ביקורת- היירספריי הישראלית

כששמעתי על כך שמביאים את היירספריי לארץ וכששמעתי מי יהיה בקאסט, לא אשקר ואומר שקצת פקפקתי. בטח התרגום יהיה גרוע, ההפקה תהיה זולה, השחקנים לא תואמים לתפקידיהם וסהכ חבל על הכסף. אבל וואללה, אני שמחה שטעיתי. אולי הביקורת הזו הולכת להיות ארוכה אבל הייתי חייבת להתייחס לכל מה שישב לי על הלב, לטוב ולרע. אך התקציר הוא- ההפקה הזו מדהימה ומי שלא רואה אותה מפספס את אחת ההצגות הכי טובות שעלו פה בארץ הקטנה שלנו.
לרכישת כרטיסים אתם מוזמנים ללחוץ כאן.
 

הייספריי מספר את סיפורה של טרייסי טורנבלד, ילדה גדולה ומלאה, שחלומה היחיד הוא להופיע בתוכנית הריקודים של קורני קולינס. יחד עם חבריה השחורים, טרייסי נאבקת בשמנופוביה, גזענות והפחד משינוי של מפיקת התוכנית, ולמה פון טאסל ושל חלק מתושבי בולטימור של שנת 62.


אמנם ההפקה מכבדת את עצמה ומפציצה עם תפאורה מפוארת ויפה, תלבושות שגורמות לכל בחורה לרצות ולקחת אותן הבייתה, וקאסט שנותן ביצוע מרשים ביותר לקלאסיקה הקופצנית, עדיין יש הערות והארות בנוגע למשחק, לדמויות ולשחקנים.


נתחיל ברוני מרחבי שמשחקת את טרייסי. רוני שחקנית המתפתחת כבר כמה שנים בתיאטרון ובטלוויזיה הישראלית אך התפקיד הזה הוא תפקיד חייה ואין ספק שהיא נותנת את כל כולה. לפעמים השחקניות האחרות שלידה מאפילות עליה עם קול עוצמתי ויפיפה, אך רוני עדיין פותחת את הגרון ומפצה על יכולת השירה הממוצעת שלה עם ריקוד מטורף ומשחק מצוין.

הבא אחריה הינו עידו רוזנברג, בתפקיד לינק לרקין, הגבר שכל בחורה מאוהבת בו שרוקד הכי טוב בתוכנית ובעל יכולות שירה מרהיבות. לפני ההצגה קצת תהיתי למה ללהק לתפקיד הגבר הנחשק את רוזנברג, שבואו ונודה שעם הקול הגבוה שלו והריקוד שלו נראה מעט נשי. אין ספק שהוא נוטף כישרון, ומצליח לשיר את אחד השירים הכי קשים במחזמר בצורה נהדרת, והוא הפגין יכולות קומיות נהדרות שכבר ראינו אצלו לפני ב״דבר מצחיק קרה״ ועוד הפקות נוספות, אך מי שראיתי בעיניי רוחי כלינק זה שחקן סטייל זאק אפרון שמצליח תוך כדי שירה וריקוד להיראות הגבר הכי סקסי שיש. אך לשמחתי, אחרי צפייה בו בתפקיד הגעתי למסקנה שזה מה שמתאים לדמות שלו, ואת הרף שהציב זאק אפרון בגרסה הקולנועית לא ניתן לעקוף ואם כבר כך, אז שיהיה נשי עד הסוף.


אמשיך ואתייחס לעוד שתי עלמות צעירות- משי קליינשטיין ונוי הלפרין. שתיהן מפגינות יכולות שירה מטורפות ואין על זה עוררין. נוי משחקת את אמבר, הביץ׳ של ההצגה ועושה זאת בצורה נהדרת ושטחית, כמו שהיא אמורה להיות. לעומתה, קליינשטיין קצת איכזבה בתפקיד פני, החברה הטובה והמוזרה של טרייסי. כל ההווי של פני צריך להיות עקום ומוזר וקליינשטיין לא הצליחה להעביר את זה בצורה מספקת בהצגה. היא קצת נבלעה בתוך ים הכוכבים של ההפקה ואני רק מקווה שבמהלך ההרצה היא תתבלט יותר ותוציא את הפני שבתוכה.


אחד היתרונות החזקים של ההפקה זה הכוכבים הקומיקאים שהביאו לתפקידים של הוריה של טרייסי וולמה פון טאסל. את ולמה מגלמת טלי אורן, שכבר בנתה את עצמה כאושיית תיאטרון בארץ וללא ספק כאן להישאר. טלי עושה עבודה נהדרת בתור האמא הכלבה והגזענית והיא מפגינה יכולות ווקאליות מצוינות בתפקיד. לצידה מופיעים גם שני הקומיקאים הגדולים- איציק כהן בתפקיד עדנה ועידן אלתרמן בתפקיד וילבור, הוריה של טרייסי. איציק לא צלח מבחינתי בתחום השירה אבל הוא בהחלט מצוין בתור עדנה ואני לא חושבת שיש מישהו אחר בארץ שיכול לעשות אותה יותר טוב, אבל מי שגנב מבחינתי את ההצגה זה עידן אלתרמן. הקוורקיות, המוזרות, הפסיכיות וההזייה שהיא וילבור טורנבלד מועברת בצורה קומית ומצוינת על ידי אלתרמן. אם קליינשטיין רוצה ללמוד להיות יותר מוזרה בתור פני, שתפנה לאלתרמן.

אך עם כל הכישרון הנוטף, הבעיה העיקרית של ההפקה היא המחסור בשחקנים שחורים. למזלנו, הם הצליחו לפחות לגייס לשלושת התפקידים השחורים שחקנים אותנטיים שאכן מתאימים להם. מי שהפתיע אותי לטובה הוא מתן און ימי ששיחק את סיוויד, הבחור הצעיר שמתאהב בפני. השירים של סיוויד לא פשוטים ומתן פשוט מחץ אותם, יחד עם כישורי ריקוד מעולים וקול חזק ועוצמתי. לצידו ליהקו את עתליה פירס בתפקיד אינז אחותו ואת רודי ביינסין בתפקיד מייבל אימו. שתיהן הפגינו יכולת שירה מטורפת אך די כשלו במשחק מבחינתי. עתליה אמורה להיות ילדה בת 14 וזה די ברור שהיא אישה בת 20 שמנסה להתנהג כמו ילדה קטנה. רודי לעומתה אמורה לשחק את האמא אבל היא לא נראית יותר מבוגרת מהבן שלה. יחד עם תלבושות ופאה די מגוחכת מנסים לגרום לה להיראות מבוגרת יותר אבל כשהיא פותחת את הפה לדבר ישר הרגשתי שחזרתי להפקת תיאטרון של כיתה ו׳. אך יחד עם הביקורת הנוקשה, יש לי תקווה ששתיהן ישתפרו ויזרחו ומאחלת שזה לא יהיה תפקיד התיאטרון האחרון שלהן.


אחרונים וחביבים הם האנסמבל, שעושה את עבודתו נהדר, על אף שהם לא תמיד אחידים (ובתור רקדנית זה תמיד מפריע לי). חלקם שרים אפילו יותר טוב מחלק מהשחקנים הראשיים אבל הם לא מעפילים עליהם ודואגים להכניס את הגרוב והסטייל להצגה.


יש לציין לטובה את דניאל אפרת, שתירגם את המחזמר בצורה נפלאה, עומר זמרי, שגרם לכל הקהל לרצות לקום ולרקוד יחד עם הקאסט באמצעות הכוריאוגרפיה המופלאה שלו ואחרון חביב את מאור מימון, שהשקיע מכספו האישי להביא לנו את ההפקה המושקעת הזו לתיאטראות הקרובים אלינו.


אסכם ואומר שחובה על כל חובב מחזות זמר לקפוץ לביקור, וגם כל מי שרוצה לקבל טעימה מברודווי יהנה מההצגה מאוד. נכון שלפעמים המחירים יקרים אבל יש הנחות, מבצעים ועוד דרכים רבות להשיג כרטיסים בלי למכור כלייה ולהנות עם כל המשפחה.

לרכישת כרטיסים אתם מוזמנים ללחוץ כאן.