מי אתה, מייקל ר. ג'קסון?
מייקל ר. ג'קסון הוא אחד היוצרים העולים המסקרנים ביותר בתעשיית התיאטרון האמריקאי. אף על פי שהשם שלו עלול לבלבל לרגע עם אייקון הפופ המנוח, ג'קסון הזה שייך במובהק לעולם התיאטרון, ושמו כבר נכתב באותיות של זהב במחזות החדשים של ניו יורק.
ג'קסון גדל בדטרויט והתחיל את דרכו האמנותית בכתיבת סיפורים ושירה מגיל צעיר, אך רק כשהגיע לניו יורק גילה את הפוטנציאל האדיר של שילוב בין טקסט, מוזיקה ותיאטרון. הלימודים שלו בדרמטורגיה ובכתיבת מחזות זמר העניקו לו בסיס יציב, אך מה שמייחד אותו באמת הוא הסגנון החצוף והאישי שהוא מביא לבמה.
הוא אינו חושש לגעת בנושאים "כבדים" של זהות אישית, מיניות, דת וגזע, ולעטוף אותם במוזיקה היפראקטיבית ובטקסטים עוקצניים. התוצאה? מופעי תיאטרון מוזיקליים שמצליחים לרגש, להצחיק, לפעמים גם לעורר אי-נוחות – אבל מעל הכל, להישאר בלב ובזיכרון של הקהל הרבה אחרי שהמסך נסגר.
המהפכה שהתחילה עם A Strange Loop
הפריצה הגדולה של ג'קסון הגיעה עם A Strange Loop, מחזמר אוטוביוגרפי-למחצה שעוסק בדמותו של "אשר" (Usher) – גבר שחור והומוסקסואל, המתמודד עם קולות פנימיים וחיצוניים שמייצגים את פחדיו וספקותיו. היצירה נחשבת לאחד המחזות המוזיקליים האמיצים של השנים האחרונות, מכיוון שהיא בוחנת בפירוט את המתחים שבין אמונה, משפחה וזהות אישית.
הסגנון המוזיקלי של המחזמר מתאפיין בשילוב בין מקצבי R&B, פופ ומוזיקה תיאטרלית קלאסית, אך הטקסטים הם אלו שגונבים את ההצגה באמת. ג'קסון מכניס את הקהל אל המחשבות הכמוסות ביותר של אשר ומציג את הקולות הפנימיים כגיבורי-משנה על הבמה.
ג׳קסון עשה שימוש יצירתי בז'אנר המחזמר כדי לא רק לספר סיפור, אלא ממש לחקור באופן פסיכולוגי את דמות הגיבור. בזכות האיכות הזאת, A Strange Loop הפך לאחת ההצלחות הבולטות במחזות זמר בעשור האחרון, זכה בפרס פוליצר ובפרס הטוני ושמו של ג'קסון הפך מדבר כמעט אנונימי לאחד השמות הכי מדוברים בתעשייה.
White Girl in Danger – היצירה שחייבים להכיר
אחרי ההצלחה המסחררת הפרויקט הבא של ג׳קסון, White Girl in Danger, ממשיך את הקו הביקורתי, העוקצני והמשעשע. במחזמר הזה, ג'קסון מכוון זרקור אל תרבות הפופ האמריקאית, בפרט אל הסטריאוטיפים והז'אנרים הדרמטיים-סנסציוניים (כמו אופרות סבון) שיצרו סטנדרט של "עלילה לבנה" מול "עלילה של מיעוטים". כאן הוא מבצע היפוך תפקידים תוך שימוש בהומור פרוע, מוזיקה קצבית וביקורת חברתית חדה במיוחד.
White Girl in Danger זכה לתשומת לב רבה בשל הנושאים הטעונים שהוא נוגע בהם, ובה בעת משום שהוא משמר את הסגנון הקליל והמתוחכם שהפך את ג'קסון לאהוב כל-כך על הקהל. גם כאן, התמה החוזרת של "זהות וגזע מול התעשייה הבידורית" מקבלת ביטוי, אבל עם טוויסט מפתיע: ההצגה קופצת בין עולמות בדיוניים, קריצות לדרמות טלוויזיה ישנות ומחזאות מודרנית. הביקורות מהללות את ההומור הקיצוני והמקורי של ג'קסון, שמצליח בו-זמנית לצחוק ולבקר את מערכת הערכים ההוליוודית והברודוויית.
Teeth – הקומדיה המוזיקלית הפרובוקטיבית
בזמן ש-White Girl in Danger תפסה כותרות, ג'קסון כבר עבד במקביל על יצירה נוספת ומדוברת בשם Teeth. המחזמר מבוסס על סרט אינדי בעל שם זהה (מ-2007), שזכה למעמד קאלט בזכות עלילה פרובוקטיבית על נערה מתבגרת עם "יכולת" פיזית מיוחדת במיוחד – יש לה שיניים בוגינה. הסרט, שהיה שילוב מפתיע בין אימה, קומדיה וסאטירה, הפך ליצירה פולחנית בשל הדרך שבה הוא מתמודד עם שאלות על מגדר, שליטה בגוף ועצמאות נשית.
בגרסת המחזמר, ג'קסון לוקח את הקונספט הביזארי הזה ומחמם אותו עוד יותר עם שירים בועטים, קורטוב של הומור שחור ואווירת קאמפ אופיינית. המחזמר קיבל ביקורות חמות והוא אף האריך את זמן הריצה שלו פעמיים לאור פופולאריות בקרב הקהל.
חותם אישי על עתיד ברודווי
השפעתו של מייקל ר. ג'קסון על ברודווי כבר ברורה: הוא עוזר לפתוח צוהר למגוון רחב יותר של סיפורים, דמויות, ויוצרים שמגיעים מרקע שעד לאחרונה כמעט לא נשמעו על הבמה המרכזית. בכך, הוא משתלב בתנועה רחבה יותר של דור צעיר בעולם התיאטרון, השואף לייצג קולות חדשים ולהביא שפה רעננה למחזות המוזיקליים.
אפשר לומר שג'קסון מעניק רוח חדשה לז'אנר. הוא מערבב סגנונות מוזיקליים שונים, משתמש בעלילות פרועות או אישיות מאוד, ושם במרכזן סיפור שהוא לא רק בידור אלא גם שיקוף של החברה. יש ביצירות שלו קסם מיוחד: הן יכולות להצחיק ולהפוך עולמות רגשיים בו-זמנית. זה הופך אותו לאחד היוצרים המשפיעים והמבוקשים של העשור הבא בתיאטרון המוזיקלי, ושמו עולה שוב ושוב כמי שמגדיר מחדש את הציפיות ממה שמחזמר יכול להיות.