מהמסך לבמה – Stranger Things: The First Shadow מחזיר אותנו להוקינס בצורה חיה, סוחפת ומלאת קסם. עם סיפור חדש, קאסט אדיר ואפקטים מפתיעים, ההצגה מצליחה להכניס את הקהל ישירות לעולם האהוב ולא מרפה לרגע.
נאמנות לחומר המקורי עם יצירה חדשה ובגרסה בימתית
דברים מוזרים: הצל הראשון מחזיר אותנו אל שנות ה-50 וה-60 – הרבה לפני האירועים שאנחנו מכירים מהסדרה של נטפליקס. הפעם אנחנו פוגשים את כל הדמויות האהובות עלינו – אבל בגרסתן הצעירה: ג'ויס, הופר, ההורים של משפחות ווילר, מונסון ואנדרסון, וכמובן הנרי קריל – הלוא הוא 1. העלילה מתמקדת בהנרי הצעיר שמגיע לשכונה חדשה, מנסה להשתלב ולהסתגל – תוך שהוא מתמודד עם הכוחות המיוחדים שיש לו והמאבק הפנימי ביניהם.
כשמדובר בסיפורים כמו דברים מוזרים, יש אתגר אמיתי: מצד אחד צריך להישאר נאמנים לחומר המקורי ולשמור על הסגנון הייחודי שלו, ומצד שני – צריך לדעת לבצע התאמות חכמות כדי שזה יעבוד על במה. והיופי הוא שהם הצליחו לעשות את זה בצורה מופתית.
דברים מוזרים: הצל הראשון שומר על המתח האופייני של הסדרה, משלב במדויק את ההומור שמגיע בדיוק כשצריך, ומצליח להעביר את הכול לבמה בצורה חיה, עוצמתית ולא מאולצת. בניגוד למחזה של הארי פוטר בברודווי, שלתחושתי התרחק מהמקור והפך ילדותי מדי, כאן – האחים דאפר והיוצרים הצליחו בגדול.
מצאתי את עצמי נשענת קדימה על הכיסא, לא רוצה לפספס שום דבר. היו רגעים שהפה שלי פשוט נשאר פעור. הרגשתי כמו ילדה קטנה בליל כל הקדושים – רק שהפעם מדובר בסיפור אמיתי שמחובר לעולם שאני אוהבת, והחוויה היא לא לבד בבית – אלא עם קהל של אלפי אנשים שכולנו חווים, נבהלים, ונמשכים פנימה ביחד.
אפקטים מרשימים שמשאירים את הקהל מהופנט
מעבר למתח ולאווירה הכבדה, המחזה מצליח גם לשלב רגעים קלילים ומשעשעים – והכי חשוב, הם לא מרגישים מאולצים. להפך, חלק מהקטעים אפילו לוו בשירים קלילים שלא היו מביישים אף מחזמר גדול, והתחברו בצורה מושלמת לאווירה של המחזה והתקופה שבה מתרחש הסיפור.
גם מבחינת הפקה – זה מחזמר שהוא שואו ויזואלי אמיתי. סצנות שבירת העצמות (המוכרות מהסדרה), ענני עשן שזוחלים לעבר הקהל, שחקנים שמפתיעים מתוך האולם – כל רגע הרגיש מתוכנן בקפידה כדי להכניס אותנו לעולם של הסדרה הפופולארית באופן הכי טוטאלי שיש.
היצירתיות בקטעי "החלום השחור" (The Upside Down) הייתה מופתית: שימוש חכם בקומות שונות של הבמה, קטעים עם מסכים שגורמים לנו להרגיש כאילו אנחנו ממש צופים בנטפליקס – אפילו הרגעים של "מעבר לפרק הבא" או "צפייה בקרדיטים" שולבו בהצגה בצורה מבריקה, כולל החיבור לשלב ההשתחוויה.
כל הפרטים הקטנים האלו הפכו את החוויה למהפנטת – לא רצינו להוריד את העיניים מהבמה לרגע.
ליהוק מופתי של הנרי קריל
הקאסט עצמו מרשים בגודלו, אבל הכוכב האמיתי הוא בלי ספק לואיס מקרטני, השחקן שמגלם את הנרי קריל. פשוט ליהוק בול: גם קריפי ומפחיד, גם נוגע ללב. היו רגעים שרציתי לברוח ממנו – ורגעים שרק רציתי לקפוץ ולחבק אותו. הוא הצליח להעביר בדיוק את מה שהדמות דורשת, בצורה כנה ומרגשת.
לצדו של השחקן המגלם את הנרי קריל, עלו לבמה עוד כמה פרצופים מוכרים ומצוינים. טי.אר. נייט (האנטומיה של גריי) סיפק גרסה מהפנטת של ויקטור קריל – מורכב, שבור ומעורר אמפתיה. בורק סוונסון הבריק בתור הופר הצעיר, עם אותה שילוב מדויק בין חיצוניות עוקצנית וקשוחה לבין לב רך שפשוט אי אפשר לעמוד בפניו.
בכלל, כל צוות השחקנים היה נהדר. כל אחד נכנס בדיוק לתוך התפקיד שלו, והכימיה ביניהם הורגשה חזק – אפילו עד לאחרון הכיסאות ביציע. הייתה תחושה של קבוצה חיה, נושמת, שמחזיקה יחד את כל העולם של דברים מוזרים על הבמה.
אין ספק שהאחים דאפר, יחד עם צוות ההפקה, הצליחו לשמר בצורה מופתית את הנרטיב של דברים מוזרים ולהעביר את העולם האייקוני הזה לבמה – מבלי לאבד טיפת קסם. התוצאה היא חוויה סוחפת, מרגשת ומדויקת, שמצליחה גם לרגש וגם להדהים. המלצה חמה מאוד לכל חובבי הסדרה – וגם למי שלא ראה עדיין – שרוצים לחוות את פלאי דברים מוזרים בהופעה חיה, קרובה ומרגשת במיוחד.
