהקהל נסחף לתוך עולמו המוזיקלי של דארין. ההפקה משלבת סגנונות במה שונים, ומציעה חוויה תיאטרלית סוחפת וכריזמטית.
הפריקוול של סדרת הטלוויזיה המצליחה "דברים מוזרים" מגיע לברודווי לאחר זכייה בפרס אוליבייה בווסט אנד. העלילה מתרחשת לפני מאורעות הסדרה ומציגה את התגלגלות האירועים הראשונית בעיירה הוקינס, עם טי.ר. נייט ("האנטומיה של גריי") בתפקיד מרכזי. סטיבן דלדרי, בשיתוף ג'סטין מרטין, מביים את ההפקה בגישה קולנועית וחווייתית, המציגה את הרקע למסתורין ולאימה המוכרים מהמסך.
“Real Women Have Curves” מבוסס על המחזה (והסרט) המצליח מאת חוזפינה לופס (Josefina López), ועוקב אחר אנה – נערה צעירה ממוצא לטיני המתגוררת במזרח לוס אנג’לס וחולמת ללכת לקולג’, בעוד היא עובדת לצד אִמָּה ונשים נוספות במתפרה שכונתית. המחזמר נוגע בנושאים של דימוי גוף, העצמה נשית, קשיי הגירה וחלומות התבגרות, תוך שהוא מציג את הכוח שבאחווה נשית ואת המסע לאהבה וקבלה עצמית.
עם ילדים או בלי ילדים?- קהל היעד:
המחזמר מומלץ לגילאי 12 ומעלה.
זיופים או מזמורים?- קצת על השירים:
הפסקול מורכב משילוב של מוזיקה לטינית עכשווית עם השפעות פופ ורוק. ג’וי הוארטה ובנג׳מין וולז (Joy Huerta and Benjamin Velez) אחראים על המילים והלחנים, כשהשירים משקפים את האווירה האנרגטית של לוס אנג’לס ואת חיי היומיום של הנשים במתפרה.
העלילה המקורית נכתבה כמחזה אוטוביוגרפי על ידי חוזפינה לופז ב־1990, ובהמשך עובדה לסרט קולנוע מצליח בכיכובה של אמריקה פררה (2002). הרעיון להפוך את הסיפור למחזמר נרקם בשנים האחרונות בעקבות העניין הגובר בתכנים המשקפים קולות מגוונים וזהות לטינית. לאחר תקופת סדנה (Workshop) והפקה מקדימה מחוץ לברודווי, המחזמר הושק בשנת 2025 באופן רשמי בברודווי שבניו יורק.
שווה או לא שווה?- המלצת המערכת:
“Real Women Have Curves” מביא לבמה סיפור חם, אנושי ומלא בהשראה על דימוי גוף, משפחה והתמודדות עם פערי הדורות. המוזיקה העוצמתית והאווירה החגיגית מזכירים לקהל את חשיבות הגאווה התרבותית והזהות האישית. זהו מחזמר שבאמת מצליח לגרום לצופה לצאת מהאולם עם תחושה מעודדת וחשק לרקוד ברחובות.
“Floyd Collins” הוא מחזמר המבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש בשנת 1925 בקנטקי, ארצות הברית. פלויד קולינס היה חוקר מערות שאפתן שגילה מערות מרהיבות באזור, אך בעת אחד המסעות נלכד בתוך מערה צרה.
המחזמר עוקב אחר מאמצי החילוץ המתמשכים, הדאגה של המשפחה ושל הקהילה המקומית, והמתח שהולך וגובר סביב האפשרות להציל אותו בזמן. דרך העיניים של קולינס והאנשים הקרובים לו, עולה תמונה דרמטית של אומץ, נחישות והשלכותיה של תהילת תקשורת רגעית.
עם ילדים או בלי ילדים?- קהל היעד:
המחזמר מתאים לבני נוער ומבוגרים, במיוחד לאוהבי דרמות היסטוריות ולמי שמסוקרנים מהתמודדויות אנושיות מול הטבע והגורל. אין בו תוכן בוטה, אך הנושאים הרגשיים והמתח הדרמטי עשויים להתאים יותר לקהל בוגר שמסוגל להכיל את עוצמת הסיפור.
זיופים או מזמורים?- קצת על השירים:
על המוזיקה והפזמונים אחראי אדם גאטל (Adam Guettel), עם ספר הצגה ובימוי מאת טינה לנדאו (Tina Landau). הסגנון משלב אלמנטים של מוזיקת פולק אמריקאית, גוספל ומוזיקה תיאטרונית מודרנית, ויוצר אווירה אותנטית המשקפת את רוח התקופה והנוף הכפרי של קנטקי. בין השירים הבולטים ניתן למנות את “The Call” ו-“How Glory Goes”, הנחשבים לנקודות שיא רגשיות ביצירה.
המחזמר הוצג לראשונה באוף-ברודווי ב-1996 וזכה לשבחים בזכות החדשנות המוזיקלית והסיפור ההיסטורי המרתק. על אף שלא הפך ללהיט קופתי מיידי, הוא צבר קהל מעריצים נאמן שקידם הפקות נוספות שלו ברחבי ארצות הברית. “Floyd Collins” נחשב לאחת הפנינים במורשת התיאטרון המוזיקלי האמריקאי המודרני, בזכות הלחנים הרגישים של גאטל והעומק הדרמטי של הסיפור עליו מבוסס המחזמר.
בשנת 2025 הוא סוף סוף קיבל בכורה בברודווי בכיכובם של ג׳רמי ג׳ורדן, ליזי מקאלפין וג׳ייסון גוטאי.
שווה או לא שווה?- המלצת המערכת:
למי שמחפש חוויה תיאטרונית יוצאת דופן המשלבת סיפור ריאליסטי ומרגש עם מוזיקה עוצמתית זוהי בחירה מעולה. העומק הפסיכולוגי של הדמויות, הלחנים המרתקים והנושא ההיסטורי יוצרים חוויה מהפנטת שלא תשכחו במהרה. זהו מחזמר שמזכיר לנו כמה קרובים אנו לטבע – וכמה רחוקים אנו מלדעת את מלוא העוצמה שלו.
“Stephen Sondheim’s Old Friends” הוא מופע הוקרה מיוחד המאגד את מיטב שיריו של סטיבן סונדהיים, אחד מגדולי היוצרים בתיאטרון המוזיקלי. זהו ערב מרגש בו מיטב הזמרים והשחקנים עולים לבמה כדי לבצע קלאסיקות מוכרות מתוך רפרטואר עשיר – החל מ-“Sweeney Todd” ו-“Company” ועד “Into the Woods” ו-“A Little Night Music”. המופע בנוי כמסע מוזיקלי לאורך השנים שבהן סונדהיים השפיע על ברודווי והווסט אנד, ומשלב ביצועים מפתיעים, עיבודים חדשים ורגעים נוסטלגיים המעוררים זיכרונות עבור כל אוהבי התיאטרון המוזיקלי.
עם ילדים או בלי ילדים?- קהל היעד:
אין הגבלת גיל רשמית, אך בשל מורכבות הטקסטים והנושאים הבוגרים בחלק מהשירים, ההמלצה היא לבני נוער ומעלה.
זיופים או מזמורים?- קצת על השירים:
המופע כולל אסופה של להיטים וקטעים פחות מוכרים, הנפרסים על פני עשרות שנות יצירה. בין השירים אפשר למצוא קטעים אהובים כמו “Send in the Clowns”, “Being Alive” ו-“Not While I’m Around”. לצידם, מופיעים גם שירים נדירים יותר, שמציעים מבט מרענן על עומק היצירתיות של סונדהיים. המבצעים מלווים בתזמורת עשירה, המדגישה כל ניואנס מוזיקלי שייחד את סונדהיים כאמן.
הרעיון למופע נולד מתוך רצון של מפיקים ואמנים מובילים להוקיר את פועלו של סונדהיים, במיוחד לאחר פטירתו ב-2021. אירוע גאלה חגיגי נערך בתחילה בווסט אנד בלונדון, ואחריו עלו מופעי מחווה דומים בגרסאות שונות. ההצלחה והביקוש גרמו לצוות ההפקה להעלות גרסה מהודקת יותר על במות מרכזיות, עם קאסט כוכבים משתנה שהולך וגדל. בשנת 2025, “Stephen Sondheim’s Old Friends” עלה לבימות ברודווי (או חזר אליהן) כהפקה רשמית, במטרה לאפשר לקהל האמריקאי והבינלאומי לחוות ערב שכולו חגיגה מוזיקלית ענקית לזכר אחד מהאבות הגדולים של התיאטרון המודרני.
שווה או לא שווה?- המלצת המערכת:
המופע הוא הזדמנות להתחבר למורשת המפוארת של אמן נדיר, ששינה את פני המחזמר לנצח. אם אתם מחפשים ערב מרגש ומלא נוסטלגיה, עם מוזיקה שתלווה אתכם עוד ימים לאחר שתעזבו את האולם – זוהי ההפקה בשבילכם. מומלץ כמובן להכיר את השירים לפני ההגעה להופעה כדי למקסם את ההנאה.
“The Jonathan Larson Project” הוא אירוע מוזיקלי מיוחד המוקדש ליצירות הפחות מוכרות של היוצר ג’ונתן לארסון – המחזאי, המלחין והפזמונאי שזכה לפרסום עולמי בזכות “Rent” ו-“Tick, Tick… Boom!”. בפרויקט זה, מבוצעים שירים וטקסטים נדירים שכתב לאורך חייו הקצרים, ויחד הם מרכיבים פסיפס מוזיקלי מגוון של רוק, פופ, ומוזיקה תיאטרונית. העלילה כאן אינה סיפור מסורתי, אלא מסע מוזיקלי־נרטיבי המעניק הצצה אמוציונלית להתפתחותו האישית והאמנותית של לארסון, ולחלומות הגדולים שהובילו אותו לרגעי הצלחה מפוארים בברודווי.
עם ילדים או בלי ילדים?- קהל היעד:
אין הגבלת גיל רשמית, אך הטקסטים והשירים עוסקים לעיתים בנושאים בוגרים, לכן מומלץ לבני נוער ומעלה.
זיופים או מזמורים?- קצת על השירים:
ב-“The Jonathan Larson Project” מבוצעים שירים נדירים שלא עלו בעבר בבמות הגדולות, וכן גרסאות מוקדמות ליצירות שהפכו בהמשך ללהיטים מוכרים. בין הקטעים עשויים להופיע חומרים גולמיים שעתידים היו להתפתח ל”Rent” או ל”Tick, Tick… Boom!”, לצד רצועות שלא ראו אור מעולם בגרסת סטודיו רשמית.
הפרויקט הוקם מתוך תשוקה לחשוף את הגאונות הלא ממומשת כולה של לארסון, שמעבר לאלה שהקנו לו תהילת עולם. ג’ניפר אשלי טפר (Jennifer Ashley Tepper), מפיקה וחוקרת תאטרון מוזיקלי, ריכזה את החומרים מגנזכים ואוספים נדירים של לארסון, בניסיון להאיר צדדים פחות מוכרים באישיותו היצירתית.
הופעת הבכורה נערכה תחילה במועדון 54 Below בניו יורק, כהרצה מוקדמת שהפכה להצלחה בקרב מעריצים ומבקרי תיאטרון כאחד. מתוך ההתלהבות והרצון לתת לקהל הרחב גישה לחלקים הנסתרים האלה של עבודתו של לארסון, ההפקה עברה לבמה גדולה יותר בשנת 2025 באוף ברודווי ונחשבת לאחד האירועים המרתקים בעונה.
שווה או לא שווה?- המלצת המערכת:
לחובבי מחזות זמר שרוצים לצלול לעומק יצירתו של אחד מגאוני התיאטרון המודרני, המחזמר הוא בהחלט חוויה מיוחדת. השירים הנדירים והסיפורים שמאחוריהם מעניקים תחושת קרבה אישית לאמן, ומאפשרים להבין כיצד נרקמו רעיונותיו הגדולים מראשית דרכו ועד לפריצה העולמית. בין אם אתם מעריצים מושבעים של “Rent” או מגלים את לארסון לראשונה – הפרויקט הזה מציע התרגשות יוצאת דופן וסיפור מוזיקלי שלא שומעים כל יום.
“BOOP! The Musical” מבוסס על דמותה האיקונית של בטי בופ (Betty Boop), שהופיעה לראשונה בסרטוני האנימציה של מקס פליישר בשנות ה-30. העלילה מתמקדת בהרפתקאותיה של בטי – צעירה חצופה ושובת לב עם חוש אופנה צבעוני ושפע ביטחון עצמי – כשהיא מנסה לפלס את דרכה בעיר הגדולה. בין רגעים קומיים ורומנטיים, המחזמר בוחן את התשוקה הבוערת שלה לבטא את עצמה ולהגשים את חלומותיה, לצד האתגרים שהיא פוגשת ככוכבת עולה בעולם הבידור.
עם ילדים או בלי ילדים?- קהל היעד:
ההפקה מומלצת לגילאי 8 ומעלה, עם דגש על בני נוער ומבוגרים שייהנו מההומור הייחודי ומהמראה הנוסטלגי של בטי בופ. בזכות הסגנון הקופצני והעלילה הקלילה, ילדים עשויים ליהנות מהדמות המצחיקה והקלילה, אך כדאי לשים לב שישנם רגעים המעודנים יותר מבחינה רגשית ומותאמים גם לקהל בוגר. אין כניסה למחזמר מתחת לגיל 4.
זיופים או מזמורים?- קצת על השירים:
על המוזיקה מופקד המלחין הנודע דיוויד פוסטר (David Foster), המוכר מעבודותיו עם אמנים כמו סלין דיון, וויטני יוסטון ועוד. על המילים אחראית סוזן בירקהד (Susan Birkenhead). השירים משלבים סגנון פופ-קברט כובש, עם זיקה לעולם הג’אז של שנות ה-30 וה-40.
הדמות המצוירת של בטי בופ הפכה לסמל תרבותי עוד מהופעותיה המוקדמות, וכבר שנים עלו דיבורים על עיבוד בימתי שישקף את הפוטנציאל המוזיקלי והקומי שלה. ההפקה החדשה, הנקראת “BOOP! The Musical”, נוהלה מוזיקלית על ידי פוסטר ובירקהד, כשאליהם הצטרפו במאי וכוריאוגרף מוביל – ג’רי מיטשל (Jerry Mitchell) ובוב מרטין שכתב את ספר המחזמר.
היא הוצגה לראשונה בשיקגו במסגרת הרצה מוקדמת בשנת 2023, וזכתה להתעניינות רבה של מבקרי תיאטרון וקהל מקומי. בשנת 2025 היא עלתה לראשונה בברודווי כשג׳סמין איימי רוג׳רס משחקת את התפקיד הראשי.
שווה או לא שווה?- המלצת המערכת:
חובבי נוסטלגיה, סגנון וינטג’ ואנימציה ישנה-טובה ימצאו ב-“BOOP! The Musical” חוויה מוזיקלית מרעננת שמחברת בין העבר להווה. הוא קליל, כיפי ומושלם למשפחות עם ילדים, אך פחות מומלץ לבוגרים שמחפשים עומק או משהו חדשני יותר. אם אתם מחפשים משהו קיטשי עם שואו והמון ריקודי סטפס זה המחזמר בשבילכם.
“The Last Five Years” הוא מחזמר אינטימי ומרגש, המספר את סיפור אהבתם ונפילתם של ג’יימי וקאת’י לאורך חמש שנים. הייחודיות בעלילה היא שכל אחד מהם שר את נקודת מבטו מנקודת התחלה שונה: ג’יימי מתחיל מההיכרות הראשונה וצועד קדימה בזמן, בעוד קאת’י פותחת בשלב הפרידה ומספרת את הסיפור לאחור. כך נוצרת חוויית צפייה שבה הצופים מגלים מעט בכל פעם על היחסים בין השניים, עד לרגע שבו הסיפורים של שניהם מצטלבים.
עם ילדים או בלי ילדים?- קהל היעד:
המחזמר עוסק ביחסים רומנטיים, באתגרים מקצועיים ובמציאות מורכבת של זוג צעיר, ולכן מומלץ לבני 14 ומעלה. למרות שהשפה אינה בוטה במיוחד, התוכן עשוי לגעת בנושאים רגשיים ומורכבים, ומתאים ביותר למי שכבר מכיר או מתעניין בעולם המחזות-זמר ובסיפורים על זוגיות בוגרת.
זיופים או מזמורים?- קצת על השירים:
השירים חוברו כולם על ידי ג’ייסון רוברט בראון (Jason Robert Brown), מלחין וכותב מוערך בז’אנר התיאטרון המוזיקלי. בין השירים הבולטים תמצאו את “Still Hurting”, “Moving Too Fast”, “A Summer in Ohio” ו-“If I Didn’t Believe in You”. כל אחד מהשירים מבטא שלב אחר במערכת היחסים, ומחבר את הקהל לעולמם הפנימי של ג’יימי וקאת’י.
עוד לפני שהפך לאחת מהיצירות הייחודיות בתיאטרון המודרני, “The Last Five Years” עלה לראשונה באוף-ברודווי בשנת 2002. המבנה הסיפורי הלא שגרתי והלחנים העדינים-אך-עוצמתיים של ג’ייסון רוברט בראון משכו תשומת לב מהקהל ומהמבקרים כאחד.
המחזמר זכה לפופולריות מתמשכת בזכות הפקות חוזרות, גרסאות בינלאומיות ואף עיבוד קולנועי בכיכובם של אנה קנדריק וג’רמי ג’ורדן. בשנת 2025 הוא חוזר לתיאטרון בניו יורק בהפקה חדשה, רעננה וראשונה על במת ברודווי בכיכובם של ניק ג׳ונאס ואדריאן ברודי.
שווה או לא שווה?- המלצת המערכת:
בתור אחד המחזות-הזמר הבולטים של המאה ה-21, “The Last Five Years” הוא חוויה רגשית נדירה. הוא מסופר בצורה ייחודית ומעניינת ומצליח לצאת מהקופסא ולהיות רלוונטי גם שנים אחרי שנכתב לראשונה. אך יש סיבה שהוא נשאר עד כה באוף ברודווי והוא יכול להיות קטן מדי ופשוט מדי לבמה הגדולה.
