Home » נופר סלמאן

תגית: נופר סלמאן

זה אני (הקאמרי) – חגיגת צבעים על הבמה

זה אני זה מחזמר טוב אבל הוא יכול להיות אפילו מצוין, בגלל ההישענות המוגזמת על שמות חזקים בעולם הזמר המזרחי העוצמה שלו יורדת לאור המשחק הדל שלהם.

לקניית כרטיסים

רדו לסוף הפוסט לראות את ציון הפלייבילס שההצגה קיבלה מאיתנו!

למרות הדרמה שאופפת אותה, בחרתי לראות את המחזמר

המחזמר "זה אני" מספר את סיפורה של אדריאנה, הבת הקטנה של משפחה ספרדייה ודתית מירושלים. היא כלואה בין הרצונות שלה להיות זמרת בלהקה צבאית לבין הרצונות של אביה להתחתן עם הפייטן המקומי. האם היא תצליח לצאת מהצל של אביה ולרדוף אחרי חלומותיה?

על אף הבעיה המוסרית שלי כאישה להגיע למחזמר שמבוסס על שירים שביצע אייל גולן, בחרתי להוקיר את היוצרים שכתבו את שיריו ולאמנים שעומדים על הבמה ערב ערב ונותנים לשירים הללו גרסה משלהם. הזמר הוא לא תמיד זה שעושה את השיר, יש מאחוריו כותב ומלחין שהם אלו שהוציאו את ליבם על הדף ולעתים מגיע מישהו אחר שנותן לו ביצוע ואינטרפטציה טובה יותר.

ההצגה מאוד מפוקסת על כוח נשי ועל פמיניסטיות, על התפתחות האישה כעצמאית וכאחת עם רצונות ודעות משל עצמה. מצד אחד כן יש כאן נשים שיוצאות מהקונכייה של עצמן ומנסות להגיע להגשמה עצמית, אבל בחלק המקרים הנושא הרגיש מאולץ ולא אותנטי. אני לא יודעת אם זה היה בגלל המשחק הדל או בגלל התפתחות דמות פתאומית ולא הגיונית, אבל אני לא השתכנעתי לחלוטין. הסיפור היה חמוד וקצת מפצה על הדרמה שסביב הזמר.

אחרי שהתייחסתי לנושא הטעון הנ"ל אפשר לעבור ולדון בהצגה עצמה, בשחקנים ובהפקה שהרימו.

צבעוניות, אנרגיה וחיים על הבמה

"זה אני" הוא בהחלט מחזמר חמוד עם הרבה פוטנציאל. מאור זגורי הביא אותה בבימוי נהדר, מכונה מתוקתקת עם יצירתיות שנשפכת ממנה. כל מעבר, כל צעד וכל מבט נראה כאילו חושב היטב ומשתלב בצורה מופתית בהלך המחזמר. אבל הוא לא אחראי לבדו על היופי שנשפך על הבמה. נטע הקר, שאחראית על התפאורה, ידעה לעצב באופן מדויק את הבית המסורתי ספרדי לצד הפאב השכונתי הצועק. התנועתיות שהתפאורה סיפקה הוסיפו רבות למחזמר.

יחד עם זאת ועם כל הכבוד לשניהם, החלק שהכי אהבתי והכי נהנתי ממנו היו התלבושות. מאור צבר הצליח להעביר את כל השלבים והניגודים שהדמויות עוברות ברצף של צבעים וזרימה שאפשר לעשות רק דרך תלבושות נכונות. מלבד התלבושות של ספיר סבן שנראה שהיא לא הרגישה בנוח איתן, צבר קלע בול. היה מסר ברור וצועק שלא תמיד מצליחים להעביר, וההסתמכות על התלבושות על כך רק הוסיפה והדגישה את היופי שבמחזמר. הצבעוניות, החיים והאנרגיה שקיבלתי מהתלבושות מבחינתי עשו את ההצגה.

כוריאוגרפיה ועיבודים מוזיקלים מיוחדים במינם

ועם אנחנו כבר מהללים את אנשי ההפקה, עוז מורג גם נמצא שם גבוה ברשימה. תמיד כשהוא רשום לפרויקט אנחנו יודעים שנישאר בידיים טובות. על אף חוסר אחידות לפעמים (ורקדנית אחת שמשכה לי את העין בצורה לא טובה) האנסמבל היה נהדר, הכוריאוגרפיה הייתה אנרגטית ומהפנטת. בשילוב עם התלבושות והתפאורה הרגשתי שניצבת בפניי יצירה על סף המושלמת בכל נאמבר מוזיקלי.

ואסור לשכוח גם את הניהול המוזיקלי הנהדר של מאור סבג. אחד הקטעים הכי חזקים בהצגה היה עיבודים של השירים המזרחיים לסגנונות השונים, מג'אז ועד ארץ ישראל הישנה. החיוך שלי לא ירד לאורך כל הסצנה הראשונה של המערכה השנייה שנתנה סיפתח מצוין אחרי ההפסקה.

פרסום שבא על חשבון השלמות

ההצגה לא מושלמת, רחוקה מכך אפילו. היא נשענת על שמות גדולים במוזיקה המזרחית, כאלו שבתור אחת שלא בקיאה במוזיקה המזרחית לא הכרתי באמת, וזה מה שמוריד לה הרבה נקודות מבחינתי. נוציא מכך את נופר סלמאן שהייתה חמודה, אך צעקנית מדי לעתים, שמרית ששון שהייתה מצוינת ואת איציק כהן שהוא תמיד אגדה. מלבדם, כל "השמות הגדולים" לא היו שחקנים מרהיבים. חלקם בהחלט ניסו וסיפקו כמה נקודות קומיות נהדרות, כמו יוסי שטרית שעל אף המשחק המוגזם הוא גרם לי לצחוק לא מעט. אך לרוב הרגיש שיש פער מאוד גדול בין יכולת המשחק לשירה, וניתן היה לצמצם זאת עם כמה שחקנים מנוסים.

אני מבינה את הצורך בלהביא "שמות גדולים" וזה קורה הרבה במחזות זמר או הצגות שרוצים למשוך בהם קהל. הבאסה היא שזה בא על חשבון הצגה שיכלה להיות אחת ההצגות הכי טובות שעלו על במות ישראל. הבאת שחקנים מנוסים יותר או עבודה אינטנסיבית הרבה יותר עם הזמרים הייתה יכולה להרים את ההצגה אף יותר ולהעביר אותה מסטטוס טובה לסטטוס מדהימה.

חווית צפייה מאכזבת מצד התיאטרון

כן אציין דבר אחד משמעותי שהפריע לי. אני התאכזבתי קשות כשבמשך כל ההצגה אנשים צילמו ללא סוף, אפילו עם פלאש. לי אישית זה הפריע מאוד ולכן אם אתם בוחרים ללכת להצגה הזו קחו זאת בחשבון. ישנה הנחייה שאומרת לסדרנים לא להעיר לאנשים שמצלמים ומבחינתי זה זלזול בכל הצוות שעבד על המחזמר ובכל השחקנים שמעבירים אותו כל ערב על הבמה. מוזמנים לקרוא עוד על כך בכתבה הבאה.

הציון שנתנו להצגה זו הוא:

המחזמר "זה אני" מספק ערב מהנה עם כלל שיריו של אייל גולן, כוריאוגרפיה נהדרת ואנרגיה מהפננטת. עם כל החולשות שלו אני בהחלט אמליץ לכם ללכת לראות אותו, גם אם זה רק להנות מהתלבושות והעיבודים המוזיקלים.

לקניית כרטיסים