קנינו כרטיס, ארזנו מזוודות ושלחנו את הכתבת הראשית שלנו לעשרה ימים לניו יורק לצפות בכמה שיותר הצגות בברודווי ואוף ברודווי. על כל הצגה והצגה היא תכתוב לנו את דעתה הכנה בהקשר של עלילה, אפקטים, שירים, שחקנים ועוד.

והיום- School of Rock (ביה"ס לרוק):

המחזמר ביה"ס לרוק מתאר את סיפורו של דואי פין, רוקר לא מצליח שצריך להרוויח כסף ומהר. דואי גר עם חברו הטוב נד, שדאג לו במשך שנים, אך הוא מתחיל להילחץ כאשר חברתו של נד דורשת ממנו לשלם שכר דירה. יום אחד דואי מקבל טלפון ומתחזה לנד בכדי לקבל עבודה כמורה מחליף בביה"ס יוקרתי. תחילה דואי מזלזל בילדי כיתתו אך לאחר שהוא מגלה כי מדובר בחבורה כשרונית שיכולה לנגן על כלי נגינה שונים הוא מחליט להקים להקת רוק יחד עם הילדים, ומכאן העניינים רק מסתבכים.

אז בראש ובראשונה- זה מחזמר רוק, ומסתבר שהרבה מהשירים הם שירי רוק. אז אם אתם לא אוהבים רוק- אל תלכו….לא שווה את הסבל. לפני שהגעתי להצגה הכרתי שלושה שירים חמודים שדווקא אהבתי אבל חוץ מהם היו רק עוד שני שירים רגועים בהצגה וכל השאר רוק רוק ורוק. השירי רוק אמנם טובים ומקפיצים וחלקם כוללים ילדים מה שהופך את החוויה לתמימה יותר אבל אני לא נהניתי מרוב השירים ודווקא חיכיתי שיסתיימו כדי שנתקדם עם הסיפור. אציין גם שלעתים הרגיש כאילו אני בהופעות רוק ולא במחזמר בברודווי וכך גם ההפקה התייחסה לכך עם תפאורה תואמת שמדמה הופעת רוק.

אז אמנם לא אהבתי את מרבית השירים אבל השחקנים היו מעולים! השחקן הראשי, אלכס ברייטמן, לא הופיע בהופעה שראיתי אלא המחליף שלו, וויל בלום, הופיע אבל זה לא שינה כלום. ישבתי מספיק רחוק כדי שהם יראו אותו הדבר וההופעה של וויל הייתה מעולה, אנרגטית ומלאת כריזמה. כל רגע שהוא היה על הבמה הוא מילא אותה בהתלהבות ואושר, תחושות שהשפיעו גם על הקהל. כמובן שצריך גם לציין לטובה את קאסט הילדים המצוין שמנגן בלייב את כל השירים (!!!). ישנם כמה ילדים שנותנים להם קצת יותר במה והם השתלטו עליה כאילו הם כבר שנים מופיעים בברודווי. מלאי אנרגיות וכישרון מתפרץ לכל עבר הם חטפו את ההופעה מהמבוגרים והשאירו חותם על כל אחד ואחד מהנוכחים בקהל.

מבחינת הסיפור של ההצגה, במיוחד אהבתי שהם לקחו חלקים שבסרט לא היו ברורים וכאן נתנו להם נפח ועומק משלהם. למשל, אחת מהילדות, שמייקה, שנתנו לה שני אבות ואופי ביישן במיוחד וראו איך לאט לאט הדמות שלה מתפתחת במהלך ההצגה עד שהיא נפתחת במלוא הדרה לקראת סופה. דוגמא נוספת היא הקשר שבין דואי פין למנהלת הביה"ס הלחוצה, כשהוא לאט לאט מגלה את האופי שהיא מסתירה משאר צוות הביה"ס בשל הרצון להיראות אחראית וראויה לתפקיד. אך ארצה לציין שאם כל התוספות והעומק שנתנו לסיפור עדיין הייתה לי תחושה כאילו הוא לא באמת מתקדם ולא התעניינתי במיוחד…אולי זה בגלל שראיתי את הסרט לפני כן ואולי זה כי הוא באמת מעט דל.

לסיכום, הצגה נחמדה חסרת אפקטים מיוחדים (חוץ מהופעות הרוק הלא קשורות) עם קאסט מעולה שמחפר מעט על סיפור יבש ושירי רוק דלים. אם הייתה לי בחירה בינו לבין הצגה אחרת הייתי באמת בוחנת את ההצגה השנייה ולדעתי לא שווה להשקיע בהצגה הזו את סכום הכרטיס המלא, יש הצגות ששוות את המחיר הרבה יותר.

בנוסף, ארצה לציין שבקהל היו המון ילדים אך ההצגה כוללת קללות ומילים שפשוט לא הבנתי איך ההורים נותנים לילדים שלהם לשבת ולצפות בזה. אז אם אתם מתכננים לקחת את הילדים שלכם להצגה, דעו שהמילים "Shit", "Stick it to the man", "Asshole" ועוד מילים בסגנון יחזרו על עצמן כמה וכמה פעמים במופע.

לעמוד ההצגה