״מים לפילים״ הוא עיבוד נהדר מסרט למחזמר בעיקר בזכות האלמנט הקרקסי שבו. הוא כיפי, אנרגטי, מרתק ומביא איתו משהו שאין באף מחזמר אחר בברודווי כרגע – אקרובטיקה מופלאה.
מעבר מוצלח מסרט למחזמר
המחזמר ״מים לפילים״ מספר את סיפורו של ג׳ייקוב ג׳נקובסקי, בחור צעיר שאיבד הכל בחייו ומתגנב לרכבת בניסיון לשרוד. מבין כל הרכבות הוא עולה על רכבת הקרקס של האחים בנזיני ומאז חייו משתנים. הוא מקבל עבודה בקרקס, מתחבר למנהל ויותר מכל לאשתו, מאלפת הסוסים המופלאה.
היתרון הכי גדול של לקיחת סרטים והפיכתם למחזות זמר הוא שהסיפור מרתק, וכך גם במחזמר הזה. העלילה ייחודית, ההתקדמות של הדמויות, משולש האהבה במרכז והחיות המעורבות הופכים את המחזמר למעניין מאוד ואותי כקהל צמאה לעוד. לפעמים מאבדים בעיבודים כאלו את ההתפתחות של הדמויות המשניות ולפעמים גם הראשיות אבל במקרה הזה לא שינה לי יותר מדי.
כמו בסרט, גם במחזמר הכל מסופר מנקודת מבטו של ג׳ייקוב המבוגר המספר את סיפור צעירותו בקרקס האגדי. לא זכרתי את הסרט כאהוד עליי במיוחד אבל המעבר למחזמר הקליל את הסרט הכבד. יכול להיות שמדובר גם בביצוע של גרנט גסטין כג׳ייקוב אל מול רוברט פטינסון שעשה את כל השינוי, אבל אני יכולה לומר שפה נהניתי הרבה יותר מהמחזמר מאשר מהסרט.
הקפיצה בין העבר להווה, הדמיון בין השחקנים של הדמות הראשית וההתפתחות של המחזמר עבד מבחינתי בכל הבחינות. זה שם את המחזמר הזה במקום מצוין מבחינת הסיפור שהוא רוצה לספר.
יצירתיות אינסופית ואפקטים מרהיבים
בשל היות המחזמר מבוסס על קרקס השאלה הכי גדולה הייתה איך הם יתמודדו עם ״חיות״ על הבמה? ובכן, הם עשו זאת בצורה יצירתית בטירוף בשילוב עם בובות ייחודיות, אקרובטיקה ותאורה. המחזמר לא מתיימר להביא בובות מלאות ומטורפות כמו שרואים במלך האריות, אלא עושה הכל בצורה יצירתית ביותר.
מפיל שמורכב מהדק בלבד, לוליין ששיחק סוס וחיות המורכבות מראשים בלבד, ההפקה מצליחה להפוך כל חיה לדבר יפייפה בפני עצמו. בתור קהל אין פה אפקט הפתעה של איך הם עשו זאת, אלא הערכה אמיתית של כמה יפה עשו זאת. כל פעם שהכניסו את רוזי הפיל עשו זאת בהדרגה, מתאורה לאוזניים בלבד, רגל פה ורגל שם ועד הבובה השלמה. יצרו ציפייה לרוזי הגדולה והמרשימה ואני התפעמתי.
מלבד היצירתיות שבבובות, המחזמר מורכז מכמה רקדנים/אקרובטים מרשימים במיוחד שהיו אחראיים לכל ״וואו״ שיצא לקהל מהפה. כמות הפעמים שעשו טריקים מטורפים הייתה משוגעת. מלעמוד אחד על הראש של השני, הרמות מטורפות, זריקות של אנשים באוויר ועד מופעי לוליינות על חבלים או חישוקים. הכל נעשה בכמעט חוסר מאמץ וסנכרון יפייפה על הבמה.
גרנט גסטין סוף סוף הגיע לברודווי
גרנט גסטין ידוע לכולנו בתור ״הפלאש״ בסדרה המפורסמת, אבל לא הרבה יודעים שהוא בכלל שחקן תיאטרון משובח. הופעת הבכורה שלו בברודווי הייתה נהדרת והוא בהחלט מוכיח שהוא לא סתם שחקן טלוויזיה. הוא היה מהפנט בתור ג׳ייקוב, עם יכולות ווקליות נהדרות, יכולות תנועה מצוינות ונוכחות בימתית מדהימה. אין ספק שהוא שחקן תיאטרון משובח ושכולנו נשמח לראות אותו שוב על הבמה.
לצידו היו שני ותיקי ברודווי – איזבלה מקאלה (הנשף, שאקד) ופול אלכסנדר נולאן. שניהם היו ליהוק מושלם לתפקידים שלהם, מקאלה בתור מרלינה המעלפת סוסים ונולאן בתור אוגוסט, מנהל הקרקס הערמומי. האלגנטיות והעדינות של מקאלה התאימו במדויק לתפקיד והכימיה שלה עם גסטין הגיעה עד היציע. נולאן היה ערמומי אך כריזמטי מספיק שאתאהב בו בתפקיד, אפילו שהוא הרשע הגדול.
שאר שחקני ההצגה היו נחמדים למדי, אך אין ספק ששלושת הכוכבים היו החזקים ביותר והיוו עוגן לשאר חברי הקאסט. כמו כן, עוד הזדמנות לשבח את כל הרקדנים האקרובטיים שבאמת הביאו נפח אחר להצגה והיפנטו ממש כמו השחקנים הראשיים.
״מים לפילים״ היא חוויה תיאטרונית וקרקסית בברודווי. המחזמר מהפנט, עם ביצוע נהדר של צוות השחקנים והאקרובטים והוא מלא יצירתיות בדרך בה בחרו להביא את הסיפור לחיים. לא הייתי מפספסת אותו אם הייתי בניו יורק כעת.
