"משחקים בחצר האחורית" מאת עדנה מזי"א אינה הצגה חדשה, אבל ההפקה של בית ליסין בבימויו של עידו רוזנברג מדהימה ומרגשת. היא חדה, חזקה ובעזרת צוות שחקנים מוכשר מאוד היא משאירה חותם.

רדו לסוף הפוסט לראות את ציון הפלייבילס שההצגה קיבלה מאיתנו!

עיבוד עכשווי, מדויק ונכון

ההצגה מספרת את סיפורם של קבוצת נערים המזמינים נערה למשחקים אסורים בגן שבקצה הקיבוץ. הדינמיקה הקבוצתית הופכת את מפגש הנעורים התמים, לכאורה, לזירה של השפלה ולאונס קבוצתי. ההצגה נכתבה בהשראת מקרה האונס המזעזע שאירע בקיבוץ שמרת ושינה לחלוטין את ההסתכלות על מהו אונס.

זו לא פעם ראשונה שהמחזה עולה בתיאטרון, כאשר הפעם האחרונה שהוא קיבל במה הייתה בתיאטרון אורנה פורת בשנת 2012. אני בעצמי ראיתי אותו במהלך לימודיי בחטיבה ועד היום הוא זכור לי בשל עוצמתו. אין ספק שעדנה מזי"א הצליחה להעביר על דפים את הכאב, הבלבול והזעם שאונס שכזה מעלה.

היופי והחוזק העיקרי של ההפקה הנוכחית הוא הבימוי וההחלטות האומנותיות של עידו רוזנברג. במקום להשאיר את ההצגה בעבר, הוא הביא אותה להווה, עם צילום בטלפון ואפילו בילי אייליש. במקום להשאיר את דבורי הנערה חלשה, הוא נתן לה קצת חוזק ולחימה. רוזנברג לקח את ההצגה למקום כל כך טוב מבחינה אומנותית שלא הייתה לי מילה רעה אחת לומר עליה. יצאתי נפעמת ומרוגשת וכועסת ועל סף דמעות והרבה מזה בזכותו.

פן נוסף וחשוב מאוד הוא התפאורה שעיצב ניב מנור. בתחילת ההצגה היא נראית די בנאלית ורגילה. היא מעין סוג של גן משחקים ישן וחלוד שקיבל עיבוד בימתי ונעשה בה שימוש נהדר במהלך ההצגה, במיוחד הרשתות שברקע המשרתות בצורה מדויקת את המעבר בין המשפט לבין מקרה האונס. ההפתעה והחוזק מגיעים בסוף, כשההצגה עולה הילוך ומרגשת אותנו עוד יותר.

עדיין מוחאת כפיים לשחקנים

אך יחד עם כל הדברים הללו שכבר משחקים לטובתם, בית ליסין גייסו אל התפקיד הראשי את כרמל בין ובכך העלו את ההצגה רמה נוספת. בתור עילוי בימתי ודרמתי, בין הצליחה לרגש אותי עם סיפור שכבר קראתי ושמעתי עליו מאות פעמים. היא הצליחה לגרום לי להבין את הנערה והקונפליקט שלה ולהרגיש את הכאב והאבסורד של המשפט המגוחך שהתבצע. כרמל בין היא אחת השחקניות הטובות ביותר שזכיתי לראות ואני יודעת שאראה אותה בעוד תפקידים רבים.

אבל לא נשכח לצידה את ארבעת הגברים החסונים – מיכאל גבעתי, עמית פרנקו, יואב רוטמן ועידן שקרוקה. הם גם סיפקו קטע "כושר" סקסי למדי וגם גרמו לי לרצות לבעוט בכל אחד ואחד מהם. הם היו אכזריים, גם בתור הסנגורים וגם בתור הנערים, ועשו עבודה נהדרת.

ההצגה הזו חזקה בפני עצמה, רק המילים של עדנה מזי"א מספיקות, אבל מה שעשו כאן בבית ליסין היה להביא את ההצגה להווה, לשנת 2021. הם הקימו משהו שיכול לגרום לכל נער ונערה להזדהות, להרגיש שזה בתקופתם, ולהזדעזע. באמצעות אפקטים אנושיים ויצירתיות אינסופית, יש כאן הצגה שהיא חובה לכל אדם בעולם, לא רק בישראל.

כעת כל שנותר לקוות הוא שילמדו ממני, יבקשו ויחפשו את ההסכמה ושלא נצטרך לקרוא על עוד מקרה אונס קבוצתי מזעזע שהתרחש במלון או בגן ציבורי.

הציון שנתנו להצגה זו הוא:

אל תהססו, תקנו כרטיס ולכו לראות את "משחקים בחצר האחורית", אם לא בשבילכם אז בשביל הבן או הבת שלכם.