בתזמון גרוע בהחלט, יום לפני שההפקה יורדת לצמיתות מהבמות, החלטתי לכתוב ביקורת לאחת ההצגות שהיה לי הכי כיף לראות אותן שוב ושוב ושוב, רק בזכות השירים של יאיר רוזנבלום.
"מיקה שלי" מספר את סיפורם של חבורת חברים בני 18 משנת 1967. חברו הכי טוב של גידי זה ארי, החבר של נועה, החברה הכי טובה של מיקה, שיוצאת עם גידי. יש גם את מני בחבורה שיוצא עם דבי, החברה הכי טובה של אלישע. לא נשכח גם את קדוש, מנהל המכולת ואבא של מיקה, ואת חנק'ה, אימו של גידי. המון דמויות ושלל סיפורים שמשתלבים זה בזה.
יש הרבה ביקורות על ההצגה הזו, והעיקרית מביניהם היא שהעלילה מפוזרת מדי, פוליטית, לא נכנסים לאף דמות בצורה מעמיקה ומספקת באמת, יש הרבה חורים בעלילה שאין עליהם הסבר ובקיצור משהו שם לא עובד. רואים שהייתה כוונה טובה ורצו להביא כמה שיותר את רוח התקופה בנערים בני 18 בשנות ה-60 וה-70 אבל זה פשוט לא מספיק.
מזל גדול ששיריו של יאיר רוזנבלום מדהימים כל כך שלא היה לי אכפת על מה העלילה, רק שימשיכו לשיר. הביצועים של השירים מדהימים אחד אחד והעיבוד המחודש כיפי ומרגש. עמית פרקש, אושרת אינגדשט ורויטל זלצמן מצמררות בכל פעם שהן פותחות את הפה ואולי כבר תתאחדו שלושתיכן ותוציאו איזה תקליט או שניים? גם הגברים בסדר אבל מצטערת, הנשים אוכלות אותם בלי מלח מבחינה ווקלית.
דבר נוסף שתופס את העין הוא התפאורה האפרורית העשויה מבטון. אין לי הרבה מה לומר חוץ מזה שערן עצמון תמיד יודע לתפוס את הקו מחשבה של הבמאי וההפקה ולספק לנו תפאורה שמתאימה בול לרוח ההצגה.
ההפקה הזו הצליחה בעיקר בזכות ליהוק נכון לשלל התפקידים- ממשה אשכנזי הקומיקאי לתפקידו של מני ועד יעקב כהן לתפקידו של קדוש, שבכל הצגה גורם לעמית פרקש ומתן שביט להתפקע מצחוק. רק לראות אותם מנסים לשמור על פרצוף ישר גורם לכל הקהל להתגלגל.
אבל עם כל האהבה, היום ההופעה האחרונה של ההצגה עם הקאסט הנוכחי ואולי ביום מן הימים היא תחזור שוב על במות הקאמרי או בית ליסין או אולי שוב פעם בהבימה. אני בעד שהיא תחזור אבל אם יעשו את זה יצטרכו לשפצר קצת את העלילה, כי די, בשלב מסוים צריך להודות במשהו כושל ופשוט לנסות לשפר אותו.
עם תפאורה מדהימה, כוריאוגרפיה נהדרת ותרגום מוצלח, מאמה מיה הוא אחד המחזות זמר הכי טובים שהועלו על במת תיאטרון הבימה ואתם לא יכולים לפספס אותו. לקניית כרטיסים.
רדו לסוף הפוסט לראות את ציון הפלייבילס שההצגה קיבלה מאיתנו!
המחזמר מאמה מיה, עם להיטיהם של להקת אבבא, מספר את סיפורה של סופי, בחורה צעירה העומדת להתחתן, המחפשת את זהות אביה דרך יומניה של אמה, דונה. היא מגיעה למסקנה שאביה יכול להיות אחד משלושה גברים ובצעד נועז היא מזמינה את כולם לחתונה שלה. להפתעתה ולהפתעת דונה המזועזעת, כל הגברים מגיעים. האם סופי סוף סוף תזכה לגלות מי אביה הביולוגי?
עם תיאטרון תל אביב שמייבא הרבה מחזות זמר מברודווי, הצעד הנועז להביא את מאמה מיה לישראל ולתרגם אותו במלואו היה יכול להיות סיכון גדול, אבל הצוות שהוביל את המהלך עשה עבודה כל כך יפה שאם זו לא תהיה הצלחת השנה אני אהיה מאוד מופתעת.
נתחיל בדבר שכולם חוששים ממנו, התרגום. עד היום רוב המחזות זמר שראיתי מתורגמים לא היו הצלחה מסחררת עבורי. התרגום תמיד היה צולע קצת ונתן תחושה של מחזמר סוג ב', אבל לא כאן. אלי ביז'אווי עשה עבודה מופלאה כל כך שכיף לי לשיר את השירים בעברית ואפילו עושים לי חשק ללמוד את כולם. עדיין יש פה ושם איזה גליץ' קטן אבל סה"כ התרגום מוצלח מאוד ולא מבאס כמו שהרבה אנשים יחשבו. אל דאגה, בסוף ההצגה יש לכם מחרוזת קצרה באנגלית שבה תוכלו לשיר את השירים שאתם מכירים, וגם במהלך ההצגה יש כתוביות מעל הבמה לשירים המתורגמים.
מתחילה ההצגה והוואו הראשון מגיע מהתפאורה המדהימה. ראיתי הרבה תפאורות למאמה מיה ובחיים לא ראיתי משהו כל כך יפה וקסום כמו מה שערן עצמון עשה כאן. מי היה מאמין שאנחנו בארץ? הסטייל, השיק והנגיעות הקטנות הן אלה שגורמות לאנשים רבים לקנא בבמה כי מי לא היה רוצה עיצוב כזה בבית שלו? אם זה היה מקום אמיתי בשנייה הייתי נוסעת לשם לחופשה.
עוד אדם שעומד מאחורי היצירה הזו הוא שחר פרץ עם כוריאוגרפיה יוצאת דופן. הדבר הראשון שאני מותחת עליו ביקורת במחזמר זו כוריאוגרפיה ושחר בהחלט עלה על כל הציפיות שלי עם תנועות חכמות ומעניינות. אני כל כך נהנית לראות את הריקודים שאני כבר מנסה ללמוד אותם והצלחתי לקלוט איזה צעד או שניים. הבאסה היחידה היא שהשחקנים כרגע לא מלוטשים מספיק והם הורסים מעט את הכוריאוגרפיה עם תנועות לא שלמות וחוסר אחידות.
אבל בכל הצגה יש דברים טובים ודברים שפחות עובדים (או שיש מקום לשיפור) ולצערי הביקורת העיקרית שלי היא על השחקנים. יש לציין שהביקורת הזו באה לצד הידיעה שאין שחקן אחר בארץ שיכל לעשות את התפקידים האלה טוב יותר, אבל מה לעשות, גם בארץ אנחנו מוגבלים. אצל חלק המשחק בסדר אבל השירה לא במיטבה ואצל חלק זה הפוך. ההצגה הזו גרמה לנו להגיע למסקנה שמחוץ ליגאל שדה הנהדר, יש מעט מחסור בגברים שיודעים גם לשחק וגם לשיר ממש טוב מעל גיל 50, אז בנתיים נחכה לעמוס תמם או רן דנקר.
מי שמעט איכזבה אותי הייתה מיקי קם, ושוב אין מישהי אחרת שהייתה יכולה לעשות את זה טוב יותר, אבל התפקיד של דונה אמור להיות תפקיד קליל, בחורה אנרגטית ושמחה שגם כשהיא לחוצה היא עדיין קופצנית וקלה. קם פשוט לא מצליחה להעביר את הקלילות הזו על הבמה, וזה אפילו מרגיש קצת כאילו דונה בדיכאון כל הזמן. קם שרה מדהים והיא אחת השחקניות הכי גדולות ואמינות בארץ, אם היא תגיד לי שהיא חתול אני אאמין לה, אבל אי אפשר שלא לחשוב על מריל סטריפ והקלילות שהיא הביאה איתה. יכול להיות שזה רק הלחץ של ההצגות הראשונות כי במחרוזת בסוף היא כל כך משוחררת וכיפית שאני קצת מבואסת שהיא לא ככה כל ההצגה.
יכול להיות שמרגישים את הכבדות שלה בגלל חני נחמיאס (או עירית ענבי) שפורחת על הבמה באנרגיות של ילדה בת 20, ואי אפשר שלא לראות כמה היא נהנית מהתפקיד הזה. לידה נמצאת שרון חזיז שמגלמת את טניה בדיוק כמו שדמיינו אותה- גבוהה, אלגנטית, יודעת מה היא שווה ולא מתביישת להראות את זה. שתיהן קצת מעפילות על קם וחבל, כי זה אמור להיות הפוך.
הציון שנתנו להצגה זו הוא:
עם כל הביקורות, ותמיד יהיו כאלו, זו ה-הצגה לראות כרגע. אם תלכו מובטח לכם ערב של כיף בלתי פוסק ואני חותמת על זה שתצאו עם חיוך על הפנים מההצגה.
לא מזמן הייתה לי שיחה עם חברה טובה על מאמה מיה בתיאטרון הבימה. התחלנו לדון באהבה שלנו לשירי להקת אבבא ואז העליתי את העובדה שתיאטרון הבימה החליט לתרגם את כל השירים לעברית ושאני ממש שמחה על ההחלטה הזו. מפה לשם החברה התעצבנה מעט ואמרה שהיא באה למחזמר כדי לשיר ושהכסף שהיא שמה על ההצגה שווה ערך להנאה שהיא תקבל ממנה, והיא נהנית יותר כשהיא שרה. אני מנגד התעצבנתי על החוסר כבוד לאדם שיושב לידה ששם את הכסף לשמוע את הזמרים המקצועיים שרים ולא אותה מזייפת.
אז על מה בעצם אנחנו משלמים כשאנחנו באים למחזמר?
אני יכולה להבין אותה, ואני יודעת שהיא לא היחידה בדעתה, וישנם אנשים רבים שמשלמים ללכת למחזמר בשביל להנות מהשירים המוכרים ולהצטרף לזמרים וללהקה החיה בקולי קולות. למשל, אם תעמדו בצד הקהל במהלך "סימני דרך" בתיאטרון הבימה תשמעו את כולם שרים כאחדאת "עוד לא אהבתי די" או שירים נוספים מוכרים ואהובים שעולים במהלך ההצגה. אבל, וזה אבל גדול, אם תשבו בקהל במהלך ההצגה הזו לא תשמעו את כולם כיחידה אחידה, אתם תשמעו את הגברת המזייפת משמאל והגבר שלא בטון מימין ואת הזוג מאחור שאפילו לא שר בקצב ובקושי יודע את המילים. במקום לשמוע את רויטל זלצמן, או רוני דלומי, או מיקי קם האגדית, אתם תשמעו את ברכה האחות מפתח תקווה או יוסי רואה החשבון מתל אביב. יש סיבה שהם לא על הבמה מולכם, מבחירה ולא מבחירה, אבל למה אני זו שצריכה לסבול מזה?
אם הייתי רוצה ערב שירה בציבור הייתי קוראת לשרה'לה שרון ומארגנת משהו אחרי ההצגה. הרי בשביל זה לפעמים בסוף מחזמר גדול יש מחרוזת נוספת שמאפשרת לקהל לשיר יחד עם הזמרים בלי שזה יפריע לשאר הצופים. אני מבינה שהשירה גורמת לכם הנאה, אבל בזמן שאתם נהנים אני סובלת ומצטערת שבאתי בכלל כי את מה שקיבלתי בהצגה הזו יכלתי לקבל גם בערב משפחתי עם שתי גיטרות וסבתא.
אתם רוצים לשיר? לכו להופעה של מירי מסיקה או הראל סקעת או ישי ריבו. רוצים נוסטלגיה? לכו לאלפי הלהקות קאברים שמחזירות את השירים הישנים לבמה. אל תבואו למחזמר במטרה לשיר, תבואו למחזמר במטרה לצפות.
אז מנהלי הבימה החליטו שמאמה מיה יוצג בעברית, מה שמקשה על האדם שלידי לשיר יחד איתם וגורם לי להיות שמחה יותר. אל דאגה, בסוף ההצגה יש מחרוזת של השירים באנגלית ככה שתוכלו להצטרף אליה.
השבוע החלטנו לדאוג לאימון הבא שלכם וליצור רשימה של 15 שירים הטובים ביותר לרוץ איתם. מרוק לפופ ריכזנו לכם את 15 השירים הכי מקפיצים, אנרגטיים, או סתם כאלו שיגרמו לכם לשיר בקולי קולות ולהיכנס לגרוב. כל כך נהנו ליצור את הרשימה הזו שיצרנו פלייליסט בספוטיפיי (מופיע בסוף הפוסט) שתוכלו להנות ממנו ולשמוע עוד שירים מקפיצים שפשוט לא נכנסו לרשימה שלנו. אז בואו נתחיל:
שיר רוק לפנים שגורם לך להוציא את כל העצבים שלך החוצה, והזמן הכי טוב לעשות את זה הוא במהלך אימון ריצה טוב. התופים, הגיטרה החשמלית והכעס של השיר פשוט מכניסים עוד אנרגיות לעוד 4 דקות אימון.
14. "Some Kinda Time" – דוגפייט
המחזמר הזה אולי לא מוכר אבל אם יש משהו שאתם צריכים להכיר ממנו זה את השיר הזה. הדיאלוגים, השיח, הקצב, והבלאגן שבשיר הזה פשוט כיפיים ומכניסים עניין לריצה משעממת ורגועה.
בואו נודה באמת, זה לא היה משנה איזה שיר נשים ממאמה מיה כל אחד מהם היה מעולה לכל אימון שלכם. אבל בחרנו את השיר הזה כי הוא פשוט כיפי, קצבי וגורם לנו להנועע יחד עם המוזיקה.
8. "We Go Together" – גריז
אותו הדבר ממאמה מיה תקף פה בגריז, אבל לדעתנו זה השיר הכי קצבי וכיפי מהמחזמר וגורם לנו לשים אותו שוב ושוב ושוב.
אמנם השיר ארוך ולא אנרגטי כמו שאר השירים, אבל רק הרצון לשיר את כל המילים כמו שצריך מכניסות אותנו כל כך לאנרגיות של המילטון שאנחנו שוכחים את המאמץ של הריצה ורוצים להמשיך כבר עם כל הפלייליסט של המחזמר המפורסם.
פרס הטוני בברודווי הוא כמו פרס האוסקר בהוליווד, רק שבתיאטרון זכייה בפרס, או אי זכייה במקרה שלנו, עלולה להשפיע על הקהל ולגרום לכך שההצגה תיסגר מוקדם יותר משתכננה. ישנן הצגות רבות שלאור אי מועמדות או אפילו אי זכייה הובילו לכך שהן נסגרו חודש חודשיים לאחר הטקס, אבל לפעמים יש הצגות ששורדות ומצליחות בענק, אפילו שאין להן את תואר המחזמר הטוב ביותר. לשם כך, אירגנו לכם רשימה של 10 מחזות זמר שלא זכו בפרס אבל הצליחו בכל זאת:
ההצגה האהובה דרימגירלס, עם קאסט מרשים בכל אחת מהפקותיו, לא צלח בהפקתו הראשונה כשהפסיד למחזמר NINE. אבל לטווח הארוך דרימגירלס קיבל יותר חשיפה והצלחה, בעיקר בעקבות הסרט בכיכובה של ביונסה, וכל הפקותיו רצו לתקופה די ארוכה.
9. פאני גירל
פאני גירל מוכר בעיקר בזכות ברברה סטרייסנד או אפילו הסדרה GLEE שהחזירה את המחזמר לכותרות. אבל אי שם, כשההצגה רק התחילה, היא הפסידה את הפרס להצגה לא קטנה גם היא – הלו דולי. ברברה סטרייסנד כנראה הלכה בעקבות ההצלחה, משום שאחרי ששיחקה את פאני ברייס בברודווי ובסרט היא עברה לשחק את דולי בסרט של הלו דולי. עולם קטן?
מלצרית היא יהלום בברודווי, והיא זכתה באהדה רבה מהרגע ששרה בארילס שחררה שירים שהיא כתבה עבורה. לצערה, ההצגה יצאה באותה שנה שיצא המילטון, ככה שלא היה לה אפילו סיכוי לזכות בפרס הנחשק. למרות זאת, ההצגה רצה במשך שנים ורק השנה הוכרז שהיא נסגרת ב-2020, אך הפקות שלה עדיין רצות בלונדון וברחבי ארה"ב.
לא רק שלמצוא את ארץ לעולם לא לא זכה בטוני, הוא אפילו לא הועמד לאף פרס. לרוב אם הצגה אינה מועמדת היא יורדת לאחר חודש חודשיים אך במקרה הזה הקהל הבין שמדובר בטעות ענקית והמחזמר שרד שנתיים נוספות (!!) אחרי הטקס.
ניוזיס הוא מחזמר בעל קהל נאמן ואוהב מאז שהוא יצא לעולם בשנת 2011. אמנם הוא הפסיד לוואנס את פרס הטוני, הוא עדיין המשיך לרוץ לכמה שנים נוספות בברודווי ויצא לסבב הופעות מסביב לארה"ב. הוא אפילו זכה לצילום מקצועי עם הקאסט המקורי שחזר להופעות האחרונות של הסבב.
מטילדה היה הצלחה מסחררת בלונדון וניסו להביא אותה גם לניו יורק. המחזמר זכה לקהל מעריצים גדול אבל לא היה מספיק מוצלח בשביל לזכות בפרס הטוני, אליו הפסיד לקינקי בוטס. המחזמר שרד 4 שנים אחרי ההפסד והוא עדיין רץ בלונדון ובסבבים ברחבי ארה"ב וקנדה.
4. אל תוך היער
אל תוך היער הפך לקאלט עם השנים, אבל בטוני הנחשק הם לא הצליחו לזכות. ההפסד לפאנטום האופרה היה די צפוי, אבל המחזמר הצליח לשרוד עוד שנתיים בברודווי לפני שנסגר. מאז הוא זכה לכמה הפקות בווסט אנד, ברודווי ובכל רחבי העולם, כולל סרט בכיכובה של מריל סטריפ ועוד.
3. סיפור הפרברים
אי שם בשנת 1958 ההפקה הראשונה של סיפור הפרברים הפסידה להפקה הראשונה של "The Music Man". על פי הפופולאריות של סיפור הפרברים אפשר להסיק שהוא ניצח במבחנים אחרים את ההצגה השנייה. שתי ההצגות הללו זכו לחידושים רבים ואפילו בשנה הבאה סיפור הפרברים זוכה לסרט מחודש ו"The Music Man" זוכה להפקה מחודשת בברודווי.
מחזמר הכלא הידוע והמפורסם הפסיד בשנת 1976 למחזמר "שורת המקהלה". מאז ההפקה ההיא הסתיימה והפקה מחודשת עלתה ב-1997 והחזירה את הכבוד כשזכתה בפרס הטוני להפקה המחודשת הטובה ביותר. המחזמר רץ בכל העולם בהפקות רבות והשיג את מעמד המחזמר השני שרץ הכי הרבה זמן בברודווי.
לא כל המחזות זמר הפופולארים ביותר זכו בפרס הטוני, ווויקד הוא המפתיע מכולם. בשנת 2004 המחזמר הפסיד לאבניו קיו המשעשע, אבל הוא ניצח את מלחמת הזמן. בעוד וויקד עדיין רץ בברודווי, בווסט אנד ובהפקות רבות מסביב לעולם, אבניו קיו עבר לאוף ברודווי, שם רץ שנים, ונסגר סופית השנה.
לא שמעתם על המונח "פלייביל"? הפוסט הזה הוא חובה בשבילכם.
אז מה זה פלייביל בכלל?
פלייביל הינו מגזין חודשי בארה"ב, המחולק חינם, לבאי התיאטרון. הפלייביל הראשון הודפס בשנת 1884 עבור אחד התיאטראות ברחוב ה-21 במנהטן והיום הוא ניתן לכל באי התיאטרון בברודווי ואף לחלק מהתיאטראות באוף ברודווי.
לפלייביל שני חלקים עיקריים, הראשון מתיחס לכל הקשור להצגה הספציפית, כגון: הביוגרפיה של השחקנים, השירים של ההצגה, הביוגרפיה של כל מי שעבד מאחורי הקלעים על ההפקה הזו (במאי, כוריאוגרף וכו') ועוד. החלק השני, זה שמתעדכן כל חודש, כולל כתבות חודשיות על ברודווי, ראיונות עם שחקנים, רשימה של כל ההצגות המציגות החודש ועוד.
למה אני צריך את זה?
מזכרת נחמדה לחזור אחורה ולראות את מי ראיתם בהצגה לפני שנים.
וכמו בהרבה דברים, הפלייבילס הפכו עסק לאספנים. יש אנשים שאוספים פלייבילס וממסגרים אותם או מוצאים דרכים יצירתיות להציג אותם לראווה בחדרם. ישנם אפילו קלסרים מיוחדים לפלייבילס למי שרוצה לשמר אותם בארון וכמובן שוק בינלאומי למסחר בפלייבילס.
אספנים "רציניים" גם ידאגו להחתים את השחקנים על הפלייביל, מה שיעלה את ערכו בשוק. איך עושים זאת ניתן לקרוא בפוסט הבא.
איך אני משיג אחד?
1. לנסוע ולראות את ההצגה בעצמכם.
2. לבקש מחבר שנוסע שיקח עוד אחד בשבילכם. אפשר לבקש מהסדרנים אקסטרה פלייבילס ולרוב הם יתנו לכם, וגם אם לא – יש להם ערימות של הפלייבילס מאחורי השורה האחרונה אז תוכלו בשושו לחטוף עוד אחד.
3. לרכוש באחד מאתרי הקניות – Amazon, Ebay וכו'. ישנם אנשים שמוכרים פלייבילס ישנים שלהם במחירים סבירים.
4. לרכוש באחת מקבוצות הפייסבוק (יש לפחות 4 כאלו) מאדם רנדומלי ברשת. הרכישה מתבצעת בצורה פרטית ולא בטוחה אבל קחו בחשבון שרובם חובבי תיאטרון כמוכם (ואם אתם לא בטוחים יש קבוצה שלמה שמפרסמת שמות של האנשים שאי אפשר לסמוך עליהם – Known Scammers ).
5. ישנה אופציה נוספת של החלפת פלייבילס (פלייביל עבור פלייביל) שמתבצעת דרך הקבוצות פייסבוק כמו האופציה הקודמת.
גאלת המיסקאסט מתרחשת כל שנה בסביבות אפריל בחסות תיאטרון MCC וכל הרווחים מאותו הערב הולכים לתיאטרון, לפיתוחו ולפיתוחן של ההפקות שעולות תחתיו. מה שמיוחד בערב הזה הוא שכל אומן יכול לבצע שירים שהוא בחיים לא יוכל לבצע, כי הם בדרך כלל מיועדים למין השני, ומעלים נאמברים שלא נוכל לראות בשום מקום אחר. בחרנו את עשרת הביצועים הטובים ביותר מהשנים האחרונות שפשוט גורמים לנו לרצות לראות אותם בלייב:
10. לורה בננטי וכריסטופר פיצג'רלד – "Sixteen Going on Seventeen"
גרסה מעודכנת של השיר המוכר מהמחזמר "צלילי המוזיקה" בביצועם של לורה בננטי (גבירתי הנאווה) וכריסטופר פיצג'רלד (מלצרית) המוכשרים.
9. ג'רמי ג'ורדן וג'ונתן גרופ – "Let Me Be Your Star"
SMASH הייתה סדרה קאלט לכל אוהבי מחזות זמר, אך לצערנו היא הסתיימה אחרי 2 עונות בלבד. בזמנה הקצר היא סיפקה לנו מגוון שירים מעולים, שהמפורסם מביניהם הוא "Let Me Be Your Star". ג'רמי ג'ורדן, ששיחק בסדרה, נותן כאן ביצוע משעשע יחד עם "אויבו" לאודישנים, ג'ונתן גרופ.
8. אווה נובלזאדה – "Go The Distance"
התאהבנו באווה מהרגע שבו ראינו אותה במיס סאיגון, ואי אפשר להתווכח עם העובדה שהקול שלה הוא משהו מיוחד. לא יכולנו להישאר אדישים לביצוע המרהיב שלה לשיר מתוך "הרקולס" אז היינו חייבים להכניס אותו לרשימה.
7. ג'ונתן גרופ וכריסטיאן בורל – "If Mama Was Married"
השיר המשעשע מתוך המחזמר "ג'יפסי" עם שניים מהכוכבים האהובים עלינו בברודווי, ג'ונתן גרופ וכריסטיאן בורל, שלא מתביישים להיכנס לדמות של ילדות קטנות שבסה"כ מדמיינות איך החיים היו אם אמא שלהן הייתה נשואה.
6. גאווין לי, אית'ן סלייטר וווסלי טיילור – "You Could Drive a Person Crazy"
השלישייה המצחיקה הזו מבובספוג המחזמר נותנת לשיר מקומפני זווית אחרת. אפשר שהם ישירו עוד בבקשה? תודה.
5. ארון טוויט וגאווין קריל – "Take Me or Leave Me"
אם יש משהו שאנחנו אוהבים, זה שני שחקני ברודווי הורסים שלוקחים קלאסיקה כמו זו מ-"רנט" וגורמים לנו להתאהב בהם ובה מחדש.
כשהקאסט של ילדות רעות עולות לבצע מחרוזת שירי ג'רזי בויז, לזכר הימים בהם ההצגה רצה באותו תיאטרון שילדות רעות רץ בו היום, אנחנו יודעים שזה הולך להיות טוב.
3. קת'רינה לנק – "If I Were a Rich Man"
כששמענו את הביצוע של קת'רינה לנק, עם הכינור והתלבושות הלבנה היפייפיה, לשיר הקלאסי מכנר על הגג התמוגגנו מרוב אושר. לא סתם היא קיבלה פרס טוני ולא נופתע אם היא תקבל עוד אחד בעתיד.
מה מה מה? הם עוד לא עברו גיל בר מצווה? כמה כישרון מתפרץ על הבמה! לקחת שיר כזה להיט מהמחזמר המילטון ועוד לבצע אותו בגיל כזה צעיר? ראינו את הקליפ הזה כל כך הרבה פעמים ועוד לא נמאס לנו.
1. ג'ונתן גרופ – "Anything Goes"
ג'ונתן גרופ הוא אגדה בברודווי. הוא כל כך מוכשר שאנחנו צמאים לכל ביצוע שהוא יביא לנו, אז כשהוא לוקח על עצמו קטע סטפס שלם אנחנו לא יכולים שלא לצרוח "יש!". השיר מההצגה "Anything Goes" הוא אחד הקלאסיקות וכמה אנחנו שמחים שיש את הגאלה הזו שתתן לנו את ההזדמנות לראות קטעים כאלו.
מסכימים עם הרשימה שלנו? הצביעו בעצמכם ובחרו את שיר המיסקאסט הטוב ביותר!
לא פעם ולא פעמיים קורה שאנחנו מגיעים למחזמר, מתכוננים להנאה צרופה, צחוקים וחיוך נמרח על הפנים ומקבלים בכי והתרגשות אינסופית. יש כל כך הרבה הצגות שממש מרגשות אותנו שהדמעה לא מסוגלת להישאר בפנים ואנחנו בקושי מצליחים לחסום את היללה הקטנה שיוצאת לנו מהפה. לכבוד הרגעים האלו ריכזנו לכם את עשרת השירים העצובים ביותר ממחזות זמר:
אחרי שהחבר הכי טוב שלו בלע גלולה אלקטרונית שמשתלטת עליו וגורמת לו להיות פופולרי, מייקל ננטש ומוצא עצמו בשירותים בלי חברים ובלי מושג מה הוא עושה עכשיו. יחד עם הסיפור נוגע ללב של הילד "הפריק" הבודד הביצוע של ג'ורג' סלאזר כל כך אותנטי ואמיתי שאי אפשר שלא להתרגש.
אלפבה, שכל חייה מרגישה דחויה בשל צבע עורה הירוק, מתאהבת בבחור שהיא יודעת שלעולם לא תוכל להשיג. זה לא נגמר כאן, הבחור הזה יוצא עם החברה היחידה שלה. הכאב שלה כל כך מורגש בשיר הזה, הכאב של דחייה וחוסר ביטחון, שאי אפשר להישאר אדישים.
אבא ובת יוצאים לנסיעה ברכב, הוא יודע והיא לא. היא לא יודעת שזו הנסיעה האחרונה שלה איתו לפני שהוא מתאבד. הוא חי בארון כבר שנים ושמר את זה בפנים והיא בדיוק הביאה את הבת זוג שלה להכיר להורים. היא חושבת על הנסיעה הזו, מה היא יכלה לומר ומה הוא. האם דברים היו משתנים אם הייתה אומרת משהו?
ההצגה לוקחת אותנו ל-9 בספטמבר בגאנדר, עיירה קנדית שכוחת אל. בשל החשש לפצצות נוספות מאות מטוסים נשלחים לשם והנוסעים, אנשים שבאו מכל עבר, תקועים. ברגע משבר הם הולכים להתפלל, כל אחד באמונתו שלו, ויוצרים שיר יפייפה ומרגש.
11. "Falling Slowely" – וואנס (פעם)
בחורה שומעת בחור מנגן וניגשת אליו. לאחר שיחה היא מבינה שהוא כתב את שיריו לאקסית שלו שעזבה אותו. בשביל לשלם לו על תיקון שהוא עשה בשבילה היא מחליטה לנגן לו בפסנתר. היא לוקחת את אחד משיריו ומתחילה לנגן, כשהוא לוקח את הגיטרה ומנגן איתה. ביחד הם יוצרים מהכאב משהו יפייפה ושובר לבבות.
יש שני דברים שיגרמו לנו לבכות בתיאטרון- מוות וחתונה, להלן החתונה.
אחרי לחץ רב, טוביה סוף סוף מרשה לביתו הבכורה להינשא למוטל, חייט צעיר ועני. החתונה של השניים כל כך מרגשת בזמנים קשים אלו ומזכירה לנו שאהבה שווה יותר מכל פרוטה.
9. "Who Lives, Who Dies, Who Tells Your Story" – המילטון
ולהלן המוות.
המילטון הצגה כזו עמוסה שכשמגיעים לסוף, לשיא שבו המילטון נהרג, השיר הזה מזכיר לנו שיש גם חיים אחרי המוות. מה שהמילטון עשה בחייו ייזכר גם אחרי מותו והאנשים שהשאיר אחריו ימשיכו בפועלו ובדרך חשיבתו. השיר שמתאר את עלילות הדמויות לאחר הדו קרב הגורלי לא יכול להשאיר עין יבשה אחת באולם כשבעצם מבינים שחיים שלמים באו לסופם.
ההצגה על בסיס שיריהם של גרין דיי עוקבת אחרי 3 בחורים שנאלצים להתבגר, אפילו שהם לא הכי רוצים. כל אחד מהם עובר דרך ארוכה מתחילת ההצגה ועד סופה, ואחד מהם חווה זוגיות שנשברת ובסוף הוא מבין שהוא בעצם איבד את האהבה הגדולה של חייו ופשוט נתן לה ללכת.
ישראלית ומצרי יושבים ביחד בבית קפה. עם אנגלית עילגת הם מנסים לתקשר ולנהל שיחה, עד שהם מגיעים למכנה משותף ביניהם – הסרטים הערביים ששניהם ראו בילדותם. ברגע של שקט, נזכרת הישראלית באום כולתום ועומר שריף ובילדותה הרחוקה, בעוד המצרי יושב ומהופנט ממנה.
6. "Still Hurting" – חמש השנים האחרונות
לא לכל סיפורי האהבה סוף טוב. חמש השנים האחרונות מביא לנו סיפור אהבה מטורף שמתחיל עם הסוף שלו – הבחורה פגועה ועוד כואבת מהפרידה הקשה.
ימי המהפכה הצרפתית, כל הגברים הצעירים יוצאים להילחם ולהגן על כבודם, ורק אחד ניצל. הוא ניצל בזכות אהבתו לבתו של ז'אן וולז'אן שבמו ידיו סחב אותו מהקרב לאזור בטוח. הוא מתעורר למציאות שבה כל חבריו אינם, כל הכיסאות עליהם ישבו ולמדו ודיברו ריקים ורק הוא צריך להמשיך בחייו.
ברגע שיא של הסיפור, משפחתו של קונור, הנער שהתאבד, מגלה שאוון שיקר להם כל הזמן. הם מגלים שהוא לא היה חבר של קונור, שהם לא התכתבו, לא נפגשו בסתר ובעצם מעולם לא הכירו אחד את השני בצורה כזו מעמיקה. אוון שיקר להם וחי איתם במשך שבועות והם ספגו כל מילה שלו בשביל לנסות ולהתמודד עם ההתאבדות של בנם. ברגע האחרון, אוון מנסה להסביר להם, לדבר איתם, לאחות את הקשר שנשבר בצורה כזו פתאומית, הקשר שהוא היה צמא לו כל חייו.
ג'נה מגיעה מבית שבו בעלה מתעלל בה במשך שנים, פיזית ונפשית. הדבר היחידי שנותן לה תקווה הוא אפיית פאי והיצירתיות שבאה עם זה. יום אחד היא מגלה שהיא בהיריון והיא מזועזעת מגורלו של התינוק בבית שהיא חיה בו, בית בו היא איבדה את עצמה ואינה מזהה את עצמה יותר.
החבר הכי טוב שלו התאבד, האהבת נעורים שלו נהרגה בתהליך של הפלה ועכשיו הוא נשלח לפנימייה שבה התלמידים מתעללים בו לאחר שהוא הואשם בהתאבדותו של חברו. ברגע אחרון הוא מתלבט האם להתאבד בעצמו או לא, ואז רוחות חבריו חוזרות אליו ומנסות לתמוך בו ולתת לו את הכוח להמשיך בחייו ולהילחם.
אחרי שהיא חולה מדי בשביל להגיע להצגה, ג'יי בארי מגיע אליה יחד עם צוות השחקנים והם מעלים את המופע בביתה הקט. יחד עם ארבעת בניה הם צופים בפלא שנוצר, שנקרא "פיטר פן", והיא סוף סוף מגיעה למקום השקט שלה ונפטרת בנחת. לא משנה כמה פעמים נשמע את השיר הזה, הוא עדיין השיר שמוביל למוות העצוב ביותר שנשמע.
מסכימים איתנו? לא מסכימים? תצביעו בסקר ונראה האם אתם חושבים אחרת!
אוהבים את השחקן ההוא מהסרט המפורסם הזה? מאוהבים בשחקנית המדהימה מהסדרה ההיא? תופתעו לגלות שהם התחילו בכלל בתיאטרון! ריכזנו לכם רשימה של 15 שחקני קולנוע או טלוויזיה שהתחילו את הקריירה שלהם בתיאטרון, לפני שנהפכו להיות סלבריטי בהוליווד:
15. ג'פרי רייט
קריירת הקולנוע של רייט החלה בשנות ה-90 ומאז הוא נראה בסרטים ובסדרות כמו משחקי הרעב וווסטוורלד, אבל הוא בכלל התחיל את הקריירה שלו בהפקה קטנה באוף ברודווי לפני שפנה להוליווד. הוא אפילו זכה בפרס הטוני והאמי על התפקיד שביצע בהצגה "מלאכים באמריקה" שעליה זכה לתשבוחות רבות.
14. מורגן פרימן
פרימן ביסס את מעמדו במהלך השנים כאחד משחקני הקולנוע הטובים ביותר בעשורים האחרונים, מסרטים כמו: "להסיע את מיס דייזי", "מיליון דולר בייבי" ועוד. אבל עוד לפני שהיה שם שכל חובב קולנוע מכיר הוא היה רקדן בסן פרנסיסקו לפני שעבר לניו יורק ושיחק בהפקה כולה שחורה של "הלו דולי" בשנת 1967.
13. ליה מישל
הכוכבת של GLEE שכולם אהבו לזרוק עליה סלושי הייתה כוכבת בברודווי הרבה לפני שמרבית העולם גילה אותה. מישל החלה את הקריירה שלה בגיל 8 בלבד במחזמר "עלובי החיים" ואת הפריצה הגדולה שלה בברודווי קיבלה מהתפקיד הראשי במחזמר "אביב מתעורר". מאז שיחקה בכמה סדרות וסרטים ואף הוציאה כמה אלבומים.
12. מת'יו מוריסון
עוד כוכב GLEE אהוב שבכלל פיזז על במות ברודווי לפני שהוא לימד את התלמידים ממקינלי היי איך לשיר ולרקוד. הוא החל את מסעו בתיאטרון בשנת 2002 במחזות זמר "פוטלוס" ו-"מופע האימים של רוקי", אבל קיבל את הפריצה הגדולה כשכיכב בתור לינק לרקין במחזמר "היירספריי". מאז הוא בנה לעצמו חתיכת רזומה בברודווי ואף הוציא שני אלבומים משלו.
11. טיי דיגס
השחקן הפופולארי החל את דרכו באחת ההצגות המצליחות בברודווי- "רנט". משם הקריירה שלו רק צמחה במגוון סרטים ("הבוס שלי בדייט", "שיקאגו" ועוד) וסדרות ("מרפאה פרטית") והוא אפילו חזר לשחק את אותו התפקיד בגרסת הסרט של "רנט".
10. ג'ון טרבולטה
האיש והאגדה, הידוע בעיקר בתור דני מ-"גריז", טוני מ-"שיגעון המוזיקה" או אפילו עדנה מ-"היירספריי", התחיל את דרכו בהפקה של "גריז" בתור דודי שיצאה לסיור ברחבי ארה"ב. לאחר הסיור הוא הופיע בהצגה "Over Here" בברודווי לתקופה עד שעבר ללוס אנג'לס וחל את הקריירה המצליחה שלו.
9. ויקטור גרבר
אי שם בשנת 1972 גרבר שיחק בהצגה "Godspell" בטורונטו מה שזיכה אותו בתפקיד בסרט המפורסם. מאז הוא פיתח קריירה יפה בברודווי, בהצגות כמו: "סוויני טוד", "Noises Off", "Damn Yankees" ועוד, בקולנוע בסרטים כמו: "Sleepless in Seattle", "טיטאניק", "לא רק בלונדינית" ועוד, ובטלוויזיה בשלל תפקידים, העיקרי בהם הוא מרטין שטיין ב-"Legends of Tomorrow".
8. ג'ייסון אלכסנדר
אין אדם שלא מכיר את סיינפלד, ומשם מכיר את ג'ייסון אלכסנדר, אבל לפני שג'ורג' שיגע את כולנו הוא שיחק, רקד ושר בהצגה "Merrily We Roll Along". מאז הוא השתתף באיסנפור הצגות, סרטים וסדרות ואפילו זכה בפרס הטוני.
7. ג'וש גאד
את הקריירה המצליחה שלו התחיל גאד בהצגה "The 25th Annual Putnam County Speling Bee" בשנת 2005. אחרי זמנו בברודווי השיג תפקיד בסיטקום הוליוודי ומשם המשיך לסרטים רבים, כשהמפורסמים בהם הם: "פרוזן", "היפה והחיה", "המתמחה" ועוד. הוא אפילו חזר לברודווי בשביל לשחק את התפקיד הראשי ב-"בוק אוף מורמן" בשנת 2011.
6. אנה קנדריק
פצצת האנרגיה הזו, ששיחקה בשלל סרטים מצליחים, החלה את דרכה בתיאטרון בגיל 13 בהצגה "High Society" שעליו זכתה במועמדות לפרס הטוני. מאז שפרצה לתודעה לא חזרה לתיאטרון אבל היא לא שוכחת את המקורות שלה ושיחקה בשלל סרטים מוזיקליים, כמו: "Pitch Perfect", "Into the Woods", "The Last 5 Years".
5. מריל סטריפ
השחקנית שוברת השיאים, עם 21 מועמדויות לאוסקר, שיחקה בברודווי בשנת 1975 בהצגה "Trelawny of the Wells" ובעוד שתי הצגות בשנת 1976 שזיכו אותה במועמדות לפרס הטוני. מאז 1977 היא לא חזרה לתיאטרון, אבל שיחקה בכמה סרטים מוזיקליים כמו "Into the Woods" ו-"מאמה מיה".
4. דיאן קיטון
עוד לפני האוסקר והגולדן גלוב והאמי, קיטון זכתה בתפקיד במחזמר המוכר "שיער" כשהייתה בת 22. שנתיים אחרי היא זכתה בתפקיד נוסף בהצגה יחד עם וודי אלן, שעליו אף קיבלה מועמדות לטוני, ואחרי המעבר להוליווד ההצלחה רק גדלה.
3. שרה ג'סיקה פארקר
קארי בראדשו מסקס והעיר הגדולה הייתה אנני הרבה לפני שהיא גילתה את ניו יורק. שרה ג'סיקה פארקר התחילה את דרכה בברודווי בגיל 14 ובגיל 19 כבר כבשה את מסכי הקולנוע. היא אפילו חוזרת השנה עם בעלה, מת'יו ברודריק, לסבב נוסף בתיאטרון בהצגה "Plaza Suite".
2. ג'ולי אנדרוז
מלכת המחזות זמר. בטוחים שזו לא הפתעה גדולה מדי אבל לפני שהיא כיכבה על המסך שלכם ב-"צלילי המוזיקה", "מרי פופינס" ואפילו "יומני הנסיכה", ג'ולי אנדרוז הייתה כוכבת ברודווי רצינית. לצערנו, בשנת 1997 היא עברה ניתוח בגרון שפגע לה במיתרי הקול וככה נגמרה לה הקריירה הגדולה במחזות זמר. מאז, אנדרוז השקיעה את זמנה בפרויקטים רבים בתיאטרון בתפקידי שונים, בסרטים מצוירים ועוד.
1. יו ג'קמן
כן, כן, וולברין יודע לשיר. ראיתם את זה ב-"אמן הגדול מכולם", "עלובי החיים" ו-"אוקלהומה" אבל לפני שהוא הגיע למסך הקולנוע הוא כיכב בהפקות תיאטרון באוסטרליה וההצלחה הגדולה הגיעה ממשחקו כקורלי ב-"אוקלהומה" בווסט אנד. רוקד ושר על במות התיאטרון, יו ג'קמן אף פעם לא שכח מאיפה הוא הגיע והוא מדי פעם חוזר לטקס פרסי הטוני להופעה קטנה. אנחנו בעד מחזמר וולברין בכיכובו, מה אומרים?
הרבה שחקניות מוכשרות ושחקנים מוכשרים, אבל ממי הכי הופתעתם? הצביעו בסקר הבא!
מחזמר חדש בשם Identical (זהות) מחפש היום את הכוכבות החדשות שלו שיובילו את ההצגה, זוג תאומות זהות.
המחזמר מבוסס על ספרו של אריך קסטנר "אורה הכפולה", שקיבל עיבוד לסרט בשם "אבא מתארס" שיצא בשנת 1961 בכיכובה של היילי מילס וגרסה מחודשת שלו שיצאה בשנת 1998 בכיכובה של לינדזי לוהאן.
המחזמר החדש מחפש כעת זוג תאומות זהות בגילאי 9-12 להפקה שתרוץ בקיץ הבא בנוטינגהאם, אנגליה. את ההצגה יביים טרוור נון (כנר על הגג), הספר נכתב על ידי סטיוארט פטרסון (ספר הג'ונגל) ואת השירים כתבו הצמד סטיילס ודרו.
רק אנחנו מחזיקים אצבעות שזה יהיה טוב ממש בשביל להגיע לווסט אנד? נחכה ונראה.
