המחזמר של ניל דיימונד הוא תצוגה יפייפיה של החיים שלו לצד השירים האגדיים שכתב. הוא מסופר בצורה ייחודית, מעניין ומלא צבעים ואפקטים מדהימים לקהל הצופה.
דרך מעניינת לספר סיפור חיים
המחזמר מסופר בשני מישורים – ההווה והעבר. זו לא פעם ראשונה שמחזמר מסופר כך (המופע של שר, MJ) אבל הבחירה שלקחו כאן הייתה מעניינת ביותר. הסיפור בהווה נלקח בחדר הטיפולים של הפסיכולוגית של ניל דיימונד בטיפוליו הראשונים. הכניסה העמוקה לחייו היום, לאור הבחירות אותן לקח לאורך השנים וההשפעות שלהן עליו, מרתקת וייחודית.
בתור צופה שלא הכירה את עלילותיו של דיימונד הסיפור היה מעניין ביותר, מרגעיו הראשונים ככותב שירים אלמוני ועד הופעותיו הגדולות ביותר. הקפיצות בין העבר לטיפול בהווה היו חלקות ומהנות במיוחד ועטפו את המחזמר בצורה יפה מאוד. חוץ מזה, גיליתי סיפור חיים מרתק, עלייה לגדולה לאחר מאמץ רב ואנושיות גם באדם שהצליח כל כך הרבה בחייו אך גם נכשל בתחומים אחרים.
נותנים כבוד לכל השירים
כחלק ממחזמר על חייו ניתן לצפות לכל השירים הגדולים והמפורסמים של דיימונד, וההפקה לא מאכזבת. אמנם כצופה שלא גדלה עליו לא הכרתי את מרבית השירים, הם עדיין השתלבו בצורה יפייפיה בסיפור ולכל אחד מהם הייתה נשמה משלו. הרגשתי ממש את השוני בין שיר לשיר, החשיבות שהייתה לו בקריירה ארוכת השנים והרגש שנכנס לתוכו.
אחד החוזקות הגדולים ביותר של ההפקה הזו היא השילוב של התפאורה, תלבושות ותאורה שנתנו נפח ייחודי לכל נאמבר. מבמה חמימה וצבעים חומים וכתומים בתחילת דרכו ועד הזוהר והצבע הלבן שבהופעותיו הגדולות.
צוות שחקנים ממוצע פלוס
אני חושבת שאחד הדברים הכי מאכזבים בהפקה מבחינתי היה צוות השחקנים. אמנם הייתי עם שחקן מחליף בתור ניל הצעיר, אך עדיין שאר השחקנים שסביבו היו דרמטיים מדי, הרגישו לא אותנטים לעתים ולא ריגשו אותי בקטעים שנועדו לכך.
היוצאים מן הכלל היו מארק ג׳ייקובי בתור ניל של היום ולינדה פאוול ששיחקה את הפסיכולוגית. שניהם באמת העבירו את התחושה של טיפול פסיכולוגי עם עליות וירידות בתהפוכות הנפש. אך יחד עם הקטעים המרגשים ועמוקים שלהם, כל הקטעים האחרים שצללו לעבר היו מאוד מצועצעים במשחקם ודרמטיים יותר מדי.
חוץ מהם גם האנסמבל לא עמד בקריטריונים לטעמי. אמנם עשו עבודה נהדרת של ליהוק מגוון והם נראו כמו אנשים רגילים מהרחוב, אך הרמה פשוט לא הייתה שם. חוץ מרקדן אחד או שניים שהיו מעולים, כל השאר לא התרוממו ולא ייצגו את ברודווי שאני מכירה.
לקהל היעד של המחזמר כל זה לא צריך לשנות
עם כל הביקורת שאני יכולה להרעיף על המחזמר אני חייבת לציין את הדבר הבא – זה לא משנה למעריציו של ניל דיימונד. המחזמר עשוי בצורה טובה, הוא משלב נהדר את הסיפור עם השירים האייקונים והוא עושה חיל לכל מי שרוצה פשוט קפיצה לעבר ולשירים שגדלו איתם.
אך לכל מי שלא מכיר את ניל דיימונד ואת מרבית שיריו המחזמר יהיה בינוני ביותר. הוא יהיה ערב נחמד סה״כ אבל לא תיפלו מהכיסאות מרוב תדהמה והתפעלות.
המחזמר של ניל דיימונד עשוי בצורה נהדרת ויספק הנאה מרובה לכל מי שיבקר בו, אך הוא יהיה עוד יותר מהנה למי שגדל ומכיר את כל שיריו של דיימונד האגדי.
