המחזמר " BOOP! The Musical״ הוא בהחלט המחזמר הכיפי והנוצץ של השנה והוא מתאים לכל המשפחה, אך השאלה היא האם הדמות של בטי בופ עדיין רלוונטית בימינו? ואם כן, אז למי?
מחזמר מתוק לכל המשפחה
המחזמר "BOOP!" מתמקד בדמותה של בטי בופ, דמות מצוירת אייקונית משנות ה-30 של המאה הקודמת, ומציג סיפור משפחתי, קליל ונוסטלגי. העלילה עוסקת במסעה של בטי למצוא מי היא באמת ומשלב את עולם השחור לבן יחד עם העולם הצבעוני והמתוסבך יותר.
המחזמר מיועד לקהל משפחתי, ולכן העלילה והמסרים שבו פשוטים וברורים בהתאם. יש בו מתיקות, קיטש כיפי ומסר קלאסי של מאבק בחוסר צדק, כמו שמצופה מסיפור ילדים טוב. למרות שהעלילה צפויה ולפרקים אפילו ילדותית, נהניתי מההתקדמות ומהאופן שבו בטי בופ התפתחה יחד עם הדמויות החביבות שלצידה. אמנם היו כמה רגעים שהרגישו קצת מוגזמים ואבסורדיים, אבל הם לא פגעו בהנאה הכללית שלי מההצגה.
התחלה דלה שהפכה לפצצת אנרגיה צבעונית
המחזמר נפתח בנאמבר סטפס גדול ומרשים, שמטרתו הייתה להכניס אותנו לעולם השחור-לבן של בטי בופ. עם זאת, לטעמי הפתיחה הייתה מעט מבולבלת, ובעיקר הרגישה כמו שואו שנועד להרשים ופחות לספר סיפור. לשמחתי, ככל שההצגה התקדמה, המצב השתפר משמעותית.
השירים עצמם היו מתוקים, קליטים ומלאים באנרגיה. היצירתיות הורגשה בכל פרט – החל מהתלבושות המרהיבות, דרך התאורה המדויקת ועד לתפאורה המרהיבה. צוות העיצוב הצליח בצורה יוצאת דופן לשלב בין העולם הצבעוני והעשיר של המציאות לבין העולם השחור-לבן הנוסטלגי של בטי. יחד עם המסך המתחלף, התקבלה תוצאה ויזואלית מהממת, שאפשר לומר שהיא נקודת השיא של ההפקה כולה.
הסגנון של המחזמר בהחלט בולט לטובה, עם שירי ג'אז כיפיים ומגניבים וכמה ריקודי סטפס שאי אפשר להוריד מהם את העיניים. נאמבר אחד ספציפי התעלה במיוחד, כשהצליח בצורה מופלאה לשלב בין העולם הצבעוני לעולם השחור-לבן, ויצר שואו פשוט מדהים. גם אם העלילה הילדותית פחות מדברת אליכם, השירים המגוונים והריקודים המרשימים יבטיחו שתהנו מהחוויה.
כשהשחקנים נהנים על הבמה – השאר כבר לא באמת משנה
ההחלטה להעלות מחזמר המבוסס על דמות נוסטלגית כמו בטי בופ, שכבר שנים לא נמצאת על המסכים, בהחלט מעוררת תהיות בעולם התיאטרון. מצד אחד המחזמר מוגדר כמתאים לכל המשפחה, מצד שני הילדים של היום כנראה מעולם לא שמעו על הדמות, והמבוגרים כבר הספיקו לשכוח ממנה. האם הכוונה הייתה ליצור מופע נוסטלגי שמחזיר אותנו אחורה בזמן, או שאולי בכלל לכוון למחזמר משפחתי עדכני ומגניב? נראה שבהפקה עצמה עדיין לא ממש החליטו לאיזה כיוון ללכת.
בעקבות זאת, יש האומרים שכל ההפקה תלויה על הכתפיים של הכוכבת הראשית. אחרי צפייה של שעתיים וחצי אפשר בהחלט להגיד שהיא מספקת את הסחורה ובגדול. ג׳זמין איימי רוג׳רס נכנסת לנעלי הדמות בהתלהבות מרשימה ובקסם שקשה לעמוד בפניו. אמנם היכולות הווקאליות שלה לא תמיד היו מושלמות, אבל האנרגיה, ההתלהבות והכיף שלה על הבמה מפצים על הכול.
למעשה, כל הקאסט פשוט נהנה על הבמה, וזה לגמרי מדבק. החל מסטיבן דה רוסה שמגלם את הסבא ועד לשאר הדמויות, כולם שרים, רוקדים ומביאים לבמה חיוכים ואנרגיות מעולות. הדבר היחיד שקצת בלבל אותי הוא ההחלטה המוזרה ללהק אנסמבל שכל השחקנים בו גבוהים במיוחד (רובם מעל 1.90). לא ברור אם זו הייתה בחירה מכוונת כדי להבליט את הגובה הנמוך של בטי בופ או פשוט עניין מקרי שזרמו איתו. כך או כך, זה בהחלט היה משעשע ומעט מוזר.
בשורה התחתונה, "BOOP!" הוא מחזמר מתוק וחמוד לבילוי משפחתי. עם זאת, אם אתם מעל גיל 20 ומגיעים לבד או עם חברים בני גילכם, כנראה שזה לא המופע שהייתי ממליצה עליו בלילה היחיד שלכם בניו יורק – יש בעיר הצגות אחרות שיהיו מתאימות ומהנות יותר למבוגרים. לעומת זאת, אם אתם מגיעים עם ילדים, זה בהחלט מחזמר נהדר שגם המבוגרים יצליחו ליהנות ממנו.
