המחזמר וג׳ולייט הוא כולו הנאה צרופה מההתחלה ועד הסוף. הוא מקפיץ ואנרגטי, עם כל שירי הפופ הכי מפורסמים מהעשורים האחרונים והוא מקורי ומעניין. ממש מחזמר מושלם לכל אחד לערב מהנה בתיאטרון.
שינויי מרענן מהאגדה השייקספירית
המחזמר ג׳ולייט מתאר עולם שבו אן האתווי, אשתו של שייקספיר, מתערבת בכתיבת המחזה ״רומיאו ויוליה״ ומכניסה שינוי קטן – מה קורה אם יוליה אינה מתאבדת לאחר מותו של רומיאו?
שיטת הסיפור של המחזמר מעניינת שכן אנחנו תמיד רצים בין שני קווי עלילה – שייקספיר ואשתו הכותבים את המחזה ודמויות המחזה עצמן הנעות בעולם הדמיוני שלהן.
ההקבלה הזו והגילויים ששייקספיר ואשתו בעצמם חווים תוך כדי מוסיף נפח ועניין לעלילה חרושה כבר מכל כיוון, יחד עם בדיחות מצוינות ורגעים קומיים נהדרים. שילוב של זה עם כמה דמויות חדשות ומגוונות מוסיף מודרניות לסיפור ישן ואותי כקהל שבויה ומחכה לדעת מה יקרה הלאה.
הפספוס היחידי שלצערי הרגשתי היה בדמותה של ג׳ולייט. הלך הרוח של הדמות ובחירותיה פשוט לא משכו אותי כקהל לעודד אותה. העדפתי את כל שאר דמויות המשנה על פניה, שלא לומר את רומיאו שבא עם טוויסט משלו והצחיק אותי לאורך כל הדרך.
סטייל ייחודי, צבעוני ומודרני מהתפאורה ועד לכוריאוגרפיה
הדבר הראשון שתפס אותי במחזמר הזה הוא הסטייל שלו, ויש לו חתיכת סטייל מגניב. כל התפאורה, התלבושות ואפילו התאורה מכניסים אותנו לאווירת ימי הביניים מודרנית, עם הולוגרמות מוקרנות של בניינים ישנים ועד חולצת בטן אלגנטית לאחד מהגברים.
פאלומה יאנג, מעצבת התלבושות, דאגה שלכל דמות, מהראשיות ביותר ועד האחרונה שבאנסמבל, יהיה אופי ייחודי לסטייל שלה. לא משנה כמה פעמים הם החליפו תלבושות ניכר היה הקו אותו היא לקחה עם כל שחקן ושחקנית.
התפאורה והתאורה השתלבו נהדר ביחד, וסיפקו לנו עולם דמיוני שקל להיכנס אליו ולהרגיש שייכים.
כל שירי הפופ האהובים במקום אחד
אבל עם כל התפאורה שמסביב, מה שהכי הולך למחזמר הזה הוא האנרגיות האינסופיות שאנחנו מקבלים כקהל. כל שיר הוא פצצה משלה, עם כוריאוגרפיה מדהימה וקליטה ואנרגיות מטורפות מהשחקנים.
המחזמר הזה הוא מחזמר ג׳וקסבוקס קלאסי, כאשר כל כמה דקות של ההצגה יש שיר ידוע בעיבוד מחודש. לדעתי, במחזות זמר מהסוג הזה אפשר להצליח בקלות כי הקהל כבר מהופנט לאור השירים המוכרים.
הבעיה היחידה שהייתה לי בג׳ולייט באופן ספציפי היא שכמות השירים שהוכנסו באו על חשבון פיתוח דמויות עמוק יותר וחידוד קו העלילה המעניין שלקחו אותנו אליו. אבל גם בלי זה נהניתי מאוד, כי שוב – תביאו לי שיר שאני אוהבת עם כוריאוגרפיה, עיבוד חדש וקונפטי ואני שלכם.
שחקנים שנותנים הכל, אבל הפער ניכר
במחזמר הזה יש לנו כמות יפה של שחקנים שעושים את החפיפה הראשונה שלהם על במת ברודווי. לצידם, יש לנו כמה שחקנים שכבר ותיקי ברודווי שנים. הפער בין שתי הקבוצות ניכר לצערי יותר מדי.
חלק מהשחקנים לא היו מספיק חזקים מבחינה ווקלית וחלקם לא היו משכנעים מספיק מבחינה משחקית. לצידם היו כמה שפרחו בשניהם, למשל השחקן בן ג׳קסון וולקר ששיחק את רומיאו ומשך את תשומת הלב אליו כל פעם שעלה לבמה.
שייקספיר ואשתו, אוסטין סקוט ובטסי וולף, היו פשוט נהדרים עם תזמון קומי מצוין וווקליות לא מהעולם הזה. לולא הם ורומיאו המחזמר הזה היה יורד משמעותית ברמה מבחינתי ומזל שהם היו שם.
אז אם חשקה נפשכם בסיפור חמוד וכיפי, שירים שתכירו ותהנו מהם לאורך כל ההצגה ואנרגיות בלתי פוסקות – זה המחזמר בשבילכם. הוא מעולה לכל המשפחה ולא יאכזב אף אחד מכם.
