המחזמר בוסתן ספרדי, שנכתב על ידי יצחק נבון על שכונת ילדותו, מעביר סיפור נוגע ללב על ההיסטוריה של ירושלים ושל שפת הלדינו. בהפקה מחודשת של תיאטרון הלאומי הבימה, בכיכובם של רוני דלומי, חני נחמיאס וטל מוסרי, אנו זוכים לשמוע את המנגינות היפייפיות שוב.
רדו לסוף הפוסט לראות את ציון הפלייבילס שההצגה קיבלה מאיתנו!
אז על מה המחזמר בכלל?
המחזמר עוקב אחר מעלליה של שכונה אחת, בירושלים של שנות ה-30, באמצעות סיפורים משעשעים ושפת הלדינו. הריכולים, משחקים, מנהגים ותפילות, כל מה שעשה את השכונה הספרדית הזו לכזו מיוחדת, מגיע לבמה באמצעות מלודיות עתיקות מרגשות.
לא אשקר לכם, זה מחזמר שצריך להיכנס אליו, צריך להישאב אליו כדי באמת להנות ממנו. חצי מהמילים הן בלדינו, שפה שמרבית הצעירים של היום לא מכירים בכלל ויחשבו שמדובר בספרדית קלוקלת (אל דאגה ישנן כתוביות). אבל אם קיבלתם את ההחלטה לתת לעצמכם לשקוע בסיפור אתם תיכנסו יחד עם השחקנים לשכונה הוותיקה בירושלים, לעולם חדש, ותצאו עם המנגינות תקועות לכם בראש ועם חשק לעוד איזה שיר או שניים.
מי שמכיר את המחזמר יודע כבר למה לצפות. השירים והמלודיות כל כך יפות שכל זמר ומלחין בארץ מקנא שהוא לא זה שכתב אותן. יש הרבה נשמה המועברת בין המילים והשירים ופשטות של סיפורי יום יום שגורמים לי לפעמים להתגעגע לימים שבהם לא היו טכנולוגיות, לא היו מסכים, אלא פשוט מפגשים שכונתיים ויחסים עמוקים.
ומה עם השחקנים?
המחזמר מתחיל עם טל מוסרי, המנחה של הסיפור, שעושה מה שהוא תמיד עושה, כי הוא טל מוסרי. במהלך ההצגה הוא קופץ בין דמותו הבוגרת לדמותו כילד ולא יודעת עוד לומר כמה אהבתי לראות את האדם בן ה-40 משחק ילד בן 6, במיוחד אחרי שאני עצמי גדלתי על טל מוסרי כל חיי. במזל, אנו זוכים לראות גם את הצדדים הבוגרים שלו, אלו שבגללם הוא שחקן מצליח כל כך הרבה שנים.
לצידו חוויתי את חני נחמיאס, האמא של כולנו. אי אפשר לומר אף מילה רעה על נחמיאס, פשוט אי אפשר. כל פעם שהיא פותחת את פיה מלאכים שרים ומזל שיש לנו אותה על במותינו. ההפתעה הגדולה מבחינתי הייתה רוני דלומי, ולא בגלל הקול הגדול שלה או הנוכחות שלה על הבמה כשהיא עלתה עם השמלה האדומה שהעלימה את כל השאר וגרמה לנו להתפקס רק בה. אלא בגלל שבכל החלק הראשון של ההצגה רוני שיחקה שלל דמויות משניות ברקע ולקח לי זמן רב להבין שזו היא. היכולת להיות ברקע, היא זו שגרמה לי להתאהב בדלומי, כי אז כשהיא באה לקידמה היא הרשימה עוד יותר.
אני חייבת גם לציין את שירן הוברמן שהייתה מהפנטת בשיר הסולו שלה, מצחיקה בטירוף בקטעים המשעשעים ופשוט נהדרת בכל סצנה ששיחקה על הבמה. יש לה נוכחות שכבר ידעתי שהעולם צריך להיות מודע אליו ואני שמחה שסוף סוף היא הגיעה לתיאטרון הלאומי ויותר אנשים נחשפים ליכולות שלה.
אבל, לא הכל מושלם
אסיים רק עם הערה קטנטונת שקצת הפריעה לי לנוכח ההיסטוריה של ההצגה. אני לא במאית וגם לא מתיימרת להיות אחת כזו, אבל כשהייתי בניו יורק הלכתי למחזמר "אוקלהומה", מחזמר ישן ומאובק שקיבל גרסה מחודשת ומודרנית שהייתה כל כך מדהימה שלא הפסקתי לחשוב עליה למשך חודשיים. בגלל שבוסתן ספרדי הינו מחזמר ישן וידוע, למה לא להפוך אותו למעט מודרני? אין צורך לשנות את הסיפור, אין צורך לשנות את השירים, כל מה שצריך זה קצת יצירתיות בהגשה ובהפקה. מהניסיון שלי, השינויים הללו והמודרניות הזו הם אלה שמושכים גם את הקהל הצעיר וחושפים אותו להיסטוריה שלנו.
הציון שנתנו להצגה זו הוא:
המחזמר בוסתן ספרדי עלה לראשונה בשנת 1969 והוא עדיין מחזיק בשנת 2021. הוא פשוט, מצחיק בחלק מהזמן ומרגש בחלק האחר ומחזיר אותנו 100 שנה אחורה לתקופה אחרת ולתרבות אחרת שנקווה שלעולם לא תישכח.
לקניית כרטיסים למופע "בוסתן ספרדי" – לקניית כרטיסים
הצגה מפוארת זו, בלי תפאורה הולמת, זה מוזר עד מגוחך. הייתי בעבר וזה היה מדהים. בגירסה החדשה היו חברים ובני משפחה, ויצאו מאוכזבים מאד. חוסכים בתלבושות וכך מורידים מחיר? זה הקטע? כך לא תחזירו אנשים לתיאטראות. חבל.
סבתי אימי וכל משפחתם נולדו בירושלים אימי ואחיותיה גדלו בשכונת אוהל משה בירושלים סבתי מרים סבי מכלוף ואימי ויקטוריה דודתי לונה אהובה סימה , כל כך התרגשתי נשאבתי לתוך ההצגה הרגשתי שאני נמצאת בבית סבתי בירושלים שמעתי את קולה של סבתי את קולה של אימי ואחיותיה , נהנתי מהשירים להיזכר במנהגים לשמוע את שפת הלדינו את התפילות והשירים שנשמעו בבית סבתי והמשיכו בבית אימי ❤️💜חייה של ויקטוריה במחזמר בבוסתן הספרדי דומה לחייה של אימי ויקטוריה עד כדי כך שהיינו בטוחים המחזמר מסופר על משפחת שולם מזרחי ועל ויקטוריה אימי ז״ל שנזרקה מבית אימה בגלל שהופרה את חוקי הבית חוקי השכונה הירושלמית , אמא ! הקשבנו איך סבתא מרים צועקת על בתה ויקטוריה (אמנו היקרה) וסבא מכלוף מנסה להגן על בתו ויקטוריה אמנו היקרה ולא מצליח כי אף אחד לא יכול על סבתא מרים ו ויקטוריה אימי ז״ל נזרקה לרחוב עם סיפור עצוב (עוד שהייתי צעירה הייתי מספרת את סיפור חייה של אימי בסיום הסיפור תמיד שמעתי אפשר לכתוב ספר לעשות סרט על חיי אימך ) יצאנו בסיום המחזמר מלאים בהתרגשות כשדמותה של אימי עומדת מולנו עם עיניים דומעות !!!! אחזור שוב עם משפחתי לראות את המחזמר ולהרגיש שאני קצת בבית סבתא והרבה בבית אמא ויקטוריה ז״ל❤️💜🙏‼️
היינו והתאכזבנו.
קיווינו לנוסטלגיה נעימה עם סבתא ויצאנו מסוייגים.
תסריט ארכאי ומקומם שמעודד מיזוגניה ופטריאכליות. מאד לא מונגש לקהל הצעיר.
ספק אם יש למחזמר הזה מקום בשנת 2021. כנראה אין יותר יצירות ישראליות מעניינות שהתיאטרון הלאומי החליט לבחור במחזמר כל כך מיותר. ברור שיש כאן החלטת מכוון… אם לא היה "ספרדי" או נכתב על ידי נשיא לשעבר- ספק אם היה מועלה.
בכל מקרה, גם מחזמר שמוצא מהבויידם צריך איבוק וחידוש.
התאכזבנו מאד, ובספק אם נגיע שוב להצגה בהבימה בקרוב. תתביישו!
היי סיגי,
קורה לפעמים שלא מתחברים להצגה… אנו ממליצים לבדוק את המחזות זמר האחרים שהבימה מציעים – מאמה מיה ועוד חוזר הניגון. שניהם מגיעים מכיוונים שונים נורא מבוסתן ספרדי וייתכן ותתחברי אליהם יותר.
חוץ מהם, ישנן תיאטראות נוספים שמציגים גם הם מחזות זמר מעולים, שווה לך לבדוק בעמוד "מחזות זמר בארץ"
השירים וחלק לא מבוטל מההצגה בלדינו. בתאטרון יידיש היה תרגום לעיברית בחלק העליון של הבמה. אולי כדאי לאמץ את הרעיון הזה. אני לא מבין את השפה והיה לי קשה בחלקים שלא בעיברית
מאוד מאוד התאכזבנו. אין קו עלילתי מעניין מספיק, כמעט נרדמנו אין ממש משחק ודינמיקה בין הדמויות בעיקר דמות שמדברת לקהל ומאכילה אותו בכפית על הדמויות שהולכות לעלות מקבץ של סיפורים שוביניסטים נוראיים או סתם סיפורים משמימים שלא מחזיקים את הקהל והכי הזוי שכל סצינה טראגית מסתיימת בקול שירה צוהלת..
תחסכו מעצמכם ללכת
ממש כאב לנו הכסף שהוצאנו פשוט עוגמת נפש.
היחידים שיכולים להינות זה ס"ט שהרעיון פשוט יחבר אותם לזיכרונות מבית אבא, המבטא, השירים וכו…
לכל השאר זה לא מזכיר כלום ולא מנגיש את כל התוכן באופן מעניין מספיק בשביל להינות מחשיפה לסיפור טוב שמוצג מעניין ותוך כדי חשיפה לתרבות עשירה ומעניינת כמו שהיא במציאות.
לא פלא שגם צעירים כמונו שהגיעו והוציאו כזה סכום על הצגה מבטיחים לעצמם לא לשוב. חבל!!
טעות חמורה היא העדר כתוביות במסכים. שפת הלדינו, לצערי, אינה ידועה לנו. (4אנשים(.גם הערבית/המרוקאית לא.
התאכזבנו מההצגה. הטקסטים לא הרגישו מלוטשים מספיק. חלקם היו בשפה מודרנית וחלק בשפה גבוהה. המשיכו להשתמש בביטויים לטינים וישר לאחר מכן לתרגם אותם למרות שהיה תרגום כתוב שיכלו להשתמש בו למטרה הזאת אך לא השתמשו בו לכך וסתם רשמו את צליל המילים בעברית ולא את המשמעות.
לא הייתה שום עלילה מרכזית מה שנתן הרגשה של ערבוביאדה ותסריט ללא משמעות. בקושי הייתי כיריוגרפיה לקטעי הריקוד המעוטים.
התלבושות נראו זולות.
בהחלט לא מותאם לקהל צעיר. הרגשתי שההצגה הייתה מאוד נישתית ושרק אנשים שחוו בעצמם הווי תרבותי שכזה בעברם יהנו מהנוסטלגיה.
הקאסט היה מבוגר יחסית והרגישו את זה. הרבה עמידה במקום וחוסר תזוזה על הבמה.
בקיצר הצגה לפנסיונרים. חבל רק שלא ידעתי מראש. מזל שלא שילמתי מחיר מלא.
היינו היום. 16/01/22
ראיתי בעבר עם יעקב כהן שפשוט גנב את ההצגה וגרם לכל הקהל לצחוק כל הזמן.!לכן למרות שידעתי שטל מוסרי לא יהיה כזה טוב, לקחתי את הילדים.
לצערי ההצגה היום הייתה לא טובה!
הבדל שמיים וארץ ממה שראיתי לפני כמה שנים.
השחקן הראשי היה בכלל משה אשכנזי והוא לא היה מצחיק או דרמטי או משהו. דקלם וצעק. סורי אבל התפקיד הספציפי הזה, גדול עליו. הבנות שרו מעולה ושחקו יחסית טוב. מהבנים היחיד ששיחק ברמה גבוה כמו שהצגה בהבימה מצריכה היה ״סלקטור״ לא זוכרת שם פרטי, וכמובן רוני דלומי הייתה מצוינת, אבל התפקיד שלה לא מחזיק את ההצגה הזאת.
חסכו בשחקנים, תפאורה שלא זזה, קצרו קצת שאת זה אני מבינה ואני גם מבינה שכרגע המצב קשה אבל שחקנים שמתבלבלים, דקציה לא טובה, אותם שחקנים בכל הצגה בהבימה. חבל
היה מאכזב – את ויקטוריה הייתה אמורה לגלם רוני דלומי ובמקומה הביאו שחקנית פחות מוכרת. מבלי לפגוע באותה שחקנית ששיחקה יפה, הציפייה הייתה לראות את אותם ידוענים המופיעים בפרסומי המופע. כלומר חלק מהרצון לראות את ההצגה הוא לראות את אותם שחקנים אהובים ומוכרים ששמם מתנוסס בפרסומי ההצגה. אם ידוע ששחקן מבין השחקנים המפורסמים לא ישחק באותו מופע צריכים לכל הפחות ליידע את הצופים ואלה יבחרו אם להגיע או לא.
ולגבי מתן הזדמנות לשחקנים חדשים שיעשו ליין מקביל של אותו מופע ויתמחרו אותו באופן שונה.