חושך בקהל, כולם ישובים, המסך עולה, הלהקה מתחילה לנגן, ההתרגשות בשיאה וההצגה מתחילה. הדקות הראשונות של המחזמר מכניסות כל אחד בקהל להתרגשות גדולה ואם הנאמבר פתיחה חזק אז יודעים שהמחזמר הולך להיות מטורף. בשביל להזכיר לנו את הרגעים המרגשים הללו, ריכזתי לכם את 15 שירי הפתיחה הטובים ביותר ממחזות זמר, והם:

15. Mama Who Bore Me" – Spring Awakening"

כמה מתאים שהצגה כזו תתחיל עם פנייה לאמא שהביאה אותם לעולם, בעדינות ההתחלתית ואז בפרץ הנעורים הכועס והאנרגטי. עם פתיחה כזו של המחזמר אני יודעת שמצפה לי משהו טוב בהמשך.

14. Prologue" – Natasha, Pierre and the Great Comet of 1812"

כל מי שזכה לצפות בהצגה הזו בלייב יודע איזו חוויה היא הייתה. הרקדנים שמסתובבים בקהל ויוצרים אינטרקציה ממשית, הקהל שיושב באמצע הבמה ועוד שלל אלמנטים שתופסים אותך לא מוכן על ההתחלה. שיר עוצמתי וחזק ובימוי מטורף שלו, רק חבל שהשיר הזה הוא השיא של ההצגה…. לפחות הוא נכנס לרשימה האקסלוסיבית הזו.

13. Opening Up" – Waitress"

היופי הגדול של המחזמר מלצרית הוא הפשטות שבו והרגעים הקטנים והמתוקים שהוא מביא איתו. שיר הפתיחה מביא לנו את המתוק יחד עם הכוריאוגרפיה העדינה והמלוטשת שעושה לנו חשק לפאי על ה-5 דקות הראשונות של המחזמר.

12. I Hope I Get It" – A Chorus Line"

אחד השירים הכי קלאסיים שהגיעו ממחזמר שאפילו אנשים שלא ראו את המחזמר בחייהם יכירו אותו מסרט כלשהו או סדרה.

11. Ex Wives" – SIX"

Divorced, Beheaded, Survived. בום! לא צריך יותר משיר פופ עוצמתי בשביל לפתוח הצגה כמו שצריך. עם תמצות קצר של כל מה שקרה לכל אישה שמשאיר רצון לשמוע עוד, SIX פותח בשיר כיפי, קליט שנשאר חקוק במוחנו להרבה זמן.

10. When You're an Addams" – The Addams Family"

שיר פתיחה קריפי להצגה קריפית והייתי רוצה ללכת אליה רק בשביל להקיש באצבעות יחד איתם.

9. Miracle" – Matilda"

הסיבה שהשיר הזה ברשימה היא התחושה שהייתה לי כשראיתי את המחזמר. אני חושבת שעד היום אני עדיין נפעמת מהנאמבר פתיחה העוצמתי שלא הפסיק להפתיע אותי במחזמר חמוד ומתוק. ילדים באים ושרים לי שהם ניסים ואני אמורה להישאר אדישה?

8. Good Morning Baltimore" – Hairspray"

כל חיי חלמתי שאגור בבולטימור רק כדי שאוכל לשים את השיר הזה כשעון מעורר ואני בטוחה שאני לא לבד. בהצגה שהיא רק אנרגיות אי אפשר לצפות לפחות מהשיר שיפתח אותה ומי תביא לנו אותה באנרגיות אם לא טרייסי?

7. Company" – Company"

נכון, שיר הפתיחה הזה קצת מזכיר את סטואי מ-Family Guy זועק לאמא שלו, אבל כאן לפחות זה כיפי! שיר פתיחה טיפוסי שעושה תחרות עם עצמו כמה שמות חיבה ניתן לתת לאדם אחד ו-GO!

6. Omigod You Guys" – Legally Blonde"

אני לא חושבת שיש הצגה שמעבירה כל כך הרבה אנרגיות בשיר הפתיחה שלה כמו "לא רק בלונדינית". הצעקות OMG גורמות לי לרצות לקפוץ ולצעוק יחד איתן מרוב התרגשות כי אל מתארסת ו-OMG!!!

5. The Circle of Life" – The Lion King"

השיר שכל אחד מבטא את הפתיחה בדרך אחרת, השיר שמחזיר את כולנו לילדות ולתקופת התמימות, השיר שמשגר אותנו מאולם התיאטרון לאפריקה, השיר שאי אפשר לעשות רשימת שירי פתיחה בלעדיו.

4. Tradition" – Fiddler On The Roof"

מסורתתתתת מסורת! בום בום בום! ההתחלה הכי מרגשת ועוצמתית להצגה עם נשמה גדולה. הייתי חייבת להוסיף את הסרטון הישראלי כי לדעתי ההפקה הישראלית הרבה יותר טובה מהאמריקאית.

3. The Whole Being Dead Thing" – Beetlejuice"

אחת הסיבות למה השיר הזה כל כך טוב היא שהוא אחד השירים היחידים ששוברים את הקיר הרביעי בין הקהל לבמה. השחקן פונה לקהל ועושה זאת בהומור ובציניות המטורפת של הדמות המשוגעת הזו שתמיד כיף לחוות. מה גם שהשיר מותאם לסיטואציה ומשתנה כל הופעה, אם רק תחפשו אותו ביוטיוב תמצאו 3 גרסאות שונות!, ורק על המאמץ הזה מגיע לו מקום גבוה ברשימה.

2. Alexander Hamilton" – Hamilton"

השיר צבר כזו תאוצה שגם אנשים שלא רואים מחזות זמר מכירים אותו ו-7 התווים הראשונים מכניסים את כל הקהל להתרגשות מטורפת. אודה ואומר שלא רציתי שהשיר הזה יהיה גבוה ברשימה כי די, המילטון ראשונים בהכל ולדעתי לא תמיד בצדק, ההייפ סביב המחזמר גבוה מדי. אבל נשברתי ללחץ והשיר פתיחה מעולה אז ניתן לו מקום שני כי "Second place is the first to lose" (אבבי לי מילר, Dance Moms). אז הנה לין היקר, קיבלת מקום שני.

1. Hello" – The Book of Mormon"

לא אשקר, היה לי קשה לבחור שיר אחד למקום הראשון כי לא הרגשתי שלאף שיר מגיע המעמד, אבל אם כבר לתת למישהו את הזכות הזו זה לבוק אוף מורמן. היופי שבפשטות, בלי בלאגנים, בלי תפאורה משוגעת, בלי כוריאוגרפיות מטורפות, רק כמה שחקנים עם תלבושת אחידה מניפים ספר ודוחפים אותנו ללמוד על ישו. כל זה הפך את הנאמבר הזה לאחד הנאמברים המוכרים ביותר בעולם התיאטרון העכשווי וגרם לנו לחשוב שמורמונים זה מגניב אז נמחא להם כפיים ונעניק להם את הגביע!

לא מסכימים איתנו? מוזמנים להצביע ולהשפיע!

 

הגיע הזמן להודות בזה, יש אנשים שהקראש שלהם זה דיימון מיומני הערפד, ניק מבחורה חדשה או מייקל סקופילד מנמלטים. לצידם, יש אנשים שהקראש שלהם הוא זה שפצח בשיר קורע לב והביע את אהבתו באמצע הרחוב, זה שהתחיל לפזז כששמה את שמה של אהובתו או זה ששר ורקד כל הערב רק כדי שנשים לב אליו. אלו חברים, האהבות של התיאטרון. בגלל שיום האהבה מתקרב (או סתם כי אני בודדה בסגר ונמאס מהאפליקציות) ריכזתי לכם את 10 בני הזוג האולטימטיביים ממחזות זמר:

10. וויל פארקר – אוקלהומה!

אוקיי, בואו נודה בזה הוא טיפש גמור, אבל יחד עם זאת הוא יעשה הכל בשביל לזכות באהובה שלו חזרה. הוא עובד קשה כדי להרוויח את ה-50$ הנדרשים בכדי שאביה יאשר אותו וגם כשאדו אנני מודה בפניו שהיא בגדה בו עם שלל גברים הוא נותן לה הזדמנות שנייה כל עוד היא תסכים להישאר איתו בקשר מונוגמי. הוא מקסים ואיכפתי וכל מה שהוא ביקש זה שהיא תהיה רק שלו והוא יהיה רק שלה, בקשה לגיטימית סה"כ.

9. הנרי – כמעט נורמלי

במצב קשה כמו שהמשפחה של נטלי נמצאת בו זה לגמרי לא מובן כשהנרי דובק לצידה שוב ושוב ושוב, דואג לה ותומך בה ברגעיה הקשים. נכון, הוא מסטול בעצמו אבל הוא בן 17, מי אמר שזה לא יעבור לו? וגם עם העובדה שהוא מסטול הוא מטפל בנטלי ומלווה אותה לביתה כל ערב שהיא מאבדת את עצמה. אפשר לראות את העקשנות הזו כמטרידה אבל אני בוחרת לראות זאת כניסיון להכניס קצת אור, שמחה ואהבה לחייה של נטלי.

8. נייג'ל בוטום – סאמת'ינג רוטן

נכון הוא תמים ועובדים עליו כל הזמן, אבל לא תמצאו אדם יותר רומנטי ממנו. למרות שכולם נגד היחסים שלהם, הוא עדיין מתאמץ להיפגש עם אהובתו, כותב לה שירים יפיפיים על אהבה ומאמין בה ובקשר שלהם. אם זו לא רומנטיקה אז מה היא?

7. אלאדין – אלאדין

נכון, אלאדין גר ברחוב. נכון, הוא שיקר ליסמין לגבי מי שהוא באמת. אבל האם זה כזה נורא? לצד זה הוא כל הזמן מתייחס ליסמין כאל נסיכה, עוד לפני שהוא יודע מי היא, הוא תמיד מתחשב באנשים שיש להם פחות ממנו והוא תומך ביסמין ובחלומות שלה. האם זה לא בעל אידיאלי?

6. אוגי אנהורן – מלצרית

ייתכן ויש כאלה שיתווכחו איתי על הבחירה הזו, אבל ליד כל הגברים במחזמר הזה אוגי היחידי שלא בגד או התעלל בבת זוגתו. הוא מביא לה פרחים, משתף אותה בחייו, רוצה לשמוע על חייה, גורם לה להרגיש נאהבת ונתמכת, לא שופט אותה על המוזרויות שלה ולא מתבייש במוזרויות שלו. הוא מקרין את הביטחון והאהבה שלו על דון וגורם לה להיפתח ולצאת מהקונכייה שהיא זחלה אליה ורק על זה מגיע לו להיות ברשימה.

5. הנסיך טופר – סינדרלה

בניגוד למה שמייעצים לו יועציו, טופר רודף אחרי הבחורה העדינה, כנה, טובת לב וחכמה. אפילו שהיא אומרת לו את האמת המרה בפנים הוא לא נותן לזה להפריע לו, אלא להפך, מקשיב לה ומנסה לחולל שינוי לטובה. הוא מוכן לשנות את דרכיו אם הוא טעה, מוכן להוביל ממלכה שלמה והכל תוך כדי יחס הוגן וטוב כלפי אהובת ליבו.

4. ג'ק קלי – ניוזיס

הוא כריזמטי, הוא כשרוני והוא מנהיג קבוצה של נערים חסרי כל לשוויון תעסוקתי וזכויות עובדים הוגנות. נכון, הוא גר ברחוב, אבל יש לו שאיפות, יש לו את הכשרון לתמוך בהם והוא לא מפחד לעשות הכל כדי להשיג את מה שמגיע לו. הוא מאמין בקת'רין, מעריך אותה ואת דעותיה וסה"כ אני מאוהבת בו בעצמי ובגלל זה הוא גבוה ברשימה אז לא לשפוט אותי #NewsiesForever

3. סקיי – מאמה מיה

בואו נודה באמת, מה שסופי עשתה זה חתיכת שיגעון ואני מופתעת שסקיי לא עזב אותה באותו הרגע. היא פעלה על דעת עצמה ועשתה מעשה שמשפיע על אמא שלה, סקיי ושלושת הגברים שהיא הזמינה לחתונה. אז רק העובדה שהוא דבק לצידה לאורך כל השיגעון הזה, תמך בה ובתכלס עזב הכל בשבילה גורמת לו להיות בן זוג מעולה.

2. סיוויד ג'יי סטאבס – היירספריי

הוא גם רוקד מדהים, גם תומך במשפחה שלו וגם מוכן להציל את אהובתו מפני האמא השתלטנית שלה. סיוויד הוא החבילה המלאה עם יופי, קסם, שכל ורומנטיקה, וכל זה תוך כדי ריקוד ושירה מופלאים שעושים לנו צמרמורות. אה! ואסור לשכוח את העובדה שהוא, בניגוד לרוב הסביבה שלו, לא מסתכל על צבע העור או המשקל של האדם לפני שהוא שופט אותו. #מתקדם

1. אמט פורסט – לא רק בלונדינית

אני באמת צריכה להסביר את הבחירה הזו? הוא גם חכם, גם כריזמטי, גם מתקדם במקום העבודה שלו, גם תומך באל ורואה בה משהו ששאר האנשים רק צוחקים עליו, הוא עוזר לה ללמוד ועוזר לה לנצל את כל היכולות שלה, הוא תומך בה כשקלאהן תוקף אותה מינית והוא אפילו מסתכן בפיטורין כשהוא עומד לצידה. אין לו שום תכונה רעה בכל המחזמר, אף לא אחת, ובגלל זה חברים וחברות הוא במקום הראשון.

לא מסכימים איתנו? מוזמנים להצביע ולהשפיע!

בשל הקורונה החלטתי לעבור ולצפות בכל ההקרנות השונות של מחזות זמר שצולמו בווסט אנד או בברודווי. אחד מהם הוא המחזמר הנודע "FAME" שהתחיל את דרכו כסרט בשנת 1980 והמשיך עד צילום ההופעה החיה של המחזמר בווסט אנד שבלונדון בתחילת שנת 2020. לאור העובדה שעדיין לא יצא לי לראות אף גרסה שלו, החלטתי לפתוח את הטלוויזיה, לחמם את הפופקורן ולהתחיל את ההופעה אצלי בסלון.

למי שלא מכיר, המחזמר עוקב אחרי קבוצה של נערים ונערות ההולכים לבית הספר לאומנויות המפורסם ביותר בניו יורק, מרגע הקבלה, הקשיים שבדרך ועד טקס הסיום המיוחל. מי מהם יצליח להגשים את החלום ולהצליח בגדול? מי ישבר תחת הלחץ? ומי ילך בדרך חדשה?

בשנות ה-80, כשהסרט הראשון רק יצא, הקונספט אולי היה חדיש ומעניין והסיפורים היו מיוחדים ומגוונים, אבל היום בשנת 2020 מדובר באותו ניגון חוזר שמדגיש את הסטריאוטיפים החזקים שאנשים נדבקים אליהם והיום כבר רוצים להתנער מהם. הבלונדינית הבלרינה, הבחורה המלאה שלא מתאימה לריקוד, הבחור האפרו אמריקני שעושה צרות, היהודי שבא מבית מוצלח ועוד. אני רוצה להאמין שכבר יצאנו מזה, לא?

היו רגעים רבים בשעתיים האלו שמצאתי את עצמי נותנת כאפה לפנים כי זה כבר היה יותר מדי. ההתעצבנות של טיירון, הבחור האפרו אמריקני הדיסלקט שיוצא על כל העולם, החינוך הנוראי של המנהלת, שבמקום לדבר עם התלמיד כמו שצריך היא רק צועקת עליו, האופי המוזר של סרינה, בחורה שאמורה להיות ביישנית אבל צווחת כל רגע שרק ניתן, ועוד שלל רגעים שרציתי לדלג עליהם.

לצדם היו רגעים רבים מקסימים ומתוקים, למשל: כל רגע שהלהקה ניגנה על הבמה, כי הם כאלה מגניבים ובא לי גם לנגן כמוהם, הרגעים המתוקים שבין כרמן ושלמה, הזוג הלא צפוי אבל מתוק ואמין להפליא, כל רגע שהחברה התחילו לרקוד עם הכוריאוגרפיות המדהימות ובעצם כל זמן ששלמה וכרמן היו על הבמה, כי שניהם היו הפייבוריטים שלי, ביחד או בנפרד.

אי אפשר להתווכח עם כך שהמערכה השנייה משמעותית יותר טובה מהראשונה. היא יותר אמיתית, מעניינת ומרגישה זורמת יותר מהמערכה הראשונה שמרגישה כאילו ילד/ה בכיתה ו' כתבו אותה. אבל יחד עם זאת, החלק היחידי שאהבתי בכל המחזמר הוא הסיפור של שלמה, ההתפתחות שלו והקשר שלו עם כרמן. כל השאר הזכיר לי את כל סרטי Step Up למיניהם אבל בביצוע די גרוע.

אולי אני נוקשה מדי אבל אני לא מבינה מה המחזמר הזה עדיין עושה על הבמות בפורמט הנוכחי. בקלות אפשר להפוך אותו למשהו קביל היום, מודרני עם טוויסט, אם למשל שלמה היה בכלל חורחה, וגאס היה בכלל למאר והדמות של טיירון הייתה בכלל הבלונדינית בהצגה. הם היו יכולים ללמוד משהו מקומפני, שם הם בכלל הפכו את המינים! אז בואו נשבור את הסטיגמות!

ולסיום, המשפט האהוב עלינו מהמחזמר –  "Take it or leave it", "OK, I'll take it" (כרמן ושלמה).

ניתן לצפות במחזמר דרך BroadwayHD

תיאטרון הקאמרי מביא לנו מופע מיוחד המושלם לכל חובבי ז'אנר מחזות הזמר ומכיל בתוכו את מיטב שירי המחזות האהובים בכל הזמנים.

לקניית כרטיסים

רדו לסוף הפוסט לראות את ציון הפלייבילס שההצגה קיבלה מאיתנו!

החיים הם קברט הינו מופע ייחודי בתיאטרון הקאמרי בכיכובם של איציק כהן, דנה פרידר, גל פופולר, רויטל זלצמן, נוי הלפרין, עופרי ביטרמן ועוד שלל חברי אנסמבל מוכשרים. המופע מעביר אותנו בין מחזות זמר ישראליים כמו "קזבלן" ו-"שלמה המלך ושלמי הסנדלר" ועד מחזות זמר עולמיים כמו "סיפור הפרברים", "המפיקים", "עלובי החיים" ועוד.

את המופע מוביל איציק כהן עם הכריזמטיות הנשטפת ממנו שמכניס אותנו לסלון של אדם בודד המעלה זכרונות על אימו השחקנית. עטיפת המופע עם הסיפור הקטן הזה הינו קונספט נחמד וכהן בהחלט סוחט כל רגע על הבמה כדי להצחיק את הקהל. שבירת הקיר הרביעי והדיאלוג עם הקהל רק הוסיפו והיוו הסחת דעת נחמדה בזמן ששאר השחקנים מתכוננים לשיר הבא.

אין ספק שמדובר במופע מרהיב, כל שיר חדש שהתחיל גרר תחושת געגוע ושמחה שהמחזות שאהבנו כל כך מקבלים במה חדשה. הקהל מקבל מעין תקציר לכל מחזות הזמר המפורסמים שעלו בארץ בשנים האחרונות אבל רק עם השירים הטובים ביותר והריקודים המפוארים ביותר. התפאורה והתלבושות מתאימים את עצמם לכל שינוי מחזמר וזה בהחלט גן עדן לכל חובב מחזות זמר מושבע.

בהפקת המופע דאגו להביא כמה מהשמות הגדולים בתיאטרון אך מבחינתי אלו שדווקא פרחו ובלטו היו אלו שעדיין לא קיבלו את התהילה הענקית שמגיעה להם. הראשון הינו עופרי ביטרמן, שבכל שיר שעלה על הבמה הורגש שהוא נכנס לדמות החדשה שלו בצורה מלאה ונתן לה את הנפח המגיע לה. הוא סיפק כמה מהקטעים הטובים ביותר בהצגה, בנאמבר "המפיקים" או "קברט", והפגין יכולות מרהיבות שהכניסו את הגדולים בתיאטרון לכיסו הקטן. לידו, מרהיבה לא פחות, הייתה נוי הלפרין שכבר שנים מוכיחה כל פעם מחדש שהיא שם שכל חובב תיאטרון צריך להכיר. כמו כן, ירדן ניקפהמה וציון חורי הפתיעו אותי מאוד לטובה ואני בטוחה שנשמע מהם עוד הרבה בעתיד.

האכזבה הגדולה שלי היו דנה פרידר ורויטל זלצמן, אך לאו דווקא באשמתן. שתיהן כל כך כישרוניות וכל כך טובות על הבמה, אז למה זכיתי לראות אותן רק בשניים או שלושה קטעים וגם הם היו מאוד חד כיווניים, פרידר על קטעי הריקוד ושירה וזלצמן על הבלדות המרגשות. אני לא יודעת למה הוחלט ככה, אבל למה לא לאתגר אותן קצת? הן יעמדו בזה, אני מאמינה בהן. תנו להן אפילו שיר אחד לבצע ביחד, זה יהיה הכי טוב, לא חושבים?

כמו כן, היו כמה שירים שפשוט לא הביאו את האנרגיה הצפויה, למשל "שורת המקהלה" או "כנר על הגג" שמביאים איתם ציפיות גבוהות מאוד, בעיקר בגלל ההפקות המצוינות שעלו בארץ, ובמופע הן פשוט לא הצליחו להחזיק. אולי זה בגלל העומס על צוות השחקנים שלא נח ואולי זה בגלל ההתרגשות של ההצגה הראשונה, אבל זה לא היה מספיק במופע הזה.

יחד עם זאת, אין ספק שזהו המופע הלהיט בקאמרי כרגע, עם כוריאוגרפיה ובימוי מצוין של עוז מורג וצוות שחקנים חזק שעומד בקדמת הבמה. אני באמת מאמינה שכל מי שיגיע יהנה מאוד, גם אם לא יכיר את כל מחזות הזמר המיוצגים שם, ומקווה שהמופע ייתן השראה לעוד מופעים בסגנון, אך הפעם עם מחזות זמר חדשים יותר ומגוונים יותר ובתקווה ייצוג ישראלי גדול יותר.

הציון שנתנו להצגה זו הוא:

"החיים הם קברט" מביא לקהל מופע רהוט ומלא הפתעות מהעבר, גורם לכולם לרצות לשיר ובו זמנית להתלהב מהריקודים והביצועים על הבמה. זהו מופע המתאים לכל המשפחה ומומלץ לכל מי שאוהב את שירי מחזות הזמר המפורסמים.

לקניית כרטיסים למופע "החיים הם קברט" לחצו כאן.

 

עם הומור מטורף בנושאים מורכבים, "שיר של אמונה וכפירה" הינה הצגה מצחיקה וצינית העשויה נהדר והיא הפתרון המושלם לערב יציאה כיפי עם חברים, בן או בת זוג או משפחה. לקניית כרטיסים.

רדו לסוף הפוסט לראות את ציון הפלייבילס שההצגה קיבלה מאיתנו!

ההצגה "שיר של אמונה וכפירה" מתעסקת בשאלות החיים, האם יש אלוהים? האם הוא בן או בת? מה קורה בגן עדן? למה אנשים חוזרים בתשובה? ועוד שלל שאלות. היא לוקחת את הצופה למסע, מבריאת העולם ועד לאחרית הימים, יהיו אשר יהיו.

המחזה הינו מחזה נונסנס, וממש כפי שנאמר הוא אינו הגיוני מההתחלה ועד הסוף. התשובות שנקבל אינן קרובות לאמת אבל הן לא ימנעו מאיתנו לשבת ולצחוק במשך שעה רצוף. הנושאים שעולים במהלך השעה הזו הינם נושאים רציניים, כמו היהדות, הסכסוך, האם אלוהים קיים ועוד, והם מצליחים להעביר אותם בקלילות תוך כדי שהם צוחקים על עצמם ועלינו. לא אשקר לכם, המחזה הזוי, אבל ממש. הוא עובר כמו סדרת מערכונים, מה שהיה יתרון גדול כשהגיע מערכון שלא התרומם לחלוטין, אבל גם באסה רצינית כשהגיע מערכון כל כך טוב שלא רציתי שייגמר. יכול לקחת קצת זמן להיכנס לקצב של העניינים אבל ברגע שמבינים את הסטייל נהנים מכל רגע.

מחזה נונסנס שכזה קם ונופל על השחקנים שלו ומזל שתיאטרון האינקובטור שומר על שלו מקרוב. הצוות כולו נתן הופעה מצוינת, סיפק רגעים קומיים רבים לצד שירים רציניים עם קולות מרהיבים. היו כאלו שזרחו יותר מהשאר אבל זה כבר נטו עניין של מי מצחיק אותך יותר ולמי התחברת יותר מהשחקנים. סך הכל הם עשו עבודה נפלאה ודאגו להעביר את הנונסנס המוחלט ברציניות ראויה לציון.

ההצגה הזו מבחינתי היא דוגמא מצוינת ל"עושה הרבה ממעט" כאשר היא מוכיחה שלא צריך אנסמבל גדול ותפאורה מפוארת בשביל שהקהל יצא מגדרו. עם ארגז אחד על הבמה, תלבושות לבנות על רקע שחור ותרנגול צהוב אחד, המחזה מוכיח שהחומרים שלו פשוט מעולים ואין צורך בכל השואו.

אך כמו בכל הצגה, גם כאן היו כמה קטעים שניתן היה לוותר עליהם בכיף, ולמזלי לא היו הרבה כאלו. בתור חובבת מחזות זמר מושבעת, החלק החלש ביותר היו דווקא השירים שלא תמיד התרוממו ולא היו הכי הכרחיים למחזה, אבל לפחות הם גילו לנו שהשחקנים שמולנו הם גם זמרים מעולים. חלק מעניין נוסף בהצגה הינו הסיומת שאותה הקהל יכול לבחור. אצלנו נבחר סוף שהוביל לשבירת הקיר הרביעי ולא היה מוצלח למדי, הייתה תחושה של בלבול מצד הקהל וגם מצד השחקנים, אבל אולי הסיומות האחרות מוצלחות יותר, אז אל תבחרו 2!

הציון שנתנו להצגה זו הוא:

"שיר של אמונה וכפירה" הוא מחזה מצוין למי שרוצה ערב של צחוק על החיים עם גיבורי על, בובת דינוזאור, אלוהים הבת, מורה למדעים, אברהם אבינו הילד, מפקד גיבוש גן עדן, תרנגול צהוב אחד ועוד.

לקניית כרטיסים להצגה "שיר של אמונה וכפירה" לחצו כאן.

אבניו קיו זו ההצגה שלא ידעתם שאתם צריכים בחייכם. עם הומור שחור והרבה בדיחות גסות, כל אדם מעל גיל 18 יזדהה איתה וירגיש שהיא מדברת אליו, בצורה כזו או אחרת. לקניית כרטיסים.

רדו לסוף הפוסט לראות את ציון הפלייבילס שההצגה קיבלה מאיתנו!

המחזמר מספר את סיפורם של הדיירים באבניו קיו, אחת השדרות הזולות יותר במנהטן. ישנם זוג מאורס, בחור שרק סיים תואר, בחורה שחלומה הוא להקים ביה"ס מיוחד למפלצות ועוד. ביחד הם עוברים את טלטלות החיים ומנסים לתמוך כמה שאפשר אחד בשני.

אבניו קיו היא לא כמו כל הצגה אחרת, וזה מתבטא בכך שחלק מהדמויות שלה הן בובות, מפלצות ואפילו קופסאות. היא לא מפחדת לומר את האמת בפרצוף אבל היא עושה זאת בהומור משובח כך שאנו סולחים לה על כל הגסויות, היא ממש שילוב של רחוב סומסום עם הופעת סטנדאפ של שחר חסון. אלמנט הבובות מוסיף מאוד להצגה ובעצם גורם להכל להיות הרבה יותר מצחיק, ממש כאילו פו הדב יתחיל לשיר לנו על פורנו.

יצא לי לראות את ההצגה 3 פעמים, פעמיים בניו יורק באוף ברודווי ופעם אחת בהפקה פרטית כאן בארץ וכל פעם מחדש התגלגלתי מצחוק. כמובן שתמיד יש ביקורת, וישנם קטעים רבים שחשבתי לעצמי- "יאללה בואו נחזור לבדיחות הגסות" אבל אסור לשכוח שזה התחיל בברודווי ובתקופה ההיא ככה כתבו מחזות זמר, עם בלדות ארוכות וקטעים קיטשיים ברמות.

אך לבסוף, ההצגה לא סתם זכתה בפרס הטוני וחטפה אותו מאחת ההצגות המצליחות ביותר בעשורים האחרונים, מוויקד הפופולארית. היא באמת מיוחדת ומביאה קסם אישי, עם דמויות שכיף לאהוב ואמת בפרצוף ושירים שלא תמיד כדאי שנשיר לנו סתם ככה ברחוב (מניסיון).

אתם בטח תוהים לעצמכם, אז איך הייתה ההפקה בארץ? ובכן, היא לא מאכזבת בכלל! את האמת? אני אפילו הופתעתי מהרמה הגבוהה ומהכישרון שנטף על הבמה. לשחק כמה דמויות בו זמנית תוך כדי משחק בבובה זה לא פשוט בכלל ושלושת השחקנים הראשיים פשוט כיכבו בענק. כל מה שאני מאחלת להם זה שיצליחו בגדול, כי מגיע להם.

תמיד כשאני רואה משהו בארה"ב וחוזרת לארץ לראות הפקה כאן אני באה עם הציפיות הכי נמוכות שיש, כי ההשקעה הכספית נמוכה יותר, הקהל מצומצם יותר ואין מה לעשות- בעברית זה נשמע הרבה יותר גרוע. אני הכי שמחה כשההפקה מתעלה על הציפיות שלי וגורמת לי להרגיש גאווה וכבוד לקהילת התיאטרון בארץ. זה התחיל במאמה מיה והמשיך כאן, בהפקה פרטית וקטנה שנותנת פייט להפקה בניו יורק שכבר הספיקה לרדת לפני כמה חודשים.

הציון שנתנו להצגה זו הוא:

התרגום לא נורא בכלל, המשחק משובח, התפאורה חמודה וסה"כ מדובר בערב מצחיק בטירוף. אז עשו לעצמכם טובה, תקנו כרטיס ולכו לראות את הבובות!

הרגע לו חיכינו סוף סוף הגיע!! דיסני הכריזו שתשוחרר לקולנוע גרסה מצולמת של המחזמר המצליח המילטון זוכה פרסי הטוני והפוליצר. הסרט, שיכלול את צוות השחקנים המקורי של המחזמר, ישוחרר ב-15 לאוקטובר שנת 2021.

לין מנואל מירנדה אמר: "אני כל כך גאה בצורה שבה תומאס קייל הצליח לתפוס את הגרסה המצולמת של המילטון – ממש חוויה תיאטרונית חיה שמרגישה קרובה גם בבית הקולנוע המקומי. אנחנו מתרגשים לשתף פעולה עם דיסני וביחד להביא את המחזמר עם הקאסט המקורי לקהל הכי גדול שאפשר."

הקאסט המקורי כולל את מירנדה בתפקיד המילטון, לזלי אודום ג'וניור בתור ארון בור, דאוויד דיגס בתור לאפאייט/תומאס ג'פרסון, רנה אליס גולדסברי בתור אנג'ליקה סקיילר, כריסטופר ג'קסון בתור ג'ורג' וושינגטון, ג'ונתן גרופ בתור המלך ג'ורג', פיליפה סו בתור אלייזה המילטון, ג'סמין סיפאס ג'ונס בתור פגי סקיילר/מריה ריינולדס, אנתוני רמוס בתור ג'ון לורנס/פיליפ המילטון ואוקרייאט אונאודואן בתור הרקולס מוליגן/ג'יימס מאדיסון.

הקאסט כולל גם את חברי האנסמבל המקוריים חוץ מאחת שסיימה את החוזה מוקדם מהצפוי ולא נכללה בצילום.

אנחנו לא יודעים האם ואיך זה יגיע לישראל, כעת ניתן רק להתפלל שגם בארץ יחליטו להקרין את המחזמר.
 

אין הרבה דברים כמו המחזמר ג'נטלי בישראל, וגם עם פתיחה חזקה מאוד והמשך פחות עוצמתי, עדיין היינו ממליצים ללכת ולראות את המחזמר החדש מטעם תיאטרון חיפה רק בשביל לטעום מהופעה קצת אחרת. לקניית כרטיסים

רדו לסוף הפוסט לראות את ציון הפלייבילס שההצגה קיבלה ממני!

ג'נטלי מספר סיפור עכשווי וכואב, שבו לזוג פליטים ניגרים שהגיעו לישראל, נולד תינוק לבן המעורר את חשד השוטרים ומוביל למאסר האם ובנה. בצעד נואש לשחררם, מבקש בעלה מהבוס המפורסם שלה לבוא לעזרה וכאות תודה הוא מזמין אותו לארוחת ערב, שם העניינים רק מסתבכים…

המחזמר נשמע מבטיח מאוד, עם צוות מרשים מאחוריו, אבל ניתן היה לעשות יותר ואסביר בדיוק למה.

אם אתם רוצים מחזמר קצת שונה מהנוף הרגיל, אם זה באווירה האפריקאית המגניבה או בצוות השחקנים המגוון, ג'נטלי בהחלט יספק את הסחורה.

תום אפלבאום עשה עבודה נהדרת עם התנועה אשר משתלבת בחוסר מאמץ עם המוזיקה שעיבדו דודוש קלמס ואמיר לקנר. ביחד הם מביאים את הקהל לאווירה אפריקאית שעוזרת לקהל להתחבר למקורות של משפחת ג'נטלי העומדת במרכז העלילה. הקצב והביצוע גרמו גם לי לרצות לקום ולרקוד עם השחקנים ולהצטרף לכיף שנראה שהם חווים על הבמה.

גם צוות השחקנים לא מאכזב ועושה את עבודתו נאמנה. אסתר רדא מהפנטת בכל פעם שהיא שרה ושבתה אותי מהרגע בו דרכה על הבמה. האלגנטיות, הרוגע והפשטות אותם היא מעבירה הקסימו וגרמו לכל ההופעה שלה להיות אותנטית ושובה לב. איתה היה אנסמבל מוכשר מאוד אבל השניים שבלטו במיוחד היו מתן ודניאל און ימי, צמד אחים כשרוניים בטירוף שאי אפשר היה להוריד מהם את העיניים בכל פעם בה שרו ורקדו. אציין לטובה גם את צמד השוטרים, אדם הירש ואשוט גספריאן שסיפקו את הנאמבר הכי טוב במחזמר.

הייחוד הגדול שעומד לצד המחזמר ג'נטלי הוא הקאסט אשר רבים ממנו יוצאי אפריקה. לצערנו עדיין לא הגענו לייצוג נאות של המגזר הזה בתיאטראות המובילים בישראל. מסיבה זו מחמם את הלב לראות את האנסמבל הזה על כשרונותיו הנפלאים. חיכינו למחזמר שיביא אותם לקדמת הבמה ויעודד את שילובם על במות התיאטרון בדיוק כפי שעושה לין מנואל מירנדה בהמילטון.

אבל לצערי ישנו פוטנציאל שלא התממש כאן במלואו וחבל כי ניתן היה להרים את המחזמר עוד יותר. המופע מתחיל בשיאים מרגשים אולם דועך לקראת החצי השני. שירי נדב נאור בחרה להביא נושא חשוב וכואב לבמות התיאטרון ולשים את מצב הפליטים בארץ מול עיני כולנו, ללמד את כל מי שחי בבועה על המצב העגום של הפליטים ללא הזכויות בארץ, ועם נושא שכזה והזדמנות מיוחדת ליצור מחזמר עמוק ומרגש ציפיתי להתעמקות גדולה יותר בדמויות ובסיפור.

אפשר לתלות את האשמה באורך ההצגה, סה"כ שעה ועשרים, זמן שאינו מאפשר לנו לצלול עמוק לתוך חיי הדמויות במחזמר, ואפשר להאשים זאת בקלישאות הקלות אותם בחרו היוצרים להכניס פנימה. היוצרים לקחו סיכון גדול בהצגת נושא שכזה על הבמות ועוד בדרך מקורית של מחזמר. הייתי שמחה אם ניתן היה להאריך את המחזה ב-30-40 דקות בכדי להבין יותר את הדמויות ולהביא קצת יותר מהקסם שחוויתי בתחילת ההצגה.

הציון שנתתי למחזמר זה הוא:

עם כל הביקורת והבעיות במחזמר, הוא עדיין מביא איתו אווירה ייחודית שכדאי לתת לה צ'אנס, גם אם זה רק לבוא ולשמוע את השירים הנהדרים. המחזמר גם יחסית קצר ככה שלא יתפוס לכם ערב שלם ותוכלו לחזור בזמן הבייתה כדי לתפוס 8 שעות שינה לפני העבודה שמחר. 

לקניית כרטיסים להצגה "ג'נטלי" לחצו כאן.

שמעתם נכון! ההצגה המטריפה קיבלה גרסה ישראלית (בעברית) והיא עולה ממש כאן בתל אביב כל חודש! לקניית כרטיסים

אבניו קיו היא הצגה שוברת מוסכמות שנכתבה על ידי רוברט לופז וג'ף מרקס והיא אהובת הקהל כבר שנים רבות. מדובר בפארודיה פרועה, שנונה ועוקצנית שעושה שימוש בבובות ללמד אתכם שיעורים לחייכם הבוגרים על נושאים כמו גייז, יוקר המחייה, אהבה, פורנו, גזענות ועוד. היא עלתה לראשונה בברודווי בשנת 2003, זכתה בשלל פרסי טוני ורצה למשך שנים עד יוני 2019 (אנחנו אפילו ראינו אותה פעמיים!).

מזל שיש לנו הפקה מקומית משלנו להביא את הקסם הזה גם אלינו. ההפקה התחילה במרכז רוזין שברמת אביב ג' והיום היא רצה בשיתוף עם סינמה סיטי ישראל. היא עלתה לראשונה בסינמה סיטי גלילות באוקטובר 2019 ובשל ההצלחה המסחררת והאולמות המפוצצים היא תמשיך לרוץ למשך עונת 2020.

לא כל יום יש הפקות עצמאיות מוצלחות כמו זו, במיוחד כאלו שמקבלות רק שבחים מהקהל, אז בהחלט אפשר לומר שאנחנו גאים ושמחים על ההצלחה הרבה ומאחלים שתמשיך.

אז אם מתחשק לכם משהו שונה, מיוחד, מצחיק ושנון, שיגע בכל הנקודות הרגישות בחיינו בהומור פרוע וכל זה עם בובות שיזכירו לנו את "רחוב סומסום" הותיק- זו ה-הצגה להגיע אליה ולבלות עם החברים או המשפחה.

כמה עובדות מעניינות על ההצגה:

• היא הביסה את וויקד בפרס המחזמר הטוב ביותר.
• היא רצה בברודווי למשך 6 שנים ואחר כך רצה באוף ברודווי למשך 10 שנים נוספות.
• כל הבובות בהפקה בברודווי ואוף ברודווי יוצרו ותוקנו ביד על ידי אחד השחקנים המקוריים בהפקה.
• שחקן אחר מההפקה המקורי, שהועמד לפרס הטוני כשחקן הטוב ביותר, עבר לביים את ההפקה כשעברה לאוף ברודווי.
• רוב הפעמים כשהבובות לובשות בגדים שונים מדובר בבובה אחרת לגמרי, כלומר יש 34 בובות ל-18 תפקידים!
• לפעמים יש שחקן אחד שמפעיל את הבובה ושחקן אחר שנמצא בצד השני של הבמה, או מאחורי הבמה, שמדובב אותה.
• הייתה הפקה שעלתה בארץ בכיכובם של טלי אורן, עידן אלתרמן, רועי בר נתן ועוד.

יאללה אתם עוד כאן?? לקניית כרטיסים

הכתבת הראשית שלנו חוזרת עוד פעם עם ביקורת על מגוון הצגות ומחזות זמר שמציגות בברודווי שבניו יורק, והפעם היא הלכה לראות את וויקד. רדו לסוף הפוסט בשביל לראות כמה פלייבילס היא נתנה להצגה!

ההיכרות שלי עם וויקד עוד מחזירה אותי לשנת 2013 לביקור שלי בלונדון, ומאז הספקתי לראות את ההצגה עוד פעמיים – פעם אחת בברודווי ב-2017 ופעם אחת באורגון בסיור ב-2019. למה לקח לי כל כך הרבה זמן לכתוב את הביקורת הזו? אולי בגלל שהיא הפכה להיות כל כך קבועה בנוף התיאטרון שזה פשוט ברח לי מהראש. אז בואו נתחיל…

וויקד מספר את הסיפור של ארץ עוז, המכשפה הירוקה, איש הפח, איש הקש ועוד שלל אגדות ופנטזיות שלא ידעתם שאתם צריכים בחייכם. סיפור יפייפה של חברות לא צפויה בין אלפבה לגלינדה, שתי בחורות שמגיעות מקצוות שונים של העולם ומוצאות חברות אמת אחת בשנייה.

מדובר באחת ההצגות המצליחות ביותר בשנות האלפיים, עם הפקה קבועה בלונדון ובניו יורק ועוד שלל סיורים ברחבי ארה"ב וקנדה. נראה כאילו בכדי להפוך לשחקנית מן המניין בברודווי עלייך לעבור בתפקיד של גלינדה או אלפבה, מעין חניכה לעולם התיאטרון. ההתלהבות סביב המחזמר כל כך גדולה שלפעמים אנשים שוכחים שהוא בכלל לא זכה בפרס הטוני למחזמר הטוב ביותר, לא שזה משנה בשלב זה. אז למה עם כל ההצלחה הזו אני עדיין לא מתלהבת ממנו כל כך?

השירים במחזמר מעולים, הם כבר הפכו לחובה לכל חובב תיאטרון מושבע, כי לא הגיוני שאתה אוהב תיאטרון בלי להכיר את Popular בעל פה או שיהיה לך חבר דואט לשיר איתו את For Good, ואל תתחילו לדבר איתי בכלל על Defying Gravity שגרם לאח שלי להתלהב מהתיאטרון בפעם הראשונה. אפילו השירים הפחות מוכרים מצוינים אחד אחד ועושים לך חשק לשמוע אותם בלופים שוב ושוב ושוב.

התפאורה והתלבושות פשוט מוציאים עיניים ומכניסים אותנו לעולם הפנטזיה של ארץ הפלאות וממש אפשר לראות את ההשקעה הרבה שהקדישו לכל פרט קטן על הבמה. לפעמים כן היה לי חסר משהו בתפאורה כי נדמה שרוב הזמן הבמה עצמה די ריקה, הם יושבים על ספסל חצר כשהם לומדים בבית הספר ובבתים שלהם אין רהיטים, בכלל. אבל נסלח להם בקטע הזה כי זה ממש משני ולא קריטי לעלילה.

כל נאמבר מדהים יותר מקודמו, השחקנים שהם מלהקים לתפקידים מדהימים אחד אחד ומפתיעים ביכולות הווקליות שלהם, הבימוי מעולה, העלילה יצירתית ומעניינת וסוף סוף שמה נשים חזקות במרכזה, הטוויסטים מפתיעים וכיפיים והאולם תמיד ענק ומרשים.

אז מה לא הסתדר? מה לא תפס כל כך? אני באמת לא יודעת לומר לכם. מדובר במחזמר מדהים שאם נפרק אותו לחלקים שמרכיבים אותו הוא יקבל 100 עגול, אבל כשמחברים הכל ביחד חסר משהו, לפחות לי. ראיתי אותו 3 פעמים ואף פעם לא יצאתי בוואו מטורף, אבל הרבה אנשים אחרים כן.

הציון שבחרתי לתת להצגה זו הוא:

אמנם אני לא חובבת מושבעת של המחזמר, אני עדיין אוהבת לשמוע את השירים מדי פעם ואם תתנו לי כרטיס בזול אלך לראות אותו בפעם הרביעית. כן אומר שמבחינתי זה מחזמר קלאסי להיכנס איתו לעולם התיאטרון, יש בו הכל והוא מפתיע ומחדש ונותן לכל צופה חוויה מדהימה. אז אל תתנו לי לדכא אתכם ולכו לראות אותו, אולי בשבילכם הוא כן יעשה את הוואו המטורף הזה שחיכיתם לו כל חייכם.

לעמוד ההצגה