הרובוטית (הבימה) – חמוד, מצחיק ובדיוק מה שצריך לערב קליל

עם צוות שחקנים מוכשר ומילים שנונות, הרובוטית מעבירה לנו שעה ורבע של כיף טהור, צחוקים וסיפור נהדר, והיא הפתרון המושלם ליציאה קלילה תרבותית. לקניית כרטיסים.

רדו לסוף הפוסט לראות את ציון הפלייבילס שההצגה קיבלה מאיתנו!

הרובוטית מספר את סיפור משפחתו של אבינועם, גבר גרוש המזמין לעצמו רובוטית שתגשים לו פנטזיות. מהר מאוד העולם שלו מתהפך כשהבן שלו מתאהב בה, גרושתו יוצאת עם מי שמכר לו אותה, והרובוטית? היא מתחילה לפתח רגשות משל עצמה. מה אבינועם יעשה?

את האמת? אין לי משהו רע לומר על ההצגה הזו, כל מה שמתחשק לי זה שתלכו אליה בעקבות הביקורת הזו, כי מגיע לה, לשחקנים ולכל צוות היוצרים ואלו שעומדים מאחורי הקלעים כל ערב. מדובר בהצגה שכתובה בצורה כיפית וזורמת על ידי רוני סיני ועוזי וייל, מעבר מהיר וחכם בין סצנות, בימוי מצוין של רועי שגב ותפאורה שעיצב זאב לוי שמתאימה אליה בול.

אחת הסיבות שכל כך נהניתי בה היא הצוות שחקנים שמביא את הסיפור לבמה ואני יכולה לכתוב פוסט שלם על כל אחד מהם להלל אותו. ראשון ומוביל את החבורה הוא נורמן עיסא, שכמו תמיד מוביל את ההצגה בחן, הומור ודקויות קטנות שגורמות לקהל להתאהב בדמות שלו, אפילו שהיא לא מודעת לעצמה וקניית רובוטית שכזו היא עולה מופרחת בפני עצמה.

עיסא היה כל כך טוב שבאמצע ההצגה דניאל סבג, שמשחק את בנו, התחיל לצחקק, מה שהוביל לרגע שבירה נדיר ויפייפה בינו לבין נורמן. ואם כבר העליתי את סבג, אני גיליתי היום שחקן קומי נהדר, כזה שאי אפשר באמת להחליף ולקבל את אותן התפוקות, כזה שעצם נוכחותו על הבמה גורמת לך לצחוק ולהתרגש ואיזה כיף לי ולכל הקהל שזכה לצפות בו בפעולה.

הקאסט הנשי גם כן לא מאכזב, עם הגר טישמן שנולדה לשחק רובוטית ויעל לבנטל שעושה מה שהיא תמיד עושה וזה להעלות לנו חיוך שלא יורד כל ההצגה. שתיהן מבריקות בתפקידן, כאילו נולדו אליהם, וכמה כיף לראות כשרונות כאלו על הבמה.

בסופו של יום, ההצגה הזו היא הפתרון המושלם לכל חובב תיאטרון שנאלץ לפעמים "לגרור" את הבן\בת זוג לראות הצגה. ההצגה נותנת לכם טעימה של תיאטרון, לא מחייבת כמו מחזמר, לא חסרת משמעות, חוויה עם סיפור, בדיחות שנונות, התחלה אמצע וסוף שלא יקחו לכם את כל הערב.

הציון שנתנו להצגה זו הוא:

ההצגה ניחנת בכזו קלילות שהקהל לא מרגיש שהזמן עובר, הוא נשאב לתוך הסיפור ויחד עם תפאורה נהדרת שעוזרת לכך אנחנו נשארים עם טעם של עוד. אני יכולה להמשיך ולהלל אבל במקום זה אני פשוט אומר לכם ללכת אל "הרובוטית" ולראות בעצמכם על מה אני מדברת.