״Vיראלי״ זו הצגת פרינג׳ חדשה ובועטת המבקרת את הרשתות החברתיות של היום. הסיפור נהדר ומצחיק, תפאורה מרהיבה ביופיה, תלבושות מנצנצות וכיפיות וצוות שחקנים מוכשר מאוד.
העולם הויראלי הרודף אותנו
המחזמר ״ויראלי״ שנכתב על ידי שקד שנלר, נטע מידן ועומר בולנז׳ר כהן לוקח אותנו למדינת פוטוגניה. מדינה בה כולם מכורים לרשת החברתית IdIK, בה המשתמשים מתעדים את חייהם במטרה אחת – להתפרסם. ״מי״, יצרנית חמוצים, אינה מעוניינת בחיים שכאלו, אך יום אחד היא מוצאת עצמה בסיטואציה שתצולם ותהפוך לויראלית בן רגע.
העולם הויראלי של היום הגיע כבר למצב שכל כך קל ואפילו כיף לצחוק עליו, וכך המחזמר הזה עושה. עם לבבות סלפי חמודים ביותר, האובססיה הופכת לפארודיה משעשעת עם ניגוד הורס מצחוק מצדה של ״מי״ החמוצה. בשילוב דמויות קיצוניות ומצחיקות, כל החלק הראשון של המחזמר מספק הרבה רגעי צחוק ושעשוע.
לעומתו, החלק השני מקבל גוון קצת יותר רציני ואבסורדי. עם טראומות ילדות, נטיות אובדניות, רצח ואפילו זמן בכלא, קיבלתי הרבה טוויסטים שלא ציפיתי להם במחזמר על הרשתות החברתיות. אפילו קיבלתי כמה רגעים שהזכירו לי את שיקאגו ואת שיער, שאותי זה תמיד משמח.
סה״כ המסר של המחזמר מאוד ברור מהדקה הראשונה שלו, והוא קרוב לכולנו לא משנה כמה נרצה להתכחש לכך. הוא צוחק על זה ועלינו, שם לנו מראה בפנים יחד עם הרבה צחוק ועלילה מופרכת שכיף לצחוק עליה.
שחקנים מצוינים אחד אחד
החומר שנכתב יכל להתפספס לולא היה צוות שחקנים כל כך מחודד ומצוין שסיפק את כל הרגעים הקומיים והרציניים. רוני קידר, בתפקידה של ״מי״, הייתה מצוינת מההתחלה ועד הסוף. היא הייתה אותנטית, משעשעת ומרגשת והדבר היחיד שהיה לי חבל זה שהיא לא שרה יותר. היא ידעה לספק רגעים קומים מצוינים, הייתה לה כימיה נהדרת עם שאר השחקנים והיא השאירה אותנו על הקצה ברגעים הכבדים יותר ועל כך – כל הכבוד.
אבל מי שהיפנטה אותי כל פעם שהיא עלתה הייתה אוריה קומורניק. עם התלתלים הג׳ינג׳ים והתלבושת הכסופה אי אפשר להתעלם ממנה, אבל זו הנוכחות שלה, החיוך והמשחק המצוין שהשאירו אותי דבוקה אליה במבטי. היא לא רק שיחקה את הדמות שלה, היא הייתה הדמות שלה בפיזיות, בהבעות פנים ובדיבור. היא ידעה להלהיב את הקהל, לרגש אותו ולהצחיק בלי היסוס.
שאר החבורה הייתה מצוינת וסיפקה הופעה נהדרת. יובל קנין נחמיאס הרס אותי מצחוק בתור בייב המאוהב, עינבל שלום העיפה את הבמה לאוויר כל פעם שהיא פתחה את הפה לשיר, זיו יוסל היה משעשע וחמוד ויובל קרסל הייתה מקצוענית, משעשעת ומלאת נוכחות בימתית.
מקשה אחת המחמיאה לכל
אני בטוחה שבתור צוות ההפקה המחזמר הזה היה הדבר הכי כיפי שיצא להם לעשות לאחרונה. למה? כי הכל מלא נצנצים! אי אפשר להתעלם מהתפאורה המנצנצת ומהפנטת ברגע שנכנסים לבמה וזה כבר מעלה חיוך ואושר לכל היושבים בקהל. מעולם לא ידעתי שנצנצים יכולים להכניס לי כל כך הרבה אנרגיות עוד לפני שהתו הראשון נשמע.
וכדי להשלים את האווירה גם כל תלבושות השחקנים היו מנצנצות, מטאליות ורובוטיות. הכל השלים בצורה מופתית את המחזמר והחמיא לו מאוד לאורך כל ההופעה. זוהר אלמליח עשתה עבודה מצוינת עם שניהם ועכשיו אני חייבת לדעת מאיפה שמלת המשולשים הזו.
יחד עם כל הנצנצים, מתן פרמינגר הצליח להחמיא לכל עם תאורה שישבה בול בכל הרגעים הדרמטיים, הקומיים וגם קטעי המעבר. הכל הרגיש כמקשה אחת מחודדת שבהחלט העלתה את ההצגה הזו לרמה אחרת.
הדבר היחידי שהפריע לי במחזמר הנהדר הזה התקשר דווקא לשירים. הם היו חמודים מאוד, קצביים, מרגשים, ישבו נהדר על העלילה אבל פשוט לא הצלחתי לשמוע אותם כמו שצריך. הרבה מהמקרים ראיתי את הדיקציה על השחקנים אבל לא הצלחתי להבין מה הם אומרים. אני לא יודעת האם זה התיאטרון, הסאונד או פשוט השירים עצמם, אבל זה בהחלט ביאס אותי בשירים הקבוצתיים שהיה להם הרבה פוטנציאל להיות משהו עוצמתי ומגניב.
כל מי שמחפש הצגה קלילה, כיפית ויצירתית זה המקום בשבילו! הרבה אנרגיות, משחק מצוין והמון אבל המון נצנצים! אז צאו לתמוך גם בהפקות קטנות ובמיוחד בהפקה הזו שמלאה בלב ובכישרון.
