Home » ג׳ון גאלאגר ג׳וניור

תגית: ג׳ון גאלאגר ג׳וניור

סחף (Swept Away) – הופעה מהפנטת שאין עוד כמוה

5/5

המחזמר Swept Away הא תוצאה מושלמת של שילוב שירים של להקה מוכרת עם סיפור מקורי. יחד עם בימוי נהדר, משחק מצוין ובמה מרשימה במיוחד מדובר בהופעה של פעם בחיים, והכל רק ב-90 דקות.

עלילה שתפתיע גם את המומחים שבינינו

המחזמר Swept Away מבוסס על שיריהם של האחים אבט (Avett Brothers), אך הוא אינו דוקומנטרי ומציג סיפור מקורי וחדשני. לוקחים אותנו כאן לשנת 1884 לספינת ציד לוויתנים הנקלעת לסופה קשה שממנה נותרים רק 4 ניצולים.

עם כל הסיפורים המצועצעים שאפשר למצוא בברודווי, או אלו שנועדו לגרור קהל בגלל שמות גדולים שמחוברים אליהם, הסיפור של המחזמר הזה פשוט בולט בצורה יוצאת דופן. הוא מעניין, מתקדם אך היסטורי, משאיר את הקהל על הקצה מרוב מתח ופשוט סוחף אחריו, פשוטו כמשמעו. חוץ מזה, המחזמר הצליח להפתיע אותי עם סוף מעניין ומותח במיוחד ותאמינו שאותי קשה להפתיע כבר.

השילוב של העלילה יחד עם השירים של האחים הרגיש כל כך טבעי שלא היה עולה בדעתי בכלל שמדובר בשירים ישנים שיצאו לפני שנים רבות ללא הקשר למחזמר. השירים בחלקם נכתבו בהשראת סיפורים דומים אך התוצר הסופי מושלם כך שכל שיר ושיר ישב בכזה דיוק ופשוט לא רציתי שייפסק.

משחק יוצא דופן ומהפנט

באתי לראות את המחזמר בגלל שני שחקנים – ג׳ון גאלאגר ג׳וניור (אביב מתעורר, אמריקן אידיוט) וסטארק סנדס (וג׳ולייט, קינקי בוטס). שניהם שחקנים גדולים מברודווי שקיבלו מועמדות וזכייה בפרס הטוני הנחשק ואך שיחקו ביחד בעבר באמריקן אידיוט של להקת גרין דיי.

גאלאגר משחק את המלח המחוספס, זה שאיבד תקווה לחיים, זה שיכול להיות הכי נחמד ופתאום הכי ארסי שיש. ההופעה שלו הייתה פשוט מהפנטת, אותנטית גם ברגעי השיגעון של הדמות, כששנאתי אותי בכל רמח איבריי אך גם התחברתי לדמותו ואהבתי אותה כל כך. יש בו משהו מיוחד ולראות אותו מופיע זו פשוט זכות. 

לצידו שיחק סנדס, שעד כה היה תמיד בתקן הנסיך המתוק בכל מחזות הזמר האחרים בהם שיחק. הוא תמיד היה היפיוף המתוחכם, אך כאן הוא דווקא הגיע ממקום אחר. כן, הוא עדיין הגיבור אבל מחוספס יותר, חזק יותר, מרגש יותר. סנדס קרע לי את הלב, זה כמה הוא היה טוב. אני לא חושבת שהיה מישהו שכל כך רעדתי מההופעה שלו כמו שרעדתי והתרגשתי מסנדס זה הרבה זמן.

מלבדם היו גם אדריאן בלייק אנסקו שהפתיע מאוד בתור האח הצעיר והיה צ׳רמר אמיתי, אנרגטי ופשוט מותק על הבמה, ווויין דובל בתור הקפטן הקשוח אך הזקן העייף. כמובן שגם צוות שחקני האנסמבל היה מצוין ועשו עבודה נהדרת בתור מלחים מלוכלכים וחצופים.

לגלות להקה ומוזיקה חדשה

כלל השירים של המחזמר נכתבו על ידי האחים אבט ויצאו במהלך השנים בשלל דיסקים. סגנון המוזיקה של האחים הביא נפח אחר למחזמר, שכן מעטים מחזות הזמר עם סגנון משולב של קאנטרי, רוק, פולק ועוד.

בתור אחת שלא הכירה את המוזיקה לפני, נפעמתי מהיופי והרכות שבכל שיר ושיר. ההרמוניות היפייפיות של כלל השחקנים והשילוב בין האנסמבל לבין קטעי הסולו היה מושלם. הייתי יכולה להמשיך ולשמוע אותם שרים ומשחקים את השירים הנהדרים הללו עוד ועוד ועוד.

ברור שאחרי המחזמר הלכתי והתחלתי לשמוע את שירי הלהקה המקורית וגיליתי עוד שלל שירים מצוינים, אז ממליצה לכם בחום ללכת ולבדוק אותם בלי קשר לצפייה במחזמר. 

הפקה מושקעת ומיוחדת

כשנכנסים לאולם אי אפשר שלא להתפעם מהבמה המרשימה שנמצאת מולנו. האולם שצפיתי במחזמר היה קטן, והבמה הייתה ענקית לידו עם ספינה אחת גדולה שנראתה כאילו הוציאו אותה מהמזח. באמצע המחזמר הבמה עוברת שינויים ומפליאה עוד יותר בפשטות שלצד היצירתיות שנפתחה בפניי.

בנוסף, הכוריאוגרפיות שהשתלבו נהדר עם התפאורה והתאורה השלימו את חווית הצפייה לכדי שלמות. אם זה בקטע הסופה שנעשה בסלואו מושן בשילוב עם תאורה המדמה מים וסופה, ועד סירת המשוט הפשוטה שהסתובבה עד אינסוף ברגעי ההישרדות של הניצולים.

כל האלמנטים עבדו יפייפיה ביחד והעבירו את כל התחושות שאני כקהל הייתי צריכה לעבור. כל אלו יחד עם עבודת שחקנים מצוינת, שירים מדהימים ובימוי מדויק וקיבלתי הופעה חד פעמית שאני מאוד מקווה שתעבור להופיע על במות ברודווי בעתיד.

מלבד זאת, החוכמה הגדולה במחזמר כאן היא שלא היה צורך למרוח את הסיפור ותוך 90 דקות אנו מקבלים את ההתחלה, אמצע וסוף המגיעים לנו. שלא כמו הרבה מחזות זמר המרגישים צורך להגיע לשעתיים וחצי, פה הבינו שתוך זמן קצר יותר אפשר להשיג הרבה יותר.

אם יוצא לכם להגיע לוושינגטון לפני שהמחזמר נסגר – אל תפספסו אותו. בתקווה הוא יגיע לברודווי בקרוב ואז הרבה יותר אנשים יוכלו לחוות הופעה חד פעמית וממש מושלמת לקהל שמגיע.