לא הכרתי את סטיבן סונדהיים אישית, אפילו לא הייתי מודעת שהוא זה שכתב כמה מהמחזות זמר שאני מכירה, חלקם אוהבת חלקם פחות.

לא הכרתי את סטיבן סונדהיים אישית, אבל הרגשתי כאילו אני כן. לא העזתי לפתוח את כל הכתבות והסרטונים מיום מותו, הדחקתי זאת עד היום.

לא הכרתי את סטיבן סונדהיים אישית, ועכשיו גם לעולם לא אכיר.

לפני כמה ימים אגדה הלכה לעולמה בגיל 91. לפני כמה ימים כל עולם התיאטרון הוריד ראש, לבש שחורים והתאבל על הלכתו של אדם שהשפיע על מאות, אלפי, מיליוני אנשים בחייו. הפוסט הזה הוא לזכרו, להזכיר לכולנו מה הוא השאיר מאחור וכמה הוא תרם לעולם שכולנו אוהבים, עולם התיאטרון.

סטיבן סונדהיים היה חלק מכתיבת 19 מחזות זמר בחייו, אבל אציין רק את המפורסמים והאהובים ביותר.

סיפור הפרברים West Side Story –

אי שם, בשנת 1957, סונהיים כתב את המילים לשירי המחזמר המפורסם על שתי קבוצות יריבות וסיפור אהבה גדול מהחיים. לאונרד ברנשטיין כתב את הלחן ויחד יצאו שירים כל כך טובים שהם מחזיקים עד היום עם מאות עיבודים שונים. העיבוד האחרון יצא ממש היום בארה"ב בבימויו של סטיבן שפילברג.

ג'יפסי Gypsy –

רק שנתיים אחרי ההצלחה הקודמת, בשנת 1959 יצא המחזמר הגדול מהחיים שבו סונדהיים כתב את השירים יחד עם ג'ול סטיין. לא כולם אולי מודעים למחזמר הנהדר הזה, אבל חובבי תיאטרון מושבעים יכירו את ההפקות הגדולות בכיכובן של ברנדט פיטרס או אפילו אימלדה סטאונטון. הגרסה האחרונה אפילו הועלתה בנטפליקס של בריטניה בימים האחרונים.

קומפני Company –

בשנת 1970 עלה המחזמר הפשוט הזה, על בחור רווק ו-6 זוגות חבריו הנשואים. המחזמר לא מזמן קיבל עיבוד מחודש שבו שיחקו עם מין הדמויות והנטיות המיניות שלהן וממש הופיעו עם מחזמר חדש, שעדיין רץ בניו יורק. לאחר צפייה בגרסה מצולמת בכיכובו של ניל פטריק האריס בהחלט ניתן לראות כמה המחזמר הזה מדהים.

סוויני טוד Sweeney Todd –

בשנת 1979 סונדהיים כתב את כלל השירים למחזמר על הספר הקטלני. בהמשך המחזמר קיבל גם עיבוד לסרט בכיכובו של ג'וני דפ ורק המשיך את ההצלחה הענקית שלו.

מתגלגלים Merrily We Roll Along –

מחזמר שיצא בשנת 1981 ומדגיש את הייחודיות של סונדהיים בשיריו. לאחרונה הוכרז שתצולם גרסה קולנועית למחזמר בכיכובם של בן פלאט וביני פילדשטיין והיא תצולם לאורך 20 שנה, תקופת הסיפור של המחזמר.

ראשון בפארק עם ג'ורג' Sunday in the Park With George –

עוד אחד מהקלאסיקות המצוינות של סונדהיים שעלתה לראשונה בשנת 1984. מדובר במחזמר אהוב מאוד שחוזר לתיאטרון הרבה, כאשר ההפקה האחרונה הייתה בכיכובו של ג'ייק גילנהול.

אל תוך היער Into the Woods –

עוד מחזמר אגדי עם הסגנון המיוחד של סונדהיים בשיריו שיצא בשנת 1987. המחזמר אהוב מאוד בקרב חובבי סונדהיים וקיבל גם הוא גרסה קולנועית בכיכובם של מריל סטריפ, אמילי בלאנט ועוד.

מתנקשים Assassins –

מחזמר יחסית חדש, עלה רק בשנת 1990, וזכה להצלחה רבה בעיקר בקרב אוף ברודווי. האיזכור הכי פופולרי שהמחזמר קיבל או בסדרה The Politician של נטפליקס, בה אחד משיריו זכה לקאבר מעת בן פלאט וזואי דוטש.

יש עוד כל כך הרבה יצירות מצוינות של הכותב המוכשר, אבל לכסות את כולם בפוסט אחד זה פשוט בלתי אפשרי.

נזכור אותו, נודה לו על כל מה שהוא נתן לנו ונדע ששמו יהיה חרוט בעולם התיאטרון לנצח.

תיאטרון הבימה החזירו קלאסיקה ישראלית כיפית ואנרגטית. ההפקה יפיפייה מכל הבחינות ומומלצת לכל המשפחה ללא תלות בגילאים!

לקניית כרטיסים

רדו לסוף הפוסט לראות את ציון הפלייבילס שההצגה קיבלה מאיתנו!

קלאסיקה ישראלית וטובה

הכבש השישה עשר, מאת יהונתן גפן ועל בסיס שיריו וספריו, עוקב אחרי קבוצת ילדים המחפשת אחר חבריהם הנעלם, דניאל. במהלך החיפושים, הם נכנסים לגן הישן שלהם, ועוברים מסע התבגרות לאורך לילה אחד בגן סגור.

המחזמר ילדים הזה הוא דוגמא נהדרת להצגה שכל המשפחה יכולה ללכת ביחד ולהנות. עם שירי ילדות מוכרים לכולנו, ליאור רונן עשה עיבודים יפייפיים שמחדשים למבוגרים שבינינו ומגלים עולם חדש לילדים שבינינו. הקאסט שר נהדר, מותיקי הבמה נדיר אלדד, רוני מרחבי, שירן הוברמן ועוד ועד החדשים על הבמה – שירה לוי ואור עמרמי ברוקמן.

סיפור הילדים מקסים ונחמד, וגם כצופה בוגרת נהניתי מהצפייה, אפילו בקטעי המשחק הילדותיים, בעיקר בזכות השחקנים הנהדרים שליהקו להפקה. רוני מרחבי עם היופי העדין שלה, שירן הוברמן עם קטעי הקומדיה ההורסים שלה, נדיר אלדד שהאמנתי שהוא ילד אפילו שהוא עבר את ה-40, אליעד סודאי המוביל, שירה לוי התמימה והעדינה ועוד. כל השחקנים נראו כישות אחת הפועלת ביחד בריקודים, בשירה ובמשחק. הם היו אחידים, החמיאו אחד לשני, שיחקו זה מזה והיה כיף לצפות בכזו כימיה על הבמה.

הרמוניה מושלמת למעט צלע אחת

היחידי שנראה כעוף בלהקת דגים היה אור עמרמי ברוקמן הצעיר. שלא תטעו, הוא שר נהדר, הוא לא סתם קיבל את הבמה להפגין את קולו המופלא ולהוכיח שהוא פרפורמר ענק. מה הבעיה? לא מדובר בהופעת שירה, מדובר בהצגה. אור לא שיחק, הוא הופיע, ולי בתור צופה בוגרת זה הפריע מאוד. כל פעם שהיה לו טקסט, כל שיר שהוא השתתף בו, הרגיש כאילו הוא לא חלק. מה שמצחיק זה שמבין כל הקאסט הוא הכי קרוב לגיל הדמות, אבל אולי דווקא זה מה שמונע ממנו להשתחרר ולהתנהג כמו ילד בן 6.

אני חושבת שיש לו פוטנציאל, הוא פשוט צריך לעבור כמה שיעורי משחק, ללמוד להשתחרר ולשחק אותה ילד. לא לעלות בתור אור הזמר, אלא אור השחקן ואם הוא ילמד לעשות זאת אני צופה לו עתיד מזהיר בעולם התיאטרון ובמיוחד בעולם מחזות הזמר.

שעה וחצי של כיף

בסך הכל, ההצגה הזו נהדרת וכיפית בטירוף. הכוריאוגרפיה של אביחי חכם נהדרת, במיוחד השיר עם הקוביות הדורש יכולת סינכרון פנומנלית והשחקנים עושים זאת בצורה נהדרת. התפאורה של אדם קלר יפיפייה עם כמות פרחים מטורפת על הבמה והיא משרה אווירה שמחה וצוהלת. היה אנרגטי, היה נוסטלגי והיה לי כיף, אפילו שמדובר בהצגת ילדים ואני כבר לקראת שנות ה-30 שלי.

זו לא הצגה חדשה, היא קיבלה כמה וכמה הפקות שונות במהלך השנים, אבל יש סיבה מוצדקת לכך. היופי הוא שבכל הפקה חדשה ההצגה מקבלת חיים חדשים, אופי שונה ועיבוד יצירתי ומיוחד. כל אנשי ההפקה עבדו ועכשיו הם יכולים לקצור את הפירות, כי אני צופה שההצגה תרוץ להרבה זמן.

הציון שנתנו להצגה זו הוא:

אם יש לכם ילדים, אתם ללא ספק תהנו מההצגה הזו. אם אין לכם ילדים, תשאילו אותם מחבר, שכן, קרוב משפחה, או שתגיעו לבד ותהנו ככה או ככה.

לקניית כרטיסים

"עוד חוזר הניגון" מציג את חייו של אלתרמן בצורה אמיתית וכנה, על אף החלקים הקשים, ולולא סיפורו היה כבד כל כך הייתי הולכת ורואה את ההצגה שוב ושוב ושוב.

לקניית כרטיסים

רדו לסוף הפוסט לראות את ציון הפלייבילס שההצגה קיבלה מאיתנו!

"עוד חוזר הניגון" הינו מחזמר בהשראת סיפור חייו של נתן אלתרמן ובתו תרצה אתר. המחזמר רץ על שני זמנים שונים – היום בו אלתרמן נפטר בשנת 1970 ו-13 השנים שקדמו למותו. לאורך כל המחזמר ניתן לשמוע מלהיטיו של אלתרמן, כגון: "עוד חוזר הניגון", "שמרי נפשך" ועוד.

סיפור המביא לקדמת הבמה את בעיות הנפש שרבים מתמודדים איתם

לא אשקר לכם, הסיפור של המחזמר מאוד, אבל מאוד כבד. אנו נחשפים לסיפור חיים קשה של אלתרמן ובתו, אך גם לסיפור אהבה גדול מהחיים שעל אף כל המהמורות והמריבות הוא עדיין חזק ותמידי. אני לא יודעת כמה המחזמר הזה מציג את אלתרמן בצורה טובה, אני גיליתי אדם קשה ומעט אנוכי שלא ידעתי עליו לפני כן. מלבד כישרון כתיבה ענק ואהבתו לבתו לא הוצג בפניי צד אחר שבו שיגרום לי לאהוב אותו בחזרה. לעומתו, ההצגה כן מציגה את תרצה אתר בצורה הכי אותנטית, פגיעה ורגישה ואי אפשר שלא לרצות את הטוב ביותר לדמותה, על אף הסיומת המרה שכולנו יודעים עליה.

ממחזמר שכזה עולה תמיד השאלה – האם במחזמר של שיריו של משורר צריך לספר את סיפור חייו, כפי שבוצע ב"סימני דרך" של נעמי שמר, או להמציא סיפור עלילה חדש לגמרי, כמו שהיה ב"מיקה שלי" של יאיר רוזנבלום. אני חושבת שבמקרה הזה, על אף היצירתיות הרבה שנשפכה על הבמה והכישרון הרב שעולה כל ערב, היה שווה לעשות שילוב. להתבסס מעט על חייו הפרטיים אך לספר סיפור שונה לחלוטין ולהכניס אליו מעט שמחה וצחוק, מה שלא קיבלנו כאן.

צוות מוכשר על אף הביקורת על סיפור ההצגה

אך יחד עם כל הביקורת על הסיפור, צוות ההפקה הכולל עשה עבודה פשוט מופלאה בלקבוע את האווירה שהסיפור מתרחש בה. מהרגע שהמחזמר מתחיל יש שימוש מופלא בבמה באמצעות תפאורה רבת רבדים ומסתובבת שמעבירה אותנו בין הדירות השונות, בתי הקפה והפאבים המדוברים עליהם. גם השימוש במסכים המסמנים לנו את הזמנים השונים והמיקום שבו הסצנה הבאה מתקיימת עושים עבודה נהדרת ובהחלט מכניסים אותנו למצב רוח הקודר שהמחזמר נמצא בו. העבודה של ערן עצמון על התפאורה פשוט מופלאה בכל הצגה שבה הוא נוגע ואני פשוט מעריצה את עבודותיו אז זה כבר סיפתח מצוין להצגה.

התאורה של אבי יונה בואנו, הוידאו של גיא רומם ועד הבימוי של קפטן, כולם ביחד נותנים הצגה מופלאה ועבודת צוות נהדרת. בהחלט הייתה מחשבה עמוקה על כל חלק קטן וזה מצליח.

אבל בסופו של יום, החוזק העיקרי של המחזמר הוא צוות השחקנים המטורף שהצליחו לגייס. ריקי גל, שלומית אהרון, רוני דלומי, מירי מסיקה והילה שלו הן שלמות על הבמה וקולן בלבד יגרום לי לחזור ולראות אותה. כל השירים באים בדיוק במקום עם ביצועים מרהיבים ועיבודים יפייפיים של ליאור רונן האהוב עלי. הדבר היחידי שהיה חסר לי והתאכזבתי שלא בא היה בביצוע השיר "שמרי נפשך" שבו לתרצה הצעירה לא נתנו מקום לשיר, כאשר השיר נכתב עבורה. כמה כיף היה לשמוע את הילה שלו מסיימת את השיר עם הקול המלאכי שלה.

הציון שנתנו להצגה זו הוא:

"עוד חוזר הניגון" הינו מחזמר קשה שדן בבעיות נפש, בגידות, החיים בצל הפפראצי והלחץ מהחברה. ההפקה כולה יפייפיה, כולל צוות שחקנים חזק מאוד, אך היה מאוד לשקול את הסיפור הכבד שמכביד על האווירה.

לקניית כרטיסים

כלל ההצגות החוזרות לברודווי בחודשים ספטמבר אוקטובר השנה. כולל לינקים רלוונטים למידע נוסף וכיצד ניתן לרכוש כרטיסים

לקרוא עוד