הדרמה החדשה מאת גורן אגמון משאירה את הקהל מרותק ומסוקרן עד סוף ההצגה, עם סיפור קורע לב ומשחק מצוין מצוות השחקנים הקטן אך מוכשר ביותר. לקניית כרטיסים!
ההצגה עוקבת אחר משפחתה קטנה, שאימם הלכה לעולמה בשל מחלה. עופר, האח הבכור, מופתע לגלות כי אימו לא השאירה לו כלום בצוואה והורישה את כל רכושה לאחותו הקטנה. כשאחותו וסבתו מקשות אליו ואינן משתפות פעולה עופר נוקט באמצעים קיצוניים לנסות ולהבין את מעשי אימו וככל שהוא מעמיק בנושא הוא מגלה את מסכת הסודות והשקרים עליהם מובנים חייו.
אמנם רבקה מיכאלי מושכת את הקהל עם שמה המפורסם וכישרונה הידוע, צוות השחקנים הצעיר הם אלה שסוחבים את מרבית ההצגה על כתפיהם ועושים זאת בהצלחה רבה. מאי קשת ויניב לוי, המשחקים את שני האחים, מושכים את הקהל עם קשת רגשות רחבה וכאב אמיתי שאי אפשר להתעלם ממנו. הם מצליחים להעביר את התחושות המורכבות המעורות בסיפור הכבד והקשוח שניצב בפניהם. לידם על הבמה מופיעים נעה בירון ואלירן הרוש בתפקיד בני הזוג של האחים. נעה נותנת הופעה נחמדה, שבה היא מצליחה להעביר את ההתרככות של דמותה ככל שמתקדמת ההצגה, ואלירן תמיד היה שם בשביל להפיג את המתח ולתת לקהל הזדמנות לשחרר קצת צחוק ברגעי הדרמה הכבדים.
רבקה הגדולה, בתפקיד הסבתא המגוננת, לא הייתה צריכה לעשות הרבה בשביל שהקהל יתמוגג לרגליה. עם תפקיד יחסית קטן אבל נוכחות ענקית, רבקה מספקת כמה מרגעי הצחוק הבודדים בהצגה ודווקא הדינמיקה בינה לבין אלירן הרוש היא זו שמעלה חיוך על פני הצופים. אנחנו רק יכולים לקוות שהוא ושאר השחקנים שואבים ממנה השראה להצגה הזו ולשאר ההצגות בהן ישתתפו בעתיד.
החיסרון היחידי של ההצגה, וייתכן שיסתדר לאחר כמה הרצות נוספות, הוא הבלבול הנובע מרצף זמן לא ידוע. הסצנות רצות והשחקנים יוצאים ונכנסים, אך הקהל לא מודע ליום או לילה, אתמול או למחרת ואיך דמות אחת החליפה בגדים כבר פעמיים ושתי דמויות אחרות עדיין נשארו עם הבגדים של אתמול (או שמע זה היה שלשום?). אולי רק אני איבדתי את זה אבל תחושת זמן לא הייתה לי ומבחינתי ההצגה יכלה להיות על פני שלושה ימים או שלושה שבועות, אני לא הייתי שמה לב להבדל.
לפני שאסיים, ארצה לציין שמה שהכי אהבתי בהצגה הפשוטה הזו היא האותנטיות של הסיפור. לא פעם ולא פעמיים שמעתי על משפחה כזו או אחרת, מפורסמת או לא, שרבה או דנה בצוואה שקרעה אותה לשניים. צוואה שיצרה מריבות או שאלות שאנשים פשוט לא יכלו להרפות ממנה. אולי לא כל אחד חווה משהו בסגנון, אבל הוא כן יכול להתחבר לכאב ולבלבול של הדמויות. והיופי הכי גדול שהוא גם הכיעור הכי גדול- עם המריבות יוצאת האמת, והיא תמיד מפתיעה ומעניינת.
אז אם אתם מחפשים דרמה ישראלית (כי זה תמיד כיף לתמוך ביוצר ישראלי) עם משחק משובח וסודות שנחשפים אחד אחרי השני, אל תפספסו את "היורשת".
לקניית כרטיסים להצגה "היורשת" לחצו כאן.
לקריאה על הצגות נוספות המציגות בארץ לחצו כאן.
נתחיל ברוני מרחבי שמשחקת את טרייסי. רוני שחקנית המתפתחת כבר כמה שנים בתיאטרון ובטלוויזיה הישראלית אך התפקיד הזה הוא תפקיד חייה ואין ספק שהיא נותנת את כל כולה. לפעמים השחקניות האחרות שלידה מאפילות עליה עם קול עוצמתי ויפיפה, אך רוני עדיין פותחת את הגרון ומפצה על יכולת השירה הממוצעת שלה עם ריקוד מטורף ומשחק מצוין.
אחד היתרונות החזקים של ההפקה זה הכוכבים הקומיקאים שהביאו לתפקידים של הוריה של טרייסי וולמה פון טאסל. את ולמה מגלמת טלי אורן, שכבר בנתה את עצמה כאושיית תיאטרון בארץ וללא ספק כאן להישאר. טלי עושה עבודה נהדרת בתור האמא הכלבה והגזענית והיא מפגינה יכולות ווקאליות מצוינות בתפקיד. לצידה מופיעים גם שני הקומיקאים הגדולים- איציק כהן בתפקיד עדנה ועידן אלתרמן בתפקיד וילבור, הוריה של טרייסי. איציק לא צלח מבחינתי בתחום השירה אבל הוא בהחלט מצוין בתור עדנה ואני לא חושבת שיש מישהו אחר בארץ שיכול לעשות אותה יותר טוב, אבל מי שגנב מבחינתי את ההצגה זה עידן אלתרמן. הקוורקיות, המוזרות, הפסיכיות וההזייה שהיא וילבור טורנבלד מועברת בצורה קומית ומצוינת על ידי אלתרמן. אם קליינשטיין רוצה ללמוד להיות יותר מוזרה בתור פני, שתפנה לאלתרמן.