ביקורת על Stranger Things: The First Shadow – עיבוד בימתי חדש שמחזיר אותנו להוקינס של שנות ה-50 וה-60, עם סיפור מקורי שמתחבר לסדרה האהובה. עם אפקטים מטורפים, קאסט מבריק ואווירה עוצרת נשימה, ההפקה מצליחה לשמר את הקסם, המתח וההומור של המקור. חוויה מומלצת לחובבי הסדרה ולכל מי שאוהב תיאטרון סוחף וחדשני.
ביקורת על המחזמר חמש השנים האחרונות (The Last Five Years) – מחזמר אינטימי על סיפור אהבה מסופר משתי זוויות זמן שונות. עם ניק ג'ונאס ואדריאן וורן על במת ברודווי, הפקה מושקעת ויזואלית אך לא תמיד מצליחה לרגש. למי זה מתאים, ומה עבד פחות טוב על הבמה הגדולה? כל הפרטים בביקורת.
ביקורת על המחזמר Floyd Collins – דרמה מוזיקלית מרגשת שמבוססת על סיפור אמיתי משנות ה-20. תפאורה מקורית, ביצועים חזקים של ג׳רמי ג׳ורדן וליזי מקאלפין, ומוזיקה מורכבת שמחלקת את הקהל. האם זה מחזמר לכל אחד?
ביקורת על המחזמר Just in Time – להיט ברודווי חדש בכיכובו של ג׳ונתן גרוף, שמביא את סיפור חייו של בובי דרין לבמה. עם אולם אינטראקטיבי, בימוי יצירתי, הופעות מעולות ותפאורה חדשנית, זהו ג׳וקבוקס שונה מכל מה שראיתם. האם זה הלהיט הבא של ברודווי?
ביקורת על המחזמר החדש Redwood בכיכובה של אידינה מנזל – סיפור על אובדן, ריפוי ומסע פנימי בלב יערות קליפורניה. תפאורה ויזואלית מרהיבה, כוריאוגרפיה תלויה מהתקרה ושחקנים מצוינים – אך שירים לא מספיק זכירים וקאסט מצומצם על במה גדולה יוצרים חוויה לא אחידה. למי הוא כן מומלץ? כל התשובות בביקורת.
ביקורת על ההופעה Old Friends בניו יורק – מחווה מוזיקלית לסטיבן סונדהיים עם ליה סלונגה, ברנדט פיטרס וקאסט כוכבים. למי זה מתאים? מה עבד מעולה ומה פחות? כל הפרטים בביקורת.
ביקורת על המחזמר החדש של בטי בופ בברודווי: האם הדמות האייקונית משנות ה-30 עדיין רלוונטית לקהל של היום? קראו על העלילה, השירים, הקאסט, ומדוע הוא מתאים בעיקר למשפחות.
״טעות בליהוק״ הוא ערב שכולו כיף טהור לחובבי מחזות הזמר המושבעים ביותר. הוא נותן הזדמנות מדהימה לכל השחקנים והשחקניות לשים על עצמם דמות שלעולם לא יוכלו לשחק וניכרת ההנאה המרובה מכך.
אם עוד לא יצא לכם לשמוע על הקונספט של “Miscast” (בעברית: “טעות בליהוק”), אתם במקום הנכון! מדובר ברעיון שבו שחקנים מבצעים שירים או תפקידים שלעולם לא היו מלוהקים אליהם באופן רשמי — כמו גבר שיגלם דמות נשית, אישה בוגרת שתשחק ילדה, או גבר חסון שיגלם דמות רזה ושברירית.
בארצות הברית, הקונספט הזה כבר הפך למסורת שנתית מרשימה: הופעת “Miscast” שמגייסת תרומות לתיאטרון ה-MCC ורצה כבר 25 שנים. תוך כדי היא הולידה אין-ספור ביצועים אייקוניים, למשל ביצוע של ילדי ברודווי לשיר “האחיות סקיילר” מהמחזמר “המילטון”, וגברים מובילים בברודווי שמבצעים את תפקידי הנשים הרצחניות מ”שיקגו”.
כאן בישראל, הגרסה המקומית נקראת “טעות בליהוק” בהובלת עמית רייס ובניהולו האומנותי של ליאור פארי. המופעים הראשונים התחילו לפני כשנתיים, וכיום הם רק הולכים וגדלים — גם בכמות הקהל, גם בהתלהבות ובעיקר במגוון הכישרונות שעל הבמה.
אמש, נערכה הופעת ה"אול סטארס" במרכז ענב האינטימי שכללה ביצועים נבחרים מהרפרטואר של כל המופעים הקודמים. תום חדורוב המקסים, מיכל שפירא האנרגטית, אתי וקנין סובר הנהדרת, שלישיית האחים מרחבי (הפייבוריטים האישיים שלי) ועוד מגוון כשרונות — כולם פיזזו, שרו ונתנו שואו בלתי נשכח לצד להקה חיה, קהל נלהב ומופע תאורה מרהיב.
עוד הופיעו גלית גיאת, ערן לחמן, עידו קולטון, מאי מלר, דקלה הדר, רוני אקרמן, כפיר לוי, נועם ריקלין, מיה לוי ועמית רייס בכבודו ובעצמו.
האירוע כולו היה חגיגה אמיתית, עם אווירה כל כך משוחררת, שמחה וקצת משוגעת (בקטע טוב!) — בדיוק כמו שמופע “טעות בליהוק” צריך להיות. עדיין, חשוב לדעת שיש “קאטצ’” קטן: חלק מההומור והקריצות הם כאלה שתופסים באמת רק אם אתם מכירים את עולם המחזות הזמר ואת השירים המקוריים. אז מי שלא מגדיר את עצמו כחובב ז’אנר גדול, אולי יפספס פה ושם את הפאנצ’ים שבשירים ובסיפורים שמאחוריהם.
עם זאת, גם מי שמגיע בלי היכרות מעמיקה ייהנה מהמוזיקה, מהביצועים הסוחפים ומהאנרגיות המתפרצות על הבמה. בקיצור, חובבי מחזות זמר יהנו בטירוף, ומי שפחות בעניינים – צפויה לו עדיין אחלה חוויה תרבותית ומצחיקה במיוחד.
אם אתם מחפשים ערב של יצירתיות, עזות מצח והמון כישרון, “טעות בליהוק” הוא המקום בשבילכם. לא משנה אם אתם יודעים לדקלם את כל מילות השירים מהמחזמר האהוב עליכם, או אם בא לכם לגלות משהו חדש לגמרי – מדובר בחוויה שקשה להישאר אדישים אליה.
"פרח השכונות" הוא מחזמר שכשתצאו ממנו, תרצו לרוץ לקנות כרטיסים שוב. גם אם אתם לא חובבי שירי טיפקס, ההפקה הזו מצליחה להפתיע. זהו ערב מהנה ומרגש, עם צוות שחקנים מוכשר בצורה יוצאת דופן, שמביא לכל שיר צבע וחדשנות – כך שתרצו לשמוע אותם שוב ושוב.
המחזמר "פרח השכונות", המבוסס על שיריה האהובים של להקת טיפקס, מגולל את סיפורם של יוסי ואורית – שני חברי ילדות שגדלו יחד ועשו הכל ביחד, עד שהאהבה ביניהם פרחה. אך כשסוד משפחתי מתגלה, יוסי נאלץ לשנות כיוון ולהתרחק מאורית בעקבות רצונות אביו.
העלילה מצליחה לשלב באופן מבריק בין סיפור מופרך ומשעשע לבין רגעים אותנטיים ונוגעים ללב. אודי גוטשלק וקובי אוז יצרו מחזמר שיודע לצחוק על עצמו, מבלי לוותר על העומק והרגש שמתחברים לכל כך הרבה אנשים. מצאתי את עצמי מרותקת, מופתעת וצוחקת – כל זה בהופעה אחת בלתי נשכחת.
אחד ההישגים המרשימים ביותר של המחזמר הוא השילוב האורגני של שירי טיפקס בעלילה. במרבית הקטעים השירים לא רק משתלבים בסיפור, אלא ממש מקדמים אותו, מה שמייחד את המחזמר הזה מרוב מחזות הזמר הג'וקבוקסיים (מבוססים על שירי אומן מפורסם). לעיתים קרובות אפילו שכחתי שמדובר בשירים קיימים – וזה רק מעיד על העבודה המצוינת שנעשתה כאן.
כמו כן, הניהול המוזיקלי של אלעד פרץ ראוי לציון מיוחד. הוא הצליח לקחת את השירים המוכרים ולהעניק להם עיבודים מרעננים ומרגשים, עם שילוב דואטים, מקהלות ונגיעות יצירתיות שהפכו את המוזיקה ללב הפועם של המחזמר.
המחזמר רווי בשחקנים מצוינים, אם זו שיפי אלוני ההורסת מצחוק או דניאל חסין הצבעוני, אבל אין ספק שכוכב המופע היה עמית שושני. ההופעה שלו הייתה אנרגטית, מרגשת ומלאת חן, והוא הביא לדמותו של יוסי עומק ואותנטיות. מלבד יכולות המשחק המרשימות, הוא גם הפגין כישורי שירה מעולים, שנשמעו כאילו נולדו בלי מאמץ. אני בטוחה שהוא כוכב עולה בעולם התיאטרון, ומחכה לראות אותו שוב על הבמות.
לצידו, סוזנה פפיאן בתפקיד אורית הפתיעה וריגשה אותי. לא הכרתי אותה קודם, אבל הביצועים הקוליים שלה היו יוצאי דופן, והיא הצליחה להוציא משירי טיפקס צלילים ורגש שלא דמיינתי שאשמע. היא ושושני היו צמד מהפנט על הבמה, ושידרו אותנטיות ומגע של קסם לאורך כל ההופעה.
אסיים את הביקורת המתרברבת הזו עם תשבוחות כמובן על צוות ההפקה, ובעיקר על הנגנים המופלאים שישבו על הבמה. מלבד התגובות המקסימות שלהם והצחוק האמיתי מהבדיחות שרצו מולם, אהבתי מאוד גם את השילוב שלהם בצורה כזו או אחרת בעלילה שכמעט ונראתה כאילו הייתה אילתור של שיפי אלוני באותו הרגע.
מלבדם הבמה שילבה גימיקים מאוד נחמדים שעבדו יפה מאוד, במיוחד כששילבו אותם עם התפאורה ובעלילת ההצגה בצורה מאוד מודעת. היצירתיות שהביאו שם הייתה בהחלט הברקה, גם בגלל הצחוק שבגימיקים הללו וגם בגלל המודעות הרבה לאבסורדיות שלהם מלכתחילה.
אין ספק ש"פרח השכונות" היא אחת ההצגות הטובות ביותר שנעשו על בסיס שירי אמן ישראלי. עם שילוב של נוסטלגיה ישראלית אהובה, סיפור ייחודי והומור שנון, אם אתם מחפשים ערב שכולו רגש, צחוק ושירים שכולנו מכירים – אל תפספסו אותו!
שיכורינגו זה הדבר הגדול הבא בתיאטרון הקאמרי. ערב שכולו כיף, צחוקים ופשוט הומור טרי