מבוסס על הסרט עם אותו השם משנות ה-50, המחזמר עוקב אחרי ג'ו וג'רי, זוג נגנים העדים לרצח וצריכים לברוח כדי להציל את עצמם. בכדי להתחבא הכי טוב שאפשר הם מתחפשים לנשים ומצטרפים ללהקת נשים העושה את דרכה לפלורידה. העניינים מסתבכים כששניהם מתאהבים בחברת להקה, אך שניהם מחופשים לנשים.
עם ילדים או בלי ילדים?- קהל היעד:
מומלץ לגילאי 12 ומעלה, אין כניסה מתחת לגיל 4.
זיופים או מזמורים?- קצת על השירים:
את שירי המחזמר כתבו מארק שיימן וסקוט ויטמן. ניתן לצפות בכמה מקטעי ההצגה בקליפים הבאים.
מה קורות חייה?- היסטוריית ההצגה:
את ספר ההצגה כתבו מת'יו לופז ואמבר רופין, בהתבסס על הסרט עם אותו השם שיצא בשנת 1959 בכיכובה של מרלין מונרו. היא נפתחה לראשונה בשנת 2022 בניו יורק בכיכובם של כריסטיאן בורל, ג'יי הריסון גיי ואדריאנה היקס.
שווה או לא שווה?- המלצת המערכת:
אם אהבתם את הסרט – בהחלט. אם לא ראיתם את הסרט – בהחלט. המחזמר מלא באנרגיות, שירים לוהטים ושחקנים נהדרים. ערב מלא בג'אז וצחוק ללא הפסקה מצפה לכל מי שיבחר לראות את המחזמר.
איך ילד יהודי עני מברוקלין הפך לאחד מאנשי המוזיקה הנערצים ביותר בכל הזמנים? יש רק דרך אחת לספר את זה: מחזה מוזיקלי ללהיטי המחץ שלו שכבשו את העולם.
עם ילדים או בלי ילדים?- קהל היעד:
אין הגבלת גיל על המחזמר.
זיופים או מזמורים?- קצת על השירים:
כלל השירים במחזמר הם שיריו של ניל דיימונד, וניתן למצוא את כל הלהיטים האהובים לאורך השנים.
מה קורות חייה?- היסטוריית ההצגה:
את ספר ההצגה כתב אנתוני מקרטן, והיא עלתה לראשונה בשנת 2022 בבוסטון. לאחר הרצה מוצלחת היא עברה לברודווי בכיכובו של וויל סוונסון בתור ניל מהעבר ומארק ג'ייקובי בתור ניל בהווה.
שווה או לא שווה?- המלצת המערכת:
לכל חובבי ניל דיימונד כאן בקהל – רוצו כמה שיותר מהר לברודווי! מחזמר אנרגטי עם כל השירים האהובים על במה אחת.
בזמן שכוכבי-על עולמיים מהמרים על הכל בשביל הופעה מיוחדת של לילה אחד בלבד, הם מתמודדים עם מאבקים תרבותיים ואישיים כאחד שמאיימים לפרק את אחת הלייבלים החמים בתעשייה. עם צוות של כוכבי K-פופ בינלאומיים, המחזמר KPOP היא חווית מולטימדיה שחוקרת את המשמעת הבלתי פוסקת, הכישרון הגולמי והשאיפה המסחרית מאחורי הסנסציה הבינלאומית.
במחזמר ישנם שירים בקוריאנית אך ניתן להנות מההצגה גם בלי להבין את השפה.
עם ילדים או בלי ילדים?- קהל היעד:
ההצגה מומלצת לילדים מעל גיל 10, ואסורה לילדים מתחת לגיל 4.
זיופים או מזמורים?- קצת על השירים:
את שירי המחזמר כתבו הלן פארק ומקס ורנון. מבוססים על הסנסציה הקוריאנית, השירים מביאים את הK-פופ לניו יורק בסטייל מחזמרי מיוחד. ניתן לראות כמה קטעים מההצגה בקליפים הבאים.
מה קורות חייה?- היסטוריית ההצגה:
את ספר ההצגה כתב ג'ייסון קים בהתבסס על התרבות הקוריאנית הפופולרית. היא עלתה לראשונה באוף ברודווי בשנת 2017 ובשנת 2022 עלתה בברודווי בכיכובה של כוכבת הK-פופ לונה.
שווה או לא שווה?- המלצת המערכת:
לכל חובבי הז'אנר או סקרני הז'אנר בהחלט שווה לבדוק את המחזמר. הוא מביא הרבה אנרגיות ושחקנים מוכשרים לבמה, אבל אם אתם ממש לא מתחברים לסטייל שווה לכם אולי לבחון מחזמר אחר.
צאו לטיול בהוקינס, אינדיאנה, של שנת 1983, כשהמזנים היו פשוטים יותר, השיער היה גדול יותר וילדים תמימים נחטפו על ידי יצורים חיזריים. הצטרפו למייק, 11, לוקאס, דסטין וכל כנופיית הוקינס ללילה של הרפתקאות, ריגושים, הורות גרועה, משולשי אהבה מפותלים, אפקטים זולים, מפלצות רוקדות, ואולי, רק אולי… צדק לג'ינג'ית האהובה על כולם, בארב הולנד.
עם ילדים או בלי ילדים?- קהל היעד:
המחזמר פתוח לילדים מגיל 16 ומעלה.
זיופים או מזמורים?- קצת על השירים:
את שירי ההצגה כתב ג'ונתן הוגו (היוצר של הפארודיה) והם דואגים לצחוק טוב טוב על כל הדמויות והעלילה המשעשעת של הפארודיה.
מה קורות חייה?- היסטוריית ההצגה:
ג'ונתן הוגו כתב את המחזמר והוא עלה לראשונה בשנת 2022 בניו יורק, עם הפקות נוספות בלונדון ובאוסטרליה.
שווה או לא שווה?- המלצת המערכת:
אם אתם אוהבים את דברים מוזרים (Stranger Things), מעריצים של הסדרה ואוהבים פארודיות, אין שום סיבה שלא נראה אתכם באולם שרים יחד עם כל הדמויות האהובות עלינו מהוקינס.
מאזורי ג'מייקה הכפריים, בוב מארלי יצא לעולם עם מוזיקה מעוררת השראה וחזון מהפכני. מסע הכשרון המוזיקלי שלו מסופר במחזמר על בסיס חייו האישיים וההצלחות הרבות אליהן הגיע.
עם ילדים או בלי ילדים?- קהל היעד:
המחזמר מגילאי 12 ומעלה.
זיופים או מזמורים?- קצת על השירים:
כל השירים במחזמר הם שיריו של האגדה בוב מארלי. מבין הלהיטים שאפשר לצפות הם "Get up, Stand Up", "Exodus", "One Love" ועוד. ניתן לצפות בכמה מההופעות שלהם בקליפים הבאים.
מה קורות חייה?- היסטוריית ההצגה:
ההצגה נכתבה על ידי לי הול על בסיס החיים והקריירה של בוב מארלי. ההפקה הראשונה עלתה בשנת 2021 בווסט אנד שבלונדון בכיכובו של ארינזה קנה. המחזמר הועמד לארבעה פרסי אוליבייה וזכה באחד מהם.
שווה או לא שווה?- המלצת המערכת:
לכל חובבי בוב מארלי זו הצגה חובה! הזדמנות נדירה לחוות את כל השירים האייקונים בהופעה חיה עם להקה גדולה וצוות רקדנים ענק.
ההצגה מבוססת על ומספרת את סיפור חייהם של בוני פרקר וקלייד בארו, זוג הפושעים המפורסם משנות ה-20. מהרגע שבו נפגשו, האהבה שלהם והגורל שציפה להם מהחיים בהם בחרו.
עם ילדים או בלי ילדים?- קהל היעד:
ההצגה פתוחה לילדים מגיל 12 ומעלה שכן היא מציגה תכנים בוגרים אשר לא מתאימים לילדים קטנים.
זיופים או מזמורים?- קצת על השירים:
את שירי ההצגה כתבו פרנק ווילדהורן ודון בלאק, אשר תיארו את שירי ההצגה כלא קונבנציונלים למחזות זמר. הם תיארו אותם כשילוב של רוק, בלוז וגוספל ובהחלט יש להם טון מיוחד משלהם. מוזמנים לצפות בקליפים הבאים מההפקות בניו יורק ולונדון.
מה קורות חייה?- היסטוריית ההצגה:
ההצגה נכתבה על ידי איוון מנצ'ל ויצאה לראשונה בשנת 2009 בסן דייגו. היא רצה במשך כמה שנים בתיאטראות קטנים עד שהצליחה להגיע לברודווי בשנת 2011. בתפקידים הראשיים כיכבו לורה אוסנס וג'רמי ג'ורדן, שני שחקנים שעלו לתהילה מאז ההצגה הנ"ל. ההצגה רצה בסוף לכמה שבועות בלבד אך הפכה להצגת קאלט בקרב מעריציה.
בשנת 2022 עלתה הפקה חדשה בלונדון בכיכובם של ג'ורג' מגוויר ופרנסס מקאן, והם יצאו בולוג אותו ניתן לראות כאן:
שווה או לא שווה?- המלצת המערכת:
בהחלט שווה. השירים בלבד שווים את הצפייה, אבל יחד עם העלילה המרתקת והסיפור האהבה השנוי במחלוקת יש כאן מחזמר מיוחד שלא סתם הפך לקאלט. אם חודשיים בלבד הספירו שהוא עדיין יהיה בראשיהם של חובבי מחזות זמר מושבעים אז אפשר לדעת שמובטחת צפייה מהנה וטובה.
פאני ברייס חוזרת לבמות! המחזמר מגולל את סיפורה של פאני ברייס הקופצנית, נערה מהלואר איס סייד בניו יורק שחלמה כל חייה לככב על הבמות. כולם אמרו לה שהיא לעולם לא תהיה כוכבת, אך אז קרה משהו מצחיק. פאני הפכה להיות אחת הכוכבות האהובות ביותר בהיסטוריה!
עם ילדים או בלי ילדים?- קהל היעד:
ילדים מתחת לגיל 4 אינם מורשים להיכנס להצגה.
זיופים או מזמורים?- קצת על השירים:
את שירי המחזמר כתבו ג'ול סטיין ובוב מריל. המחזמר מציג כמה מהשירים המפורסמים בעולם מחזות הזמר, מ-"Don't rain on my parade" ועד "My Man". השירים הללו קיבלו שלל ביצועים, כולל בסדרה המפורסמת GLEE. תוכלו לצפות בכמה קליפים מאחורי הקלעים של ההצגה והופעות חיות:
מה קורות חייה?- היסטוריית ההצגה:
המחזמר נכתב על ידי איזובל לנרט בהשראת חייה של השחקנית והקומיקאית, פאני ברייס ומערכת היחסים שלה עם היזם ניק ארנשטיין. ההפקה הראשונה עלתה בשנת 1964 בברודווי ניו יורק ומאז צברה פופולריות בכל רחבי העולם, בעיקר בזכות הסרט המפורסם בכיכובה של ברברה סטרייסנד בתפקיד הראשי.
מאז ההצגה יצאה בהפקות רבות, כאשר האחרונה ביניהן עלתה בשנת 2022 בברודווי בכיכובן של ביני פלדשטיין, ג'יין לינץ', רמין קרימלו ובבימויו של הארווי פיירשטיין. לאחר כמה חודשים ביני פילדשטיין עזבה את ההפקה ובמקומה נכנסה ליה מישל, הידועה בעיקר בתפקידה מגלי שם היא שרה הרבה משירי ההצגה.
למרבה ההפתעה, המחזמר לא זכה אף פעם בפרס הטוני על אף הפופולריות הרבה שעוטפת אותו.
שווה או לא שווה?- המלצת המערכת:
שווה בהחלט. מחזמר קלאסי, עם הרבה שירים שהפכו כבר מזמן לאייקונים. הקאסט מעולה וההפקה נהדרת ושווה לבדוק את השחקנים המצוינים שליהקו לתפקידים הראשיים.
הדוויג והאינץ' העצבני, העולה היום בהפקה פרטית של רועי דולב, מלאה בכישרון של השחקן הראשי ונגניו, אבל כל הכישרון בעולם לא מספיק טוב אם העלילה לא מעניינת והסיפור פשוט לא מושך מספיק.
עד עכשיו אני מנסה להבין מה העלילה
בשלב הראשון של הביקורות שלי אני בדרך כלל מסכמת בקצרה את עלילת המחזמר. לצערי, במקרה הנ"ל אני פשוט לא הבנתי מספיק את פואנטת הסיפור בשביל לקצר לכם אותו. אולי אפשר לעשות זאת כך – מדובר בהצגה שמועברת כהופעה חיה בה הזמר/ת הראשי/ת מספר/ת את סיפור חייו/ה, העליות והמורדות, התגליות השונות ועוד.
אני לא יודעת אם זה בגלל האלתורים הרבים של רועי דולב, הבמאי והשחקן של הדמות הראשית, אבל פשוט לא הצלחתי להבין את הסיפור. לא ראיתי את הסרט המקורי או את ההצגה המקורית בברודווי אז אין לי למה להשוות, אבל הסיפורים שסופרו באותו ערב התערבבו אחד עם השני. לא היה לי לוח זמנים ברור וזה פשוט הרגיש כמו רצף סיפורים לא קשורים זה לזה בין שירים שלא מקושרים יותר מדי לעלילה.
יכול להיות שכך אכן עוברת ההצגה המקורית ואולי בכלל הבימוי של דולב לקח את זה למקום אחר, בכל מקרה לא התחברתי בכלל. היו אפילו מקרים לא מעטים שפשוט חיכיתי שהוא יסיים עם הקשקושים כדי שנוכל להגיע לשירים.
שירים מעולים לצד תאורה מטורפת
אחד הדברים החזקים בהפקה הזו היו דווקא השירים, ובגלל זה התבאסתי כשהיו כל כך מעט בין כל כך הרבה קשקושים של הדמות הראשית. לכל שיר היה אופי משלו, הלהקה הייתה נהדרת על הבמה, רועי דולב שר נהדר ונתן הופעה מרשימה וכיפית. האפקטים הנוספים שעלו מדי פעם החמיאו לשירים והאנרגיה הייתה נהדרת, מחזמר רוק במיטבו.
מלבד זאת, מה שמאוד הרשים אותי הייתה התאורה והמשחקיות שלה לאורך ההצגה. בדרך כלל תאורה לא מושכת את העין של הצופה יותר מדי אבל כאן הרגיש שיש לה נוכחות משל עצמה ושהיא עוד דמות שזורחת על הבמה. אורי מורג עשה עבודה נהדרת והחמיא לכל שיר ושיר.
המלצות אישיות לרועי דולב
אבל בואו נדבר על הפיל שבחדר, התקלות הטכניות לאורך ההצגה. עוד לפני שהגעתי שמעתי כל מיני ביקורות שציינו תקלות סאונד, בעיות טכניות ועוד. כן, היו קצת בעיות, אבל ייאמר לזכותו של דולב שהוא התמודד איתן נהדר. הוא שיעשע את הקהל, היה כריזמטי ומאלתר נהדר והוא פשוט לא התפשר על פחות ממצוין. בכללי אני חושבת שאם הוא לא היה עוצר וממשיך כרגיל לא הייתי שמה לב אפילו למחסור באפקטים נוספים והייתי נהנית באותה המידה.
לאור זאת, יש לי כמה המלצות לרועי דולב היקר. הראשונה, תגייס לעצמך צוות הפקה חדש. אלו לא תקלות שהבמאי צריך להתמודד איתן על בסיס יומי. הפעלת קטע וידאו על מסך או טלוויזיה אמורה להיות מטופל בצורה טובה, במיוחד באולם מכובד כמו הסינמה סיטי. תקלות כאלו פשוט מיותרות ואפשר להימנע מהן.
השנייה, וכאן באנו לפרגן, תייצר לעצמך מופע משלך. אתה אוהב את הבמה והבמה אוהבת אותך. חוץ מנעלי הפלטפורמה שתמיד מרגישות שהן לא טבעיות לך, כל השאר אתה עושה ללא מאמץ. הקטעים שהכי נהניתי בהם היו דווקא הקטעים של האלתורים הרבים. אז אפשר להוציא את כל הסיפור של הדוויג מהרקע, לשים אותך במרכז עם קאברים של שירי מחזות זמר ולא צריך יותר מזה. במקום לתרגם הצגה, תכתוב אחת, אני אבוא לצפות.
הציון שנתנו להצגה זו הוא:
הדוויג והאינץ' העצבני מבוצע סה"כ מאוד טוב אבל הסיפור פשוט לא מושך מדי. אם הייתי הולכת למחזמר הזה הייתי הולכת בעיקר בשביל השירים המעולים וההופעה הנהדרת של רועי דולב.
הרולד היל, רמאי וגנב, מגיע לעיירה נאיבית ומתחזה למנהל להקת מוזיקה ומוכר כלי מוזיקה. הוא משכנע את אנשי העיירה לרכוש ממנו ציוד ותלבושות במחשבה שהוא ילמד אותם לנגן, אך היל אינו מוזיקאי ומתכנן לברוח ברגע שירכשו את כל הציוד. תוכניתו מסתכנת כשהוא פוגש במריאן הספרנית ומתחיל להתאהב בה.
עם ילדים או בלי ילדים?- קהל היעד:
ההצגה מומלצת לילדים מגיל 6 ומעלה, אין כניסה לילדים מתחת לגיל 4.
זיופים או מזמורים?- קצת על השירים:
את שירי ההצגה כתב והלחין מרדית' ווילסון אי שם בשנות החמישים ומאז הם הפכו לחלק מהרפרטואר לאוהבי מחזות הזמר. אין כיום כל כך הרבה קטעים מההפקה הנוכחית אבל ניתן לצפות בחלק מהשירים מהסרט המפורסם.
מה קורות חייה?- היסטוריית ההצגה:
ההצגה נכתבה על ידי מרדית' וילסון ופרנקלין לייסי ונפתחה בברודווי בשנת 1957. היא מיד נהפכה ללהיט ורצה מעל ל-1300 הופעות. היא נפתחה גם בוסט אנד בשנת 1961 ואפילו קיבלה עיבוד לסרט בשנת 1962 ועיבוד לסדרה בשנת 2003. מאז המחזמר ראה הפקות רבות בכל רחבי העולם ושתי הפקות מחודשות בברודווי, האחת ב-2000 והשנייה ב-2022 בכיכובם של יו ג'קמן וסוטן פוסטר.
המחזמר זכה ב-6 פרסי טוני ובפרס הגראמי וממשיך לראות הצלחה עד היום הזה.
שווה או לא שווה?- המלצת המערכת:
רק בשביל יו ג'קמן וסוטן פוסטר שווה לקפוץ להצגה הזו. אבל אם לא בשבילם אז כמות הילדים הכישרוניים שנמצאת על הבמה, השואו המטורף שתקבלו והסיפור המקסים שתקבלו.
באיחור גדול מדי סוף סוף פתחתי נטפליקס וישבתי לראות. אני לא יודעת מה בדיוק בשעתיים האלו גרם לי כל כך להתרגש אבל בערך מאמצע המחזמר לא הפסקתי להזיל דמעות.
ראו אזהרה זו – בגלל שהסרט פתוח לכולם יהיו ספוילרים בפוסט זה.
הזדהות עם הדמות הראשית מההתחלה
Tick, Tick… Boom! הוא מחזמר מאת ג'ונתן לארסון (היוצר של Rent) המבוסס בחלקו על חייו של לארסון עצמו. הוא עוקב אחר בחור צעיר שחי בניו יורק בשנות ה-90 ושואף להיות מחזאי ומלחין. בנתיים הוא ממלצר במסעדה ומנסה לג'נגל את מערכות היחסים בחייו לצד הגשמת שאיפותיו.
הסרט מתחיל וכבר על השיר הראשון הבנתי שאני שבויה. כמה אנרגיות, כמה רגשות והכל סביב התחושה הנוראית הזו – עוד מעט אני בן.ת 30 ומה כבר עשיתי בחיי? גילוי נאות, אני בת 28 וחצי ואין יום שלא עוברת לי המחשבה הזו בראש. אם לג'ונתן לארסון זה היה בהקשר של כתיבת מחזות זמר, אצלי זה פשוט בתחומים אחרים. וככה תוך חמש דקות הזדהיתי עם הדמות הראשית יותר מאשר כל מחזמר אחר שראיתי בחיי, וראיתי הרבה.
כך המחזמר ממשיך ואני יותר ויותר מזדהה, מתרגשת ונשבית בעיניים של אנדרו גארפילד. לא אשקר, שירים בסגנון של Tick, Tick… Boom! הם לא האהובים עליי. זה כמו לשיר שיר על מה שאני רואה ברחוב בלי פילטרים, לפעמים בקצב לא קצב ופשוט דומה מדי ל-Rent, מן הסתם כי זה אותו כותב (גילוי נאות נוסף, את Rent כן ראיתי בברודווי וכמעט נרדמתי משיעמום). אבל למרות זאת, עפתי על השירים, התרגשתי, תופפתי בקצב, התמסרתי.
אני חושבת שמחזמר כזה יכול לגעת בליבם של כל בחור ובחורה בסוף שנות ה-20 לחייהם ובתחילת שנות ה-30. השאיפות והחלומות שרוצים להגשים לצד השעון המתקתק אי שם מאחורי הראש. הלחץ לתמרן בין אלו לבין האנשים שאנחנו אוהבים, המשפחה שאנחנו רוצים להקים והבעיות העמוקות בחברה המקיפה אותנו. פעם זה היה איידס והיחס לקהילה הגאה, והיום? לא חסר.
במאי אחד ושחקן אחד זה כל מה שצריך
מי שלא יודע.ת, את הסרט מחזמר ביים לין מנואל מירנדה, היוצר של המילטון. זו הפעם הראשונה שהוא מביים, והוא בחר את הפרויקט הזה בגלל חיבור עמוק למחזמר. הוא אפילו שיחק בו, בגרסת הבמה שלו המורכבת משלושה שחקנים בלבד, בניו יורק בשנת 2014. זו בתכלס הפעם הראשונה שהתודאתי למחזמר שנקרא Tick, Tick… Boom! ומירנדה, כמו שהוא תמיד, הוא גאון. אני לא מבינה גדולה בבימוי קולנוע אבל הזוויות, הדקויות, הפרטים הקטנים, הריקודים כשצריך והעמידה כשצריך, הסלו מושן ליד ההומאז'ים למחזות זמר אחרים. מירנדה עשה עבודה מופלאה, מההתחלה ועד הסוף.
אבל כל זה לא היה שווה כלום בלי אנדרו גארפילד. הוא פשוט שחקן נשמה, שחקן שחי את הדמות והופך לדמות במהלך כל הסרט. הוא שר נהדר, לא טוב מדי ולא גרוע מדי, בדיוק כמו לארסון עצמו. הוא נורא הזכיר אותו פיזית והוא ריגש בעוצמות שלא חוויתי כבר הרבה זמן בסרט מחזמר, הרגשתי שאני זוכה לחוות את לארסון על המסך. אהבתי אותו לפני ועכשיו אני מעריצה את העבודה שלו. הוא ג'ון של הסרט כמו שלארסון היה ג'ון של המחזמר.
בגלל שצפיתי בכל כך הרבה מחזות זמר וסרטים מוזיקליים נורא קשה להרשים אותי. נורא קשה לגרום לי פשוט לצפות ולא להתחיל לחשוב על איך הייתי עושה את זה אחרת או באיזה מחזמר אחר היה אלמנט שהיה עובד יותר טוב כאן. ב-Tick, Tick…Boom! לא חשבתי על כלום. הייתי שם, יחד עם ג'ון וסוזן ומייקל. בכיתי כמו שלא בכיתי באף סרט מחזמר, התרגשתי כמו שלא התרגשתי באף סרט מחזמר.
אם הסרט, הבימוי והשחקן הראשי לא זוכים בפרס האוסקר אני סוגרת את הבלוג.
נ.ב. – מתה על ונסה האדג'נס, אבל לא הבנתי למה היא הופיעה כל כך הרבה בטריילר כשהתפקיד שלה די משני ולא משמעותי למדי. עדיין היא הייתה מקסימה ומתוקה כהרגלה.
נ.ב.2 – כמה כיף היה לראות את כל ההופעות של שחקני ברודווי ותיקים וחדשים כאחד. התרגשתי מכל הופעה, גם אם זה היה לרגע קטן אחד.
