ביקורת- נטשה, פייר והשביט הגדול של 1812

קנינו כרטיס, ארזנו מזוודות ושלחנו את הכתבת הראשית שלנו לניו יורק לצפות בכמה שיותר הצגות בברודווי ואוף ברודווי. על כל הצגה והצגה היא תכתוב לנו את דעתה הכנה בהקשר של תלבושות, עלילה, אפקטים, שירים, שחקנים ועוד.

והיום- Natasha, Pierre & the Great Comet of 1812 (נטשה, פייר והשביט הגדול של 1812):

המחזמר "נטשה, פייר והשביט הגדול של שנת 1812" מספר את סיפורה של נטשה, בחורה צעירה המאורסת לאנדריי הנשלח למלחמה. ברגע של חולשה נטשה מתפתה לחיזוריו של אנטולה החתיך (והנשוי). מעמדה של נטשה נפגע קשות וכעת התקווה האחרונה שלה הוא פייר, המוצא נחמה בנטשה וחש אליה חמלה ואהבה רבה.

הסיפור נשמע פשוט ומובן אך תאמינו לי שברגע שאתם נכנסים לתיאטרון הכל מסתבך. אתחיל ואספר שבתכנייה שאתם תקבלו יופיע עץ יוחסין שיסביר לכם מי מקושר למי, מי יוצא עם מי, מי מאוהב במי ומי אבוד כמונו. במהלך כל ההצגה הייתי צמודה לתכנייה הזו כמו שלא הייתי באף הצגה לפני כן, כל שנייה מסתכלת ומנסה להבין מי זו הדמות החדשה שפוצחת בסולו לפניי.

אבל עם כל הסיבוך יש להצגה הזו גם כמה נקודות אור שמחפות על הבלגן שהכניסו אותי אליו. ההצגה הזו היא חוויה. אתם לא נכנסים לראות מחזמר, אלא אתם נכנסים להופעה, תערוכה, פעילות ואפילו ארוחה! על ההתחלה נכנסו כל הרקדנים המשונים והמצחיקים עם קופסאות קטנות בידיהם וחילקו אותן לקהל היושב בהלם מוחלט. אחרי שקיבלתי את הקופסא שחשקתי בה, כי מה לעשות אני ישראלית ואני רק מחפשת את הדברים בחינם, גיליתי שבתוכה מסתתר בורקס תפו"א קטן וחמוד, קצת להרגיע את הבטן ולהיות מוכנה לשעתיים וחצי של שיר אחרי שיר אחרי שיר.

ובכן קיבלתי אוכל, נרגעתי, חייכתי והנה המופע התחיל. במהלכו הרקדנים/נגנים/שחקנים/כל שאר הדברים שהם יכולים לעשות הסתובבו בקהל, שיתפו אותו במחזמר, דאגו שהם מגיעים לכל כיסא וכיסא באולם כולל היציע העליון ביותר. אה, וכבר ציינתי שחלק מהקהל נמצא על הבמה? כן, מה ששמעתם. הבמה כולה בנויה בצורה כזו שישנם אנשים שיושבים עליה לאורך כל המחזמר, בין הלהקה לשחקנים. בנוסף לכל זה, דאגו להציב מדרגות מגניבות המאפשרות לשחקנים גם לעלות לקומה השנייה של האולם (במילים אחרות- היציע) ולבצע חלק מהשירים גם שם. אז יש לזה חיסרון גדול שלפעמים חלק מהקהל לא רואה את השחקן שמבצע את הנאמבר אבל כשהשחקן הזה שר ממש מולך זה אכן שווה את זה.

דיברנו על הרקדנים ודיברנו על הבמה אבל מה עם השירים? ובכן…איך נגדיר את זה? הם מיוחדים. כל המחזמר מועבר בשירים והסגנון שלהם משתנה משיר לשיר. יש כאלו שהם בלדות מרגשות ואז פתאום מתחיל פופ קופצני עם אורות זוהרים או נאמבר טרנס שלא ידענו מאיפה הוא נפל עלינו. אז תצפו למגוון רחב ומעניין של נאמברים בשעתיים וחצי.

יש לציין לטובה את הקאסט המוכשר שעולה לבמה כל ערב ומוציא את נשמתו עליה. ג'וש גרובן ששיחק את פייר הפגין כישרון מוזיקלי גדול אבל לא נפלתי מכישורי המשחק. מי שממש בלט מבחינתי היה לוקאס סטיל ששיחק את אנטולה, והפגין קול מרהיב ועיניים שכל בחורה הייתה מתה לבהות בהן שעות. אחרי ההופעה הוא יצא לStage Door לחתום לאנשים על התכנייה והקדיש ממש דקה או שתיים לכל אחד ואחד מהקהל העומד, כולל אותי, במהלכן הוא דאג להסתכל עליי ולשבות אותי בעיניו. התאהבתי. וואו. אוקיי. אני אפסיק.

אסכם ואומר שההצגה הזו מתחילה מדהים, עם נאמברים מפוצצים, במה מעניינת ושחקנים מוכשרים בכל התיאטרון, אבל לאט לאט העלילה הופכת ללא מעניינת במיוחד (בעיקר כי קשה לפעמים לעקוב) ומתחיל להימאס, זה כמובן עד שבא שיר משוגע בין לבין.

אבל! ממליצה לכל אחד ואחד מכם ללכת לראות אותה לפחות פעם אחת כי זו חוויה שלא תראו באף מקום אחר.

** לקניית כרטיסים לניו יורק לחצו כאן.

לעמוד ההצגה

כלל התמונות מתארות את זוויות הראייה מהמקום בו ישבתי (שורה ראשונה בצד). כפי שאתם יכולים לראות, את רוב הבמה רואים מכל מקום באולם אך יש כמה נקודות מוסתרות בשל גרמי המדרגות וכו'.