קנינו כרטיס, ארזנו מזוודות ושלחנו את הכתבת הראשית שלנו לעשרה ימים לניו יורק לצפות בכמה שיותר הצגות בברודווי ואוף ברודווי. על כל הצגה והצגה היא תכתוב לנו את דעתה הכנה בהקשר של עלילה, אפקטים, שירים, שחקנים ועוד.

והיום- Waitress (מלצרית):

מלצרית הינה הצגה שעוקבת אחרי ג'נה, אופה מוכשרת במיוחד שעובדת בדיינר שכונתי יחד עם שתי חברותיה. ג'נה תקועה בנישואים לא מאושרים וכובלים ומרגישה שאין תקווה כאשר היא מגלה שהיא בהריון מבעלה. יחד עם חברותיה והרופא החדש שלה ג'נה מגלה צד חדש בחייה ומתחילה לחשוב על כיוונים חדשים שבחיים לא חשבה עליהם.

את ההצגה הזו ידעתי עוד מראש שאין מצב שאני לא הולכת לראות אותה, במיוחד שכל הקאסט המקורי עדיין נמצא בהפקה. מדובר בהצגה שחקרתי כבר לפני כן, הכרתי את מרבית השירים והשחקנים וראיתי את הסרט עליו ההצגה מבוססת. ההתרגשות לקראת, במהלך ואחרי ההצגה רק התגברה ועד היום כשאני חושבת עליה הלב שלי מתרגש וקופץ מראש אושר. אז למה כל כך נהניתי?

נתחיל בעיקר ההצגה ובמה שעושה אותה מיוחדת מכל השאר- השירים. שרה בארילס כתבה את כל השירים בעקבות הסרט "מלצרית" וכל שיר יותר טוב מהשני. השירים מלאי אופי וכריזמה והם מעבירים את כל הרגשות שמתחוללים בתוך השחקנים והופכים את ההצגה הזו ממחזמר רגיל למחזמר יוצא דופן. אין לי ספק שבארילס הייתה זוכה בפרס הטוני על המוזיקה אם היא לא הייתה מתמודדת מול המילטון, שזכה בעיקר בגלל החידוש של הבאת ראפ למחזות זמר. אז אם אתם רוצים לשמוע סיפור דרך שירים אתם יכולים פשוט להוריד את כולם ולהקשיב להם שיר אחר שיר ותבינו את הסיפור מבלי לראות את הסרט או את ההצגה בכלל, ותתרגשו כאילו הייתם שם באולם יחד עם הקהל.

הדבר השני שעושה את המחזמר הזה לכל כך מוצלח הינו הקאסט המוכשר שהביאו לכל תפקיד ותפקיד. נתחיל בתפקיד הראשי- ג'סי מיולר בתור ג'נה. אז למי שלא חקר (ואני מניחה שרובכם) ג'סי הינה שחקנית מוכשרת בטירוף שזכתה בטוני על הופעתה כקרול קינג בביוטיפול. יש לה קול מיוחד ומגוון שנכנס אליכם ללב כל פעם שהיא שרה מילה או שתיים. בשביל שהשירים של בארילס יהיו כאלה מוצלחים צריך להביא זמרת שתוכל להעביר את כל הרגשות והיופי שיש בהם, ואין יותר מתאימה ממיולר עצמה. אם אתם רוצים דוגמא מספיק שתשמעו את השיר "She Used To Be Mine" בביצועה ותבינו למה אני מתכוונת. יש לציין גם שהתפקיד אינו קל שכן מדובר בסיפור קשה על אישה כלואה ואומללה שאינה מצליחה למצוא מפלט מנישואיה הכובלים, אבל ג'סי התמודדה איתו נהדר ונתנה הופעה מדהימה. חוץ מג'סי שאר הקאסט מוכשר ונהדר אך אציין רק את שני השחקנים הקומיים הראשיים- דרו גלינג ששיחק את הרופא וכריסטופר פיצג'רלד ששיחק את אוגי, בחור שמתאהב קשות בדאון- אחת המלצריות בדיינר ואחת מחברותיה של ג'נה. שניהם הפגינו יכולות קומיות נהדרות בשילוב רגש ועומק בדמויות שלהם, יחד עם יכולות ווקליות נהדרות שהתפקידים שלהם מצריכים. לא חושבת שיכלו למצוא ליהוק טוב יותר משניהם לתפקידים הללו.

בנוסף, החלק שבאמת הפך את ההצגה למשהו שבחיים לא ראיתם היה הבימוי והאפקטים במחזמר. כשלוקחים סיפור כזה מורכב, שמבוסס על סרט נהדר, צריך להתייחס אליו בעדינות וברגש. כך עשתה דיאן פאולוס, שביימה גם את למצוא את ארץ לעולם לא, בהצלחה רבה. אתחיל ואציין שבמהלך רוב ההצגה התזמורת הייתה ממוקמת על הבמה ממש כחלק מהדיינר, כאשר התפאורה הייתה משולבת יחד איתה. למשל, את חלק מהעוגות שהם מוכרים בדיינר הם מיקמו מעל הפסנתר הראשי של התזמורת, במהלך אחד השירים האיטיים הגיטריסט עלה והתהלך על הבמה ממש כאילו זה הוא בוידאו קליפ ולא במחזמר ועוד. כל המחזמר היה נראה אחרת לגמרי ומאבד מהקסם שלו אם התזמורת הייתה מוחבאת מתחת לבמה. כך, לדעתי, המחזמר היה יותר נגיש, יותר אותנטי ונתן תחושה של קירבה גם בין חברי ההפקה וגם בינם לבין הקהל. זאת ועוד, היו בסה"כ כשישה חברי אנסמבל ובמקום נאמברים מפוצצים וריקודים מפוארים לורין לאטארו, הכוריאוגרפית, נתנה להם תנועות מינימליסטיות וקטנות כך שתשומת הלב לא נמשכה אליהם אוטומטית ונשארה בסיפור ובצוות השחקנים הראשיים. כך, המחזמר נותר פשוט וצנוע עם לב ענק ועומק שאין כמותו.

ולבסוף, פאולוס עשתה עוד שני דברים שממש מצאו חן בעיניי. ראשית, היא הכניסה את כל הקהל להווי של דיינר של עוגות עוד לפני שהם התיישבו בכיסאות. במסדרון, בדרך לאולם, היה ריח מאוד חזק של עוגות, קינמון, שוקולד, דובדבנים, מנגו ועוד. הריח היה עוצמתי והכניס את כולם לתחושה כיפית ומנחמת (ורעבה). שנית, אם ראיתם את הסרט ישנם קטעים רבים בהם ג'נה ממציאה עוגה חדשה. בסרט הם מצלמים פאי שמכניסים אליו מוצרים שונים ומראים כיצד היא מכינה את העוגה. השאלה היא- איך הופכים את הצילום הזה למשהו מעשי בהצגה? אז פה פאולוס הפגינה גאונות ושילבה את חברי האנסמבל יחד עם מיולר ויצרה רגעים מגניבים ומיוחדים שמשתווים לרגעים בסרט. יש לציין גם שבמהלך כל ההצגה הם משתמשים בחומרים אמיתיים (או לפחות כאלו שנראים אמיתיים) כמו סוכר או קמח, כך שזה ממש נראה כאילו הם מכינים את העוגות בזמן אמת (אבל לא באמת כן?).

אסכם ואומר שזה רשמית נמצא בראש הרשימה שלי, ואחרי שראיתי את למצוא את ארץ לעולם לא נראה לי ששניהם מתחרים על המקום הראשון. המחזמר הנ"ל פשוט, צנוע, נוגע ללב ועמוק ואי אפשר להישאר אדיש אחרי שרואים אותו. הוא מלא ביופי וחן ואני מבטיחה לכם שאם אתם מחפשים מחזמר עם סיפור טוב ושירים מדהימים- אל תפספסו אותו! והייתי גם ממליצה לנסות לתפוס אותו ממש בחודשים הקרובים כל עוד הקאסט המקורי עדיין שם.

לעמוד ההצגה

התמונה הנ"ל מתארת את זווית הראייה מהכיסא בו ישבתי. כפי שניתן לראות ישבתי באמצע כך שהראייה הייתה נהדרת ולא היו הפרעות. האולם עצמו רחב יחסית ככה שישיבה בצדדים כן תהיה מוגבלת ועל כן כדאי להיצמד כמה שאפשר למרכז.