Home » המלצות

קטגוריה: המלצות

המסלול למחזות זמר של עידן ליפר – המקום שבו הופכים אהבה לבמה למקצוע

בשנים האחרונות מחזות הזמר תופסים מקום מרכזי יותר ויותר על הבמות בישראל, ואיתם עולה גם הצורך בהכשרה מקצועית אמיתית שמבינה את התחום לעומק. המסלול לתיאטרון ומחזות זמר של עידן ליפר נולד בדיוק מהצורך הזה: מסגרת לימודית ממוקדת, אינטנסיבית ומעשית, שמכשירה שחקנים ושחקניות לעבודה בעולם מחזות הזמר ברמה הגבוהה ביותר.

המסלול מיועד למי שכבר ברור לו שזה הכיוון שלו – שירה, משחק וריקוד לא כתחביב, אלא כדרך חיים וכמקצוע. מדובר בתוכנית מקצועית שמדמה ככל האפשר את המציאות של התעשייה, ומכינה את הסטודנטים למה שמצפה להם על במות התיאטרון, באודישנים ובחדרי החזרות.

במהלך השנה הסטודנטים עובדים על כל אבני היסוד של שחקן מחזמר: פיתוח קול ושירה, משחק, תנועה וריקוד, הגשת שיר, עבודה על דמות, טכניקות במה וגם עבודה מול מצלמה. מעבר לשיעורים עצמם, אחד הדגשים החשובים במסלול הוא ההתנסות המעשית – עבודה על הפקת מחזמר בסוף שנה שמאפשרת לתלמידים ליישם את הכלים שרכשו על במה אמיתית, מול קהל.

אחד היתרונות הבולטים של המסלול הוא צוות המורים. מדובר באנשי מקצוע פעילים מהתעשייה, כל אחד מוביל בתחומו – שירה, משחק, ריקוד, מוזיקה ותיאטרון. הלימוד מולם לא נשאר תיאורטי, אלא מחובר כל הזמן למה שקורה עכשיו על הבמות, לאיך עובדים היום ולסטנדרטים שמצפים משחקני מחזות זמר מקצועיים.

מאחורי המסלול עומד עידן ליפר – במאי, מפיק ויוצר, עם ניסיון רחב בארץ ובחו״ל, והבנה עמוקה של הז’אנר. החזון שלו ברור: ליצור מסגרת שמכבדת את מחזות הזמר כתחום אמנותי שלם, ודורשת מהלומדים בה רצינות, מחויבות ועבודה קשה – אבל גם נותנת להם את הכלים האמיתיים להצליח.

עם השנים יצאו מהמסלול בוגרים ובוגרות שהשתלבו בתעשייה: בהפקות תיאטרון, במופעים מוזיקליים, בפרויקטים עצמאיים ובעבודות נוספות בעולם הבמה. עבור רבים מהם, השנה במסלול הייתה נקודת מפנה – המעבר מלימודים כלליים או אהבה לז’אנר, לדרך מקצועית ברורה.

אם אתם מחפשים מקום להתמקצע בו במחזות זמר, לעבוד ברצינות על היכולות שלכם ולהיכנס לעולם הזה מוכנים יותר – זה מסלול שבהחלט שווה להכיר.
האודישנים למחזור הקרוב נפתחים בתחילת ינואר, וזו הזדמנות מצוינת למי שמרגיש שזה הזמן לקחת צעד קדימה ולהיבחן למסגרת שמכוונת גבוה.

לאתר המסלול ולהגשה לאודישנים הקרובים.

בילי שוורץ (בית צבי) – עוז מורג מפיח חיים מחודשים במחזמר הישראלי האהוב

ביקורת על המחזמר "בילי שוורץ" בבית צבי – גרסה חדשה, מצחיקה ומרגשת למחזמר הישראלי האהוב של אוהד חיטמן, בבימויו של עוז מורג ובכיכוב דור צעיר ומבריק.

לקרוא עוד

חלום ליל קיץ (מרכז ענב) – קסם תיאטרלי בין העצים של מוזיאון ארץ ישראל

4.5/5

אם אתם מחפשים חוויה תיאטרלית קצת אחרת, כזו שגורמת לכם להתרוצץ ולקבוע בעצמכם את ההצגה שתראו, ״חלום ליל קיץ״ של מרכז ענב בשיתוף תיאטרון הסמטה ומוז״א הוא פתרון מושלם.

סיפור מוכר באווירה חדשה

"חלום ליל קיץ" הוא אחד המחזות האהובים והמצחיקים של שייקספיר, סיפור מלא בקסם, אהבה ובלגן. הוא מחולל את סיפורם של ארבעה צעירים מאוהבים הבורחים אל היער בחיפוש אחר אהבת אמת, ושם הם נלכדים בעולם שכולו פיות, כשפים ותחבולות. במקביל, קבוצה של שחקנים חובבנים מנסה להכין הצגה לנסיך, ופיות שובבות מחליטות להתערב ולהפוך הכול למהומת קסם אחת גדולה.

אין ספק שהמחזה הזה מושלם לעיבוד אינטראקטיבי כזה בשל ריבוי הדמויות והסיפורים והיכולת לשלב הכל ביחד אך גם לתת לכל עולם במחזה לרוץ לבדו. אודה ואומר שלא הכרתי את המחזה לפני שבאתי לצפות בו ולכן ההתרשמות שלי היא אך ורק מהצפייה בעיבוד הנהדר של סבטה עזריאל שביימה אותו. 

אמנם היו חלקים שלא התחברתי אליהם במיוחד, לעתים בשל השפה השייקספירית שהקשתה להבין את הנאמר, עדיין מצאתי עצמי נשאבת לכל הסיפורים השונים, אל הדמויות המשעשעות והאווירה המהפנטת. הבימוי הנהדר וההחלטה האמיצה להקים את המחזה הזה בצורה כזו מאפשרים גם לאנשים שפחות מתחברים להצגות שייקספיר להתחבר לקונספט ולמחזה.

חוויה אינטראקטיבית מוצלחת

אחד הדברים הייחודיים בהפקה הזו הינו כמובן האינטרקטיביות של הקהל עם המחזה. הוא מתחיל בכך שהקהל חובש מסיכות ומחולק לכמה קבוצות, כאשר כל קבוצת מובלת לאזור אחר בגן. שם הסיפור של הגיבורים שלנו מתחיל, כאשר כל אחד חווה אותו קצת אחרת עם דמויות שונות ועולם אחר, עולם הפיות, האוהבים וקבוצת השחקנים. משם הכל פתוח והקהל יכול לבחור את הדרך שלו, לעבור בין התמונות הניצבות בפניו, לדלג בין הפיות לשחקנים, לאוהבים ולדוכסים ולבנות את הסיפור המתאים לו.

היופי בהפקה כזו הוא שהשיעמום יוצא מהחלון, כי ברגע שתמונה אחת פחות מעניינת הקהל יכול לבחור לעבור לתמונה אחרת שמסקרנת אותו. אין דבר כזה לשבת ולהמשיך לצפות בדמויות שהתחברנו אליהם פחות וניתן לרוץ ולעקוב אחר הדמויות שכן סקרנו אותנו. מצאתי עצמי מקפצת בין הסיפורים, מגיעה לאקשן או לרגעים שמסקרנים אותי ועוקבת אחרי השחקנים שתפסו לי את העין. הקפיצות עצמן והמרוץ עצמו גרם לי לחייך לאורך כל המחזה ולהרגיש כמו ילדה שוב בגן ילדים.

כמו כן, הדילוגים והמעברים מאפשרים לקהל להיות ממש חלק מהסיפור, כאשר השחקנים לעתים מתייחסים לקהל ולעתים נשארים בעולם שלהם. חוויתי הצגה דומה שנקראת Sleep No More בניו יורק, אך כאן הרגשתי שהאווירה קלילה יותר, מעניינת יותר, פחות מעיקה ומאפשרת יותר להיות מעורב ולא להרגיש תחושת פספוס מהקטעים האחרים.

מיקום מושלם להפקה שכזו

אין ספק שההצלחה הגדולה ביותר גם מושתת על המיקום, הבוסתן של מוזיאון תל אביב. קודם כל חייבים לציין את היופי של הבוסתן, שבשילוב התאורה, הצמחייה הנהדרת והמבנים העתיקים הרגיש כמו המקום המושלם למחזה שכזה. העצים נראו כאילו הושתלו במיוחד להצגה, התאורה הכניסה אותנו לעולם הפיות וביחד עם המוזיקה הקלילה זה הרגיש כאילו נכנסנו לעולם אחר.

היתרון הנוסף במקום שכזה הוא הקירבה ועיצוב החלל תוך כדי המחזה שאיפשר לקהל לראות מכל מקום מה הולך בשאר הנקודות של המחזה והאם ישנה תמונה אחרת או סיפור אחר שהוא מעדיף לעבור ולראות. אין ספק שהיה ניצול מירבי של המקום והלוואי ונראה הפקות נוספות בבוסתן.

יחד עם אלו, עיצוב התלבושות של מאיה גטניו השלימו לי את כל המראה ואף גרמו לי לקנא בשחקנים שזוכים ללבוש אותן. התאורה של אייל דניאל החמיאה לתלבושות היפיפיות של גטניו ויצרו עולם חדש ומהפנט שהיה לי פשוט כיף להיכנס אליו.

המשחק הוא הדובדבן שבקצפת

השחקנים של ״חלום ליל קיץ״ היו נהדרים אחד אחת. הם רצים, שרים, מטפסים על העצים, מתערבבים בקהל ומשלבים משחק נהדר יחד עם תקשורת מצוינת ביניהם ועם הקהל. היה מרשים ביותר לראות איך כל הסיפורים והשחקנים מצליחים לשמור על קצב, דיוק ואנרגיה גבוהה לכל אורך הערב ובסופו של דבר להגיע ביחד לתמונת הסיום המפוארת.

בגלל שכל אחד בקהל חווה את ההצגה אחרת כך גם השחקנים הבולטים משתנים מאחד לאחת לפי מי שהם עוקבים אחריו. עבורי דותן עמרני בתור פק היה שובב, קסום ומהפנט, רוני קידר הרגה אותי מצחוק בכל מילה והבעה שיצאה לה מהפה ורע דשא היה תמים ומתוק. כל השחקנים היו נהדרים בתמונות שחוויתי וכולם נתנו את כל הלב והנשמה וראו זאת.

״חלום ליל קיץ״ בבוסתן מוז״א הוא ללא ספק חוויה ייחודית בנוף התיאטרלי של היום והוא יספק לכל אחד ואחת שיבקרו בו ערב מהנה ושובר שגרה המומלץ לכל מי שמחפש משהו קצת אחר.

קרדיט לתמונות: יניב גריידי

Maybe Happy Ending (אולי סוף טוב) – מחזמר מתוק, ויזואלי ויפייפה

ביקורת מלאה על המחזמר Maybe Happy Ending – סיפורם המפתיע של שני רובוטים שמחפשים משמעות, אהבה ואנושיות. מה מיוחד בעיצוב הבמה? איך הבימוי החדשני הופך את ההצגה לחוויה ויזואלית? ולמה השחקנים מצליחים לרגש גם בלי שירים מפוצצים? כל התשובות – בביקורת המלאה באתר.

לקרוא עוד

Sunset Blvd (שדרות סנסט) – אחת ההפקות המודרניות והמרשימות ביותר שראיתי בחיי

ביקורת על Sunset Boulevard המחודש – גרסה עוצמתית וחדשנית עם בימויו של ג’יימי לויד, וניקול שרזינגר בתפקיד הראשי. שילוב מסעיר בין קולנוע לבמה, תפאורה מינימליסטית, קלוז-אפים חיים ופרשנות חדשה למחזה הקלאסי של אנדרו לויד וובר. כל הפרטים והחוויות באתר.

לקרוא עוד

Real Women Have Curves (נשים אמיתיות בעלות קימורים) – המחזמר עם הכי הרבה נשמה שראיתי בחיי

ביקורת על המחזמר Real Women Have Curves – חגיגה לטינית מלאת צבע, רגש ושמחת חיים. המחזמר מביא את סיפורה של אנה גרסיה, צעירה שאפתנית עם חלום לצאת מהשכונה ולהצליח באוניברסיטה. לצד כישרונות חדשים על הבמה ושירים קליטים באנרגיה מתפרצת, המחזמר מצליח לרגש ולסחוף גם כשיש בו רגעים מעט קיטשיים ומלודרמטיים.

לקרוא עוד

Gypsy (ג׳יפסי) – ההפקה שתביא לאודרה מקדונלד את הטוני השישי שלה

ביקורת על המחזמר Gypsy – הפקה מחודשת בכיכובה של אודרה מקדונלד, שמצליחה להחיות את מאמא רוז בצורה מרגשת וכובשת. עם קאסט שחור ראשון בברודווי, כוריאוגרפיה סוחפת ורגעים דרמטיים מרגשים, המחזמר שומר על הקסם הקלאסי ומשלב בו עוצמה חדשה. חובה לכל חובבי התיאטרון!

לקרוא עוד

Just In Time (בדיוק בזמן) – המחזמר המושלם בהובלתו של ג׳ונתן גרופ

ביקורת על המחזמר Just in Time – להיט ברודווי חדש בכיכובו של ג׳ונתן גרוף, שמביא את סיפור חייו של בובי דרין לבמה. עם אולם אינטראקטיבי, בימוי יצירתי, הופעות מעולות ותפאורה חדשנית, זהו ג׳וקבוקס שונה מכל מה שראיתם. האם זה הלהיט הבא של ברודווי?

לקרוא עוד

״טעות בליהוק״ – ערב מהנה לקהילת חובבי מחזות הזמר

4.7/5

״טעות בליהוק״ הוא ערב שכולו כיף טהור לחובבי מחזות הזמר המושבעים ביותר. הוא נותן הזדמנות מדהימה לכל השחקנים והשחקניות לשים על עצמם דמות שלעולם לא יוכלו לשחק וניכרת ההנאה המרובה מכך.

מה זה בעצם Miscast?

אם עוד לא יצא לכם לשמוע על הקונספט של “Miscast” (בעברית: “טעות בליהוק”), אתם במקום הנכון! מדובר ברעיון שבו שחקנים מבצעים שירים או תפקידים שלעולם לא היו מלוהקים אליהם באופן רשמי — כמו גבר שיגלם דמות נשית, אישה בוגרת שתשחק ילדה, או גבר חסון שיגלם דמות רזה ושברירית.

בארצות הברית, הקונספט הזה כבר הפך למסורת שנתית מרשימה: הופעת “Miscast” שמגייסת תרומות לתיאטרון ה-MCC ורצה כבר 25 שנים. תוך כדי היא הולידה אין-ספור ביצועים אייקוניים, למשל ביצוע של ילדי ברודווי לשיר “האחיות סקיילר” מהמחזמר “המילטון”, וגברים מובילים בברודווי שמבצעים את תפקידי הנשים הרצחניות מ”שיקגו”.

הגרסה הישראלית: “טעות בליהוק”

כאן בישראל, הגרסה המקומית נקראת “טעות בליהוק” בהובלת עמית רייס ובניהולו האומנותי של ליאור פארי. המופעים הראשונים התחילו לפני כשנתיים, וכיום הם רק הולכים וגדלים — גם בכמות הקהל, גם בהתלהבות ובעיקר במגוון הכישרונות שעל הבמה. 

אמש, נערכה הופעת ה"אול סטארס" במרכז ענב האינטימי שכללה ביצועים נבחרים מהרפרטואר של כל המופעים הקודמים. תום חדורוב המקסים, מיכל שפירא האנרגטית, אתי וקנין סובר הנהדרת, שלישיית האחים מרחבי (הפייבוריטים האישיים שלי) ועוד מגוון כשרונות — כולם פיזזו, שרו ונתנו שואו בלתי נשכח לצד להקה חיה, קהל נלהב ומופע תאורה מרהיב.

עוד הופיעו גלית גיאת, ערן לחמן, עידו קולטון, מאי מלר, דקלה הדר, רוני אקרמן, כפיר לוי, נועם ריקלין, מיה לוי ועמית רייס בכבודו ובעצמו.

האירוע כולו היה חגיגה אמיתית, עם אווירה כל כך משוחררת, שמחה וקצת משוגעת (בקטע טוב!) — בדיוק כמו שמופע “טעות בליהוק” צריך להיות. עדיין, חשוב לדעת שיש “קאטצ’” קטן: חלק מההומור והקריצות הם כאלה שתופסים באמת רק אם אתם מכירים את עולם המחזות הזמר ואת השירים המקוריים. אז מי שלא מגדיר את עצמו כחובב ז’אנר גדול, אולי יפספס פה ושם את הפאנצ’ים שבשירים ובסיפורים שמאחוריהם. 

עם זאת, גם מי שמגיע בלי היכרות מעמיקה ייהנה מהמוזיקה, מהביצועים הסוחפים ומהאנרגיות המתפרצות על הבמה. בקיצור, חובבי מחזות זמר יהנו בטירוף, ומי שפחות בעניינים – צפויה לו עדיין אחלה חוויה תרבותית ומצחיקה במיוחד.

אם אתם מחפשים ערב של יצירתיות, עזות מצח והמון כישרון, “טעות בליהוק” הוא המקום בשבילכם. לא משנה אם אתם יודעים לדקלם את כל מילות השירים מהמחזמר האהוב עליכם, או אם בא לכם לגלות משהו חדש לגמרי – מדובר בחוויה שקשה להישאר אדישים אליה.

״פרח השכונות״ (התיאטרון הארצי) – ג׳וקבוקס ישראלי במיטבו

5/5

"פרח השכונות" הוא מחזמר שכשתצאו ממנו, תרצו לרוץ לקנות כרטיסים שוב. גם אם אתם לא חובבי שירי טיפקס, ההפקה הזו מצליחה להפתיע. זהו ערב מהנה ומרגש, עם צוות שחקנים מוכשר בצורה יוצאת דופן, שמביא לכל שיר צבע וחדשנות – כך שתרצו לשמוע אותם שוב ושוב.

כמעט לא ניתן להאמין שזהו מחזמר ג'וקבוקס

המחזמר "פרח השכונות", המבוסס על שיריה האהובים של להקת טיפקס, מגולל את סיפורם של יוסי ואורית – שני חברי ילדות שגדלו יחד ועשו הכל ביחד, עד שהאהבה ביניהם פרחה. אך כשסוד משפחתי מתגלה, יוסי נאלץ לשנות כיוון ולהתרחק מאורית בעקבות רצונות אביו.

העלילה מצליחה לשלב באופן מבריק בין סיפור מופרך ומשעשע לבין רגעים אותנטיים ונוגעים ללב. אודי גוטשלק וקובי אוז יצרו מחזמר שיודע לצחוק על עצמו, מבלי לוותר על העומק והרגש שמתחברים לכל כך הרבה אנשים. מצאתי את עצמי מרותקת, מופתעת וצוחקת – כל זה בהופעה אחת בלתי נשכחת.

אחד ההישגים המרשימים ביותר של המחזמר הוא השילוב האורגני של שירי טיפקס בעלילה. במרבית הקטעים השירים לא רק משתלבים בסיפור, אלא ממש מקדמים אותו, מה שמייחד את המחזמר הזה מרוב מחזות הזמר הג'וקבוקסיים (מבוססים על שירי אומן מפורסם). לעיתים קרובות אפילו שכחתי שמדובר בשירים קיימים – וזה רק מעיד על העבודה המצוינת שנעשתה כאן.

כמו כן, הניהול המוזיקלי של אלעד פרץ ראוי לציון מיוחד. הוא הצליח לקחת את השירים המוכרים ולהעניק להם עיבודים מרעננים ומרגשים, עם שילוב דואטים, מקהלות ונגיעות יצירתיות שהפכו את המוזיקה ללב הפועם של המחזמר.

עמית שושני מרהיב בכשרונו

המחזמר רווי בשחקנים מצוינים, אם זו שיפי אלוני ההורסת מצחוק או דניאל חסין הצבעוני, אבל אין ספק שכוכב המופע היה עמית שושני. ההופעה שלו הייתה אנרגטית, מרגשת ומלאת חן, והוא הביא לדמותו של יוסי עומק ואותנטיות. מלבד יכולות המשחק המרשימות, הוא גם הפגין כישורי שירה מעולים, שנשמעו כאילו נולדו בלי מאמץ. אני בטוחה שהוא כוכב עולה בעולם התיאטרון, ומחכה לראות אותו שוב על הבמות.

לצידו, סוזנה פפיאן בתפקיד אורית הפתיעה וריגשה אותי. לא הכרתי אותה קודם, אבל הביצועים הקוליים שלה היו יוצאי דופן, והיא הצליחה להוציא משירי טיפקס צלילים ורגש שלא דמיינתי שאשמע. היא ושושני היו צמד מהפנט על הבמה, ושידרו אותנטיות ומגע של קסם לאורך כל ההופעה.

מודעות עצמית וצחוק עצמי זה תמיד שילוב מנצח

אסיים את הביקורת המתרברבת הזו עם תשבוחות כמובן על צוות ההפקה, ובעיקר על הנגנים המופלאים שישבו על הבמה. מלבד התגובות המקסימות שלהם והצחוק האמיתי מהבדיחות שרצו מולם, אהבתי מאוד גם את השילוב שלהם בצורה כזו או אחרת בעלילה שכמעט ונראתה כאילו הייתה אילתור של שיפי אלוני באותו הרגע. 

מלבדם הבמה שילבה גימיקים מאוד נחמדים שעבדו יפה מאוד, במיוחד כששילבו אותם עם התפאורה ובעלילת ההצגה בצורה מאוד מודעת. היצירתיות שהביאו שם הייתה בהחלט הברקה, גם בגלל הצחוק שבגימיקים הללו וגם בגלל המודעות הרבה לאבסורדיות שלהם מלכתחילה.

אין ספק ש"פרח השכונות" היא אחת ההצגות הטובות ביותר שנעשו על בסיס שירי אמן ישראלי. עם שילוב של נוסטלגיה ישראלית אהובה, סיפור ייחודי והומור שנון, אם אתם מחפשים ערב שכולו רגש, צחוק ושירים שכולנו מכירים – אל תפספסו אותו!