קנינו כרטיס, ארזנו מזוודות ושלחנו את הכתבת הראשית שלנו לניו יורק לצפות בכמה שיותר הצגות בברודווי ואוף ברודווי. על כל הצגה והצגה היא תכתוב לנו את דעתה הכנה בהקשר של תלבושות, עלילה, אפקטים, שירים, שחקנים ועוד.
והיום- My Fair Lady (גבירתי הנאווה):
גבירתי הנאווה מספר את סיפורה של אלייזה דוליטל, מוכרת פרחים ברחוב ללא חינוך רציני, שנתקלת במר היגינס, פרופסור מכובד, שמתערב עם הגנרל משהו שיוכל להפוך את אלייזה לאישה אמיתית ומכובדת תוך 6 שבועות. כך שניהם נכנסים למסע של גילוי עצמי ולא ניתן לדעת כיצד יסתיים.
המחזמר אינו מחזמר חדש ועבר הפקות רבות בברודווי, בלונדון ואפילו בארץ. הוא הפך לקלאסיקה אמיתית ולכן כשמעלים הצגה כזו יש גבול לכמה אפשר לשחק איתה. החוזק המרכזי בהפקה הזו מתבסס על הבמה המטורפת עם התפאורה היפיפייה. עוד בכניסה לאולם אפשר להבחין שהולכת להיות כאן הפקה לעניין, וככל שממשיכה ההצגה הבמה יותר ויותר מרשימה. המשחק עם המקום ועם האביזרים בהחלט מוסיפים להצגה ונותנים לה נופך שאין בהרבה הצגות.
חוץ מהבמה, גם השחקנים הממונים על המחזמר לא מאכזבים ומביאים את כישורי המשחק המדהימים שלהם והקולות הפנומנליים שלהם לבמה. לורה בננטי היא שם שכל מעריץ ברודווי מכיר והיא באה ונותנת את האלייזה הכי טובה שנקבל. לצידה הארי היידן פאטון לא מאכזב וגורם לכל אחד בקהל לחייך ולהתאהב בו בשנייה.
האכזבה העיקרית שלי נבעה מהעובדה שמדובר בהצגה ישנה, שהיום לטעמי כבר לא הכי עובדת. הרבה קטעים של מונולוגים או דואטים בלתי נגמרים שלעתים מרגיש כאילו הם חסרי פואנטה. ההצגה כולה משחקת עם רעיון מסוים ומרגיש כאילו כל המערכה השנייה לא באמת מובילה להתקדמות או שינוי דרסטי שצריך שעה מזמננו, יכלו לצמצם את זה ל15 דקות וההשפעה הייתה אותה השפעה.
חוץ מזה, לראות היום דמות נשית שבמהלך הצגה שלמה צוחקים עליה, מזלזלים בה ומתנהגים כאילו אינה נמצאת זה כבר מעליב. אנחנו בשנות האלפיים חברים, תקפצו דקה למלצרית, אנסטסיה, פרוזן או ויקד ותראו איזה כוח יש לנשים וכמה מעצים זה. נכון, האישה מבינה את כוחה במהלך ההצגה והיחס של הגברים לכך לא השתנה לחלוטין גם בימינו אנו, אבל משום מה זה פשוט לא ישב לי.
אבל זו דעתי, בתור בחורה צעירה שצריכה כבר ריגושים אחרים בהצגות שהיא הולכת אליהם. אם אתם מחפשים הצגה בלי נאמברים מפוצצים ועם הפשטות של פעם, אמליץ עליה מאוד. הם מעבירים את הסיפור והאווירה בצורה נהדרת עם בימוי מוצלח והפקה שעולה על כל הציפיות.
לעמוד ההצגה
